עיתון "העיר"

וואהו, שנים אני קורא "העיר". המון שנים. משהו כמו עשרים שנה. יכול להיות? יותר?

עיתונות זה דבר נחמד. אף פעם לא הבנתי את העניין לעומקו אבל נהניתי עם הדרך והזמן שחלף מהעילעול והקריאה, בעיקר בשירותים. עם השנים אני שם לב שהכל בעצם מסתובב במעיין לופים כאלו. עבר מתערבב עם הווה. כתבות חוזרות ונשנות ואתה לא בטוח שאתה קורא בכלל משהו שכדאי לבזבז עליו את הזמן. אבל אני מבזבז, חופשי מבזבז.

אני תמיד אמשך לידיעות ולכתבות על מה שקורה בעיר מבחינת הרס עתידי ועוולות ארכיטקטוניות. תחומי התרבות והאמנות הם ה-היי-לייט וכמובן הדובדבן שעל הקצפת- כתבות וביקורות המוזיקה, שאגב הופכות ללא רלבנטיות מיום ליום עקב כניסת האינטרנט לחיינו. העיתונות בכלל אבל הדיווח והביקורות על אירועים שבועיים שבאינטרנט מדווחים בזמן אמת או מעט אחרי ובנייר כמה ימים או יותר אחר כך. הדוגמא הטרייה ביותר היא ההופעה של איגי "המלך" פופ והסטוג'ס בשבת שעברה. בפורום מוזיקה אחד ממש טוב, שאני מכיר ממש טוב, ה"ביקורות" הוצגו לגולשים מיד אחרי ההופעה בעוד שלביקורות בעיתונות נדרשו ימים רבים נוספים.

פעם חשבתי שעיתונות מבוצעת על ידי עיתונאים. אחר כך הבנתי, לאט לאט, עם השנים, שעיתונאים הם לא תמיד ולא בהכרח ממש עיתונאים וגם הבנתי שיש אנשים שכותבים בעיתונות כי הם חברים של אנשים אחרים שמקורבים לצלחות עיתונאיות שונות.

עכשיו המשחק נראה כבר כאוטי לגמרי, או אולי בעצם מאוד מסודר. חבורונת קטנה של אנשים שרובם או כולם מכירים אחד את השני, לפעמים עד זב דם, או מקרוב קרוב. עכשיו אני סוף סוף מתחיל להבין מה פה קורה פה, או אולי בעצם להתבלבל לחלוטין.

אז יש אחד א' למשל שמכיר המון המון בריות, חלקן חשובות, חלקן מתוקשרות וחלקן חולקות. הכל סובב סביבו, אולי אפילו הכדור שלנו. הכל קורה במקום אחד, אם זו מסעדה, אם זה פנים מוחו. והדברים שמעניינים אותו מאוד חופפים רק חלקית ולמראית עין לדברים שמענינים אותי. הבחור כן אוהב מוזיקה טובה. זה נחמד.

ויש אחת א'. היא מצלמת למשל. כל מיני היא מצלמת. במיוחד אנשים. לא כל אחד אוהב לצלם מבנים נטושים. יש גם כאלה שאוהבים לצלם אנשים נטושים או אנשים בכלל. אז היא מצלמת ולא רק בפינה אחת בעיתון אלא פתאום בעצם בכל העיתון.

ויש אחד א' אחר, דווקא בחור שניגן פעם בס בלהקה שמאוד מאוד אהבתי ואני עד היום מאוד מעריך. והוא מראיין עכשיו את אבא שלו וגם קצת את עצמו. האמת? זה דווקא אחלה ראיון- מעניין, כנה, מהחיים, ובהחלט לא בשפת רחוב כי אם בשפה די גבוהה כזו. ואם נראה לכם שמישהו כאן ציני אז אני ממש לא. הראיון מעניין מאוד ואני אוהב לקרוא על אנשים ויחסיהם עם בני משפחותיהם. ה-א' הזה מכיר טוב את ה-א' הראשון אגב.

אבל, כאילו, כנראה צריך להכיר את א' הראשון כדי להיכנס ל"העיר" ואת א' השני כדי להיכנס לבית מאכל ובילוי. שלא נדבר על כך ש-א' ההיא היא ממש חברה של א' ההוא, שחבר נפש עם א' שאחר כך בעצמו…

קטונתי.

חבר מביא חבר וכולנו חברים. או שלא.

כנראה שכשיחסי ההון והשלטון כה הדוקים אז יחסי העיתונות עם חבריה נעשים אמורפיים לחלוטין.

מה שחשוב להדגיש הוא שאינני מכיר אף אחת מהדמויות באופן אישי ואין לי שום דבר בעדם או נגדם. ומה שמצחיק הוא שאני לא בטוח שזה לגמרי או כל כך מפריע לי. בכלל. כל עוד יש לי מה לקרוא בשירותים.

Advertisements