זהו פוסט המשך לפוסט המסע שלי עם דוד שליט לחיפה.
כפי שנכתב בפוסט הקודם, אז עם בתי הקולנוע של חיפה פחות או יותר סיימתי. בהמשך היום, ירדנו, אני ודוד שליט, מנווה שאנן ובתי הקולנוע השכונתיים שלה, לקריות, עם בתי הקולנוע השכונתיים בה.
חיפאים לא "ירדו" כמעט לראות סרטים בבתי הקולנוע שבקריות. שוכני הקריות כן הגיעו לחיפה לשם אותה מטרה, אם כי היו כמה וכמה בתי קולנוע גם בקריות, ששרתו כמויות גדולות של אנשים.
את הגיחה לקריות עשינו עם צילומי זירוקס של מפה שעליה סימנתי מראש ומזמן שלושה בתי קולנוע נטושים שקיבלתי מידע עליהם. האחד בקרית ביאליק, השני בקרית מוצקין והשלישי בקרית חיים. דוד שליט לא ממש הכיר, בתור חיפאי לשעבר, את בתי הקולנוע בקריות, אם כי ידע על חלקם, ולכן המשך מסע זה היה חדש לגמרי בשביל שנינו.
פתחנו, כבר די עייפים אחרי חיפה, אך עדיין עם מלאי סקרנות ומוטיבציה, בקרית ביאליק. כאן נמצא בית קולנוע בשם קולנוע ספיר, ליד שדרות ראשיות ודי שקטות, במתחם שנסוג מהכביש ומכיל רחבות ציבוריות, את בניין העירייה (ש"ספיר" נמצא בצמוד לו), מבנים ציבוריים נוספים וגינה גדולה.
אמרו לנו שאת המפתח לבית הקולנוע ניתן אולי להשיג בבניין העירייה אז נכנסנו (גם מבנה זה, למרות ששופץ, הוא ותיק ומעניין), עלינו, ניסינו, הסברנו ולמרבה ההפתעה הנעימה האנשים שם, משרתי הציבור, היו חביבים וקשובים להפליא, שיתפו פעולה, חיפשו וגם מצאו את המפתחות ופשוט נתנו לנו אותם כדי לעשות את עבודת הצילום. ההרגשה היתה טובה, ובהזדמנות זו אני גם מודה להם שוב.
בית קולנוע ספיר נמצא במצב מצויין. הוא לא מתפקד כבית קולנוע יותר ואינו מתפקד כמעט בכלל יותר. הוא כנראה משמש לאירועים מיוחדים ונדירים פעם בהרבה מאוד זמן ונמצא ב"קומה", כלומר במצב שבין חוסר הכרה למוות. הוא סגור וכאילו נטוש אך כאילו עזבוהו לפני כמה חודשים. כל זה אומר מבחינתי מצב אידיאלי ואופטימלי. הכל בפנים שמור, לא עשו שיפוצים כמעט בכלל והוא במצבו האותנטי וכאילו קפא בזמן מבלי להיהפך לחורבה.
החזית הראשית של קולנוע ספיר בקרית ביאליק, צילום: שרון רז
קופות קולנוע ספיר, קרית ביאליק, צילום: שרון רז
הלובי החיצוני, קולנוע ספיר, קרית ביאליק, צילום: שרון רז
הלובי הפנימי, קולנוע ספיר, קרית ביאליק, צילום: שרון רז
הכניסה לשירותי הנשים, קולנוע ספיר, קרית ביאליק, צילום: שרון רז
אולם קולנוע ספיר, קרית ביאליק, צילום: שרון רז
אולם קולנוע ספיר, קרית ביאליק, צילום: שרון רז
אולם קולנוע ספיר, קרית ביאליק, צילום: שרון רז
ישנה רחבת כניסה ציבורית, ישנו לובי חיצוני מקורה, קופות, וכניסה ללובי גדול ושמור. משם הכניסה לאולם קצרה ומהירה והאולם, כאמור, במצב טוב. מהאולם עלינו אחר כך במדרגות דרך חדר הלבשה לחדר המקרין. כאן היתה לנו הפתעה מהממת. חדר המקרין, שוב, כמו האולם עצמו, נמצא במצב מצויין וכאילו נטשו אותו לא מזמן. ועם זאת, הכל ישן, לא מוחלף, לא השתנה, מקורי. המקרנות, החורים, המכשירים, הסלילים, הגלגלים והכסא.
חדר המקרין מרווח יחסית, ויש לו חלונות החוצה כלפי הרחבה הציבורית שלמטה. בין החלונות לחוץ מפריד קיר עם משרביות (במקור פרט מהבנייה הערבית המסורתית) – חורים בבטון המסננים את האור פנימה ומאפשרים גם איוורור נאות. כלומר למקרין היה גם אוויר נקי, גם נוף וגם אור, שם בחדר האינטימי שלו. לבד למעלה מתבונן בהמונים שלמטה.
חדר המקרין, קולנוע ספיר, קרית ביאליק, צילום: שרון רז
כסא המקרין, קולנוע ספיר, קרית ביאליק, צילום: שרון רז
חדר המקרין, קולנוע ספיר, קרית ביאליק, צילום: שרון רז
חדר המקרין, קולנוע ספיר, קרית ביאליק, צילום: שרון רז
משם לקרית מוצקין, שם חיכה לנו, בסופן של שדרות, בית קולנוע מרשים וגדול, סגור ונטוש כמובן. בית הקולנוע הזה היה כנראה הגדול באיזור הקריות. מסרו לי מידע השבוע שדווקא בחזית הצדדית שלו, ולא זאת הפונה לסוף השדרות, היו עושים אירועים והופעות, למשל להקת בנזין (במקור מהקריות), והיו סוגרים את הכביש לשם כך.
