כדורי בשר.

כדורי בשר זה יאמי. פעם היו כדורי בשר. היום אין. אולי יש עדיין באירופה. בטוח בעצם.
למה ומדוע נעלמו כדורי הבשר מחיינו? האם הם מזוהים עם תקופות צנע ומחסור?

היה פעם מפעל בשר ושימורים ריכרד לוי בחולון. צילמתי פעם את המפעל הנטוש. פעם.
נעלמו להם מפעלי הבשר והשימורים. חלקכם נגעלים עכשיו מהמחשבה ומעלים זכרונות מאובקים על קופסאות שימורים בצבא וחוויות קציץ בשר כזה או אחר. אני דווקא זוכר שבמטבח הצבאי הקטן שנכחתי בו בתור חייל הצליחו לעשות דברים לא רעים מתבשילי וטיגוני קציצים מחרידים כאלו ואחרים שהתפתחו וצמחו להיות בעזרת מיני תבלינים ותוספות לדברים קריספיים ומהנים.

אז היו עדיין בסופרים השכונתיים, עד לפני כמה שנים ממש, קופסאות שימורים של כדורי בשר ברוטב אדום כלשהו ואני זוכר מין אחד ספציפי ממש לטובה. אפילו הייתי קונה את זה מדי פעם ומבשל לעצמי. לא זוכר באיזו תקופה זה היה. לא זוכר מתי פתאום זה נעלם. וזה נעלם.

עקב מעבר דירה הכרחי, בגלל נסיבות מורכבות, מצאתי את עצמי באחד מהבקרים בחנות הדגל הישראלית שבדית של איקאה. זה מעין נוהג כזה, אני חושב אצל לא מעט אנשים, שמוצאים את עצמם בסניף הענק הזה בכל פעם שהם עוברים דירה או עושים שינוי כלשהו. עברתי דירה והייתי באמת צריך כמה דברים ספציפיים קטנים כמו ניילון מעוצב עם מוט לאמבטיה נגד השפרצות וכאלה. למזלי לא הרבה. כמובן שאני כן צריך הרבה יותר מזה, כלומר גם כורסאות ופינות ישיבה וציוד כבד יותר כזה או אחר נדרש בשביל לעשות את הדירה הזו נורמלית. אבל איך אפשר לבצע זאת כשאין באמתחתך שקל אחד לרפואה?

החכמים באים בבוקר, עם הפתיחה פחות או יותר. החכמים ו/או אלה שלא עובדים או אלה שלקחו יום חופש במיוחד. אז איקאה נפתחת בבוקר, וכבר יש כמה וכמה וכמה מכוניות בחנייה. ולא מעט ג'יפים ענקיים של נשים משועממות המבזבזות ((בבקשה אל תיקחו את זה קשה)) את הכספים השחורים של בעליהן הירקנים/ שרברבים/ חלפנים/ מוסכניקים ((כל עבודה מכבדת את בעליה, אם היא נעשית בהגינות))/ נדל"ניסטים/ כדורגלנים/ אנשי בורסה/ השקעות/ הון/ ממון ועשירון עליון, שאם לא כל הפירמידות שהושחתו והתהפכו, היו נשארים במאיון התחתון, אבל הם כיום עולם תחתון שהוא עליון.

האובססיביים או ה-סמי-אובססיביים מגיעים בבוקר. אז נכנסתי לסניף. בחוץ היה כבר חם. בפנים נעים יותר. את הקומה העליונה אני עושה נורא מהר. כמעט בריצה. אנשים מביטים, בוחנים, רושמים ומתכננים לעצמם ולבני זוגם או קרוביהם. אני רק לקחתי כמה עפרונות קטנים. כי הם חמודים. פה ושם שלשלתי איזה פריט זול ופונקציונלי לחלוטין לשק הצהוב הקצת מבחיל. חמישיית שקעי חשמל למשל.

