זה לא פוסט רגיל אלא חתיכת דבר שמרגש אותי מאוד. שלא כרגיל, חוץ מבסוף הרשימה הזו, מצילומי המצב כיום, אין בפוסט הזה צילומים שלי. זו הפעם הראשונה שממש הלכתי לארכיון בפתח תקווה וישבתי ובחרתי צילומים והזמנתי צריבה שלהם, בתשלום. חשוב לי מאוד בית הקולנוע הזה. הוא היה הכי קרוב לבית הוריי בפתח תקווה והוא השפיע עליי. זה קולנוע שראיתי בו סרטים, הצגות ומופעים, קולנוע שאני חולם עליו בלילות. באמת. הסיוט שלי הוא שבית הקולנוע הזה אינו קיים יותר. הוציאו לי אותו מבפנוכו. עקרו לי אותו מהחיים. אני אפילו לא יודע מתי בדיוק עשו את זה, לא זוכר את ההריסה, זוכר רק שהיה סגור ונטוש ומתישהו הוא פשוט נעלם ואני רק רוצה שיתנו לי שעה. שיתנו לי שעה אחת להיות בו שוב, ריק, כשרק אני בפנים, להסתובב בו, לצלם כל פרט, להתבונן, לרחף שם בפנים. האוטובוס למרכז העיר היה עובר ממש ליד הקירות שלו. תחנת אוטובוס ישנה נמצאת עד היום מולו. הייתי מביט בחזית הסגורה, חזית הקופות והכניסה, מרחוב רוטשילד. אבל אני לא מצליח להיזכר לגמרי. אני זוכר אבל לא בדיוק וזה מטריף אותי, זה קורע אותי. אני חייב לראות היכן היו בדיוק הקופות, ואת הברזלים, ואת החזית כולה, את שערי הכניסה, את הגובה והמרחקים, ואני לא זוכר מה בדיוק היה בצד ימין, זה משגע אותי, אני לא מצליח לזכור מה היה בדיוק בצד ימין. אחרי הכניסה היה מזנון שגם אותו אני זוכר במעורפל אבל אני חייב לדעת מה היה בצד ימין ואיך היה נראה בדיוק מגדל המקרין. למה אני לא זוכר את זה בדיוק. אני חולם על זה. אני משוטט כמו בסיוט הזוי כזה. את שורות המושבים אני זוכר, שורות ארוכות ארוכות של מושבי עץ, ספסלי עץ ארוכים, ולא היו מדרגות, רק שיפוע אחד ענקי של אמפיתיאטרון אחד קייצי פתוח לשמיים וענקי בגודלו, ענקי. ואת הבמה, והגגון, כן, ואת התעלה שלפני הבמה, ואת הקירות הצדדיים, חומות הבטון. ואת הסרט ההוא, אווזי הפרא, שראיתי לבד באיזה ליל קיץ אחד קריר, סרט פעולה מותח. ואני לבד, על ספסל עץ, בשיפוע הענקי, עם האוויר הצונן של ליל קיץ. אני רוצה רק עוד פעם אחת.
הקניין הרוחני של המידע הדיגיטאלי שבפוסט זה שייך לארכיון לתולדות פתח תקוה ע"ש עודד ירקוני.
אין להעתיק, לשכפל, להפיץ או להסיק רווח כל שהוא מן המידע או לעשות בו כל שימוש.
1. טקס סיום שנת לימודים תשי"ח שנערך ב"אורון" , בתמונה נתן מרגלית מנצח על מקהלת ילדים.
צלם לא ידוע , 1958. באדיבות הארכיון לתולדות פתח תקוה ע"ש עודד ירקוני.
2. תלמידים בקולנוע "אורון" , צילום – פוטו פוקס , לא ידוע התאריך.
באדיבות הארכיון לתולדות פתח תקוה ע"ש עודד ירקוני.
3. חגיגות יובל ה80 של פתח תקווה באמפיתיאטרון "אורון", צלם – בן נועם.נ. , 1958.
באדיבות הארכיון לתולדות פתח תקוה ע"ש עודד ירקוני.
4. יובל ה80 לפתח תקווה ב"אורון" . משמאל – חולדה ויוסף ספיר, דוד בן גוריון, פנחס רשיש, ישראל פיינברג, לנה פיינברג. צלם – צור ב. , 1958. באדיבות הארכיון לתולדות פתח תקוה ע"ש עודד ירקוני.
5. יובל ה80 לפתח תקווה ב"אורון" . משתתפים, מימין: ריין, פיינשטין שלמה, סימקין יואל ,ישראלית שושנה, מקס וולפסון, יוסף זהבי, פיינברג ישראל, שר הפנים בר יהודה, רשיש פנחס, דוד טבנציק, ישראל אידלמן, שופטן, שוואלב משה, זכאי חיים, ביילי, נעמי ספקטור, ?, שמעוני. צלם – צור,ב. , 1958.
באדיבות הארכיון לתולדות פתח תקוה ע"ש עודד ירקוני.
מי שמופיע כאן רביעי מימין (ולא שלישי מימין) הוא סבא שלי יואל סימקין ז"ל, שנפטר לפני כמה שנים והיה יליד פתח תקווה ויקיר העיר פתח תקווה. במקרה גיליתי אותו בתמונה כשהתבוננתי בה והזמנתי אותה.
6. כנס עליית תימן בפתח תקווה באמפיתיאטרון "אורון" ,צלם – צור .ב , לא ידוע התאריך.
באדיבות הארכיון לתולדות פתח תקוה ע"ש עודד ירקוני.
7. יובל ה80 לפתח תקווה ב"אורון" מימין : שר הפנים בר יהודה , פנחס רשיש, קשטן, מאחור יהודית ושלמה פינשטיין, יהודית ויואל סימקין. צלם – צור ב. , 1958.