החזית הראשית, קולנוע אורות, קרית מוצקין, צילום: שרון רז
הרחבה ומדרגות הכניסה ללובי הפתוח שנחסם בקיר בלוקים, קולנוע אורות, קרית מוצקין, צילום: שרון רז
פרט אדריכלי, כניסת קולנוע אורות, קרית מוצקין, צילום: שרון רז
החזית שלפניה היו מארגנים אירועים והופעות, קולנוע אורות הנטוש והסגור, קרית מוצקין, צילום: שרון רז
המנוע שייצר איוורור, קולנוע אורות, קרית מוצקין, צילום: שרון רז
חזית צדדית מישנית, קולנוע אורות, קרית מוצקין, צילום: שרון רז
שכנים נחמדים נתנו לנו אפשרות להיכנס מהצד האחורי של מתחם הבניין ואיכשהו, בדרך לא דרך, הצלחנו להיכנס לתוך בית הקולנוע וסימנו "בינגו" נוסף מרתק לאותו יום עמוס ופורה. בפנים גילינו בית קולנוע גדול, לובי שנסגר כלפי חוץ, המשכו המוביל לאולם, אולם גדול ומרשים בניפחו, קומת ביניים ויציע.
בבית קולנוע אורות היתה גם מערכת איוורור ישנה (שלתקופה מסויימת בהיסטוריה היתה חדישה) שבעזרת מדחס גדול ועגול בירכתי המבנה הובילה אוויר דרך מנהרה ריבועית עליונה בנוייה אל תוך בית הקולנוע על ידי פתחים בגג. איך היו יכולים פעם בלי מיזוג אוויר אמיתי? כנראה שיכלו, והעיקר היה הבילוי והסרט.
אולם קולנוע אורות, איזור הבמה והמסך, קרית מוצקין, צילום: שרון רז
כסאות אולם קולנוע אורות, קרית מוצקין, צילום: שרון רז
הלובי הפנימי ודלתות הכניסה לאולם קולנוע אורות, קרית מוצקין, צילום: שרון רז
מפלס הביניים, קולנוע אורות, קרית מוצקין, צילום: שרון רז
היציע, קולנוע אורות, קרית מוצקין, צילום: שרון רז
את היום סיימנו (וכמעט גם את נפח כרטיסי המצלמות) וקינחנו בבית קולנוע שכונתי מעניין הנמצא בקרית חיים ושמו קולנוע יובל. גם בית קולנוע זה נמצא בתוך מתחם ציבורי הכולל פארק, בית אבות קטן וממול מבני הסתדרות ותנועת נוער. גם בית קולנוע זה נטוש כבר שנים רבות ואינו משרת מזמן את הציבור.
בית הקולנוע סגור, מסוגר ומסורג בשתי וערב קלוקל של סורגים וברזלים שחוסמים באופן מוחלט את הכניסה ללובי. לצערנו, לבית קולנוע זה לא הצלחנו להיכנס ולכן גם לא לתעד את פנימיותו הנחבאת אל הכלים. למי יש מפתחות? האם יש מישהו כזה? האם ישנן עוד מפתחות? האם ייראו הקרביים של המבנה הזה הבזק של מצלמה או אור כלשהו? נעלם ולא ידוע בעולם הולך ונעלם.
החזית הראשית, קולנוע יובל, קרית חיים, צילום: שרון רז
הכניסה הסגורה והמסורגת, קולנוע יובל הנטוש, קרית חיים, צילום: שרון רז
פינה אחורית של איזור הבמה, קולנוע יובל, קרית חיים, צילום: שרון רז
מעבר מקורה מוזר בין צד בית הקולנוע לבית אבות קטן שלידו, קולנוע יובל, קרית חיים, צילום: שרון רז
החזית הראשית, קולנוע יובל, קרית חיים, צילום: שרון רז
ידוע לי על בית קולנוע נוסף בקריות ושמו קולנוע ניצן בקרית ים, אליו לא הגענו במסעינו זה וכולי תקווה לצלם ולתעד אותו בהקדם, וגם שלא יקרה לו משהו רע לפני שאגיע אליו. אשמח מאוד לקבל כל מידע בנוגע לבתי קולנוע נוספים בקריות ובסביבתן, אם היו.
כל סשן הצילומים המלא והמפורט מופיע באתר אדריכלות נעלמת בתוך הארכיון האורבני. הנכם מוזמנים לגלוש גם שם.
הערה טכנית כללית:
כל הצילומים מצולמים על ידי ברזולוציות גבוהות ו"כבדות", ש"מונמכות" ו"מקוצצות" אחר כך לשם העברתם לרשת- לאתר "אדריכלות נעלמת", למען גלישה נוחה ומהירה. אין הליכי עיבוד בפוטושופ אלא רק הקטנות. לכאן, לבלוג זה, בגלל מגבלת נפח נוספת, נקצצים הצילומים פעם נוספת ומאבדים עוד מגודלם, מכבדותם ומאיכותם.
נטוש - שרון רז 
ספטמבר 1, 2007 at 4:48 pm
לניצן שטרם הספיקונו, פסחנו גם על בית העם שהפך לתיאטרון הצפון ועל בית נגלר, שבנוסף להיותו מרכז קהילתי, הפך בשלב מסוים גם בית קולנוע. אם מישהו זוכר את מיקומו המדויק של קולנוע סביון בקרית ביאליק, אותו פספסנו גם כן, אנא פוסטוהו כאן. יתכן שיהיה מסע נוסף לצפון הרחוק, ונתעד אותו והשאר על הדרך
מרץ 15, 2011 at 8:17 am
קולנוע סביון היה הקולנוע 'החדש והמודרני' בקריות וגם כנראה הגדול שבהם – יחד עם קולנוע בית העם שנקרא היום, לדעתי, 'תיאטרון הצפון'. קולנוע סביון נמצא שקרית ביאליק, בשכונת סביניה, בין הרחובות קרן היסוד ודפנה. עורפו היה פונה לרחוב הגנים וסביבו – היה גן. אגב בשנות הששים היה בקרבתו ביח"ר למרצפות מצר (כנראה).
קולנוע 'ספיר נחשב לבית הקולנוע 'האיכותי' ובו נערכו גם הופעות הלא המוניות – שם ראתי את הופעתם של יונתן גפן ודני ליטני (יחס חם אולי?) וסרטים כמו 'אקספרס של חצות'. עד כמה שאני זוכר, הוא היה גם הקולנוע היחיד בקריות בו לא היה יציע.
בסביבות קולנוע אורות היתה התרחשות מסוג אחר. בינת השדרה בצומת רח' קק"ל וברק היו שלושה דוכני פלפל. במוצאי שבתות המקום היה הומה במשך שנים רבות, כשברמה שולט מרקו שהפעיל בצד הפלפל מין סוג של מקום שמזכיר לי את 'למה זוזה' שפעל בפינת פינסקר ובוגרשוב בת"א.
