צילום אחד בלבד שלי הפעם. ולא של מבנה נטוש. האמת שכן, יש כאן מבנה נטוש אבל הוא מאחור.
79 לייקים צברה בימים האחרונים בפייסבוק התמונה הזו שצילמתי וגם 27 תגובות, אז החלטתי לשתפה גם כאן בבלוג.
זה בהחלט לא שכיח שאני מתמקד על האנשים, וגם במקרה זה – זה היה רק בדרך לעוד מבנה נטוש… שהאנשים בו נעלמים, וישנן רק רוחות, תחושות, ישנם רק זכרונות עמומים, שבחללי המבנים הללו היו פעם אנשים.
הצילום צולם לפני כשבוע באיזור התחנה המרכזית הישנה בתל אביב, במקום שהיה פעם איזור הכניסה לקולנוע המרכז, מזמן לא פעיל וסגור. כאן מצטלמים חבורות אנשים, אחת אחרי השנייה. אנשים שאפילו לא שייכים לרובד הכי תחתון בחברה הישראלית, הם מחוץ לחברה, ובכל זאת עובדים כאן, גם מרוויחים כאן, גם קונים, שותים, אוכלים וחיים בחברת עצמם. יש שם עולם שלם של חיים אחרים באיזור הזה, ואני לא מדבר על הטינופת, הזונות, הסרסורים והנרקומנים. אז הנה הם גם נכנסים לפריים של הצלם, ודרכו לשלי, חווים בחצי הומור גם נוף ותמונה מבויימת, משלמים להדפסה, גם נהנים. קושי ויופי. זוהמה שבתוכה חיים אלטרנטיבייים. שחור, לבן והרבה אפור. חיים.
איזה סיפור מרתק מספר הצילום הזה. נהדר.
פתאום ראיתי גם את פרסומות הלוטו שם בצד…
תודה
זו באמת תמונה חזקה. ובמובן מסוים, התחנה המרכזית היא לגמרי מקום נטוש – נטוש על ידי ישראלים.
לא מבנה נטוש כי אם אנשים נטושים.
ואיך לא תצלם?
עשיתי לייק שם ואני אומרת לייק כאן.
יפה, עצוב, מצחיק, מרגש.
מקסים. פשוט מקסים. לייייייייייייק!
הצילום, עם הדוגמאות והצבעים של החולצות (זה ישר קופץ לעיניים)
ובצד שמאל למטה, אפשר לדמיין את האיש שבא עם צרור מפתחות שעושה צלצולים כאלה באויר, מתכופף, פותח את המנעול ומרים את התריס למעלה, מפר להם את הביחד שלהם.
נהדר, שרון.
יש איזה סיפור אודות הקיסרית הרוסית יקטרינה (המאה השמונה עשרה) שבכל פעם שהיתה נוסעת מחוץ לארמונה דרך איזורים כפריים, היו עוזריה שותלים על הדרך תפאורות גדולות שייצגו מבנים וכיו"ב,
ואזרחים שהוכנו מראש היו מנופפים לה ומספרים לה על אושרם.
התמונה כאן היא כמובן שונה מאוד, אבל יש בה נסיון ליצור אשליה בתוך העזובה.
אזור לוינסקי והגן, כבר כמה שנים, נדמים כמו המרכז הקוסמופוליטי ביותר בארץ, ויש במעבר שם משהו שאותי מאוד משמח, כמו בטיול באזורים מסוימים של פריז או בורדו. ובכל זאת, באזור רבה העזובה וההזנחה, ובאוטובוסים, קהל גדול של קשי-יום, וכמעט תמיד פניהם חתומים או עצובים.
