את מגרש הכדורגל המיוחד והותיק של הפועל רמת גן בגבעתיים צילמתי כבר ב-2004, הנה כאן הסט המלא, באתר אדריכלות נעלמת. אז היתה זו תקופת ביניים בה היה חצי נטוש. לאחר מכן דווקא שיחקו בו שוב כדורגל כמה שנים עד שזה שוב נעצר. המאבק להצלת המכתש מציפורני הנדל"ן הצליח שנים אך נחל בסופו של דבר כישלון זמני עכשיו עם הרס מתועב של חלק מהיציעים ממש לפני כשבועיים שלושה. העסק מסתבר משפטית לא גמור ויש עדיין תקווה אבל הפגיעה במגרש וביציעים היתה אכזרית וכואבת. אינני נמנה על אוהדי הקבוצה ואין לי זכרונות אישיים מהמגרש או ממשחקים שם אך כאדם, כאדריכל, כמתעד וכאוהד כדורגל אני מזדהה וכואב את כאבם של האוהדים ותושבי המקום. המגרש הזה ישן מאוד, הוא היה שם לפני כל יזמי ומחרחרי הנדל"ן. גם הצורה שבה הוא שקוע באדמה ובמרחב הפיזי ההררי שם יוצא דופן. המאבק שם הוא סיזיפי ועיקש אך גם מוגבל בגודלו כנראה ובהשפעתו בסופו של דבר, הלואי והיו מצטרפים אפילו ליום אחד כל אוהדי הכדורגל ומתייצבים שם להפגנת ענק. המאבק שם לא תם וגם תושבים רבים הגרים בבניינים סמוכים מתנגדים באופן עז למחיקת המכתש ולבניית מגדלי מגורים חדשים שם. כולי תקווה שמאבקם שהוא מאבקינו כולנו יצלח בסופו של דבר.
כל הצילומים צולמו על ידי, שרון רז, בספטמבר 2011 ומפורסמים כאן לראשונה. אני מביא לכם כאן רק מבחר של 30 צילומים מתוך הרבה יותר שתיעדתי שם. מומלץ כאמור לפני או אפילו אחרי לראות גם את התמונות מ-2004 לשם השוואה. הייתי חייב לבוא שוב ולראות את ההרס בעיניים. התמונות קשות.
*
*
*
*
*
*
*
*
*
*
*
*
*
*
"הבני זונות, האדמה מקולקלת". (נושאי המגבעת, קסטה, 1988). כמה מתועבת היא פעולת ההרס והזדון, הפצפוץ וההתעמרות, הם השמידו שתי חמישיות מהיציע המרכזי, המזרחי, את החמישית השנייה ואת החמישית הרביעית, ריסקו את הבטון, השמידו חלקים באופן שיטתי, יזום, מתוכנן, סדר חדש, פיתרון סופי, ליבם קשה כבטון שהם גרסו. בצע כסף על מצע שחיתות הוא מה שקובע כיום.
*
*
*
*
*
*
*
*
*
*
*
*
*
*
*
*
*
סוף, שאינו הסוף, אל תישברו, אל תרימו ידיים!
*
*
ספטמבר 17, 2011 at 8:49 am
דווקא זה מכולם פחות מדבר איתי
הצילומים שלך ואתה כן.
בייחוד האופן שבו אתה עורם צילומי כיסאות אדומים
כמו מצבות
אמרתי לך שאני אואבת אותך דון קישוט?
שבת שלום מירושלים.
ספטמבר 17, 2011 at 9:10 am
דוקא בגלל שמדובר בכדורגל שלא מדבר אלי, אבל בו משהו שמוציא אנשים החוצה
ובגלל שיש פה המון חוץ שהולך להיסתם בבטון
זה עצוב לי במיוחד
ספטמבר 17, 2011 at 10:21 am
מעניין, גם בפעם הקודמת שצילמת הרס של אצטדיון,
וגם הפעם, אפשר לראות כמה כיסא הוא דבר אנושי.
ערימת הגופות הזו נותנת כזה אגרוף בלב.
וכן, כן, שופרסל שלי, זה מה שהולך היום…
צילומים יפים ועצובים,
מציאות מכוערת.
ספטמבר 17, 2011 at 11:40 am
תודה על התמונות.
מה שבשבילי, כאוהד כדורגל, היה חינני במכתש הוא שמשטח הדשא היה עקום.
אני עוד זוכר את חודורוב משחק שם (כשעבר להפועל ר"ג לקראת סוף הקריירה שלו).