על קולנוע אורות אמר למיטב זכרוני, יורם גלובוס כי הוא הסינימה פראדיסו שלו. לדעתי גם צולמה איתו – גם שם- איזו כתבת תחקיר.
אגב, בתקרת קולנוע אורות היתה, כנהוג אז, נברשת – שנדליר קריסטל, אבל שונה זו היתה נברשת מלבנית שהיתה די צמודה לתקרה (או שאני הייתי די צמוד לרצפה…). האם ראיתם אותה שם?
ספטמבר 1, 2007 at 5:23 pm
שהביא אותי לבלות לא מעט זמן עכשיו מול הארכיון האורבני. תודה.
אגב, אולי תוכל לספר קצת איך זה ללמוד בגלזגו סקול אוף ארט? כשעמדתי שם, לא הצלחתי לדמיין איך אפשר ללמוד, ועוד ללמוד תחומים יצירתיים, במבנה האפל, המבריק, המלחיץ, המרשים והמאיים הזה. ובכלל, אם תוכל להקדיש איזה פוסט למקינטוש זה יהיה נפלא.
ספטמבר 1, 2007 at 5:30 pm
שאפו על הפרוייקט
קולנוע ניצן בקרית ים נפתח בחגיגיות אי-אז בשנות השישים ושמו נבחר באמצעות תחרות פומבית. השם נועד לתאר את הארכיטקטורה הייחודית של גג האולם. ברחבה ממול עמדה אנדרטה למעפילים של תומרקין, שהוסרה בסופו של דבר לאחר שנים וסכסוך בין האמן לעירייה. הסרט הראשון שהוקרן בו, אם זכרוני לא מטעה אותי, היה "חופשה ביוון" עם היילי מילס. (יתכן שבמקור זה SUMMER MAGIC) – כ-ו-ל-ם באו לראות. היה שם מין סדרן או אחראי מיתולוגי בשם אלתר.
היה קולנוע ותיק יותר בקרית ים ג' ושמו נוף הקריות, בו הוקרנו לרוב סרטים הודיים.
באולם היובל ראיתי, אני חושב, את הסרט הראשון בחיי – טובי טיילר בקרקס. מאז אני שונא קרקסים; ממול נמצא בית ההסתדרות שבו חגגו לי בר-מצווה. עוד זיכרונות בהזדמנות.
דצמבר 19, 2017 at 11:02 am
שלום אבנר שמי שלמה גרנות אינני זוכר מה היה הסרט הראשון שהקרנתי בניצן , אני הייתי המקרין הראשון בקולנוע ניצן , הבעלים שלו היה מר סטרוטי בולגרי נחמד , ונכון אלתר הנכה היה אב הבית , וקפה היה מלך הסדרנים ויש עוד הרבה זיכרונות על הקולנוע היפה הזה . קולנוע היובל נבנה בסביבות 1963 כשהייתי בן 14 שם התחלתי את אהבתי לקולנוע , מנער שמעביר מערכות סרטים על גלגלים בין שתי בתי קולנוע באופניים עד היותי מקרין ראשי שפעם כינויו היה( מסריט) .
בי
ספטמבר 1, 2007 at 5:32 pm
חזרתי עכשיו מסקוטלנד, כולל שהות קצרצרה בגלזגו, ופגישה עם אליסדייר גריי. פרטים בקרוב.
ספטמבר 1, 2007 at 7:08 pm
נמצא בשכונה שנקראת "סביניה" בקרית ביאליק בתוך גינה ציבורית שמשתרעת בין רחוב קרן היסוד לרחוב דפנה. הכניסה האחורית שלו פונה לרחוב הגנים.
בסביון ובאורות היו גם הופעות ולא רק סרטים, וכמובן מופעי סוף בית ספר שזכורים לטוב.
תודה על הפרוייקט, הזכיר לי נשכחות 🙂
ספטמבר 2, 2007 at 11:42 am
מהתיאור שלך זה נשמע כמו בית הקולנוע שנהגנו לכנות "בית העם" בזמנו (שנות השמונים) הבעלים היו משפחות קנאפו .
מרץ 15, 2011 at 8:19 am
משפחת כנפי היו שותפים.
דצמבר 19, 2017 at 11:13 am
ירון לידיעתך משפחת כנפי היו הבעלים של שתי בתי קולנוע בקריות בית העם והיובל ושותפים בקולנוע ארמון בחיפה .
ספטמבר 2, 2007 at 1:22 pm
בתור מי שבילה את ילדותו בקריות, אני יכול לספר על בתי הקולנוע האלה הרבה סיפורים.
קולנוע "ספיר", למשל, היה אז היחיד בקריות, וככל הידוע לי גם בחיפה, שהיו לו מושבים מרופדים(אותו ריפוד כחול שנראה בתמונה שלך)
זה נתן לביקור בו ארומה מיוחדת של בילוי יוקרתי.
לימים רופד גם קולנוע "אורות" בסקאיי אדום זול, אבל הוא עדיין לא הגיע ל"אקסקלוסיביות" של ספיר.
בקולנוע אורות, בתמונה שכינית "חזית צדדית משנית" נראים עדיין שרידים לגרם מדרגות שעלה עד הגג.
לאחר טיפוסזהיר על העץ המרקיב של המדרגות, וטיפוס נוסף למפלסים גבוהים יותר של הגג, יכולנו להיכנס למנהרות האורור שהזכרת, ולצפות בסרטים דרך פתחי האורור שבתקרה.
אני כותב על זה כאן בקיצור, אבל זה יצר עולם שלם של חבורות, התפלחויות, תפישות, חסימות שהותקנו ע"י בעלי האולם, ופיתוח שיטות טיפוס חליפיות.
לך ספר את זה לילדים שמורידים היום סרטים ברשת…
ספטמבר 2, 2007 at 4:39 pm
נושנים. חבל שאני לא מהאזור ולא מכיר את האולמות הללו.
המסע שלכם מזכיר במשהו את "במהלך הזמן", סרטו הנפלא של וים ונדרס שם שני הגיבורים יוצאים במסע בעקבותיהם של בתי קולנוע ישנים בגרמניה של שנות השבעים.