באדיבות הארכיון לתולדות פתח תקוה ע"ש עודד ירקוני.
כן, הזוג בשורה השניה בצד שמאל של התמונה הם סבי יואל סימקין ז"ל וסבתי יהודית סימקין, ילידי העיר.
8. יובל ה80 לפתח תקווה ב"אורון" מימין : לנה וישראל פיינברג, פנחס רשיש, דוד בן גוריון, חולדה ויוסף ספיר. צור,ב. , 1958. באדיבות הארכיון לתולדות פתח תקוה ע"ש עודד ירקוני.
9. חגיגות יובל ה80 של פתח תקווה באמפיתיאטרון "אורון". צלם – בן נועם.נ. , 1958.
באדיבות הארכיון לתולדות פתח תקוה ע"ש עודד ירקוני.
10. חגיגות יובל ה80 של פתח תקווה באמפיתיאטרון "אורון". צלם – בן נועם.נ. , 1958.
באדיבות הארכיון לתולדות פתח תקוה ע"ש עודד ירקוני.
11. חגיגות יובל ה80 של פתח תקווה באמפיתיאטרון "אורון". צלם – בן נועם.נ. , 1958.
באדיבות הארכיון לתולדות פתח תקוה ע"ש עודד ירקוני.
12. חגיגות יובל ה80 של פתח תקווה באמפיתיאטרון "אורון". צלם – בן נועם.נ. , 1958.
באדיבות הארכיון לתולדות פתח תקוה ע"ש עודד ירקוני.
האיש עם המקטרת היה רמטכ"ל.
13. חגיגות יובל ה80 של פתח תקווה באמפיתיאטרון "אורון". צלם – בן נועם.נ. , 1958.
באדיבות הארכיון לתולדות פתח תקוה ע"ש עודד ירקוני.
שוב, השלישי (למרות שזה הרביעי, הראשון כאן מוסתר) הוא סבי יואל סימקין ז"ל.
14. חגיגות יובל ה80 של פתח תקווה באמפיתיאטרון "אורון". צלם – בן נועם.נ. , 1958.
באדיבות הארכיון לתולדות פתח תקוה ע"ש עודד ירקוני.
15. חגיגות יובל ה80 של פתח תקווה באמפיתיאטרון "אורון". צלם – בן נועם.נ. , 1958.
באדיבות הארכיון לתולדות פתח תקוה ע"ש עודד ירקוני.
16. קולנוע אורון מראה פנימי , צלם לא ידוע, שנה לא ידועה.
באדיבות הארכיון לתולדות פתח תקוה ע"ש עודד ירקוני.
זו תמונה שגומרת אותי. אני חייב להיות שם, לראות מה בדיוק היה שם בסוף, משמאל, ובסוף באמצע, חייב.
17. האמפיתיאטרון "אורון" מראה כללי עם הבמה. צלם לא ידוע, שנה לא ידועה.
באדיבות הארכיון לתולדות פתח תקוה ע"ש עודד ירקוני.
וזו התמונה הכי מדהימה שיש בארכיון בפ"ת של הקולנוע הזה. ואפילו גם כאן לא רואים את כולו. רואים איזה שני שליש, כי יש עוד מאחור ובצדדים שחומק מהמצלמה, ויש מאחור את המגדל ואת המזנון ואת איזור הכניסה והמדרכה הגדולה שהיתה ליד הקופות מבחוץ, את כל זה לא רואים כאן, קולנוע עצום בגודלו וכל הפרדסים והבתים הקטנים שרואים כאן מבחוץ אינם עוד ויש המון מגדלי מגורים מסביב במקומם. געגוע.
הקניין הרוחני של המידע הדיגיטאלי שבפוסט זה שייך לארכיון לתולדות פתח תקוה ע"ש עודד ירקוני.
אין להעתיק, לשכפל, להפיץ או להסיק רווח כל שהוא מן המידע או לעשות בו כל שימוש.
תודה רבה מקרב לב לכל צוות הארכיון לתולדות פתח תקוה ע"ש עודד ירקוני.
מצטער "לזהם" את הפוסט עם צילומים עכשוויים מהמקום אבל זה כדי להשלים את התמונה ולהראות כמה רע וסתמי נראה מה שעומד כיום במקום בית הקולנוע הקייצי הענקי, המופלא, המרשים והמיוחד ההוא.
במקום המרכז המסחרי המיותר הזה וחלק משטח המגדל שמאחוריו עמד קולנוע אורון המיתולוגי פעם
כל השנים הללו מאז הריסת אורון נמצא במקומו המרכז המסחרי החדש והאומלל הזה לצד חור/ריק/כלום/חלל
זה החור/הנעלם/הכלום שבמקום חלק מקולנוע אורון לשעבר
כאן מצד ימין עמדה תחנת מכבי אש, וזה החור שנפער, נותרה רק אדמה, נעלם בית הקולנוע
זה המבט מתחנת האוטובוס שברחוב רוטשילד, בעבר היו רואים מכאן מדרכה גדולה, עצים, את הקופות והכניסה לבית הקולנוע הקייצי המיתולוגי, כיום רואים גדר פח עלובה, שמסתירה כלום עלוב, חור באדמה, ומאחור בקצה השטח, מרכז מסחרי עלוב, אלו חיינו בארץ ישראל רוחשת הנדל"ן והקומבינות, מיקסום הרווחים והעיסקאות, ההריסה והבנייה, התחלופה הפזיזה, הראייה הצרה, הגועל והחידלון.
כל מידע נוסף על קולנוע אורון יתקבל בשמחה לכאן כתגובה לפוסט או אליי למייל.
