על מבנים ישנים, מבנים ותיקים, מבנים נטושים.

בדרך כלל הם חולפים על פניי, או יותר נכון מאחוריי ומצדדיי. לפעמים הם מגניבים מבט, זה הרי בכל זאת קצת מסקרן אותם, איש עם מצלמה שמצלם כך פתאום ולא רק שמצלם כך פתאום אלא מצלם מבנים כאלה ישנים או נטושים. לפעמים הם ממש מסתכלים ומנסים להבין. יש גם כאלה הפונים אליי ישירות ופוצחים בתחקיר חשדני. "היי, מה אתה מצלם? למה אתה מצלם את זה?". אני מתחיל להסביר ש"אני אדריכל שמצלם ומתעד מבנים ותיקים ונטושים". יש שאני ממשיך עם "הרי במוקדם או במאוחר יגיע הדחפור לכאן ויעלים את המבנה הזה שעומד כאן כל כך הרבה זמן והכיל בתוכו כל כך הרבה אנשים, ואז יצוץ כאן מבנה חדיש, ומה יידעו הילדים שלנו על מה שהיה כאן קודם?".  ברוב רובם של המקרים, גם הקשוחים והחשדניים ביותר שאני עומד מולם, מתרככים ונעמדים לצידי. "אהה, כן, אוקיי". לפעמים נדרש עוד משפט כמו "אני לא איש נדל"ן, לא איש ביטוח ולא מטעם אף אחד, אני אדם פרטי ואין לי כל אינטרס כספי כאן". לפעמים המשפט הזה בא קודם לכן. אני אכן מטעם עצמי לגמרי אבל בראייה כוללת ורחוקת טווח, אני כמובן בשביל כולם. בשלבים הללו או שהם מפטירים משהו בזכות והולכים לדרכם או שהם מתחילים לשתף ולנדב מידע ופרטי אנקדוטות לגבי המבנה הספציפי. הפער בין החשדנות הראשונית החזקה וסימוני כאיש מוזר או אוייב כלשהו, ובין ההתרגעות והסחבקיות תמיד הולם בי מחדש, למרות שהוא מובן. והפער הזה מצטמצם תוך פחות מחצי דקה, לפעמים תוך כמה שניות בלבד. השיחה הקצרה גורמת להם באופן מיידי לפתיחת נתיב מודעות חדש. המגע הזה עם האזרח המקומי קורה בדרך כלל ברקמות האורבניות, הפרבריות והכפריות הצפופות ופחות באיזורים שביניהם כמו איזורי תעשיה, מפעלים בודדים, ומבנים רבים העומדים לבדם בשטח, נטושים, ללא שכנים קרובים.

 


בית פרדס / בית אריזה, פרדס וינדזברג, סגולה, פתח תקווה, צילום: שרון רז

 

אני מצלם בתי מגורים, בנייני מגורים, מתחמי מגורים, שכונות עולים, שיכונים, בנייני משרדים, מפעלים, מבני תעשיה, בתי קירור, בתי חרושת, מחסנים, יקבים, מבני ציבור, סניפי ביטוח לאומי, סניפי דואר, סניפי מפלגות, בתי קולנוע, מסעדות, בתי קפה, חדרי אוכל, בתי אבות, בתי חולים גריאטריים, בתי הבראה, בתי ספר, גני ילדים, מרכזים קהילתיים, בתי עם, בתי כנסת, בתי מלון, מתקני נופש, מתקני ספורט, מקלטים, מתחמי צבא, מגדלי מים, חוות, מבנים חקלאיים, בתי קיבוץ, מבני מושב, מבני מתקנים, בתי פרדס, שווקים סיטונאיים, מרכזים מסחריים, חנויות, שילוט, פרטים, פתחים, דלתות, חלונות, גנים ציבוריים, שבילים וגם קצת טבע שעוד נשאר בין כל אלו.

 

אני מצלם מבנים שנבנו בעיקר מתחילת המאה העשרים ועד שנות השבעים של אותה מאה קודמת. טרום מודרניזם, מודרניזם מוקדם, מודרניזם מאוחר, סגנון בינלאומי, באוהאוס ומה שביניהם. מבנים פונקציונליים שונים, שחלקם כבר לא מתפקדים ועומדים ריקים, פעורים, נטושים, מתים ומרתקים. לפעמים אני מצלם רק את השרידים שלהם, השרידים שאחרי ההרס.