אגב, בדרום ת"א, סמוך לרחוב שוקן (נדמה לי שקרוב לפינה של סלמה) קיים בית קולנוע ישן נוסף שנהג להקרין סרטים תורכיים והודיים. נדמה לי שקראו לו "זוהר", וכשחלפתי שם לאחרונה והבחנתי במבנה המעוגל משהו שלו (מעולם לא הייתי בתוכו) ראיתי שהוא מתפקד כסוג של מועדון או בר. שווה לבדוק. פעם בכמה שבועות יוצא לי לעבור באזור ואני אשתדל לצלם תמונה או שתיים ולשלוח, אם לא תקדימו אותי.
גם קולנוע "תמוז" (לשעבר קולנוע "רמת אביב") נמצא עדיין במצב טוב מבחוץ. עד לא מזמן שכן שם בית הספר לעיתונאות "כותרת", אבל עתה הבנין עזוב.
בשכונת תל-ברוך מצוי קולנוע נושן נוסף שמשמש כיום כאולפני "מימד". נדמה לי שבעבר הוא נקרא "תל אור" ואם אני לא טועה הוא הפסיק לתפקד כקולנוע עוד בשנות השבעים המוקדמות.
ספטמבר 2, 2007 at 6:43 pm
תודה לכל המגיבים
דוד- תודה על ההערות והתוספות, צריך להגיע לשם שוב מהר ולהשלים את זה
איסליי- תודה, אכן בניין מרתק, אשתדל להכין פוסט על החווייה בגלזגו
אבנר- תודה, מחכה לקרוא על סקוטלנד, ואשמח למידע נוסף כולל כתובת על קולנוע נוף הקריות שהזכרת
חגית- תודה, אני מבין שסביון עדיין עומד?
ענבל- את מתכוונת לקולנוע יובל?
א- הדהמת אותי עם הצפייה ממנהרות האיוורור העליונות, אשמח מאוד לקרוא עוד על כך, כאן או במייל
רני- את ונדרס אני מאוד אוהב, דווקא את במהלך הזמן נדמה לי שלא ראיתי למרות שאת שאר הישנים כמו מצב הדברים וידיד אמריקאי ועוד שניים ישנים ראיתי, זוהר בתל אביב היה מעודון ליקוויד פעם אם אינני טועה בשנות השמונים, שם ראיתי את הווטרבוייס בהופעה , צריך לצלמו
על ההוא בתל ברוך חלי כתבה לי כבר וטרם הגעתי אליו, אשמח לכתובת מדוייקת
שוב, תודה לכולם
ספטמבר 2, 2007 at 8:16 pm
קודם כל, קבל תיאור מבפנים (תרתי משמע) של מערכת האורור.
המדחס שאתה רואה בתמונה, הונע באמצעות רצועות גומי ממנוע חשמלי הנמצא בצידו השני, שאינו מופיע בצילום.
הפיר האנכי העולה מהמאוורר מתחבר למנהרה ראשית בנויה על הגג, שעוברת לאורך האולם מהמסך ועד ליציע.
המנהרה גבוהה למדי, וכילד, יכולת להלך בה זקוף לגמרי, לאחר שהיית נכנס דרך פתח צדדי שנעשה כנראה לצורכי תחזוקה.
רצפת המנהרה, היא למעשה חלק מההגג של האגף המרכזי של המבנה.
בתחתית המנהרה קיימים מספר פתחים דרכם יורדים למנהרות רוחב. אלה נמוכות יותר מהמנהרה הראשית, ותחתיתן היא תקרת אולם הקולנוע.
התקרה הדקה יחסית תלויה במוטות ברזל דקים מהגג שמעליה, ואפילו כילד הבנתי שהיא לא מיועדת לשאת משקל אדם. הדריכה עליה היתה מפחידה למדי וכשירדנו אליה נענו בזהירות, והשתדלנו לשכב או לזחול כמו על קרח דק, כדי לפזר את המשקל.
ברצפת מנהרות הרוחב, היו פתחי האוורור הפונים אל תוך האולם. במקור הם היו סגורים בשבכות, אבל כשאנחנו התחלנו לסייר במקום רבות מהן כבר היו פרוצות ואפשרו צפיה לא מופרעת לתוך האולם –
כנראה מעשה ידי דורות קודמים של ילדים.
ראשית העניין שלנו כילדים במבנה, התחיל פשוט כי הוא היה שם, ובגלל המדרגות שממש הזמינו טיפוס.
התחלנו לחקור את המבנה, כל פעם מעזים לטפס גבוה יותר, ולהיכנס לפינות חשוכות יותר, עד שגילינו את האפשרות להציץ ממש אל תוך האולם.
מעניין לציין כי למרות שעמדה לרשותנו אפשרות לא מוגבלת לצפייה חינם בסרטים, אצלי ואצל החברים שלי, לפחות, זה לא בא על חשבון צפיה "ממוסדת" בסרטים.
החוויה של התשלום בקופות, ההמתנה לתחילת הסרט, ה"בקרובים", המזנון בהפסקה המפגש עם כל החבר'ה (כולל הבנות)- לכל זה לא היה תחליף.
הגג שימש בעיקר לצפיה שניה בסרטים אהובים , לסרטי אקשן מגוחכים במיוחד שאפילו כילדים לא נחשבו ראויים לצפייה אמיתית, או לסרטי מבוגרים "נועזים".
לעיתים כשישבנו ביציע, היינו שמים לב ללחישות מלמעלה, או לאיזו נוצה נופלת דרך הפתחים (הגג שרץ יונים, קינים ישנים, לשלשת וכ') וידענו שיש מי שצופה בנו מהגג.
מדי פעם היו בעלי הקולנוע נלחמים בתופעה הזו ע"י פירוק המדרגות, סגירת הפתח למנהרה וכ', אבל תמיד היה נמצא איזשהו פתרון אחר. הרגשנו שגג הקולנוע הוא טריטוריה שלנו, ולאף אחד אין זכות למנוע אותה מאיתנו. למדנו לטפס על צינורות הביוב, להיעזר בסורגי החלונות הבולטים ועוד דברים שכהורה אחראי, אני נחרד היום לחשוב עליהם.