זה מזכיר לי אותנו שהיינו צעירים היינן מצתלמים ככה גם בסחבקיות כזאת
בהווי ובהרבה חיוכים
תמונה צבעונית קורנת חום ואושר
אהבתי מאוד
סליחה על ההתפרצות, אבל אני חייבת לקשר פה לקמפיין של המרכז לסיוע לעובדים זרים, ולשיחה קצרה שניהלתי עם אחת מהן:
http://thedaphna.wordpress.com/2011/04/26/%d7%96%d7%a8%d7%99%d7%9d-%d7%96%d7%94-%d7%9c%d7%90-%d7%9e%d7%94-%d7%a9%d7%97%d7%a9%d7%91%d7%aa%d7%9d/
פיסת חיים מדהימה , גם אנשים שלכאורה נמצאים בתחתית ובשולי החברה ואפילו מחוצה לה מנסים לייצר מציאות דמיונית ואשליה . השאלה עבור מי ? עבור עצמם ? או אולי עבור קרוביהם מעבר לים ? עבור ילדיהם לעתיד שיביטו בתמונות ? זהו בעצם מנגנון הגנה אנושי לנסות לראות את הטוב ביותר ,להשתמש בהומור , ולצייר מציאות ורודה , הרי בסוף הזכרון בלב מטשטש ומה שנשאר אלו התמונות . אהבתי מאוד . מזכיר לי שבעבר באולמות אירועים היה טפטים נוף כאלו וגם צלמי חתונות בסטודיו שלהם ציפו את הקירות בסוג של נוף וירטואלי לייצר אשליה עובר הזוגות .מי חשב אז שצלם חתונות ירד עם הזוג לצלם ב"שטח" . כיום החברה הישראלית לא מסתפקת באשליה וחותרת להתחכך עם המציאות פנים אל פנים . הכול כאן, בזמן אמת ,הכל מגה וסופר ורב ערוצי ובגדוללל שום דבר כבר לא רגיל וסטנדרטי .לכן צילום שכזה מבליט את המרחק ביננו כיום לבין מה שהיינו תמימים ,נאיביים ומסתפקים במועט . מה יותר טוב ? כול אחד ושיפוטו .
זה מה שנקרא מייצרים לעצמם מציאות אלטרנטיבית. מציאות חלופית לקשיי היום יום ולסביבה המאוד קשה מוזנחת, ואפילו פושעת, איתה הם מתמודדים.
הצילום הזה שלך מייצר עוד חשיפה לנקודה כואבת ולמצב קיומי שלא הרבה מכירים.
יופי של צילום.
אך האם ישנה היום מציאות שאיננה אלטרנטיבית?
תודה רבה לכולכם.
אורית טוב לראותך כאן, והלוטו מוסיף, כן. גלית את צודקת לגמרי, התחנה נטושה על ידינו הישראלים. מיכל תודה שבאת גם לכאן ותודה על המילים. תמי תודה. עידית ברור שזה קופץ לך לעיניים. והלואי והיה בא מישהו, אחר כך, ופותח, או אז הייתי נכנס לקולנוע. אתה באמת יש לך סיפורים מעולים וקולעים שועי, תודה על זה, וגם אהבתי את תיאורך לגבי התחנה המרכזית. אגב גם יש סגנון באדריכלות שנקרא פסדיזם, מלשון פסד, חזית, ואמנם זה לא כמו אשליית הציורים, אבל גם בו היתה חזית מפוארת כלשהי שמאחוריה בניין פחות מלהיב וחזיתות אחרות, והוא לא תאם גם את הפונקציה של מה שמאחוריו. יעל תודה רבה. דפנה- חשוב, תודה. רוני הזדהיתי עם המילים. כנ"ל יוסי, תודה. וגם אתה צודק כנראה דודו…
שרון
הלכתי הבוקר לחפש את המקום שצלמת בו את התמונה מאחורי קולנוע מרכז. סחבתי עימי את רוני והקפנו את המתחם אבל לא מצאתי כל שביל או גישה שמובילה לחצר שמאחורי הקולנוע ולא נראה לי בכלל שיש שם איזו התרחשות… תמונה מעולה ועדיין מעניין אותי לראות איך זה נראה במציאות וכיצד זה מתחבר למרחב הכללי שמסביב.