המראות יהיו קשים אבל הריח נמנע מכם. אותו אני ספגתי. ריח אזבסט שרוף, מתכת שרופה, עץ שרוף, פלסטיק שרוף וכ"ו. תמוה הוא שיום יומיים אחרי שפרסמו ידיעה על רכישת קולנוע ארמון בחולון על ידי יזם אחר וכוונתו לבנות שם מגדלי מגורים (תכנית לא חדשה כבר) אז נשרף בית הקולנוע. היו את המקרים של פעם, הסיפורים על כך שבעלי בתי קולנוע שהתחילו להפסיד כספים מהאוצר שלהם שרפו את בית הקולנוע של עצמם בשביל כספי ביטוח. לא יודע כמה באמת זה נכון. בכל אופן קשה להאמין שיש כאן יד מכוונת, כנראה מקריות מפתיעה. בבתי קולנוע נטושים מסתובבים, חוץ ממני, צעירים שובבים שמחפשים מקום מחבוא לעשן משהו בשקט או נרקומנים וקבצנים למיניהם. יש יסוד להניח שמישהו הצית משהו בטפשותו ומשם הסוף ידוע.
בית הקולנוע נשרף בחלקו. כל קירות המעטפת שם, קיימים, וגם חללים משניים מסביב. מה שנשרף זה האולם כולו, כסאותיו וכל הגג, שגם קרס.
את קולנוע ארמון בחולון צילמתי כבר פעמיים בעבר. סשן קצר אחד בין 2004 ל-2007, לא זוכר מתי כרגע, וסשן שני בראשון למאי שנת 2008 בו לא הייתי לבדי אלא עם חברי בועז כהן, העיתונאי, הכותב, הבלוגר, מבקר המוזיקה ומגיש ועורך תכניות מוזיקה מעולות ב-88FM. היינו שם עם צוות טלוויזיה של ערוץ הוט כלשהו, לכתבה בעניינים מקומיים על קולנוע ארמון והכוונה להרסו. בועז ראה שם סרטים כילד, אני הייתי שם כמתעד בתי קולנוע ישנים ונטושים. מעולם אגב לא ראיתי את הכתבה.
כך תועד צילומית בית הקולנוע על כסאותיו, חומריו, עיצוב הפנים שלו, תקרתו וכ"ו, חומרים שאשלב כאן בפוסט כדי להמחיש את חשיבות התיעוד הצילומי שאותו אני מבצע בשטח כבר 8 שנים.
אני נותן לכם להיכנס לתמונות עכשיו, להיכנס ללב המאפליה. אני כאמור כבר ספגתי בשבילכם את הריחות, אתם רק צריכים לגלול למטה, לצלול למטה ולהגיב בסוף…
*
כל הצילומים צולמו על ידי, שרון רז, בשבת ה-17 לדצמבר 2011, יומיים אחרי השריפה. כל הצילומים הוקטנו בגודלם לצורך התאמה לגלישה כאן בבלוג.