למטה הולכים לאט יותר. פה ושם אני מוצא את עצמי מפנטז על רהיט כזה או אחר ומיד מזכיר לעצמי שהכל זה רכוש מתועב או מתועב למדי ושלכל זה אין משמעות, במיוחד כשאין לך שקל. אבל באמת- מי צריך את כל זה? אני חולף על פני מיני פריטים מגוונים של איחסונים כאלה או אחרים ושואל שאלות חרישיות- אתה צריך את זה? למה זה טוב? זה רק מוסיף עוד ועוד גיבובים של רכוש מיותר לגמרי. אני רוצה להיות כמעט נטול רכוש. רק מה שהכרחי. סגפנות. כמו פעם. כן, כמו פעם.

הקופות פנויות לחלוטין, ואני מספיק לעשות חושבים לפני התשלום ולנפות עוד מהמעט שצברתי. יצאתי באמת באמת בזול. לא קניתי כמעט כלום. הצלחה גדולה ויריקה בפני הקפיטליזם והצרכנות הבורגנית.

הסיבה העיקרית שאליה אני נוסע פעם או פעמיים בשנה לאיקאה הם כדורי הבשר השבדיים.
אז כמו שהגעתי מוקדם למתחם הגעתי מוקדם גם לאיזור ההגשה והמטבח, אליו עליתי במיוחד אחרי שכבר סיימתי עם הקניות המינימליסטיות. תפילת שחרית. מקווה שיש להם כדורי בשר היום.

גרייט סקסס.
יש כדורי בשר היום.
העמסתי מוס שוקולד בשישה שקלים כי נזכרתי בכל המזנונים והמסעדות המזרחיות הפשוטות והנפלאות, הגימיק הזה עם המרק בתוך לחם לא עשה עליי הרבה רושם, והנה אני רואה אותן, את קציצות הבשר הללו, את כדורי הבשר שלא נראים לגמרי עגולים אלא אמורפיים. הקסם הוא הרוטב. מזל עקרב כמוני אוהב את האוכל שלו בזמן ובמיוחד את האוכל שלו עשיר ומתובל ברטבים. גם עקרב וגם גרגרן. הנה הוא שם את כדורי הבשר, את הצ'יפס והירקות המבושלים בצלחת. כן, שים רוטב, הרבה רוטב, גם על הצ'יפס. אם כבר, אז כבר.

בזווית העין הבחנתי באיש דתי המפקח ומנהל שם את העניינים במטבח. נזכרתי פתאום שקראתי איפושהו שעל המטבח של איקאה השתלט הממסד הדתי. שיט, אמרתי לעצמי בלב, רגע רגע, זה בעצם כשר? כל הסיפור השבדי האותנטי הזה כשר? חשבתי שהרוטב…חשבתי על הטעם המקורי של סקנדינביה…

איך זה שבסוף שבדיה הופכת לישראל? איך הכחול צהוב הרגוע והמסקרן הפך לכחול לבן לחוץ ומעניין פחות? על הכל אנחנו צריכים להשתלט? את הכל לעקור? שינויים מהירים? לא מספיק 40 שנות כיבוש?

איכשהו, הצלחתי לסחוב את המגש הכבד עד מאוד כשביידיי גם שקיות ותיק ולהתיישב. סוף סוף, הגענו אל הנחלה. הנה כדורי הבשר והם טובעים ברוטב מבעבע ומזמין. הם לא איכזבו, הכדורים, וגם הצ'יפס עם הרוטב. אוכל פשוט. אוכל מוסדי. אוכל אותנטי עם טרנספורמציה. אבל נהניתי. במיוחד מהשילוב של הבשר והרוטב. ביציאה לגמתי עוד חצי כוס פפסי מקס. כוס ראשונה נלגמה תוך כדי הארוחה. חצי כוס נלגמה בסופה, כ-פינלה. מה אני ישראלי כזה שיילך ויקום ויישב ויקום ויישב כמה פעמים בשביל שתייה חינם ב-רי-פיל. למי יש כוח לכל זה?

איקאה, חווייה גסטרונומית עמוקה במסגרת תמוהה של חוויית אנטי צריכה. כזה אני.

מודעות פרסומת