כך זה נמשך עד שבגרנו קצת והפסקנו למצוא עניין במבנה הקולנוע.
כ10 שנים אחר כך, הקולנוע נסגר .
ספטמבר 2, 2007 at 11:32 pm
א- הרשמת והדהמת אותי שוב, מזל שבדיוק נכנסתי לכאן שוב. מרתק. מדהים אילו דברים מסוכנים ילדים היו עושים פעם, עם דגש על פעם. בודאי ובודאי שתעלות האיוורור הללו לא נועדו לילדים או אפילו לא לברוס וויליס. או לברוס לי…
מתי נסגר הקולנוע? האם היה חם למרות האיוורור? האם עישנו בפנים? האם זה היה הקולנוע הכי גדול בקריות? האם נסעת גם לחיפה לראות סרטים? האם החלק הקידמי לשדרות, זה עם העמודונים הוא תוספת מאוחרת לבית הקולנוע כמו שאני סבור? האם היו קונים בקופות שפנו לרחוב הצדדי או שהיו גם קופות פנימיות בלובי הפנימי? האם המזנון היה במפלס הביניים? האם אפשר לחזור לשם ליום אחד ללפני 30 שנה ולראות איך הכל היה?
תודה
ספטמבר 3, 2007 at 12:57 am
מתי נסגר – אני לא יודע בדיוק.
ב87 או 88 אני זוכר שהיו מוקרנים בו עדיין בימי חמישי סרטי חצות. כל האוסף המוכר לתל אביבים מקולנוע פריז – מונטי פייתונים, אופרות רוק, רוקי הורור וכל השאר.
זמן קצר אחר כך מרכז החיים שלי נדד מהקריות, והפסקתי לעקוב, עד שיום אחד כשביקרתי אצל ההורים שמעתי שהקולנוע הפסיק לפעול.
את סיפורי ההתפלחויות אני מתארך איפשהו ב78-82.
לגבי התוספת, אני לא יודע מתי נבנתה, אבל כשהייתי ילד קטן היה שם אולם למכונות המשחק האלקטרומכניות של פעם – פינבולים, קליעה למטרה וכ'.
אחר כך המקום נסגר, תקופה מסויימת פעל קיוסק או פיצריה בחלק קטן מהשטח, ואז זה הוסב לאולם שמחות.
קופות, בזמני לפחות, היו רק מלפנים.
לא בלובי הפנימי, אלא בלובי החיצוני שסגור היום בקיר הבלוקים המכוער.
האם היה חם ? האם עישנו ?
אין לי מושג. כילד אתה לא שם לב לדברים קטנים כאלה כשאתה הולך למאורע מרגש כמו סרט.
סרטים בחיפה ? לא באופן רגיל.
לעיתים רחוקות עם ההורים בחופש הגדול.
בגיל יותר מאוחר, בסינמטק שבבית רוטשילד, בכרמל.
המזנון היה בלובי הפנימי, בקומת הקרקע.
המזנון שבקומת הביניים לא הופעל כזכור לי.
(אולי בסרטי החצות שכונו "סינימהקפה" היה מחולק שם הקפה שנכלל בכרטיס)
האם הקולנוע היה הגדול ביותר ?
לדעתי, לא.
"סביון" בקרית ביאליק, ואולי גם "ניצן" בקרית ים היו גדולים יותר למיטב זכרוני.
הקולנוע הזה, מאוד ותיק, ונבנה הרבה לפני זמני.
שמעתי פעם ראיון עם יורם גלובוס, שגם הוא יליד הקריות, בו סיפר איך גדל בקולנוע הזה.
הוא סיפר בראיון שכשחזר אחרי הרבה שנים לקריות, גילה שהסרט שהוקרן שם באותו שבוע הוא "סינימה פרדיסו"…
ספטמבר 3, 2007 at 9:22 am
טוב, סוף השמונים ותחילת התשעים, הזמן שרובם אני חושב נסגרו, או שנסגרו עד אז.
התוספת נראית קצת חשודה, כנראה עולם תחתון, כי זו תוספת על המדרכה ממש ועם שטח גדול, אם כי בגלל הנטישות וההתיישנות גם לזה יש חן מסויים בגלל העמודונים הללו והגגון.
התכוונתי לגבי הקופות בלובי החיצוני- לא ידעתי לאיזה כיוון הן פנו- ללובי החיצוני עצמו או כנראה גם החוצה לחזית הצדדית.
לא ראיתי היכן יש מקום למזנון בלובי הפנימי וחשבתי שהיה אחד במפלס הביניים
אני חייב להגיע לסביון ולניצן בשאיפה שהם עדיין עומדים
שוב תודה רבה על השיתוף
דצמבר 19, 2017 at 11:19 am
שרון קולנוע ניצן בק.ים נהפך למרכז חנויות ומרפאת מכבי , קולנוע סביון נמחק ועליו בנויים בתי מגורים .
דצמבר 19, 2017 at 6:12 pm
ידוע, תודה
ספטמבר 3, 2007 at 11:36 pm
טוב אני רק נולדתי בשנות ה 80 ואז כבר היה סגור שם ,
אני כן יכולה להגיד שבית העם נמצא ממול וזה מבנה שונה – גם בדור שלי ערכו שם בני – בנות מצווה(גם את שלי),
אם אני לא טועה זה שימש מפלגה כלשהיא בשלב כלשהיא(מלגת ימין נראה לי) – בכל מקרה שלחתי לאמא שלי היא בטח יודעת יותר .
אני ממש שמחה שהגעתי לכאן.
תודה
ספטמבר 4, 2007 at 2:57 am
אני קורא את הפוסט שלך מילה במילה כבר בפעם השניה , הנושא הזה כל כך מרתק . כשאני נולדתי סגרו את קולנוע אורות , אני גר ממש קרוב לקולנוע , תמיד ניסיתי לדמיין איך המקום נראה מבפנים . בכלל הקולנוע והרחבה שליד , לפי מה שאני הבנתי , היו מרכז שבו מלא בני נוער היו מתאספים ומבלים . המון סיפורים שמעתי על קולנוע אורות ואין מה להגיד על כל אחד שסיפר לי על המקום היה אפשר לראות ולשמוע את הגעגוע לימים ההם שהקולנוע היה פתוח . קשה למצוא קולנוע יפה מבחינה אדריכלית בימינו כמו אורות , קולנוע גדול עם יציע , תאר לעצמך מה היה אם נפתח שוב , אפילו לא במתכונת של קולנוע אלא במתכונת של תיאטרון או משהו בסגנון . חבל להרוס מבנה כזה , בכל אופן הבנתי שמתכוונים …
ספטמבר 4, 2007 at 6:03 am
בקרית ביאליק היה גם קולנוע סביון.