*
חזית פנימית, לבניין שכן, לא לרחוב, חלון/פתח, שהתריס שלו נשרף, והוא רק פתח, דרכו רואים עכשיו חלק מגג האזבסט השרוף שקרס לתוך האולם
*
חלק מהחזית הארוכה ה"פנימית" לבניין השכן
*
חזית צרה אחורית של מגדל הבמה
*
חזית צרה אחורית של מגדל הבמה, מזווית נוספת
צילום שלי ממאי 2008
*
*
חזית ה-בז' השקטה והנטושה שהמראות מפתחיה מרמזים על הסערה שבפנים
*
חדר המקרין, שסוף סוף הצלחתי להיכנס אליו, אך נותר ללא המקרנות, רק עם התושבות שלהן
*
צילום שלי ממאי 2008, אז היו המקרנות ויכולתי רק לצלם מעבר לסורגים שמעל הדלת הנעולה
*
*
מבט ראשון, שלכם, אל לב המאפליה, דרך חור ריבועי בחדר המקרין שממנו הקרינה פעם המקרנה לצופים שבאולם, עתה שרוף
*
*
*
צילום שלי ממאי 2008, חורי חדר המקרין מצד האולם במבט אחורה
*
*
*
צילום שלי ממאי 2008
*
*
עדיין בחדר המקרין, תיעוד הכתובת שעל תושבת המקרנה
*
*
*
צילום שלי ממאי 2008
*
*
באולם השרוף
*
צילום שלי ממאי 2008
*
*
רולר-קוסטר של חידלון, קריסה, התפוררות, התכה, שבר, ניתוץ, התפצפצות ומוות
צילום שלי ממאי 2008, כך נראה אז האולם, במבט לכיוון המסך והבמה
*
*
*
*
*
השמדה
*
גג האזבסט החיצוני שנשרף וקרס אל תוך האולם
*
צילום שלי ממאי 2008, גג העץ הדקורטיבי ותעלות האיוורור, מתחת לגג האזבסט
*
צילום שלי ממאי 2008
*
נחשי מתכת, תמנון שהוא נוסע שמיני, התכה שקרסה ומזדחלת לעבר מה שהיתה הבמה
*
צילום שלי ממאי 2008, צילום ממפלס עליון שמעל חדר המקרין, בקו תקרת העץ לתוך האולם שלמטה
*
מעקה של החלק המוגבה מעט, לא היה כאן יציע אבל כן חלק מוגבה בירכתי האולם
*
סרטים בחדר העזר הטכני של המקרין
*
מי שקלט את זה קלט. מהעין שלי לביתור ההכרה שלכם.
*
*
חזרה לרחוב ואתנחתא בכניסה לשעבר לבית הקולנוע, מהרחוב, אחר כך היתה כאן חנות של דלתא שגם היא נסגרה כבר
*
השלט הצנוע והיפה הזה שאני לא יכול להפסיק לצלם אותו
*
*
*
צילום שלי שצולם בין 2004 ל-2007 כאן, ניתן לראות את גג האזבסט
*
*
צילום שלי ממאי 2008. כאן כנראה היו הקופות.
*
החזית הארוכה לרחוב שפרינצק
*
*
*
*
*
*
*
*
*
ריצוף שביל היציאה הצדדית בחזית הארוכה לרחוב שפרינצק
*
*
תיעוד פנים האולם השרוף והפעם מפתחים בקיר החיצוני לרחוב שפרינצק
*
כאן מבט מדלת יציאה צדדית לעבר המעקה והאיזור המוגבה מעט של ירכתי האולם
*
*
*
צילום שלי ממאי 2008
*
*
צילום שלי ממאי 2008
*
*
צילום שלי ממאי 2008, האולם אז, בועז כהן יושב באמצע
*
צילום שלי ממאי 2008
*
*
*
*
*
*
*
*
*
צילום שלי ממאי 2008
*
צילום שלי ממאי 2008
*
אתם מוזמנים להפיץ את הפוסט הזה וללנקק אליו מפייסבוק, טוויטר, וורדפרס, פורומים וכ"ו, תודה
*














































































כשתמונות מעבירות ריח, אתה יודע שנתקלת בגאון. וכאן, הריאות משתנקות.
שרון, תודה על האפשרות שהענקת לנו כדי להציץ במה שקרה שם בתוך להבות האש והעשן.
הצלחת לתת גם להריח מריח השריפה.
ובאמת תמוה העיתוי הזה של השריפה…אולי אפילו נגלה את זה פעם:-)
פלורה – מנהלת פורום חולון
פרוייקט נהדר חשוב ומרשים,אהבתי במיוחד את אולמות הקולנוע הנטושים וההרוסים,קשה לדמיין איך פעם אלו היו מקומות שוקקי אדם,מרכזי תרבות ומפגש.שאפו
צילומים מדהימים אחד אחד. עושה תאבון לראות את ההרס כיופי.
