פתאום שמתי לב שיש פרסומת, על עמוד שלם, לספר חדש של עליזה אולמרט וגיל הראבן. הכותרת אומרת "חגיגה של חופש". צילום הכריכה של הספר מראה כותרת של "שפת קיר" והגרפיטי העליון מראה "מעולם לא היה מצבנו טוב יותר" בשחור מותז. כמו כן יש הסבר שמסביר כי בספר יש אוסף תמונות וטקסטים שהוא תגובות לגירויים שמניע גרפיטי. התעורר בי מיד הרצון להציג ולחשוף כמה כתובות שנתקלתי בהן וכמה קירות שאני צילמתי ותיעדתי בשנים האחרונות כחלק מפעילות הצילום והתיעוד שלי של מבנים ותיקים ונטושים בארץ.

קיר שכותבים עליו, בית מלאכה ותיק למתכות, רחוב שטמפפר הותיק, מרכז פתח תקווה, צילום: שרון רז

קיר מקביל באותו בית מלאכה, פתח תקווה, צילום: שרון רז

קצת בית"ר ירושלים להמונים:

כתובות על דלת חלודה, בית הקולנוע הנטוש "היכל העשור", המרכז הישן של קרית גת. צילום: שרון רז

הקופות הישנות בחומה ההיקפית של איצטדיון ימק"א הישן והכבר לא קיים של קבוצת הכדורגל בית"ר ירושלים. צילום: שרון רז

מסתבר שעליזה אולמרט היתה עובדת סוציאלית ואחר כך למדה אמנות. היא מחזאית, תסריטאית והיא מצלמת, הרבה שנים כבר, כתובות גרפיטי מקירות ירושלים והסביבה. היא גם אמנית שמציירת, וציורים שמראים על כישרון רב, יש לומר, וגם פעילה חברתית ופוליטית.

סניף נטוש של מפלגת העבודה בחדרה, היום כבר לא קיים, במקומו ניצב בנין מגורים סטנדרטי חדש. צילום: שרון רז

ואם כבר פוליטיקה… חדר פנימי באותו הסניף הנטוש שכבר לא קיים בחדרה, צילום: שרון רז

אמרתי לעצמי שאם היא מצלמת ומתעדת גרפיטי אז לבטח היא תתחבר לחומר שאני מצלם ומתעד. אבל איך משיגים את האי-מייל של פלונית אלמונית שהיא במקרה גם אשת ראש הממשלה, רחמנא לצלן.

 

קיר מכוסה גרפיטי, איצטדיון כדורסל פתוח בגבעתיים הגובל בגן גדול, צילום: שרון רז

כתובת על שער של איצטדיון הכדורגל הוותיק "האורווה" של הפועל ומכבי פתח תקווה. צילום: שרון רז

כתובת ורודה על הקיר ההיקפי הוותיק של איצטדיון "האורווה" בפתח תקווה, צילום: שרון רז

וקופות נוספות בהיקף של אותו מתחם, פתח תקווה, צילום: שרון רז

וביטוי לאהבת מוזיקה המלווה בתיסכול מהחיים:

כתובת פינק פלוידית על קיר בית הקולנוע הנטוש "היכל העשור", קרית גת. צילום: שרון רז

כתובת לד זפלינית על תחנה נטושה של אגד ליד נווה ים ומתחם מפעל נור הנטוש בחלקו. צילום: שרון רז

 יש כתובות שהן מצחיקות על גבול הביזאר:

כתובת, פתח תקווה, צילום: שרון רז

כפל משמעות והטרדה סדרתית, מושב כלשהו בארץ, צילום: שרון רז

אנחנו באותה הסירה, אני ועליזה אולמרט. נו טוב, בערך כזה כאילו. שנינו מצלמים ומתעדים. שנינו מספרי סיפורים. אני סיפרתי סיפור עם צרכים, קומפוזיציות, צורות וצבעים הרבה שנים על ידי העין, המוח והיד, עם תכנון מבנים ועיצוב שלהם, ואילו עכשיו אני מספר סיפורים עם אותם הדברים בדיוק, אבל על ידי מצלמה, צילום וכתיבה.

 

 

מבנה מסוכן, שהיה לו עבר עשיר, דרום תל אביב. צילום: שרון רז

ביתן מקושקש וסגור ליד שיכון, שכונה ד', באר שבע, "ספיישל" ל"נטוש", צילום: שרון רז

ציורי קיר על קיר החזית הראשית של בית הפועל בפתח תקווה ששימש במשך עשרות שנים למרכז לפעילויות חוגים וספורט, והיה נכס של ההסתדרות שנמכר ולכן הבניין מיועד להריסה. צילום: שרון רז

 

גם אני אוהב עצים, אדמה, קירות, נוף אורבני ונוף כפרי, וכמוה חי את הצילום והתיעוד. אצלי זה מרגיש כצורך קיומי, דחיפות, צו השעה, שליחות, ייעוד!

 

מבנה בריטי ישן, עתלית. צילום: שרון רז

מלון ירדני נטוש, הקרוב לבסיס של צה"ל. ים המלח. צילום: שרון רז

מתחם חצי נטוש של סולל בונה, באר שבע. צילום: שרון רז

אין לי ספק שהספר החדש שלהן יימכר ובכמויות גדולות. אני שמח בשבילה שהיא הוציאה לפועל בספר את התיעוד והאמנות שהיא יוצרת. האמת היא, שזה יפה לראות אדם שעושה את הדברים שהוא מאמין בהם, יוצר, פועל ועצמאי בדעותיו ובאורח חייו. הנה קישור לראיון שערכה איתה אריאנה מלמד בסוף השבוע.

כתובת, מרכז העיר שדרות. צילום: שרון רז

כתובת המגובה בצורות באור וצל, מרכז העיר שדרות. צילום: שרון רז

כתובת על מתנ"ס שכונתי, אותה העיר שדרות. צילום: שרון רז

מודעות פרסומת