שלשום מצאתי בכיכר המרכזית של השכונה שלי תמונות הנצחה באבן למקומות הסטוריים בקריה. ובניהם יש תמונה או תמונות של קולנוע סביון שהיה הצעיר והמודרני מבין כל בתי הקולנוע.
מוזמן לכאן לגבעה לצלם
קולנוע בסביון היה ממוקם בין רחוב דפנה לקרן היסוד . ליד בית ספר הבונים..
ספטמבר 4, 2007 at 7:12 pm
חני- תודה על התגובה, האם קולנוע סביון נכחד? קיים? נטוש? סגור? האם יש ממנו זכר כלשהו?
נועה- תודה, זהו מבנה של ההסתדרות כמדומני, כלומר של משהו שקשור למפלגות השמאל ולא הימין
יש גם מבנה קטן של תנועת נוער ליד, לא זוכר איזו
יוסי- תודה רבה
אכן, הרבה אנשים קשורים בזכרונותיהם האישיים לבתי הקולנוע שחוו בילדותם ונערותם
אורות מרשים ואפשר לדמיין שהיה מרכז קהילתי תרבותי אמנותי איזורי חשוב
אפשר לעשות שימוש חוזר ולשקם מבנה כזה למען הציבור, זה לא בשמיים, אבל כאן בארץ כנראה שלאף יזם לא איכפת ואולי זה לא מספיק כלכלי מבחינתם או שאין להם עודף יצירתיות לחשוב איך זה כן עלול להיות משתלם גם להם
צרות מחשבה והתעניינות באפשרויות הכסף הגדול בתבניות הרגילות העכשוויות
אני בטוח שניתן להפיח בו חיים חדשים
ספטמבר 4, 2007 at 10:27 pm
שוב אתה מנפק תמונות יפהפיות ומרגשות. קולנוע ספיר עם תא המקריןוהאולם שנראה כאילו נטשו אותו אתמול מעוררים זכרונות מקולנועים של פעם -ממש סינמה פרדיסו. המקום נראה כאילו הוא ממתין למושיע עם לב חם. בא לצעוק לאזרחים המזיעים שלנו "חזרו לבתי הקולנוע! צאו מהקניון והטלוויזיה …". ואם לאוליגרכים רשעים וציניים היה לב אולי היו משקמים קולנוע כזה מקסים במקום לקחת קבוצות גזעניות ולהזרים להן כספים. הרי בשבילם זה ממש פרוטות.
ספטמבר 16, 2007 at 7:34 pm
קולנוע סביון נהרס ובמקומו נבנה בניין ענקי ומכוער
אוקטובר 27, 2007 at 3:05 pm
הייתי יוצאת לקולנוע האורות עם מלא חבר'ה (כמובן כשהוא נטוש).
עכשיו סגרו אותו והולכים לבנות שם בניין. מזל ששמתם פה תמונות שלו כי אני לא הספקתי לצלם):
דצמבר 25, 2007 at 11:16 pm
למה אין קולנוע ניצן בקרית ים הוא תמיד פתוח אני רוצה לראות מה יש שם אני מת לראות מה יש שם אני אהבתי מאוד את הבלוג והצילום ממש ממש יפה
דצמבר 28, 2007 at 3:25 am
תודה עמירם
לא הספקתי לעשות הכל ולצלם הכל, מצטער
אני מעוניין להגיע לכל אחד ואחד מהם, מבתי הקולנוע הנטושים
פשוט אין זמן
אשמח שוב, רק אם תוכל להזכיר לי מה כתובתו המדוייקת, ייתכן וכתבו לי כבר אך אינני זוכר כרגע, תודה שוב
אפריל 19, 2008 at 10:53 am
שלום לכם
בתי הקולנוע של הקריות מעלה בי זכרונות נעימים
לצערי קולנוע סביון שנוהל ע"י משפחת פישביין כבר לא קיים.
בבית הקולנוע הזה היו סרטים והצגות.
את ההופעה של מייק ברנט ראיתי בקולנוע סביון.
זה המקום שהתחלנו "למזמז" את הבנות.
ושוב תודה על הזכרונות
אפריל 26, 2008 at 9:02 pm
רפי תודה רבה על תגובתך
חבל שאי אפשר כבר לראות ולצלם את סביון
כייף לך שראית את מייק ברנט בהופעה וכייף לך גם על הכייף עם הבנות, שבוע טוב
יוני 8, 2009 at 3:28 pm
בקרית ים ישנו בית קולנוע נוסף שנקרא קולנוע הקריות (או משהו דומה לזה) והוא נמצא באיזור הצפוני של קרית-ים בשכונה שנמצאת בין קרית ים ג' לקרית ים ד'.כדאי מאד לבדוק גם אותו.
יוני 8, 2009 at 9:51 pm
יעקב תודה רבה על המידע
יוני 13, 2009 at 12:18 pm
קולנוע סביון נהרס ובמקומו נבנה בניין
מגורים גבוה – הכתובת -רח' הגנים 1. היו בו כאלף מקומות ישיבה
מבנה קולנוע ניצן עדיין ניצב בקרית ים בשד' ירושלים
קולנוע אורות נהרס עד היסוד לפני שבועיים ובמקומו יבנו 2 בניני מגורים.