כל צילום נוסף קיים של קולנוע אורון יתקבל מאוד בשמחה אליי למייל.
קולנוע אורון – יהי זיכרו ברוך.
תמונה נוספת שנשלחה אליי על ידי בינה בומבי גפני מפתח תקווה, בה רואים את מגדל המקרין ואת גודלו העצום של האמפיתיאטרון הפתוח והמיתולוגי הזה.
תמונות נוספות שנשלחו אליי על ידי בינה בומבי גפני, ותודה רבה לה:
לא שנות התשעים כי אם שנת התשעים של העיר פתח תקווה שנוסדה ב-1878
פוסט קורע לב.
וכמוני כמוך, חושב שאלה שמחליטים להרוס הם לא בני אדם.
אלה בהמות. בהמות גסות. בהמות מהסוג הגרוע ביותר. בהמות אינן מבינות בערך היסטורי. אינן מבינות בתרבות. בשימור. בטיפוח הישן למען הדורות הבאים.
אותן בהמות גסות שולטות בכל. לא רק "אורון" בפתח תקוה (קולנוע שהרביתי להיות בו, בילדותי, בזכות הדודים שלי שגרו לא רחוק) נפל קורבן.
נפלו קורבן כל בתי הקולנוע העצמאיים, הפרטיים, שאינם חלק מאיזשהו קומפלקס דוחה בתוך איזשהו קניון.
והרי אפשר היה לעשות שם המון דברים, בקולנוע "אורון". סינמטק, למשל, או בית תרבות, להרצאות, הופעות. מוזיאון. המון דברים.
"אורון" הוא רק משל לבהמיותה, סתמיותה וחמדנותה של הפוליטיקה הישראלית. אלה האנשים המנווטים את חיינו ושולטים בהם.
חוץ מכסף, עכשיו, הרבה ומיד – שום דבר אינו רלוונטי.
ריצ'רד ברטון…
רוג'ר מור…
איזה סרט זה היה
http://www.impawards.com/1978/wild_geese.html
שהבנתי באמת כמה זה עצוב שלא משמרים קולנועים ומבנים ישנים/עתיקים/היסטוריים בכלל. ולא רק עצוב – סימפטום למשהו גדול יותר ורע יותר, לדרך התנהלות שגויה ומבשרת רעות.
תודה שפקחת את עיניי.
עכשיו "על הכוונת" חדר האורכל של קיבוץ גבעת השלושה שהיה פעם חלק מפ"ת. ניתן להמשך פעילות לאגודת דרכי נועם שמצאה לנכון לשפצו באופן שראשית הורסים ואחר כך בונים חדש.
ואתה יודע מה, גם בלי לצרף את התמונות של היום הראש משלים אותן, כי הרי כולנו יודעים איפה אנחנו חיים.
אח ארצי מולדתי את הולכת פייפן ובמהירות של אלפי ג'יגה.
עדיין היית די מסטול כשכתבת את זה, לא?
למרות כל הצילומי נוסטלגיה…
שיסבירו לך שטובת הציבור לנגד העיניים ומספיק כבר לחשוב על בניינים, צריך לחשוב על בני אדם ויכריזו שארגוני הסביבה פוגעים במטרה שלהם בגלל קנאותם
ממש כמו שעשו אצלי בפוסט על הכוונה למקם את נתבג2 בעמק יזרעאל
שזה בעיני – החלק הכי מרתיח בכל הסיפור. ההסברים הכאילו לוגיים ורציונלים לתאוות הבצע, החמדנות, הרשעות, הטמטום ו… החמדנות – כבר אמרתי?
כי זה היה יותר נוח ככה
אבל התחלתי לקרוא
ואיזה כאב בגוף עבר פתאום
הכתיבה, לא פחות מהצילומים
איך שילד קטן כותב את זה
עם כל הצער כנראה דינו של אורון הוא להעלם וחבל שלא הוקם קולנוע קטן ושכונתי במקומו.
תזכור גם ברכת הפועל וברכת מכבי שנעלמו-זה גורל הקידמה.
ואני מודה שהיום לא הייתי הולך למשל לברכת הפועל אלא למשהו יותר מודרני.
קראתי את הכיתוב מתחת לתמונה הראשונה ונעצרה נשימתי. נתן מרגלית היה המורה שלנו למוסיקה בבית ספר יסודי יד לבנים.
וכמה אהבתי את השיעורים שלו…וכמה חיפשתי במשך השנים מידע עליו, מה קרה לו ? והאם שמו מוזכר איפשהו? מקווה שהוא חי ובריא.
שמו מעורר בי כל כך הרבה געגועים. לילדות בבית הספר אי אז בשנות השבעים, וגם הרבה כבוד אליו: הוא השמיע לנו את "הפתיחה 1912" ואת ה"מולדבה" . (מי מעז להשמיע יצירות כאלו לילדי היסודי בתקופה שלנו? …) .
אני זוכרת בבהירות את השיעור : הוא היה מניח על הפטיפון תקליט, ומסביר כמה הסברים , ואז נותן למוזיקה לעלות ולהתנגן.
אני זוכרת עיניים כחולות שיער בהיר, , איש נאה. ואפילו זוכרת שומה מתחת לפה קרוב לסנטר.
אולי אי יש שם מישהו היכול למלא את החסר ולספר לי אודותיו?
נטע
האירוניה היא שהתיעוד היחיד של אורון, ואולמות קולנוע אחרים בישראל, הוא צילומים מאירועים ציבוריים, עם נאומים פוליטיים וקהל צייתן, שתויקו בארכיונים. חסר האקשן וההתרגשות האמיתית של קהל הסרטים של אז. אבל אולי זה יותר מדי לבקש. אשריך שהחזירו לך מעט מהמראות.
