לניק דרייק יצא דיסק חדש. עוד דיסק חדש.

ניק דרייק מת וקבור כבר משנת 1974, 33 שנה.

ניק דרייק שר כאן ומנגן ושוב אני מצטמרר.

ניק דרייק הוא האמן המת שאני הכי אוהב. המוזיקה שלו כל הזמן חיה איתי.

ניק דרייק שר כאן סקיצות לשירים, כולן סקיצות מוקדמות ש"נוקו", והופיעו כבר בחלקן באיכות לא טובה בעבר.

ניק דרייק נשמע לפעמים כאילו הוא אדם מבוגר, איש ותיק ומנוסה ששר כאן.

ניק דרייק נשמע די צלול ובבירור, ממש כאן, בבית של הוריו.

אמא של ניק דרייק שרה כאן שני שירים. אפשר להבין את עומק הגנטיקה ואת השפעת הסביבה שבה גדל.

לניק דרייק היתה כנראה משפחה מיוחדת ואוהבת. זה לא ממש עזר אחר כך.

יש כאן שיר שניק דרייק שר עם אחותו. היא גם נשמעת ברקע בשיר נוסף.

אחותו של ניק דרייק אישרה את הוצאת אוסף הסקיצות הנדירות הללו וגם כותבת לניק, אחיה הנעלם, בפנים.

ניק דרייק היה בחור צעיר פעם. הוא תמיד יישאר צעיר.

לניק דרייק היו שורשים חזקים במוזיקת הפולק הבריטית והאמריקאית, אבל הוא יצר תמהיל חדש לגמרי.

ניק דרייק אפילו קצת צוחק כאן, בתוך השירים, זה מוזר וזה מצמרר.

הדיסק הזה ברובו מצמרר.

קשה לי להסביר מי זה ניק דרייק לאנשים שעדיין לא מכירים אותו.

אם מישהו לא מכיר, וזה בסדר, מותר, אז מומלץ לקנות את אחד משלושת הדיסקים הרישמיים שיצאו בחייו, או את כולם. רצוי את כולם.

הדמעות כמעט והגיעו לאורך ההאזנה ובמיוחד בשיר מס' 26, way to blue, שהוא השיר הלפני אחרון בדיסק החדש הזה.

ניק דרייק, אי אפשר איתו, זה כואב, ואי אפשר בלעדיו.

אין מוזיקה יותר מזו.

התקליט הראשון של ניק דרייק

התקליט השני של ניק דרייק

התקליט השלישי של ניק דרייק

תקליט שיצא אחרי מותו, אחד מכמה

פחות או יותר, ההוצאה המחודשת לאותו תקליט שיצא אחרי מותו

הקופסא

האלבום ה"חדש" והמצמרר

 

Advertisements