שם לועזי, אבל המוזיקה ישראלית והיא הכי טובה שיש כיום.
אלה האנשים. אלה האנשים האמיתיים. אלה אוהבי המוזיקה, האמנות והתרבות האמיתיים.
אלה האמיצים האמיתיים, המקדמים האמיתיים, העובדים, העוסקים, המשקיעים ובמיוחד הצנועים.
מלח הארץ בעיניי. עושים את העבודה הסיזיפית, עם כל הלב, כל ההשקעה, כל הרצון הטוב, כל הכישרון וכל הצניעות.
הנה מה שהם רושמים על עצמם : המשך קריאה 'היס רקורדס, מלח הארץ'
אושייה ביטחוניסטית אינני.
פרשן לעניינים צבאיים אסטרטגיים גם לא.
אבל כ"בלוגר" רציתי לשתף אתכם בדבר אחד קטן, שאולי יעזור לכם ואולי לא.
אתמול נוכחתי לדעת שתקיפה באיראן קרובה מתמיד וצפוייה לקרות ממש כל רגע. המשך קריאה 'מקווה שאני לא מגלה כאן סוד בטחוני'
כשקראתי שאירוע "צבע טרי 2" מתרחש במתחם "התחנה" מיהרתי לסמן לי את זה בראש.
יופי, אמרתי לעצמי, סוף סוף, הנה, הגיע המועד הנכסף.
הקהל יחשוב על התערוכה, אני ציפיתי לרגע שאוכל להיכנס שוב למתחם הזה.
לפני כחמש שנים צילמתי את המתחם הנטוש, הזנוח, הישן, המאובק.
את אף אחד הוא לא עניין, כמעט, והיה כ-אי ירוק בים אפור, איזור שאדם לא דורך בו.
אז, הגעתי במקרה כשהיתה שם פגישה של אדריכלים וקבלנים, חשבו שאני חלק מהסיפור.
האמת היא שלא שאלתי אף אחד, ופשוט נכנסתי, כמו שאני נוהג לעשות בדרך כלל.
התיעוד והצילום של המקומות הללו חשוב פי כמה מכל יישות אנושית שחיה בזמן כזה או אחר.
מכל שומר או גדר, מכל אחראי או נעלם, מכל חוק או אזהרה חסרת תכלית.
המתחם הזה, של תחנת הרכבת העותומנית, הצמוד למוזיאון צה"ל הביזארי, היה סגור, נטוש ומרתק.
מבנה הרכבת וכל המתחם הזה סיקרן אותי כבר הרבה זמן לאחור, וניצלתי נקודה אחת בזמן.
כול כאלב ביג'י יומו !
אז ישנן התמונות, ישנם הצילומים, ישנו התיעוד, הקצר, כפי שביצעתי באותו היום, על מהלך הזמן.
לצערי, כששבתי למתחם הסגור אחר כך, בשלבים שונים, גם אחרי שהחל השיקום והשימור, לא יכולתי לצלם אותו מבפנים אלא רק לעקוב קצת על המתרחש מבחוץ, ואכן עשיתי זאת כמה פעמים במהלך השנים האחרונות.
הפעם הגיע הזמן, סוף סוף.
נסור למתחם, עכשיו "התחנה" המיוחצנת, המתוקתקת, הנקיה, המחודשת, ונבחן את הדברים בעינינו.
ידעתי שהכל יהיה מצועצע יותר עכשיו, מלוטש, מצוחצח, אבל הרי אי אפשר היה להשאיר את הדברים כך, כמו שאני אוהב אותם, אחרת הקהל הגדול, לעולם לא יגיע לכאן.
על שימור המתחם ההיסטורי הופקד אדריכל אמנון בר אור וצוותו, ובאמת, מזל, כי מדובר באיש מקצוע מנוסה וטוב.
הגעתי עם בני, כבר ביום רביעי, ביום הראשון של התערוכה, ונכנסנו עם האנשים הראשונים כדי להתרשם.
קודם נכנסנו לתחנה עצמה, למבנה עצמו, סיקרן אותי במיוחד לראות מה נותר שם ומה נעשה.
לשמחתי הקירות עדיין במצב גס ואותנטי, חלק מהם, וייתכן מאוד שהכוונה היא להשאיר אותם כאלה, מקווה.
עמודי הברזל שמאחור, ברציף, הם אותם העמודים, אבל נעשתה הרבה עבודה לשיקום תקרות, סביבה וכ"ו.
מסילת הברזל עכשיו גלוייה ונמצאת על האדמה, אינני יודע אם נחפר החול שכיסה את חלקה או שהובאו מסילות חדשות.
גם המבנה של המחסנים שוקם ושופץ, בחוץ ובפנים, אך הקירות עדיין מסומנים עם סימוני הסדקים הקבלניים.
ישנה גדר אבן וגדרות ברזל התוחמות את האיזור המשופץ מהאיזור הדרומי יותר שעדיין רחוק מסיום, איזור המפעל, מסקרן מאוד מה שקורה שם, אך זהו עכשיו איזור סגור לעבודות.
"צבע טרי 2"
הרי גם אמנות היתה באירוע, ובכל זאת לא באנו רק בגלל הבניינים…
אני חייב להודות שהופתעתי מאוד באירוע האמנות הזה.
הופתעתי מכמה מוכשרים האמנים, מכמות האמנים המוכשרים ומאיכות העבודות- ציור, צילום, פיסול וכ"ו. המשך קריאה 'מתחם התחנה – היום ואז'
זה מה שהבטיח והקציב אנדי וורהול כשטבע את הקונספט המהפכני
אבל…
עם האינפלציה הגואה והברוכה של כותבים באתר רשימות
הרי ש-15 דקות של תהילה זה כבר משהו שאנחנו עוד נתגעגע אליו
בקושי יום, יממה אחת, בממוצע, ייצא לפוסט שלך או שלך להופיע ב"זירה" של העדכונים מצד ימין
כיכר העיר, מרכז העיר, יש לך דקות ספורות, צא לדרך
יממה אחת בלבד, בקושי, של "פרסום" הפוסט החדש שלך או שלך
רק רובריקה צרה וארוכה אחת
שמתפקעת לה אט אט, מהר מהר
אנחנו עוד נתגעגע ליממה אחת המשך קריאה '15 דקות של תהילה / PiL'
RSS – רסס
תגובות אחרונות