מסכימה עם קסניה (רק בלי התיאבון). כל המקצבים של ההרס והקריסה ותחרוֹת האש. היופי ניזון מהעצב. ובצילום האחרון רק פֶּה-חלון פעור ודמעות של חשמל נוזלות.
שרון, אתה מתעד נאמן. אין מה לומר.
ויש בכך מן הסיור בתופת, המלווה בהסברים קצרים ומדוייקים שממקמים אותך מצד אחד, ומצד שני מעיפים (תודעתית) לעזאזל: "כאן מבט מדלת יציאה צדדית לעבר המעקה והאיזור המוגבה מעט של ירכתי האולם". זה כמעט דן פגיס: "כאן בקרון הסגור…" מצמרר ומעורר חרדה ותהיה וגם (אותי) מכניס למצוקה קיומית.
פשוט נפלא, אמנות ועיתונות במיטבה, ומימד חדש למושג לפני/אחרי, שכן זה לפני-decay לכשעצמו. הפייבוריטים שלי הם הצילומים מבעד לחורי ההקרנה, אבל חוסר היכולת שלך להתנתק מהמקום בצאתך ממנו, זה סרט בפני עצמו. תודה שרון
ואני אזכור עד יומי האחרון את "ספר הג'ונגל" ואת "פינוקיו" ואת "חתולים בצמרת" ו"צלילי המוסיקה" ועוד עשרות סרטים שראיתי שם, על כסאות העץ, בקולנוע הנפלא עם השם העברי, הפשוט: ארמון. לא "יס פלנט" ולא "סינמה סיטי", אלא "ארמון".
כהרגלך, התמונות מעבירות כל מה שהן אמורות להעביר.
כולל ריח.
הריח מסריח מאוד
ולגבי מי שקלט- לדעתי, זהו סימן לאש חזקה ומהירה…
אבל הציבור לא ימנה ועדת חקירה לבדיקת הארוע.
כרגיל במדינת היהודים החכמים
אינני מכירה את קולנוע ארמון אבל הפרוייקט התעודי שלך לאורך שנים ,מצמרר ונוגע ללב …
אפשר לחוש דרך עדשת המצלמה שלך את חיי הקולנוע השוקקים ..סיפורי חיים..חלומות …פנטזיות…ורבבות האנשים שהתבגרו מול המסכים בזמן ש לפני ההרס והחורבן שנפלו על המקום…שאפו!
שרון יקר,
אני חייב לומר שיותר מן הרגיל קולנוע ארמון אינו סתם נטוש, הרוס או עזוב,
הוא נראה כאילו אחרי שאיזו יחידה ערכה בו אימון של לוחמה בשטח בנוי, שכלל ירי
בין פילים שועטים (להעלות את רף האתגר), כאשר אסור לפגוע בפילים, אבל כל
השאר מותר.
קולנוע "ארמון" של ילדותי היה ברמת גן שתי דקות הליכה מקולנוע אורדע שבככר
הראשון הפך לפסאז' שלא כך תפס; האחר לסניף של סופר-פארם (ולפני כן בנק).
ובכלל הקולנועים העזובים הופכים יותר ויותר מלנכוליים עם הזמן, כמו צלילה לשברי הטיטניק
ואז לכל שרידי ספינות הפאר שטבעו אחר-כך.
1. מאוד לא מוצא חן בעיני כל האסבסט הזה שנשמת עבורנו!
2. צילומים חזקים אחד אחד. אולי זה טוב לך האסבסט?
3. חלק גדול מהצילומים הם יצירות מאסכולת "דלות החומר".
4. כרגיל, כשמגיעים צילומי הכיסאות אני נחנקת.
5. כיסאות הם כל כך אנושיים, בודדים ונטושים.