תודה גדולה מאוד על ההשקעה ועל הפוסט.
גדלתי לא רחוק משם. הדירה שלנו היתה על רחוב רוטשילד, מרחק תחנת אוטובוס 88 אחת משם. הסרטים וההופעות שם נמצאים ברוחי עד היום. סרט ברוס לי שהלכתי לראות עם אבי ואחי, הופעה של אחותי במסגרת חוג בלט בערב עירוני לציון מי יודע מה.
ההרס של הקולנוע המיוחד הזה, ועוד לפני כן נטישתו וסגירתו במשך שנים, הם שילוב עצוב במיוחד של רשעות וטמטום. הראיתי עכשיו את התמונות לחבר שלי , בייחוד התמונה שבה רואים כמעט את כל הקולנוע במלוא הדרו,. הוא שאל אותי בפשטות – למה הרסו אותו? ולא היתה לי תשובה.
נ.ב. נפגשתי פעם אחת בחיי עם נתן מרגלית. כשהייתי בן שש אמא שלי ואני הלכנו אליו כדי שיבחן אם אני מתאים ללימודי פסנתר. הוחלט שכן והלכתי ללמוד אצל אחייניתו ענת. העובדה שאני זוכר את המפגש הזה עד היום לטובה, אומרת כנראה לא מעט על האיש הזה..
זוכרת את אורון, ההופעה ונתן מרגלית.זוכרת את הסגירה והתהיות- למה? אולי בגלל שהמקום היה ריווחי רק בקיץ…. "לא חבל? אם אפשר לעשות רווח שנתי וגדול אז למה לא?" טימטום, נבלות וגסות רוח זו התוצאה!!! כמה סרטים ראינו שם ביחד ולבד, כמה הופעות מחוג הבלט, כמה תמימות וכמה חשיפה כמה אפשרויות ויופי שהלכו כלא היו… תודה על התזכורת ובהחלט אתחיל לחפש תמונות מאלבומים שלנו ושל הסובבים אותנו!!! דרישת שלום מחבקת ואוהבת
איריס
לא יכולתי שלא חייך מול תמונה 4, עם החבר'ה עם הסיגריות משמאל לבן גוריון
תודה על רשימה נהדרת. אין כמו תמונות מארכיון לראות את המקום חי וזוהר, ולבסוף להציג את הריקנות והשיממון שהביאה איתה הקידמה. ציונות במיטבה.
בהמשך השבוע אעלה לכאן (אני מקווה שאצליח) רשימה על בית הקלנוע המוזר ביותר בישראל – שגם הוא ניצב נטוש.
טוב בושה וחרפה
למדינה שלנו אין ערכים
עצוב
שלום וברכה ושבוע טוב ! הלב נחמץ . . . בנעורינו היינו מגיעים לקולנוע "אורון" בהסעה ציבורית ממרכז המושבה ובחזרה הביתה ( ! ). בו ראינו סרטים בלתי נשכחים: "שנות חיינו היפות ביותר", "ריצרד השלישי", מעיין הבתולים", ו-"תותחי נאבארון" . . . בו חזינו בהצגה המדהימה של ברכט "אמא קוראז'" עם זהרירה חריפאי וחיים טופול. והבמה המסתובבת . . . באשר לתצלומים: בתמונה מס' 12 מצולם רא"ל חיים לסקוב ז"ל. מעט לא נעים לראות תצלום של ראש העיר פיינברג ורעייתו, שניהם ז"ל, עם סיגריות בפיהם . . . זה לא יחזור, כל זה כבר איננו, רק זכרונות כאן מהלכים על בהונות ! ת ו ד ה !
הרבה אחרי שאורון נסגר, נסעתי ב-88 ואחרי כמה תחנות עלה גם גיל ב. ואני זוכר איך כמו בסרט נעורים קיטשי שנינו מביטים תוך כדי נסיעה בכתובת גרפיטי על הקיר של אורון:
"הישאר נאמן לחלומות נעוריך".
תודה לכל המגיבים ולכל הקוראים
בועז היקר- יותר מדי "בהמות גסות" מנהלות כאן את העניינים, צרה צרורה, הטובים לא הולכים לצערי לפוליטיקה המקומית או הארצית
ועוד איך שהיה אפשר לעשות המון פעילויות תרבותיות וחברתיות בקולנוע אורון, וגם אם לא, הייתי מעדיף פשוט לראות אותו שם, עומד, מאשר את המרכז המסחרי העלוב והבור העלוב שיש שם כיום
אווז השלג ה"גמל"י – לגמרי, סרט פעולה זכור לטוב
תמי היקרה תודה, שמח שפקחתי עוד זוג עיניים…, כל מילה שלך מדוייקת, דרך התנהלות מאוד מאוד שגוייה ורעה
חנה תודה, כל הסיפור עם בניין חדר האוכל של קיבוץ גבעת השלושה במיקומו המקורי במרכז פ"ת, בניין של אריה שרון, מוכר ומצער, אני עצמי צילמתי שם לפני ואחרי הפגיעה החלקית והמקוממת כל כך, פשוט ביזיון, חלמאות וטמטום שמישהו צריך לשלם עליו
אסתי, כל מילה, תודה
זהר אין לי מושג על מה כתבת והגבת, אינני שותה, מעשן, מזריק וכ"ו, אני מתמסטל רק ממוזיקה, מהילדים שלי, מאוכל, מנשים ומלצלם מבנים ישנים…
אסתי- שוב, כל מילה, ומזל שהם לא הגיעו לכאן, שוחרי קידמה אלו
עידית תודה, תאמיני לי, אני כה עצוב ופגוע כשאני נזכר בקולנוע הנעלם הזה שאני מרגיש שדוקרים אותי
רונן תודה, לא חושב שדינו היה להיעלם ושזה היה הכרח המציאות, לא, גם לא שהיה מוקם משהו במקומו, אותו בניין היה יכול להמשיך לשרת את הציבור, כן
וכולי צער על כך שאת הבריכות שהזכרת לא יצא לי לצלם