מרץ 18, 2010 at 10:27 pm
מרתק ומזכיר נשכחות – כילד שגדל בקרית מוצקין אני מכיר את אורות, ספיר, סביון ובית העם היטב, סביון ואורת נהרסו זה מכבר, בית העם הפך לתאטרון הצפון וביובל לא יצא לי לבקר, כן, גם קולנוע ניצן זכור לי ואפילו זכיתי לבקר בו פעם או פעמיים. חסרה בכתבה תיאור נברשת התקרה של אורות – היתה זו נברשת אדירת מימדים, מזכוכית, שמתאימה יותר לאופרה של מילאנו מלקולנוע אורות בקרית מוצקין
\
מרץ 19, 2010 at 10:37 am
שלמה- באיחור- תודה על המידע, על ניצן אני כבר יודע וגם על הריסת אורות המצערת
אבי תודה, גם על תוספת המידע על הנברשת, שלא זכיתי בעצמי לראות
מרץ 20, 2010 at 6:59 pm
קולנוע אורות-
בשנות ה60-70 למטה היה סנוקר של פרצופים מכל הקריות.
צמוד אליו היה פלפל מריו,
ממול היה פלפל שלראשונה אכלתי בימי(נדמה לי ישראל)
וממול היה פלפל מורדוש עם הקציצצות השחורות.
קולנוע אורות היה מקום מפגש לכל בני הנוער בקריות בסופי שבוע.
את חגיגית סיום כיתה ח ביהס אחדות עשינו בקולנוע אורות,
יש לציין שמאחורי הבמה יש מרתף תת קרקעי.
נוסטלגיה בהתגלמותה.
מרץ 22, 2010 at 10:38 am
מוש תודה רבה, כבר שמעתי וקראתי סיפורים דומים, אבל לכל אחד זווית אישית ומעניינת, זו אולי נוסטלגיה אבל גם יותר מזה, וגם כנוסטלגיה היא חשובה, אלו חיים של ילדים, של אנשים, של ציבור גדול שנהנה וספג חוויות לחיים, תודה
מרץ 24, 2011 at 9:33 am
אם שוכחים אתה עבר איזה עתיד יש לנו
מאי 23, 2011 at 3:29 pm
כעת כבר קולנוע ניצן אינו נטוש,עכשיו ישנם שם "סופר פארם" ו"מעדני מניה".
יולי 24, 2011 at 1:46 am
את האורות הרסו ממזמן ובמקומו בונים בית מגורים רב קומות …. עדיף היו משאירים תאורות
יולי 24, 2011 at 11:38 am
את צודקת אמא אדמה.
ידוע, אלי פרל, תודה.
ידוע גם כן, אנונימי, כן, לצערי הרסו אותו.
תודות,
שרון רז
אוקטובר 25, 2011 at 5:10 pm
מדהים איך קולנוע ספיר נשמר למרות שכמעט ולא מתוחזק… פלא.
מקווה מאד מאד שיפתחו את הקולנוע מחדש,
כחלק מסרטים והפקות בעלות סימלית, הצגות בית ספר.. משהו, רק שייפתח שוב ולא יהרס,
אין עוד קולנוע כזה בארץ שנשמר במצב כזה ומוכן לפעולה בעלות אפסית.
אני גדלתי על הקולנוע הזה, אמנם לא ראיתי בו סרטים,
אבל זה היה אחד מהמקומות בו התקיימו הצגות בית ספר והפקות עירוניות.
אני זוכר היטב את הופעת צעירי ביאליק, זה היה מדהים.
אגב, זו הפעם הראשונה בו מכרו את שירי המופע ע"ג דיסק CD במחיר מטורף,
שנות ה־ 90, קלטות טייפ היו באופנה…
אולם נוסף בו לקחו אותנו להצגות הוא אולם 10 בקניון הקריון,
הייתי מאד רוצה תיעוד שלו באתר.
אולמות הקולנוע הישנים בקריון אמנם נסגרו ועברו למיקום חדש,
אך אולם 10 שומר ונמצא בפעילות של תיאטרון הקריון.
כל ילד זוכר את האולם הראשי הזה, וחבל שאין עדיין תיעוד שלו.
נכון שהוא ממוקם בתוך קניון, זה לא אומר שלא נקשרים למקום… נקשרים, מאד, כחלק מחווית ילדות טובה.
מאד כיף לגלות את הפרוייקט הזה, נסחפתי לגמרי לתוך הנוסטלגיה.
ברכות על האתר!
אוקטובר 25, 2011 at 10:21 pm
תודה שימי. אשמח להגיע בהזדמנות לצלם ולתעד את האולם בקניון הקריון. תודה, שרון
פברואר 23, 2013 at 10:45 pm
קולנוע "אורות" היה של סבא שלי, כל הילדות הייתי מביאה את כל חבריי לצפות בסרטים. בחוץ היו זכוכיות שהציגו את הסרטים שהופיעו באותו ערב. אפילו זכיתי לראות שם את חוזיליטו הגדול. תודה רבה על הנוסטלגיה. כאשר סבא שלי שהיה עם עוד שני שותפים, עזב לבית אבות, הוא מכר את חלקו בבית הקולנוע. (קראו לו כץ).
יולי 20, 2014 at 1:53 pm
תודה רבה אורנה
מרץ 6, 2013 at 12:36 pm
תודה שרון על פוסט מרתק. אני גדלתי ליד קולנוע אורות, וכילדה קטנה ראיתי את הסרט הראשון בקולנוע שם, זה היה אי טי…
אני זוכרת שישבנו ביציע ופחדתי כי השיפוע להסתכל למסך מלמעלה היה חד (או שאולי הוא רק זכור לי כחד?).
דרך אגב, השורה האחרונה ביציע לא היתה של כיסאות עץ, אלא היתה ספסל עץ פשוט, צמוד לקיר.
גם בקולנוע ספיר ביקרתי, זכור לי שראיתי שם את הסרט 'מי הפליל את רוג'ר ראביט'.
יולי 20, 2014 at 1:54 pm
תודה רבה על תגובתך איילת
יולי 20, 2014 at 1:41 pm
קולנוע סביון תוכנן על ידי האדריכל גדעון שלינגר, ממשרד האדריכלים גדעון שלינגר ואמנון רפפורט שפעל בחיפה (רחוב ביאליק 6).
הוא גם המתכנן של מספר בנייני דירות ומרכזי קניות בשכונת סביניה בקרית ביאליק, ושל לפחות שני בתי תרבות באזור הגליל המערבי (בית לוינגרט בשבי ציון ובית העם ברגבה, שאגב, גם בו הוקרנו סרטים).
אם למישהו יש תיעוד של קולנוע סביון או ידע על מבני ציבור נוספים של שלינגר, זה יכול להיות מאוד מעניין.
