דת-אה-בייס

הבסיס הוא מלאבס (פתח תקווה),

שם כאמור נולדתי וגדלתי.

אלו צילומים מקיץ 2007,

חם ודתי, לוהט ואמוני.

ישיבה ותיקה וידועה, בית כנסת קטן וישן, בית כנסת מרכזי, גדול ומפורסם, ועוד אחד קטן,

אף לא אחד מהם נטוש.

יאללה, יא אללה, אולי נתחבר קצת ליהודיות שלנו.

ישיבת לומז'ה, ברחוב הרצל, הישיבה הראשונה בעיר, שנוסדה ב-1925,

(שכדאי לקרוא עליה כאן וגם כאן, כאן וגם כאן) :

החזית לרחוב הרצל

כל הציורים והעיטורים הם יותר מחצי אותנטיים, כלומר הם צויירו ביד אמן ואחר כך שוחזרו ביד אמן אחר

עזרת נשים. למי עוזרים? לגברים? לא להתגרות? אף פעם לא הבנתי את זה, כמו שאינני מבין הרבה דברים בדת היהודית, בדת הנוצרית, בדת המוסלמית, בדת. קח את הנשים ותחוב אותן למעלה, בעליית הגג, והסתר.

מה שאתם רואים עם זהב, זה לא צבע, זה ממש זהב, אגב

והצד האחורי-צדדי, עם תוספת מדרגות הבטון הנפלאות כיציאת חירום נוספת, אי אפשר היה לעשות משהו יותר עדין, הא?

בית הכנסת הותיק, הישן של דינוביץ' (עליו ניתן לקרוא כאן וגם כאן) :

עם כל הסגפנות, אהבת המינימליזם והמודרניזם, ועם כל האדולף-לוסיות הזאת (אדולף לוס- אדריכל אוסטרי, סוף המאה ה-19, שהיה מחלוצי המודרניזם, וטבע את האימרה "קישוט הוא פשע") הרי שאין ספק שמדי פעם אני משתומם ונהנה מפרטים של עיטורים, קישוטים, אנקדוטות, זה מרתק לעיתים, כאן מרזב פשוט עם חן

בית הכנסת הגדול, "בית יעקב", ברחוב חובבי ציון, שנחנך בשנת 1898 (ניתן לקרוא עליו כאן, וגם כאן):

עולות קונוטציות לראש, של שכבות, של הסתרה, של עולם ישן, של חליפה, של חום וזיעה, של כובע, של עיוורון, אך ניתן גם להסתכל על זה בפשטות, איש המתפלל לאלוהיו, יהודי בבית כנסת, אין דבר טבעי ונורמלי מזה, כנראה

קצת קשה לראות אבל זוהי כיפת קשקשים מאוד מיוחדת

בית הכנסת הזה היה אמור לעבור שיפוץ רציני במהלך 2007 או 2008. אין לי מושג אם זה קרה.

בית כנסת קטן וותיק, עין גנים, פתח תקווה:

כל הצילומים צולמו על ידי, שרון רז, בפתח תקווה, בקיץ 2007.

כל הצילומים הוקטנו כמה פעמים בגודלם ובאיכותם לשם גלישה נוחה ברשת ובאתר זה.

את כל הסשנים המלאים ניתן לראות באתרי "אדריכלות נעלמת" :

כאן – חוץ + פנים (ישיבת לומז'ה), כאן (דינביץ'), כאן (בית הכנסת הגדול) וגם כאן (עין גנים).

הקיץ כבר כאן. איזו באסה.

קיראו כאן פוסט מרגש (אחד מני רבים) של בועז כהן על סבא שלו והדת.