נטע תודה, כן, זה גם אנשים נעלמים, גם אני זוכר אותו, ניגנתי בקונסרבטוריון העירוני, הוא היה דמות מפתח בכל פעילויות המוזיקה והתרבות של פתח תקווה דאז, היסטוריה, כבוד
דוד תודה, אתה צודק, אירועים מרכזיים ולא היום-יום או במקרה זה הערב ערב הקייצי של הסרטים הרגילים בבית קולנוע פתוח ומיתולוגי זה, כנראה לא צילמו לצערי
יש כאן בכל זאת שתי תמונות של המקום כשהוא ריק, ומזל שיש את המראות הללו לפחות, חוץ מאלו שחקוקים בזכרוני
יש מישהו אגב שצילם כאן כשהיה בית הקולנוע עזוב, ואני מחכה לצילומים שלו, כבר הרבה זמן
רון תודה, אם כך גרת בין קרן קיימת לגן הנשיא…
כל מילה שלך, "שילוב עצוב במיוחד של רשעות וטמטום", כן, פשוט לא ברור איך הוא נעלם כך סתם
אגב, רק להזכיר, חוץ מסרטים ואירועים רבים היו שם גם המון הופעות מוזיקה בשנות החמישים והשישים, השבעים והשמונים
איריס תודה רבה, אשמח מאוד לצילומים נוספים של בית הקולנוע אם תמצאי, מאוד אשמח
שחר תודה, גם אני שמתי לב לסיגריות, אין ספק, אז לא היתה שום מודעות לנזק…, ומה שכן, לא היה גג, זה באוויר הפתוח, ולכן גם בכלל פחות מזיק, איכשהו
מיכאל תודה, בדיוק, הריקנות והשיממון שהביאה איתה הקידמה כמו שכתבת, ומסקרן לראות מהו אותו בית קולנוע ביזארי…
יעל תודה, איתך בכל מילה
יוסי תודה רבה, אתה כנראה ותיק ממני… "רק זכרונות מהלכים על בהונות", כן, וזה באמת לסקוב שם
אייל היקר תודה על הזיכרון הזה, החי, גיל כתב לי על הכתובת, ורק עכשיו נדמה לי שאני טיפה מתחיל לזכור אותה או לחוש אותה בעירפול, היה משהו כזה, כן
ה-88 שהיה עובר צמוד לקריות הבטון של הקולנוע, אני זוכר את הקירות, הסיבוב, מבנה הבמה, גג הבמה, התייל שעל החומות, ורק את החזית לרוטשילד אני זוכר יותר מדי במעורפל, לא מספיק מדוייק, וזה גומר אותי
הייתי משלם לא מעט רק בשביל חצי שעה לצלם שם, ולראות את הכל שוב
שרון היקר. תודה רבה על הפוסט המדהים והמרגש הזה. דברי הסיכום שלך כל כך נכונים. לפעמים נדמה לי שכל אתר חשוב מימי ילדותינו/נעורינו שנגדע ממקומו באכזריות וללא זכר, מותיר אחריו חור קטן בלב שלנו (אם כך אז כמה חורים כאלה כבר יש לנו?…). מודה שלא ידעתי על ההיסטוריה המופלאה של אמפי אורון (וזה שבן גוריון למשל נכח בו). בשבילי הוא היה פשוט קולנוע בלי גג שתי דקות מהבית. זוכר שבילדותי התרגשתי לחלוף לידו ברגל או באוטובוס וחיכיתי לראות האם הכרזה של הסרט הוחלפה. זוכר גם שלאחי הגדול היה חבר טוב שגר בסמוך לקולנוע וממרפסתו בקומה הרביעית (זו כנראה היתה הקומה הגבוהה ביותר ב"מגדלים" של אז) היה ניתן לראות סרט בחינם. באחד הימים אחי אף הסכים לקחת אותי לחברו וגם אני זכיתי לצפות בפלא. לא ראיתי באורון הרבה סרטים, אבל תמיד נחמד לגור ליד בית קולנוע ולדעת שהאופציה קיימת. את "אווזי הפרא" לא ראיתי שם (אלא ברומא עם אבא שלי). סרט מהנה אחד שאני זוכר בוודאות שראיתי באורון עם אבי היה "רוץ אדם רוץ" http://www.eccentric-cinema.com/cult_movies/run_man_run.htm וזה קצת מוזר מפני שמדובר במערבון ספגטי משנת 1968 ואני די בטוח שראיתי אותו בתחילת שנות ה-80. עוד דבר שזכור לי היטב מאורון הוא שברחוב רוטשילד בקיר החיצוני של האמפי היה חלון צר עם תמונות מהסרט הנוכחי ומהבקרוב (אלמנט שתמיד ריגש אותי, גם מאוחר יותר בבתי הקולנוע של ת"א). זוכר שהמבוגרים עישנו שם וזוכר את את ימיו המאוחרים והעצובים של אורון כשהפך בעיקר למקום של הופעות (בנזין?). תודה
תודה לך אמיר היקר, הנה, אתה רואה, את החלון הצר עם התמונות אני לא זוכר, למרות שדבר כזה היה בעצם קיים ברוב בתי הקולנוע, לא זוכר איפה זה היה בדיוק ממוקם בחזית
יש לנו הרבה חורים בלב, אבל זה, אצלי לפחות, וואחאד חור גדול, האורון הזה
אני מניח שלצפות בסרט היה אפשר רק מבניין ממש סמוך, הנמצא צפונית או מזרחית או דרומית לבית הקולנוע, לא מערבית לו
בעצם גם לא דרומית כי היה שם מגרש ריק, כלומר זה בטח היה מבניין צמוד למכבי האש על רוטשילד
הסרט שהבאת לינק אליו מוכר גם לי
תיסלם הופיעו שם, כנראה גם בנזין, בין שאר הלהקות שהופיעו שם עד אז
אפילו בן גוריון הגיע!