כמו שאומרים: ווי נעמט מען דה צייטן (בתרגום חפשי: היו זמנים)
ספטמבר 17, 2011 at 12:47 pm
הצילומים שלך, כרגיל, מספרים את הסיפור גם ללא הסברים. למשל המגדלים הגבוהים, סמל הכח והעצמה, ברקע של חלק מהתמונות, לעומת הכדור הבודד או הקורה השבורה המונחת אין אונים במגרש בתמונות אחרות. (שני מושגים מעולם הכדורגל, עד כמה שאני בקיאה).
בצילומים שבאתר אדריכלות נעלמת חיפשת באחת התמונות עם הצמחיה צבע אדום ולא מצאת. בתמונה שאחריה נראה מרחוק כסא אדום בודד והוא זה שכיכב באחת התמונות הקודמות מקרוב ברור וחד. והנה בצילומי ההרס הולכת וגוברת הופעתו של הצבע האדום בצילומים. הייתי אומרת שאפילו חשתי בקצב ההתקדמות שלו במעבר מתמונה לתמונה. האדום של 'הפועל' מסמל את ההרס של אחד ממעוזיו.
תודה על החוויה.
ניצה
ספטמבר 17, 2011 at 1:54 pm
הכיסאות האדומים נראים כמו פרחים. יפים יותר ככה מאשר כשהיו במקומם המקורי. פוסט יפה ועצוב, כרגיל, אבל מרגישים תקווה מפעמת בין השורות. אולי בהשראת המחאה החברתית שנתנה תקווה לכל העם הזה.
ספטמבר 17, 2011 at 7:19 pm
האורווה בפתח תקווה, המכתש ברמת גן, הקופסא בנתניה ועוד כמה שיעלמו בקרוב… הכל במחי כף שופל גדול. ההריסטוריה בראי המהפיכה (של החול, כמובן).
ספטמבר 17, 2011 at 7:23 pm
תודה על הפוסט המעניין והמילים החכמות. לקחתי מכאן את "בצע כסף על מצע שחיתות".
מאבק המכתש תם, יורוקום החלה ביום שישי להרוס את המכתש הפעם ללא התנגדות.
בבלוג "המכתש בגבעתיים" אפשר לקרוא חומר רב על המגרש, ההסטוריה שלו ועל המאבק להצלתו – http://maktesh.wordpress.com/
וכאן תיעוד כל ההפגנות שנערכו למענו בשנתיים האחרונות – כמעט 30 במספר שלא הועילו – http://maktesh.wordpress.com/category/%D7%94%D7%94%D7%A4%D7%92%D7%A0%D7%95%D7%AA-%D7%9C%D7%9E%D7%A2%D7%9F-%D7%94%D7%9E%D7%9B%D7%AA%D7%A9-2/
ספטמבר 18, 2011 at 7:45 am
תודה רבה לכן ולכם- שולמית, עידית, מיכל, יוסי, ניצה, תמי, יוסי והמכתש. מעניין ומשמח לקרוא. המכתש- עדכון עצוב בסוף.
שרון.
ספטמבר 18, 2011 at 9:03 am
שרון יקר,
ראיתי את הפוסט הזה כבר אתמול בלילה, אבל כילד גבעתיימי לשעבר, שהתאמן קצת בבית ספר לכדורגל של הפועל רמת גן (אבל
אהד את מכבי נתניה), ואחר כך למד בבית ספר תיכון שנמצא ממש מול המכתש, ושחלק מחבריו היו בקן רמת גן של הנוער העובד שהיה באותם ימים צמוד למכתש, זה היתה תחושה כמו של צ'רלסטון הסטון מגלה את פסל החירות בעפר בסוף "כוכב הקופים" הראשון.
המכתש היה מוזנח שנים. כבר בילדותי הוא היה נראה כאילו יש עליו איזה ריב מוניציפלי בין עיריות גבעתיים ורמת גן, ואף אחד
לא מתחזק אותו כראוי. גם לתושבים באיזור נמאס מהרעש. אבל היה איזה משהו ממש מרגש לשמוע בלב שכונות בורוכוב המנומנמת
בשבת פתאום צהלה מתגברת של אוהדי כדורגל הואיל והובקע גול או איזה צעקה רמה בגלל החמצה מסמרת שיער. היתה תקופה בה
גרתי ברמת גן והייתי שומע את הקהל הזה עד הבית. היה בזה משהו לא שייך, מפתיע, אבל לפעמים גם מצחיק מאוד.
ספטמבר 18, 2011 at 5:30 pm
בכלל מפתיע שהמגרש הזה נשאר עד היום ולא נהרס לפני שנים.
