ספר, מה אתה רואה בתמונה?

הם בדרך כלל וכמעט תמיד ברקע. הם ברקע אבל הם שם, וכאדריכל שנפשו מחפשת את הטוהר של אז, שבתי לחפשם בספרי הילדים הישנים והמתפוררים.

שימו לב לבתים ולבניינים הללו,

הם לבנים, לחלקם גגות שטוחים מודרניסטיים (כן! כן!) ולחלקם גגות רעפים ורדרדים. לכולם פתחים יחסית קטנים, הם צנועים ודי פשוטים. הכל נקי. אין פרסומות ושלטי פירסום. אין לכלוך ברחובות. אין ג'יפים. השחיתות סמוייה וצנועה בהיקפה. יש ברושים, איך לא, היו גם אז הרוגים.

עוד אוטו ירוק. תמיד חלמתי על ב.מ.וו בצבע ירוק (735 אינג'קשן, אם לדייק, ומהדגמים של שנות השמונים). הילדים שמחים, הכלבלב רץ ומרחוק באופק יושבים להם הבתים הקטנים ומגדל המים בנוף נטול הבעיות. אני חושב שהפסקתי לחלום.

חלב בבקבוקים, חלבן ועוד מקצוע שנעלם ונמוג. לבן על לבן. בניין שיכוני בוהק בלובן קרני השמש הצורבות הארץ ישראליות. מכולת וקיבוץ גלויות. והנה עוד כלבלב. פעם נשך אותי כלב. אבל זה היה ביישוב סביון, והכלב היה של אנשים כאלה אפעס… אה די עשירים. פה אנחנו מדברים פשטות, עממיות וחביבות.

שוב אותם בתים קטנים וצנועים, שהיום נראים פחות בוהקים ויותר זקנים. הם עדיין איתנו, אלה ששרדו, ואנחנו עדיין מחבקים אותם. חלקינו לא. חלקינו מזלזלים ומפנים עורף. חלקינו רק רואים בשטח שעליהם הם יושבים כפוטנציאל כלכלי. יורד גשם, האם השכונה תוצף? המדרגות ישרות, חדשות, מצוחצחות וצחות.

ולקראת יום העצמאות נצא ונחגוג. בדגל, שיר, בלונים, צבעים ולהק מטוסים. בעצם רק מטוס אחד, ונראה כי אינו מצוייד בטילים. אני זוכר טוב את כוסות הצבעים הללו. תמיד נמשכתי לצבעים. הנה פתאום עומד לו כך פתאום מיני מגדל. שיכון על. בניין כזה גבוה עם הרבה הרבה חלונות. והטמבל משועשע. כנראה שהיה טוב. אז.

 

התנצלותי הכנה והמבויישת על כך ששני הספרים הללו, ספרי הילדות שלי, שמהם סרקתי בזמנו, לפני אולי שנה או שנתיים, את חמשת האיורים הנהדרים הללו, נמצאים קבורים בתחתית אחד הקרטונים הסגורים שיש לי כאן בדירה, ועל כך שאינני זוכר או יכול לשתף אתכם בשמות הספרים או שמות הסופרים או שמות המאיירים.

 

Advertisements