שיר הלל ליוצר השיר

 

9 שירים, 31:33 של עונג

 
אתמול בערב היה אירוע משמעותי. אירוע משמעותי לי, משמעותי מאוד לדויד, משמעותי לסביבה שלו, משמעותי למוזיקה בארץ. אתמול בערב הושק אלבום הבכורה של דויד פרץ "הייקו בלוז" שהוא למעשה אלבומו השני, אחרי האלבום המעולה של "בלובנד", אחרי אלבום הופעה שהוקלט בירושלים וגם אחרי שני איפיז (העברה:אופקים). עצם ההשקה היה אירוע משמעותי, ההופעה הזו היתה משמעותית במיוחד והעובדה שעכשיו נמצא בחנויות אולי התקליט הכי משמעותי וייחודי שנעשה בארץ בשנים האחרונות בוודאי, הוא האירוע הכי משמעותי.
 
אני מכיר את דויד בערך כחמש שנים. דויד היה מנהל פורום מוזיקה אלטרנטיבית ב-ynet, יחד עם מנהלת מצויינת שהשתמשה בכינוי "הארגו". ב-2003 (או שמא זה היה כבר 2002?) התחלתי לכתוב בפורום הספציפי הזה ורק בו. במקרה הגעתי לעולם הפורומים והקהילות כגולש ונשארתי שם ככותב (תחת הניק בדלי דרואון אבא). מיד עם כניסתי לשם תחת ניק קדום ראשוני אחר, דויד ידע לזהות ידע מוזיקלי וטעם מוזיקלי כשלו. הכתיבה של דויד בפורום היממה אותי, ובאמת אין כותב כמוהו. עוצמה של אנושיות, סיפורים מהחיים, אנקדוטות של הומור מדהים, עושר של הבנה וידע מוזיקלי ורגישות אדירה.
 
כמובן שלא רק אני הבחנתי בזה, אלא אנשים רבים, גולשים רבים בפורום שהלכו וגדלו במספרם. דויד נעשה דמות מוכרת יותר ויותר עם כל חודש או רבעון. אחרי פרישתם של הצמד המעולה הזה מניהול הפורום לקחתי על עצמי את ההתנדבות לאחוז במושכות ולהמשיך את העסק הלא ריווחי ברמות כלכליות וברמות של זמן שנזגל מחייך אך ריווחי ביותר ברמה של אנשים שאתה מתוודע אליהם ומכיר אחר כך גם ממש בחיים האמיתיים, בהופעות מוזיקה וכ"ו. הדבר היה מדהים. אתה כותב ברשת, חבר בקהילה קטנה של אנשים, ויוצא לך ממש להגדיל את מאגר המכרים, הידידים והחברים הודות לשיתוף ברשת. הדבר הזה אגב, ממשיך כל הזמן, וחוג המכרים והידידים צומח לאיטו כל הזמן וגם חברויות אמיתיות מתגבשות להן בדרך.
 

ואז ראיתי את דויד בפעם הראשונה בהופעה. נדמה לי שהפעם הראשונה שלי היתה דווקא בירושלים בחנות "בית המוזיקה". היה חורף, היה קר והיה כל כך חם בלב. בפעם הראשונה שאתה רואה את דויד בהופעה משהו משתנה בך. זה משהו אחר ללא ספק. האיש הוא יוצר כל כך ייחודי שבאמת אין משהו דומה לו בארץ ואולי בכלל בעולם. פשטות שהיא גם מורכבת, אינטימיות כובשת, צלילים מספירות אחרות ורגישות דקה דקה. כאב כנה, מלנכוליות עמוקה, הומור מחמם ועצב מחמם עוד יותר. האיש הוא כמו הזקן שנוסע לבקר את אחיו הגוסס על מכסחת דשא בסרטו של דיוויד לינץ' "סיפור פשוט" (שדויד ממליץ על הפסקול המעולה שלו בדיוידי פרץ במהדורה המוגבלת החדשה) בסצינה שבה הוא יושב לצד המתבגרת וליד אש מחממת בלילה הפתוח. הוא מחבק בשקט. הוא אוסף אליו. הוא פגיע בעצמו אבל נותן, עוטף ומכרבל אליך. הוא נוגע בכאב שלך דרך הכאב שלו. הוא כמעט ומוציא ממך דמעות.

ההתמכרות החלה אז ומאז הייתי מגיע לעוד הופעה שלו ולעוד אחת ומוצא עצמי מחכה לפעם הבאה, מקבל מנה הגונה, נרגע ומתחיל לחכות למנה הבאה שתוקדם לה קריז נוסף שאתה מקווה שיבוא על קיצו מהר בהופעה הבאה שתמיד צריך לחכות לה כמעט יותר מדי. וכל פעם זה היה קצת אחרת. פעם לבד עם גיטרת הדוברו הכסופה שלו, פעם רק עם יוחנן קרסל לצידו וברוב הפעמים עם כולם.
 