וזה היה כל כך מרשים
איך לא נשאר מזה כלום
רק זיכרון
ותמונות של סבא וסבתא ועוד מאות אנשים שהקולנוע הזה היה חלק מחייהם
אוף, חבל שזה לא שרד.
חבל מאוד גלית, שזה לא שרד, תודה רבה
מצד ימין היתה הכניסה ומימינה ארונות זכוכית עם תמונות מסרטים/מחזות שהוצגו באמפיתיאטרון הנפלא הזה ומימין החומה הצפונית ומימינה תחנת כיבוי אש פ"ת.תודה על הבלוג והצילומים המרגשים.
תודה יצחק
אמיר הזכיר את ארונות הזכוכית, אותם לא זכרתי, אבל בגדול אני זוכר מה הסדר שם, כן, ואת תחנת הכיבוי… זה בפנים , אחרי הכניסה, שאני לא זוכר, היכן שכנראה היה מזנון, וכל זה, בפנים
היום רוב האנשים לא יסכימו ללכת לקולנוע ללא:
-כסאות מרופדים
-חנייה
-הקרנת סרט באכות גבוה של תמונה וקול
-הזמנת כרטיסים ומקום מסומן מראש
ורוב השנה גם מיזוג
כך שפעם היה עולם שנעלם ולא יהיה יותר.
אפשר להשוות את זה לרכבים-כי היום לא תסע ברכב ללא מזגן וללא חלונות חשמל עם מערכת סטראו ועוד כל מיניי
היום גם יש תקנות שלא היו פעם והבעלים של קולנוע היכל בפתח תקוה נאלץ לסגור אותו כי אחרת הוא היה צריך להשקיע המון כסף לצורך מערכת כיבוי אש.
צריך לזכור בנוסף שכיום הרבה אנשים יכולים לקנות מקרן ומסך גדול הבייתה ולשמוע את הסרט עם מערכת קולנוע בייתית-דבר שבטח פוגע בבתי הקולנוע
ככה זה כשהעולם משתנה
ככה זה, בגדול זה נכון, אבל זה עצוב
אני הייתי שמח לראות עוד סרטים בקיץ באורון, עכשיו, ולשבת על כסא עץ, באוויר, ללא מיזוג, בלי חניה ובלי פיצ'יפקעס וג'אדג'טים… אבל זה אני
בכל מקרה לראות סרט בקולנוע זו לדעתי חווייה נכונה וטובה יותר מאשר בבית בסלון
תודה רונן
מצד שני, בלי מזגן באוטו זה קשה, בלתי אפשרי כמעט…
את הפעם הראשונה בה פקדתי את "אורון" אני זוכר היטב: זה היה בקיץ של 1972 ואבא שלי לקח אותי לראות שם את "כנר על הגג" הסרט עם חיים טופול. ומאז ראיתי שם עוד המון סרטים במהלך שנות השבעים (בשנות השמונים כבר גרתי בת"א), אז במקום לבכות את הקולנוע אדיר המימדים הזה, עם המסך הענק (ממש ענק) שהצליח להגביר כל סרט שהוא למימדים של אירוע, הנה רשימה (מן הסתם חלקית) של סרטים שיצא לי לראות ב"אורון":
כנר על הגג, ד"ר ז'יואגו, רבי יעקב, אווזי הפרא, הקיץ של 42, נמל תעופה 75, שחור הזקן, 20,000 מיל מתחת למים,
המכורים לזהב, תפוז מכני,
ועוד כמה שבוודאי השתכחו ממני. ועכשיו התחלתי גם להיזכר בסרטים שראיתי בשאר בתי הקולנוע של פ"ת: שלום, היכל, הדר והפעם היחידה בחיי שהייתי בסטודיו הנשכח. טוף, הסרט של מחר יהיה מן הסתם בפלאנט – בית קולנוע משובח מאין כמוהו, אבל ללא ריח הילדות המתוק של אורון. מעניין אם לילדים של היום רבי קולנוע כמו הפלאנט והסינמה סיטי יעוררו גם הם ריחות מתוקים של קסם כשיהיו מבוגרים.
רני תודה רבה לך, היה כייף לקרוא את התגובה, אתה מבוגר ממני כנראה כי לי למשל לא יצא לראות משהו בסטודיו, כן בשאר שהזכרת, תודה
כשהייתי בערך בן 4 או 5. הסרט היה "צלילי המוסיקה" והדבר היחיד שזכור לי מההקרנה ההיא הם כרי הדשא המוריקים של אוסטריה בפתיחת הסרט. את שאר הסרט אני זוכר מהפעמים שראיתי אותו מאוחר יותר, כמבוגר (למעשה, מההקרנה הקולנועית היחידה הנוספת בקולנוע "תל אביב" ז"ל, מתישהו בסוף שנות השבעים). האם זה עושה אותי מבוגר יותר? אולי.
באורון ראיתי את הסרט הראשון בחיי. הייתי אז רק בן 3.5 ובאתי עם הורי. עד היום אני זוכר את מושבי העץ והמסך הענק.
שם גם ראיתי את ציפי שביט לראשונה במציאות ולא יכולתי לישון כל הלילה כי לא הבנתי איך היא יצאה מהטלויזיה ובאה עד לפתח תקוה.