  
אני מצלם מבנים שהיו בתים של אנשים, של ילדים שבגרו, של נכדים, מבנים שבהם עבדו עשרות ומאות פועלים, מבנים של עולים חדשים שנהיו אזרחים ותיקים, מבנים של ייצור ותפוקה, מבנים של ביורוקרטיה, מבנים של ריפוי והחלמה, מבנים של אוכל, מבנים של חינוך, מבנים של כייף, מבנים של התרגעות ונופש, מבנים של התכנסות, מבנים של דיונים, מבנים של אגירה, מבנים של סחורה, מבנים של קהילה. 

 

מבנה נטוש, הוד השרון, צילום: שרון רז

 

למה אני מצלם את המבנים הללו?

אני מצלם את המבנים הללו כי הם נעלמים במהירות מסחררת ובפרופורציות לא הגיוניות. אני מצלם אותם כי הם כאן איתנו עוד לזמן קצר בלבד. אני מצלם אותם כי הדחפורים כבר בדרך. אני מצלם אותם כדי להעלות מודעות ולרחוש כבוד למורשת הבנוייה שלנו. אני מצלם אותם כדי שסטודנטים לאדריכלות בעתיד יידעו אילו מבנים צנועים היו פעם. אני מצלם אותם כדי שהילדים של הילדים שלכם יבנו את עתידם על ידי הבנת עברם. אני מצלם אותם כי הם יפים. אני מצלם אותם כי הם גוססים. אני מצלם אותם כי הם מתים. אני מצלם אותם כי הלב נעצב והעין נמשכת וכי אני אוהב אותם עד עמקי נשמתי.

 

מרכז מסחרי שכונתי ותיק ונטוש, קרית מטלון, פתח תקווה, צילום: שרון רז

 

מה זה אתר אדריכלות נעלמת?

בתחילת שנת 2004 קניתי את המצלמה הדיגיטלית הראשונה שלי והתחלתי לצלם את מה שאני מצלם, את המבנים האלו שלא הרבה אנשים מתעכבים עליהם, אך רבים מתרגשים לראות את צילומיהם, לקרוא,  להביט בנפשם פנימה, להיזכר ולהבין. התחלתי לצלם ולתעד באובססיביות ונוצר אצלי מאגר גדול מאוד של צילומי מבנים ותיקים ונטושים. התחלתי ליזום, לתכנן ולעצב הקמת אתר אינטרנט שיוקדש לזה, ובסוף אפריל 2005 עלה האתר שלי, אדריכלות נעלמת, לאוויר הרשת. באתר, נכון לאפריל 2007 ישנם יותר מ-4000 צילומים, רוב רובם שלי, אך גם של אזרחים לא מעטים ששלחו צילומים משלהם ומקבלים על כך קרדיט בשמם. האתר צומח, גדל ומתעדכן באופן תדיר ועיקבי.
 

פנים בית בד נטוש, זכרון יעקב, צילום: שרון רז

מה יהיה באתר האישי החדש הזה כאן ברשימות?

כאן יהיו מטעמים, תבשילים, חטיפים ומיני צ'ופרים מתוקים.
כאן יהיה תימצות וזיקוק של חומרים מצולמים מהאתר אדריכלות נעלמת, הסברים וגם צילומים מיוחדים שטרם נכנסו לאתר. כמו כן, מדי פעם יהיו גם פוסטים על מוזיקה מצויינת, תרבות ואולי גם אבהות.
יהיה מעניין, מרתק, עסיסי, חושפני, כואב, אמיתי, כנה, קסום, מרגש וייחודי. כך לפחות אני מקווה ולשם אני חותר.

 

 

הכניסה לחדר האוכל הנטוש של גבעת השלושה, במיקום המקורי במרכז פתח תקווה, אדריכל אריה שרון. המבנה מיועד לשימור אך נפגע ונהרס חלקית לאחרונה. צילום: שרון רז

 

מודעות פרסומת