היה למשל בעבר הרחוק מגרש אימונים ליד ברכת הפועל בפתח תקוה וגם במקומו יש נדל"ן.
באזור יש בניינים נמוכים ואם יבנו מגדלים גבוהיים זה בכלל יסתום אותו מבחינת תנועה ואור שמש.
לא חושבים על הדורות הבאים.
מה שכן :אדריכלות מעניינת זה לא.
ספטמבר 18, 2011 at 5:52 pm
שועי תודה. קשר אישי הדוק יש לך למקום. תחשוב כמה שהמקום הזה אידיאלי ושקט לשכנים, רעש מהמשחק, לא נורא, רק פעם בשבועיים. חור בטופוגרפיה שלא מסתיר, שום בליטה, נהדר.
רונן תודה. אכן השכנים שם כולם מתנגדים לתכנית, יהיו להם פתאום מגדלים ועומס בכבישים ובלגן, יחסית, שוב, לשקט האידיאלי שיש כיום. עד היום. על פניו לא נראה כי יש כאן אדריכלות מהממת אבל דע לך שדווקא הדרך בה המגרש והיציעים שקועים בטופוגרפיה היא זו שעושה את ההבדל ואת הייחוד הנדיר כאן. זה מקסים בעיניי.
ספטמבר 19, 2011 at 11:31 am
פוסט יפה. גם אני אוהד כדורגל וגם אני לא אוהד של הפועל רמת גן, אבל מזדהה לחלוטין עם מה שכתבת. הריסת "המכתש" היא עוד ביטוי להרס העצמי שלנו הישראלים, להרס נכסי התרבות שלנו ולחוסר הכבוד להיסטוריה שלנו, בעיקר הקצרה. הצילומים שלך ממחישים גם שבשטח כבר נקבעו העובדות… וחבל.
ספטמבר 19, 2011 at 12:00 pm
אכן, כתבת מדוייק, ותודה רבה יוחאי, וולקאם
ספטמבר 21, 2011 at 3:05 pm
שלום שרון לדעתי שוב כבמקרים קודמים פעשיית הדברים משקפת את פני הדור , חומרנות ובצע כסף .אין שום השקעת מחשבה בשימור העבר ובטיפוחו . בשמירה על נכסים היסטוריים חומריים ורוחניים . בדיוק כפי שהצטערו שנים על הריסת הגימנסיה הרצליה . ואגב אין קשר לזה שהמכתש אינו פנינה ארכיטקטונית , גם מה שלא מוגדר "כבית בההאוס נדיר בשד' רוטשדילד זכותו להשימר .
ספטמבר 29, 2011 at 11:30 am
שמע, אני מבין ללבך וללב האוהדים, וגם אני אוהד כדורגל מושבע. אבל – הייתי במשחק במכתש בסביבות 2003 לדעתי, ולמרות ייחודו האדריכלי ויוצאות הדופן החיננית שלו במרחב, מבחינת איצטדיון שמשרת קבוצת כדורגל ואוהדים – מדובר היה בדיר חזירים, ואפילו לחזירים שהם חיה מאוד חמודה אגב, מגיע הרבה יותר מזה. אז להרוס לטעמי זה מבורך, אבל כמו שעושים בחיפה – הורסים את ק. אליעזר ובונים חדש, כך גם פה היה צריך לנהוג. הריסה ללא בניית חלופה היא חוצפה ממדרגה ראשונה, וזלזול בציבור ובהיסטוריה, ובכך אני מסכים איתך.
ספטמבר 29, 2011 at 8:01 pm
מסכים רוני, תודה רבה. ג'ק אין בוקס- תודה רבה. מקבל דיעות שונות, אני לא ראיתי שם דיר חזירים אלא יציעים רגילים. חלופה לא בנו. אם אתה ג'ק אין בוקס מפורום אלטרנטיבית בוואינט לשעבר אז צור קשר איתי במייל או בפייסבוק, יש לי משהו לספר לך. תודה.
אוקטובר 5, 2011 at 11:37 pm
היי שרון, אין לי את המייל שלך, ואין לי גם חשבון פייסבוק (כן, כן), אז אשמח אם תיצור איתי קשר ב jack_in_box ב walla.com.
תודה
מרץ 27, 2012 at 1:25 pm
כיליד רמת גן המתגורר בצפון (קרית חיים) תמיד בביקוריי הייתי מוצא חניה באזור ככר נח עולה במדרגות לכיוון קן בורוכוב מגיע למכתש
והולך ברגל סביבו, מסתכל על החומה ונזכר שהורי ע"ש הזהירו אותי לא לעלות עליה ואם יש צורך לשלם נשלם.