6. תודה שרון, על חירוף הנפש ועל העין והלב הטובים.
אלון תודה רבה. הריאות שלי באמת השתנקו.
פלורה תודה. מאוד תמוה אבל קשה להאמין שזו יד מכוונת.
אכן דני ותודה רבה.
תודה קסניה. ההרס גם יפה לפעמים אך מאוד עצוב.
מרית תודה רבה, אני תמיד אוהב את תיאורייך.
דודו תודה, תופת, מצמרר, מצוקה, בהחלט מעניין ונכון.
דוד לוקח כל מילה שלך, תודה רבה, אתה במיוחד יכול להעריך את זה.
בטוח שתזכור בועז, מובן לגמרי, ואתה צודק בעניין השמות.
כן, חן, תודה רבה איש.
תודה רבה חפציבה.
שועי היקר תודה רבה, מסכים עם התיאורים, במיוחד בסוף התגובה.
מיכל היקרה תודה רבה על כל מילה, אני עדיין קצת מרגיש את שרידי האזבסט בתוכי.
תמונות יפות ועצוב שמבנה כזה יעלם למרות שלא הכרתי את המקום.
מעניין מי טרח לקחת את המקרנה.
כל הכבוד על ההשקעה ואני מקוה שלא נשמת אזבסט.
קולנועים הולכים ונעלמים……..
נשמתי אזבסט רונן. תודה רבה על התגובה. מישהו לקח את המקרנות, אולי גנבי מתכות או סוחרים גנבים למיניהם. בשלב מסויים היה כאן ציוד של חברה סלולארית כלשהי ולכן גם חדר המקרין היה נעול בעבר. תיתכן קומבינה כלשהי. אני הפסדתי את המקרנות מקרוב.
באמת תמונות שמעבירות את מה שהתרחש, בהתחשב בעובדה שאני גר ממול – שפרינצק 33 וגם לי יש חלק מנוסטלגיה של קונלנוע ארמון.
אבל עכשיו, אחרי שהכל קרה וקרס, יותר מדאיגה אותי העובדה שהתקרה הייתה עשוייה מהסבסט ושישנה אפשרות שכל האיזור נושם עכשיו חלקיקי אסבסט מסרטנים ומסוכנים לבריאות….
ואת העירייה לא מעניין בכלל לדאוג לפנות את זה!!! איפה מונחת בריאות הציבור???????
קולנוע ארמון היה אחד מארבעה בתי קולנוע בחולון של ילדותי. היה את סבוי, שהיה המוצלח ביותר, עם מושבים מרופדים בד אדום ושיפוע אימתני שאיפשר גם לנמוכים שבינינו לראות בלי שיסתירו לנו. היה את קולנוע רינה, ששרד הרבה אחרי שהיתר נסגרו, והיה את קולנוע מגדל המרופט, עם כיסאות העץ הלא נוחים. בקולנוע ארמון ראיתי את אחד הסרטים הנפלאים והנוגים ביותר: חוכמת רחוב. לבדי, בגיל 17.
כל הכבוד על היוזמה המהירה ללכת לתעד את נזקי השריפה
תודה תמי. איכשהו, תמיד זוכרים סרטים ראשונים שרואים לבדך בקולנוע. כל הארבעה שתיארת צולמו על ידי מזמן, בתוך רינה בפנים לא נותר דבר, סבוי הוא מחסן רהיטים, ומגדל הוא חנות גדולה. היו עוד שניים, רון השכונתי בג'סי כהן שגם הוא צולם על ידי, בפנים הוא סופרמרקט. והיה את גיל השכונתי האחר שלצערי מעולם לא ראיתי, כיום יש שם שכונה חדשה.
אלון תודה. מניח שאתה צריך לפנות לעיריית חולון. הם הכתובת.
מיכאל תודה, כמי שתיעד את הקולנוע פעמיים בעבר, השריפה סקרנה אותי וגרמה לי גם לעצב. הייתי חייב להיות שם.