בשנים מאוחרות יותר היינו מתפלחים לעשות שם קומזיצים של ל"ג בעומר ואז כבר לא היו הספסלים, אלא רק מסגרות המתכת של חלק מהם. מכבי אש ביצעו במקום אימונים והבמה כבר היתה מפוררת.
מאוד הצטערתי שהרסו אותו.
בעבר צילמתי כמה תמונות במצלמת פוקט ישנה, אבל הן אבדו.
במקרה של אורון: מושחתי העירייה ומושחתי ההסתדרות חברו יחד והרסו את הקולנוע המיתולוגי. הדבר המעודד זה שקומבינות מלפני עשר שנים לא יכולות להתממש היום בגלל המודעות ומעורבות הציבור שמאס בשחיתות.
רני, כנראה, בכל זאת, לי קולנוע זה לא זכור בכלל, תודה
נחשון תודה, גילית לה סודות שלא ידעתי, שהיו זמנים שהיו עושים שם מדורות, וכבר לא היו ספסלים, חבל מאוד שאבדו התמונות שאתה מתאר, מצער מאוד
יוסי, כנראה, כן, קומבינות וכספים, קשרים והרס, מצער, תודה
לא בדיוק בנושא אבל מתקשר מאוד.
ראו רשימה על יום העיר.
http://www.petah-tikva.muni.il/apps/forums/Index.asp?Forum_Id=2&CategoryId=1
ולחבורה שמקיפה אותו ושגורמת לו להרוס כל חלקה טובה בעבור חופן בוטנים.
לא הרבה, אבל משהו. מין מצגת (דידקטית מדי לטעמי) על פ"ת ויש שם גם חלקים על הראינוע בפ"ת וגם על בתי הקולנוע שלה, כולל "סטודיו" ואפילו תצלום נוסף של "אורון" הכולל את מגדל ההקרנה הגבוה שלו. הנה, כאן:
http://www.scribd.com/doc/19326464/-NXPowerLite
איגור תודה, לא מצליח לפתוח את הקישור לגבי יום העיר, הקישור לא תקין
אבנר תודה
רני תודה, מכיר את המצגת, יצרתי קשר עם העורכת שלה, טרם נעניתי
שרון,
נפלא ומרגש. אמפי אורון שני בערכו מבחינתי רק .
למגרש הפועל הישן.
תודה על הזכרונות.
את מכבי האש, אגב, הסבא שלי הקים…
נטע,
נתן מרגלית ז"ל נפטר כבר לפני הרבה שנים, גם אני למדתי אצלו בבית הספר בפג'ה, ואחר כך ספרות אצל אשתו איילה ב"אחד העם".
בני תודה רבה לך
הייתי שמח לראות ולצלם את מגרש הפועל הישן, לא זוכר אותו לצערי, וגם את בריכת הפועל, שבטח גם עמדה נטושה כמה שנים, וגם מתחם מכבי הישן עם קולנוע סטודיו שהיה שם…
מכבי האש הסמוך זכור לי טוב מאוד
רציתי באמת להוסיף גם אני את המידע על נתן מרגלית ז"ל, בדיוק אמי סיפרה לי שהוא בעצם היה אחיו של האיש שעבד עם סבא שלי הרבה מאוד שנים, ואני גם מכיר אותו, וגם את נתן אני זוכר טוב אך כילד אף פעם לא קישרתי, תודה שוב
היו ימים,שם ראינו את ארי בלפונטה,לואי אמסטרונג,ונשפי האליפויות של האימפריה הכחולה
כנסו לאתר מוזיאון הפועל פ"ת ותחשפו לתמונות נוספות מחגיגות האליפויות שנערכו באורון
במוזיאון יש תמונות מחגיגות האליפות באורון
:www.hpt.co.ilכתובת האתר
מנגין תודה רבה
אכן היו באורון הופעות רבות של אמנים מהשורה הראשונה בחו"ל
סיפרו לי אגב על קונצרט של לואיס ארמסטרונג ואלה פיצ'ג'רלד ביחד, מול פחות מחצי אורון, בשנת 1957
נכנסתי לאתר שקישרת אליו ולא מצאתי את הצילומים המדוברים, אשמח ללינק ספציפי וממוקד
שרון שלום, משום מה הקישור למוזיאון הפועל פ"ת משובש, נסה דרך "גוגל" להגיע לאתר המעולה, שבנו היסטוריון הפועל פתח תקוה ניסים קלדרון,ואומן מחשבים אוהד הקבוצה הפתח תקוואית עמית ברט,יש חומר רב על העבר בפ"ת,כמו כן נשף האליפות של הקבוצה ב"אורון" צריך רק הרבה סבלנות והתמצאות בשנים כדי להגיע לחומר הרב שנחשף לגולשים.
סרטים ראינו גם בקולנוע היכל או הדר.הגעגועים הינם לריח הרפתות,ריח ההדרים ואיך אפשר סרט באורון בלי מוזיקת הפחים מהחתונות במחנה יהודה
מנגין תודה
עדי תודה
לא זוכר שום מוזיקת פחים מכיוון מחנה יהודה, גם כבר לא הרבה ריחות של רפתות, אבל ההדרים והפרדסים כן, חלקם הגדול נמוג לצערינו באמת
כמו שני כוכבי לכת אבודים. רחוקים שנות דור מכדור הארץ. אני זוכר שהיינו הולכים לפעולות של תנועת הנוער לכיוון של גת רימון ותמיד היינו חוזרים דרך אורון והמכבי אש.זה היה באמצע שנות השמונים וכבר אז הוא היה סגור אם אני לא טועה. מתי הית קולנוע הזה נסגר לחלוטין? לזכרון של סרט אני חושב שיש לי רק עם סרט של זאב רווח. כן, היה מצחיק שם למעלה ביציע.