הצוות של דויד, האנשים שמופיעים איתו ומסביבו זו תופעה יוצאת דופן. הוא מעריך את זה והוא יודע למה. מעולם לא ראיתי כזו חבורה של אנשים מוכשרים, צנועים וקסומים. באמת ובתמים אני אומר, האנשים הכי מקסימים שאתם יכולים לדמיין. אם זה יוחנן קרסל, יד ימינו של דויד, אלעד שופן, נדב אזולאי, אוהד גולדברט וניסים "מונו" מסס. חבורה של מוזיקאים המלווים, תומכים ומשלימים מעגל נדיר של הרכב מוזיקלי משובח, מגובש ואחר.
 
עם כל הופעה שראיתי של דויד פרץ הלך וגדל חוג המתמכרים, המאזינים והצופים השותפים להופעות החיות. חזיתי בתהליך הגדילה הקבועה והמוצדקת כל כך. אתמול הייתי בהופעת ההשקה בתל אביב, בתיאטרון תמונע. היא התרחשה יום אחד אחרי הופעת ההשקה בעירו באר שבע. אתמול היה עוד מימד באוויר. מימד של חגיגיות, מימד של אירוע, מימד של אירוע מרגש במיוחד ומשמעותי יותר. הדיסק "הייקו בלוז" היה בהכנה כבר המון זמן והמעריצים, אני ביניהם, התאזרנו כל פעם שוב בעוד ועוד סבלנות והבנה ובחיכיון למוצר המוגמר שידענו שיהיה טוב. את המוצר המוגמר כולנו או רובינו מכירים כבר טוב מההופעות אבל המוצר הזה שאני מחזיק ביד עכשיו הוא יצירה משובחת, מרגשת ונדירה באיכותה. גם האריזה והעיצוב מושקעים במיוחד. (ובכלל תודות לא רק מדויד כי אם ממני ומכולנו לגיא חג'ג' ולבנימין אסתרליס על הדחיפה ההשקעה והתמיכה ביחד עם דויד).
 
ההתרגשות אתמול היתה לאור העובדה שסוף סוף הילד הקטנטן ענק הזה נולד ויוצא לאוויר העולם אחרי הרבה יותר מתשעת חודשי הריון. דויד היה מחוייך ומאושר ואני הייתי איתו. כולנו אני חושב. ההתרגשות היתה כאילו שהדבר הזה שיוצא הוא של כולנו. של כל אחד ואחד. זו היתה אחת ההופעות המרגשות שחוויתי, וחוויתי הרבה מאוד בחיי. היו אורחים רבים, חברים ומזיקאים שעלו לבמה אחד אחרי השני לצד דויד, עם תרומה בנגינה, בשירה ובקאברים לשירים החדשים עצמם. משרון מולדאבי ועד יוסי בבליקי, מבועז כהן ועד נועה בביוף, מאיתי בלטר ועד טל אורן. כולם תומכים, מתרגשים ומברכים.
 

בועז כהן בירך ואמר שזהו שיא של דויד, שיא של ההופעה ואירוע ההשקה, שיא של יציאת האלבום, אבל כל השיאים הללו הם רק התחלה למשהו גדול שהמוזיקאי והאיש הזה ראוי לו ושבו יבוא. כל כך מדוייק ונכון. אז דויד לא מתעסק עם מה שיגיע אלא עם הכאן והעכשיו, והכאן והעכשיו הזה הוא פורה, יצירתי, משמעותי, כובש ומרגש.

 אני ממליץ ללכת במהירה לחנות הדיסקים הקרובה למקום מגוריכם ולרכוש את הדיסק היפהפה הזה "הייקו בלוז". תקנו ותתנו מתנה לעצמכם ותקנו ותתנו מתנה גם לחברים שלכם. זו יצירה שלמה, קסומה ונדירה. אני גם ממליץ לתפוס את דויד בהופעה, לא משנה היכן, ולחזות באיש היקר הזה ובצוות הנפלא שאיתו ולהאזין לייב לצלילים, לעצב ולקסם.
 
יוצר השיר התעלה על עצמו ובעזרת אנשים מצויינים הוציא לאור משהו מאוד משמעותי. אל תהיו מחוץ לחווייה הזו. עם יד על לב שעוד חם מאמש, אני מזמין אתכם להצטרף למעגל, לשבת ליד דויד, להתקרב ולהתחמם מהאש.