הברזיה היא חלק בלתי נפרד מהילדות, חלק בלתי נפרד מחצר בית הספר, חלק בלתי נפרד מפעילויות הספורט.

אתה מרגיש פחות את החום כשאתה צעיר, אתה פחות סובל מהקטע של ההזעה, אתה משחק כדורגל, אתה משחק כדורסל, פעם גם שיחקנו כדוריד וכדורעף בבית הספר. השלב הזה שעשית הפסקה ורצת לברזיה לשתות ולהתרענן היה שלב מדהים, הקונטראסט הזה בין ההתאמצות, המהירות, הרטיבות והתשישות לבין המים הקרירים, במיוחד כשהם קרירים, היה חזק כמו הזרקת סם אסור (לא עלינו). זה היה במיוחד אפקטיבי אם זה בוצע לא במהלך משחק כהפסקה אלא בסוף משחק, עייף, גמור, נוזל ומשווע למשקה, המשקה האולטימטיבי של אז, המשקה האולטימטיבי של פוסט משחק בשטח בית ספר, מים, עשה פלאות. קינלי, תותית ופטל היו טעימים אבל אחרי משחק ושמש צורבת, מים היו הטובים ביותר. הרבה מים נעימים וטובים. מים חיים.

 

ברזיה ותיקה, גבול ר"ג ת"א, צילום: שרון רז

אואזיס, נווה מדבר, ותחושת נירוונה בפינה של בית הספר, והברזיה תמיד איכשהו בפינה, נחבאת אל הכלים אך רצוייה ומבוקשת, פתאום. לא מאוד פופולרית במהלך השיעורים אך פופולרית מאוד אחרי שהם מסתיימים.

ברזיה ותיקה, גבול ר"ג ת"א, צילום: שרון רז

 

זה הזן הישן והותיק ביותר של ברזיות, שעוד ניתן לראות פה ושם, האמת שכבר כמעט ולא. זה עגול והקוטר לא קטן, וצריך להתכופף אבל כשהמים פורצים מהמעיין הבירזי הם מתאספים ונאגרים בטבעיות למטה במחול שדים מרהיב. הבחנתי בברזיה הזו עומדת כך בצד ותהיתי אם רק אני מרגיש משהו לגביה. תהיתי אם מישהו אי פעם צילם ברזיה שכזו, מהסוג שבאמת כבר לא רואים, אולי זה צריך להיות מוצג מוזיאלי, אז הנה זה מתועד. חשבתי לעצמי: האם מישהו מרגיש משהו כלפי המבנה הקטן הזה? האם מישהו נעצב? האם הוא נזכר? או שזה רק אני?

 

ברזיה ותיקה, וגם בקבוק שוקו מודרני, גבול ר"ג ת"א, צילום: שרון רז

ברזיה זו נמצאת בתוך מתחם של חווה חקלאית ותיקה הנקראת "תלמי אביב" ("חווה לחינוך חקלאי ולחינוך סביבתי" שגם הוא עצמו זן הולך ונכחד של סוג מתחם ארכיטקטוני חינוכי וחברתי) השייכת לעיריית תל אביב ולמשרד החינוך ונמצאת למעשה בתחום השיפוט של העיר תל אביב, למרות שבצד השני של הרחוב, ממול, זו רמת גן. חלפתי על פניה כמעט מדי יום לתקופה ארוכה מסויימת עד שפעם אחת עצרתי, חניתי ושמתי קץ לדחיית המשימה, תוך כדי פעולת צילום ותיעוד נחרצת, שתעזור לי להראות לדור הבא ולזה שאחריו פיסה מחיים של פעם, חיים שהתרחשו לא עד כדי כך מזמן. ואולי פשוט אני עושה את זה למען עצמי. לרווייה!

ברזיה ותיקה, שלושה ברזלים וצינור מים, ירק ואדמה, גבול ר"ג ת"א, צילום: שרון רז

Advertisements