תודה יוסי, למעשה לא היה יציע לאורון, הכל היה שיפוע אחד גדול וארוך, היה חלק אחורי יותר אבל לא יציע, לא מפלס אחר
אני חושב תחילת או אמצע שנות השמונים, אז נסגר, כנראה גם היתה תקופה נוספת שניסו להפעילו שוב וזהו, כנראה אמצע שנות השמונים, זהו
אבל אולי לקראת סופם. זה לא היה רשום בארכיון לתולדות העיר אליו הלכת? אני משתגע איך שזה שאין תיעוד מקיף בכל מה שקשור לתרבות במדינה שלנו כאילו הכל בר חלוף, בעל חשיבות משנית לפוליטיקה ולביטחון. תראה לי מלחמה אחת או אפילו מבצע קטן שאין לו תיעוד של אלפי מסמכים, צילומים, הקלטות בדיוק של כל אלפית שניה וכל דקה. חבל.
אגב, בטח היה מרגש עד מאוד לגלות בצילומים את סבך וסבתך. וואו.
יכול להיות שזה היה לקראת סופם, לא זוכר
יכול להיות שהיכן שהוא זה רשום, לא יודע, בעצם לגבי ממש תאריך סגירתו, לך תדע, אולי זה לא
אין לי ממש זמן לנבור בארכיונים ובעיריות וכאלה, זה היה חד פעמי העניין הזה עם אורון, היו חשובים לי הצילומים, מידע מתווסף אחר כך, גם במיילים
כן, זה היה נחמד לגלות אותם בצילומים
תודה יוסי
בחו"ל הכל נשמר למה אצלנו הורסים הכל.
כתבה מעולה והתמונות.. מקסימות.
תודה
חוה תודה רבה
זו השאלה המתסכלת מכולן
לא ברור לי, זה היה אמפיתאטרון פתוח או בית קולנוע שלצידו אמפיתאטרון ?
חייבת להראות את הפוסט הזה לקולגה שלי שגדל גם הוא ברחוב רוטשילד. אולי יש לו גם אינפורמציה עבורך.
טאיה תודה לך, תראי, כן, אשמח. זה היה קולנוע קייצי פתוח- אמפיתיאטרון כזה מודרני, לא היה לצידו דבר מלבד תחנת מכבי אש שגם היא לא קיימת כבר. זה היה קולנוע מיתולוגי וענק, פתוח כאמור בחודשי האביב-קיץ. היו בו מלבד סרטים גם הופעות מוזיקה, אירועים וכנסים וכ"ו. תודה.
היי שרון כיליד פ"ת אני זוכר את אמפי אורון טוב מאוד בעיקר מתחילת שנות השמונים כשהיינו בגילאי העשרה המוקדמים ואחרי פעילות הצופים היינו הולכים בקיץ לצפןת בהקרנות לסרטי ילדים כגון החיפושית השובבה וכו' בנוסף אני זוכר שמסיבות סיום בית ספר היו לעיתים נערכות באורון . הזיכרון האחרון שלי ממנו הוא משנת 83 כאשר הייתי בקושי בן 13 והלכנו לראות את הופעת הפרידה של תיסלם , למרבה האירוניה נאלצנו "להתפלח" וקפצנו מעל הגדר אל מאחרוי הקלעים ומשם למושבים . בהופעה הזו שזכורה לי במיוחד פגשנו כצופה את ישראל גוריון !? …הכל בעיניים של בן 13
שרון שלום, מדוע איני יכול לראות את התמונות החדשות שצורפו בסוף הפוסט ?
אני חושב שיש בעיה כי ניסיתי בכמה מחשבים ולא הצלחתי לראות.
רוני, באיחור, כייף לקרוא, תודה על התגובה.
שי תודה. באמת אני רואה שיש בעיה. אם יהיה לי זמן אנסה לחפש את הצילומים ולהכניסם שוב.
תודה, אני ממתין בקוצר רוח לתמונות נוספות מהמקום המדהים הזה.
אין לי זמן לחפש את זה, אנסה בהזדמנות. חלמתי שוב לפני כמה ימים על הקולנוע, תמיד זה מאוד הזוי, חצי דימיוני, היה קיר אטום, וכאילו נכנסתי ופתאום ראיתי את המוני הספסלים משם מונחים בערימה ומשם החלום התגלגל, אני חולה בראש, לחלום על מבנים נטושים.
אני הייתי מעוניין להגיב לרוני,גם אני זוכר את ילדותי בעיר המושבות פ"ת,אומנם אצלי זה היה בשנות ה-70 המאוחרות ,ילדות שאי אפשר לשכוח כל כך שונה מהיום ובכלל לגדול בעיר כמו פ"ת,עיר מלאה באנשים חמים ,אנשים שמכניסים אורחים,אני גם זוכר שהייתי הולך עם חברים להקרנות סרטי ילדים,כשאימי הייתה שמה לי עוגיות ומימה עם פטל של פעם,אלו היו ימים.
בבקשה תעדכן את התמונות הנוספות שבסוף הפוסט
שרון שלום,
רציתי להגיד תודה על כל הפוסטים הנפלאים שאתה מפרסם,
כולם נהדרים וממלאי השראה, באמת,
לגבי הפוסט של קולנוע אורון, ראיתי שעוד אנשים ביקשו לראות את התמונות שבסוף הפוסט שאינן נטענות וגם אני מאוד הייתי רוצה לראות אותן, אם תוכל בבקשה להקדיש מזמנך ולעדכן אותן בפוסט זה יהיה נהדר.
תודה מראש,
גיא.