בראשית אישית

לא ממש כמו שהיה לי אבל בערך

בר המצווה שלי הביא עימו רדיו טייפ של סוני. האמת שאינני זוכר מי קנה לי אותו. ייתכן והוריי וייתכן שלא. לא, בעצם מהם קיבלתי אופניים 12 מהלכים דגם סנטוריון של פג'ו. הם הגיעו אחרי ראלי-צ'ופר נהדרות שהיו לי ונגנבו משכונת מצוקה סמוך לקונסרבטוריון שבו שהיתי בשיעור חצוצרה באיזה יום שישי אחד. מוזיקה פעם ראשונה. האמת שייתכן שהטייפ בכלל נקנה לא בבר המצווה אלא שנה לפני. מיתולוגיה והשיכחה או העובדות המנפצות אותה בעודי כותב ומהרהר.

 

עד עידן הרדיו טייפ הפרטי שלי הייתי שומע קצת מוזיקה באוזניות במערכת של הסלון, אבל תקליטים שהיו בבית ואני לא זוכר ממש לומר אילו, חוץ מסטארס און פורטי פייב, ברברה סטרייסנד, הבי ג'יז, הביטלס ותקליט של להקת וור (מלחמה) שהשאירו בני דודים שלי אחרי מסיבה כלשהי.

הרדיו טייפ שינה לי את הכל. הוא היה שלי לגמרי וישב בחדרי על שולחן הכתיבה, שעליו הכנתי את שיעורי הבית. התחלתי להאזין למצעדי פזמונים, ואנחנו מדברים על שנת 1982 כמדומני, וכנראה שהתחלתי להאזין כבר אז או קצת אחר כך גם לתכניות כמו "קצת אחרת" ברשת ג' שהביאה מוזיקה מעניינת ואחרת לאוזניים.

 

היום המכריע היה כנראה היום שבו שמעתי לראשונה את צלילי השיר "אבאקאב" של ג'נסיס שכנראה היה בפינה לשיפוטכם או משהו כזה במצעד הלועזי. אני באמת צריך לבדוק באיזה ארכיון של רדיו, אם יש כזה, מתי צעד השיר ואם הוא צעד לאיפושהו. זו כנראה הפעם הראשונה ששמעתי את פיל קולינס, טוני בנקס ומייק ראת'רפורד וייתכן שזו הפעם הראשונה ששיר ממש הלם בי. זה היה טוב, חזק וישב לי בראש עמוק אחר כך. או אז החל תהליך החקירה הפרטי והאישי שלי, תהליך שהמשיך וממשיך עד היום הזה. לשמוע משהו, להאזין לצלילים חדשים באוזניים, להקשיב, להידרך כמו קפיץ ולהשתחרר באנרגיה עצומה לצאת ולחפש את התקליט כולו בחנויות התקליטים.

בכל אופן, השיר אבאקאב הוא שיר מיוחד. מתחיל בנפץ צלילים, ממשיך בדואט מעניין לאורך כל השיר בין הקלידים והגיטרה ומלא בנוכחות התופים הרועמים והבוטחים של קולינס פיליפ. זו היתה יריית הפתיחה למסע הריגושים הלא-מסתיים שלי עם תחום המוזיקה ולמסע בזבוזי כספים, בתחילה של תקליטים וקסטות (ריקות שעליהן הקלטתי), אחר כך של דיסקים, שנמשך עד היום אבל במינון נמוך הרבה יותר, תודה לרשת, בזכות תוכנות שיתופי הקבצים למיניהם.

 

קליפ השיר "אבאקאב" בגירסתו הקצרה של הסינגל, תתרשמו מהשיר (הקליפ משעמם, סורי):

בפתח תקווה של תחילת שנות השמונים היו כמה חנויות תקליטים כמו "טון-טון" ו"אקורד" ובתל אביב היו "בית התקליט", "אלגרו", "פיקדילי" ורבות נוספות שבהם השארתי כספי ימי הולדת, חגים, צ'ופרים ועבודות מזדמנות. הכל הלך על תקליטים. אחרי אותה חוויית השיר "אבאקאב" הלכתי ורכשתי את התקליט הראשון שלי, והוא התקליט "אבאקאב" של ג'נסיס. עד היום, שמורה לו פינה חמה אצלי בלב, ואני ממשיך להינות ממהאזנה לו. היה מנהג כזה בחנויות התקליטים בפתח תקווה של אז לסמן בתוך עטיפת התקליט סימון חותמת סגולה של דיו עם תאריך הקניה. תקליט הויניל "אבאקאב" עדיין אצלי, והוא כרגע בידי. מבחוץ העטיפה עם ציורי ההפשטה בכחול, אדום, צהוב, אפור ושחור על רקע לבן. בפנים החותמת הסגולה קוראת 29-08-1982.