עומד מול הקיר עם החו שנקרא "קופה" ונזכר איך נעמדתי על קצות האצבעות כדי לרכוש כרטיס, בעמידה כמובן על אדמת כורכר יציבה.
בדרך כלל היינו באים בבוקר בשבת לראות משחק ילדים, נערים, כדוריד 11 (כן כן היה פעם דבר כזה) עם מוישה אברמוביץ' ששיחק גם כדורסל ב"הפועל" במגרש הבלטות של בורוכוב. אחר כך נשארים ל"פורמצ') מה שנקרא המשחק שלפני המשחק העיקרי (קדימון עאלק)
מתחננים בפני הסדרנים מנו וחצקל שישאירו אותנו ביציע. ואז מתחילים להגיע חברי "דן" מקו 63 זוהר וחבורתו כדי לצפות בעמיתם צביקה היימן… היות ונשארנו במכתש מבוקר עד אחה"צ ברור שהגענו כבר עם חולצת תנועה ומיד לאחר המשחק היינו הולכים ברגל כמובן לרחוב הרוא"ה פינת שדרות הצנחנים לפעולה בקן "קרית בורוכוב"
ניתן היה לחשוב על דבר אחר מלבד להרוס. חבל, חבל, לי על ראש עיר כסיל שאינו רואה אפילו את קצה אפו.
מרץ 27, 2012 at 1:40 pm
תודה על תגובתך, ראובן. וכן, אפשר היה לחשוב על דבר אחר מהריסה ומחיקה של המקום ההיסטורי. שרון.
מרץ 31, 2012 at 5:55 pm
קבלו חיזוקים והבעת סולידריות מאוהדי הפועל פ"ת.
גם האצטדיון שלנו נשדד לאור היום.
מאי 11, 2012 at 7:48 pm
לידידינו מ-פ"ת . הבדל אחד קטן. האורווה "נשדדה" באופן מסודר וקיבלתם תמורה מודרנית לדורות הבאים. לעומת זאת המכתש נגנב מהציבור בסדרת שחיתויות שהדעת אינה סובלת והמועדון על שחקניו מכל הגילאים ואוהדיו נשלח לרעות בשדות זרים . מגרש חלופי אפילו אינו נראה באופק.
מאי 18, 2012 at 12:01 pm
ראשית חבל להרוס היסטוריה וכדאי יותר לשמרה. בעוד שנים יזכרו ויחפשו את ההיסטוריה של הפועל רמת גן.ואז ישאלו היכן היה אותו מכתש שבו הישיגו הישגים.
יוני 9, 2012 at 12:19 pm
ובכן שו טרגדיה ושם דבר. כולה מגרש ישן , אם אפשר בכלל לקרוא לדבר הזה אצטדיון לא ראו לשום דבר שנקרא כדורגל מודרני. טוב שהרסו רק צריך לבנות אנדרטה קטנה שתזכיר את מה שהיה לא יות מזה. כמו אוסישקין שלא היה ראוי. וחוץ מזה יש את ווינטר, שנמצא ברמת גן העיר של הפועל רמת גן. אני לא מבין אתץ הרומנטיקה של אוהדים לחורבות . ראיתי פה אוהד הפועל ]"ת שבוכה עלהאצטדיון של. שיבכה על הקבוצה שלו עדיף. עיר עם אצטדין אבל ללא קבוצה. גם הקופסה של נתניה שאני אוהד נהרס וזה מצויין . גם את וסרמיל הייתי מפוצץ וזה בדרך.
ומזל טוב על העליה החוזרת.
יוני 25, 2012 at 9:44 am
בתמורה לכל מגרש כדורגל שנהרס בארץ בנו מגרש יפה ומודרני יותר למען הספורט באותה העיר. הרשימה ארוכה ואין צורך להביא אותה פה. רק בגבעתיים העירייה המושחתת הזו לא מצאה לנכון לפני שהרסה את המכתש ז"ל להכין תחליף מודרני וחדש למען הספורט למען העתיד של הספורטים ואוהבי הספוט.איזו בושה .ועוד העיר שמתגאה באיכות הנוף האנושי שחי בה. הדעת לא סובלת את הפצע שהשילטון המקומי פצע את אנשי העיר הזו. מי שהיום מתגאה בקרן הקימת לישראל הוא האשם – אפי שטנצר לדורות יזכר כאשם במעשה .אני קורה לראש העיר הנוכחי לתקן את האבלה והנבלה שנעשת ומייד.למען הספורט ולמען תרבות הפני והחינוך של הדורות הבאים .