יולי 20, 2014 at 1:55 pm
תודה אילה, את בית לוינגרט בשבי ציון תיעדתי גם אגב
ינואר 2, 2015 at 12:15 am
קולנוע סביון בקרית ביאליק נסגר סופית בשנת 1990. הסרט האחרון שהוקרן בו היה "אישה יפה" עם ג'וליה רוברטס. הוא נהרס בשנת 1994 ובמקומו נבנה בניין מגורים.
בתור ילד שגדל בשנות ה- 80 זה היה הקולנוע בו ראיתי את רוב הסרטים. הוקרנו שם סרטים קלאסיים מאותה התקופה לצד מערבונים איטלקיים מדובבים, סרטי אימה שהוקרנו בשעות הלילה וסרטי "טרינטי ובמבינו" למינהם.
כמו הסרטים שהוקרנו בו, הקולנוע עצמו הפך להיות מקום הזוי יותר ויותר במהלך השנים. העישון כמובן היה מותר כך שבהצגות הערב היה קשה לראות את המסך דרך העשן הסמיך, שלא לדבר על לנשום. החל מאמצע שנות השמונים כמעט ולא היתה תחזוקה שוטפת של המבנה כך שמכסאות העץ המרופדים נשאר רק העץ והמסמרים שהחזיקו בעבר את הריפוד. אם הצלחת למצוא כיסא שלא היו בו ברגים בולטים נחשבת לבר מזל.
הסדרן המבוגר לא נכנס לקולנוע וכך המופרעים היו תופסים את היציע (אם אני זוכר נכון זה לא היה ממש יציע עליון אלא רק הכסאות האחרונים שהורכבו בשיפוע) וזורקים על הקהל מסטיקים לעוסים וניירות טואלט שאלוהים יודע מה ניגבו בהם. זכור לי שפעם גם נזרק נייר טואלט בוער שעורר מהומה באלם.
אבל זה לא השוס האמיתי שזכור לי כנער מתבגר מהקולנוע הזה. בחזית העליונה החיצונית של מבנה הקולנוע היו מעין פירי בטון רבועים קטנים שעיטרו את המעטפת החיצונית של המבנה. משפחות של בזים התחילו לקנן בפירים הללו ובשנותיו האחרונות של הקולנוע היה אפשר לראות מדי פעם בז אחד או שניים עפים בעצבנות בין פינות תקרת האולם.
השילוב של בזים מבוהלים, עשן, צעקות ומהומות מהיציע הפכו את חווית הצפיה בסרטים בקולנוע סביון לחויית טראש אמיתית של שנות ה-80.
קולנוע ספיר נחשב ל"ילד הטוב" לעמות קולנוע סביון. ממש כמו בתמונות (שעוררו בי גל נוסטלגיה עצום) הוא היה מטופח, מבושם ומשומר. הוקרנו בו סרטים רבים שלא הוקרנו בסביון (היתה מעין חלוקה בין שני בתי הקולנוע) ועד היום אני זוכר רשימה ארוכה ונוסטלגית של סרטים שראיתי שם בשנות ה-80 האבודות.
בשני בתי הקולנוע התקיימו הופעות רבות של הלהקות והזמרים/ות המוכרים של אותה התקופה. זכורים לי משינה, בנזין, יהודית רביץ, גידי גוב…
חברי להקת משינה סיפרו בעבר כי קולנוע ספיר זכור כהופעה הראשונה שלהם בה חיכו להם מעריצות היסטריות שניסו להתנפל עליהם אחרי ההופעה. זה היה ממש אחרי ש"רכבת לילה לקהיר" יצא כסינגל בתחנות הרדיו.
אני רואה שהפוסט הזה נכתב לפני שבע וחצי שנים… מאז לא בדקתי האם הקולנוע עדיין קיים אבל המבנה לדעתי בהחלט כן. אולי הסבו אותו למשהו אח. אם כן זה בטח הרחבת משרדי העירייה.
בכל מקרה, באיחור רב, תודה על הפוסט ועל התמונות הנוסטלגיות.
אוגוסט 27, 2015 at 11:30 pm
באיחור ניכר- תודה רבה לך על התגובה, אלעד, מרתק לקרוא
אוגוסט 27, 2015 at 1:53 pm
שכחת עוד כמה וכמה בתי קולנוע בחיפה: קולנוע חן ברח׳ שבתאי לוי, קולנוע ארמון ברח׳ הנביאים, קולנוע רון ברחוב החלוץ, שביט ואורלי בכרמל ו״כרמל גנים״ גם בכרמל.
אוגוסט 27, 2015 at 8:54 pm
שלום אייל. תודה על תגובתך. לא שכחתי כלום. הפוסט הזה אינו פוסט מסכם אלא ישן ודי ראשוני. התמונה הכוללת נמצאת גם באתר הגדול והוותיק שלי "אדריכלות נעלמת" וקישורים לחלק מהצילומים נמצאים בבלוג האינדקס הייחודי שלי בשם "בתי קולנוע נעלמים בישראל". ישנם גם סשנים שלא פרסמתי עד היום. יודע על כל בתי קולנוע אלו. את חן, רון ושביט צילמתי לא פעם אחת. את אורלי, ארמון המיתולוגי וכרמל גנים הישן כמובן שלא הספקתי לצלם ולתעד כי הם נמחקו מזמן. סוף שבוע טוב, שרון
אפריל 1, 2021 at 8:15 pm
אני עורך עבודה גמר בתואר בקרימינולוגיה על כנופיות פשע מהקריות והצפון ורציתי להוסיף שהקולונוע המדובר ניצן בזמן פעילותו נסחט על ידי משפחת עבריינים אזולאי (שלום בנימין ואליהו )מקרית ים ג' הם איימו על האחראי עם סכין ואקדח והיו גובים 500 לירות מידי חודש ונכנסים לסרטים בלי לשלם בשנות השמונים עד שנכנסו לכלא והתשחררו בשנות ה-2000 ולאחר מכן שלום אזולאי נרצח בשנת 2002 בקיוסק בקרית ים. המשפחה היתה מאוד מסוכנת ולקחה פרוטקשן מהמון עסקים בקרית ים וביצעה שודים נועזים בשנות השבעים והשמונים