העטיפה הנפוצה

היא הגיעה בכמה גירסאות של עיצוב הגוונים

התקליט הזה לא חף מנפילות אך הן מעטות מאוד. שיר אחד בשם "מי עשה את זה?" שנותן הגשה מוזרה ומוטרפת של שיר פוסט פאנק (כאילו כזה) עצבני ומעצבן והשיר דודו/לארקר שאינו קטע רע בכלל אך היום נשמע מעט מיושן. חוץ מאלו, התקליט רווי בשירים נפלאים, עוצמתיים, מלודיים, והטקסטים מחוברים הרבה יותר למציאות, למציאות כואבת של יחסים זוגיים שמתדרדרים וכ"ו. פיל קולינס בתקופה מצויינת כאן, הוא על תהליך גירושין, שגם צץ בתקליט הסולו הראשון והמעולה שלו מאותה תקופה,

תהליך גירושין כואב שמנפק הרבה רגש וכישרון במוזיקה, במילים ובשירה. אם כן, זהו התקליט הראשון שרכשתי והמחקר העמוק לגבי ג'נסיס תחילה והמוזיקה ה"מתקדמת" או ה"רוק המתקדם" של סוף שנות השישים בואכה שנות השבעים ולפעמים טיפה הלאה נפתח אחר כך.

מסע הנבירה והגילוי היה אישי, יחידני וריגשי מאוד אך בא בתוך קונטקסט מעניין של חברים וידידים מבית הספר היסודי (עד כיתה ח' כולל) ובמיוחד מהתיכון שאחר כך, שהיו גם הם בתוך העניין. כל אחד בעוצמות שונות וכל אחד עם העדפות ספציפיות לגבי איזה להקה כן או לא. אז היה את ג' עם פינק פלויד, את אחיו עם ברקלי ג'יימס הרבסט, את א' עם קינג קרימזון, את ז' עם ג'ט'רו טול, את נ' עם יס, את א' עם קאמל, את צ' עם ג'נטל ג'יאנט ואת ש' עם אמרסון לייק ופאלמר. הסקרנות ביעבעה והציפה ורציתי להכיר את הכל ולהישאב עוד ועוד לנבחי אריגי הצלילים המהפנטים הללו. איזו תמימות נעורים ואיזה יופי של מוזיקה. לכל נער, והיינו כולנו נערים כמובן, ללא אף בחורה באופק, אם כי אצלי הכל היה גם טבול ברסיסי אהבת ילדות שהתפוגגה, ולכל ברנש היתה את הלהקה המועדפת עליו, והוא הגן עליה בויכוחים אינספור בהפסקות ובדיונים מתגלגלים של פוסט משחקי כדורגל אחר הצהריים.

אני הייתי ג'נסיס. בזה אין ספק. שם הכל ישב חזק ומבוטן. מהתקליט אבאקאב התחלתי כמובן ללכת אחורה. משנת 1981 ו-1982 אחורה עד לתקליט הראשון של ג'נסיס, ודרך כל התקליטים עם ובלי פיטר גבריאל.

היה ערב אחד של יואב קוטנר, אני נזכר, שהתרחש בקולוסיאום בכיכר אתרים ובו הקרינו כל מיני קטעים נדירים של הלהקה, וקוטנר, כהן הרוק הגדול והעצום של אז (כבוד!) הסביר בין לבין. מאיר בנאי, שהיה ממש בתחילת דרכו המוזיקלית, ישב לידי על הריצפה. הוא עוד לא היה מוכר אבל ייתכן שהיה כבר אז אחרי יציאת תקליטו הראשון שבו אגב כמה וכמה שירים נהדרים.

בשביל להבין כמה חזק אהבתי את המוזיקה של ג'נסיס אספר כאן כי ליום ההולדת ה-16 שלי קיבלתי מהוריי קלטת וידאו של ג'נסיס הנקראת "שלושה צדדים בהופעה" (יש גם את האלבום הכפול בויניל שאותו קיבלתי לפני כן אחרי נסיעה שלהם לחו"ל). ה-קאטץ' הוא שלא היה לנו וידאו בבית. עד כדי כך. אך הייתי המאושר באדם עם המתנה הזו שאיתה הלכתי בכל הזדמנות לחברים או בני משפחה שלהם כבר היה את המכשיר המהפכני של שנות השמונים.

אהבתי מאוד את כל התקליטים של ג'נסיס ובזמן אמת חוויתי את שנת 1983, שבו הוציאה ג'נסיס את התקליט משופע הלהיטים (מאמא, ד'טס אול…) "ג'נסיס" שבו עברה לטעמי לשלב אחר והפכה ללהקת פופ רוק מצליחה אך לצערי כבר פחות ופחות טובה עם כל שנה שחלפה.

התקליט ג'נסיס מ-1983

בראייה לאחור, ואני מדבר על פרספקטיבה של השנים האחרונות, כנראה ידעתי את זה תמיד, אבל אולי לא לגמרי הייתי מודע לכך, שהתקופה של ג'נסיס שאני הכי אוהב היא התקופה שבין שנת 1976 לשנת 1982 כולל. וזה אומר בהכרח שאני אוהב את התקופה עם פיטר גבריאל פחות. מאוד אבל פחות. התקופה עם גבריאל היתה פורייה, מורכבת, עמוסה, ייחודית ומשובצת באלבומי מופת כמו "למכור את אנגליה בפאונד" אבל למוזיקה הזו קצת יותר קשה לי היום לחזור. מדי פעם אני עושה זאת אבל זה די נדיר, אין לי כל כך כח להאזין לזה כיום. דווקא לתקליט הראשון והמאוד בוסרי אך קסום ("מבראשית להתגלות") אני אוהב מדי פעם להאזין.

1976, אחרי פרישת פיטר גבריאל, הם נשארו ארבעה, עד פרישתו של האקט שנה אחר כך

אבל זו התקופה שגבריאל התיר אותם ארבעה שאני הכי מתחבר אליה והתקופה שהם נשארו שלושה (אחרי פרישת סטיב האקט) שלה אני ממשיך וממשיך להאזין. הייתי אומר שזה במיוחד התקליט "תחבולת המעשיה" המופלא מ-1976, ההופעה החיה "סקונדס אאוט" מ-1977, "דיוק" מ-1980 ושוב- "אבאקאב" משנת 1981. "שלושה צדדים בהופעה" מ-1982, שאגב יצא בשתי גירסאות, עם צד רביעי של חמישה שירי אולפן נהדרים ולחילופין עם צד רביעי של עוד קטעים מהופעות, אהוב מאוד גם הוא.

ג'נסיס מתאחדים עכשיו אחרי הרבה זמן שלא ניגנו ביחד ויוצאים למספר מוגבל של הופעות באירופה ואחר כך בארצות הברית. דיברו על איחוד קומפלט עם גבריאל והאקט המצויין אך זה לא ייצא לפועל עכשיו. הם התחילו עכשיו להוציא בהוצאות מחודשות את הדיסקים שנעשו בהרכב הרביעייה והשלישייה בין 1976 ל-1982. חמשת אלבומי האולפן שגם יבואו יחד בבוקסה. בשלב הבא תהיה בוקסה של חומר מ-1983 והלאה (הבוקסה הפופית והמבאסת) וכנראה בשלב האחרון תהיה בוקסה של התקופה הראשונה ואלבומי האולפן של החמישייה המיתולוגית. הדיסקים יוצאים במהדורה כפולה כשלכל אחד סאונד משופר ודיסק בונוס דיוידי עם קטעים שונים ובדרך כלל גם די נדירים.

על הוצאות מחודשות אלו כבר כתבו השבוע בועז כהן במעריב ואורי בן שאול בעכבר העיר. בועז מתח קו ל-1980 כשהוא טוען שאחריו זו כבר לא ג'נסיס. אני חולק עליו באופן נחרץ בעניין זה (וזה די נדיר שאנו חלוקים בעניינים אלו) ומותח את הקו בשנת 1983, וכמו ללוות את הוצאת הקופסה הראשונה שנושאת את הגילגול הזה שבין פרישת גבריאל להפיכתם של ג'נסיס ללהקת פופ רוק הרבה יותר מיינסטרימית והרבה פחות איכותית ומרגשת. 1976 עד 1982 כולל. זה הסיפור הכללי וזו ההעדפה האישית הנחרצת שלי. שם אני הכי מרגיש טוב, שם הריגושים הפרטיים שלי. שימו אוזן.

כן, קולינס תמיד היה גם הכי נמוך וגם היחיד ממעמד הפועלים

התוספת שתופסת

ייתכן וידידיי הרבים מפורום מוזיקה אלטרנטיבית ב-וואי-נט, שאותו גם ניהלתי בעבר, ירצו לסקול אותי באבנים אחרי הפוסט הזה, שכן ג'נסיס נחשבת לאחת הלהקות הכי לא "קוליות" בעולמינו והכי לא "אלטרנטיביות" מאז ומעולם (טעות נפוצה כמובן, במובן ה"אחר" של המילה, ותנסו להשמיע את "פוקסטרוט" להורים שלכם ותבינו), והרי איך אפשר לאהוב את סוניק יות', הבלאק ליפס, מוגוואיי, אפקס טווין וגם (!) את ג'נסיס?!?

אז הנה, אפשר גם אפשר, ובן אדם צריך להשתדל להכיר את עצמו ואת העדפותיו האותנטיות.

טביעה נעימה בעולם הצלילים.

טוני בנקס, גאון קלידים נדיר

הקליפ לשיר "ריפלס" מהתקליט "א טריק אוף דה טייל" משנת 1976:

Advertisements