זהו פוסט מקביל ומשלים לפוסט הזה של דוד שליט כאן ב"רשימות".

לפני כחודש נסעתי לחיפה עם דוד שליט. את דוד שליט היכרתי דרך אתר זה, "רשימות", דרך ספרו המומלץ על בתי הקולנוע ("מקרינים כוח" – "בתי הקולנוע, הסרטים והישראלים", הוצאת "רסלינג"), דרך מיילים ואחר כך בפגישה שקיימנו. החיבור היה ברור. דוד , מעבר להיותו עיתונאי עם ניסיון ועבר עשיר, חוקר את היסטוריית בתי הקולנוע והקולנוע. אני מצלם מבנים נטושים וותיקים וסוג המבנים שאולי הכי מרתק אותי הוא זן מבני הקולנוע, שעומדים להם, אם הם עומדים עדיין, גלמודים, ענקיים, ריקים, מבויישים, מוזנחים וסגורים בתוך מרקמי ערינו.

החלטנו שאנחנו רוצים לנסוע לחיפה ביחד על מנת לנסות ולצלם ולתעד את מה שטרם הספיקותי בסיוריי הקודמים לחיפה (לבד ועם חבר, גם הוא חיפאי לשעבר ובנשמה, שהדריך אותי פעמיים בעבר בעיר ושוב תודה מעומק הלב, חיים). דוד מכיר באופן עמוק את בתי הקולנוע בחיפה, כולל מה שכבר נכחד. הדבר נובע גם מכך שהוא מומחה לקולנוע וגם בגלל שהוא חיפאי לשעבר, שגדל בתור ילד בחיפה, וצפה בסרטים בה.

הנסיעה נקבעה לאמצע יולי. אין ספק שהחום הקשה היה מכביד אך היינו דבקים במטרה וסקרנים לראות איזה מבין בתי הקולנוע שטרם צילמתי עדיין קיימים ועומדים על תילם, ואם כן באיזה מצב הם והאם נצליח אולי להיכנס פנימה.

 

ב-סיפתח נחלנו אכזבה כשמצאנו שקולנוע "חיפה" כבר אינו קיים בתוך הריקמה השכונתית שהיה בה עד לפני כמה שנים. בהמשך דוד הראה לי בניינים חדשים שבאו במקומם של בתי קולנוע ישנים ששכנו שם ("מאי", "עין דור" ב-ואדי ניסנאס, "אוריון" שהיום הוא חניון, וכבר ראיתי אותו בעבר, ורק הפלאפל ממול נשאר, "ארמון" וכ"ו) עד שהתחלנו להגיע ל"בשר" האמיתי.

ההצלחה הראשונה היתה עם קולנוע "פאר" שנמצא ברחוב סמטת עתלית החמקמק. מצאנו בית קולנוע שנמצא במצב טוב למרות שאינו מתפקד יותר כבית קולנוע. הסיבה העיקרית לכך היא שעשו לו re-use ומשתמשים בפנימיותו, או ברובה, כסניף של רשת מוסדות שמעניקה תעסוקה לאנשים מוגבלים ופגועים נפשית. הפנים שונה ברובו אך עדיין היו מקומות שבהם ניתן היה לראות שרידים אותנטיים כמו ציורי הקיר המקוריים, שדוד זכר אותם טוב, חדר מדרגות אחד ומבחוץ גגון בטון עם חורים עגולים מעל לאיזור הקופות.

חזית צדדית צרה, קולנוע פאר, חיפה, צילום: שרון רז

החזית הראשית הארוכה לרחוב, קולנוע פאר, חיפה, צילום: שרון רז

ציור הקיר הוותיק והמשוחזר על קיר האולם, קולנוע פאר, חיפה, צילום: שרון רז

פינה אחורית מתעגלת, קולנוע פאר, חיפה, צילום: שרון רז

גגון מקורי בנוי וחורי תאורה, מעל הקופות, קולנוע פאר, חיפה, צילום: שרון רז

תחנתינו הבאה היתה קולנוע "מירון" שנמצא ממש ליד קולנוע "עצמון" הגדול. אל "עצמון" לא נתנו לנו להיכנס. הוא הפך למועדון ועכשיו לא ממש ברור איזה מועדון או איזו התרחשות יש בפנים. צמוד ל"עצמון" נמצא "מירון" שחבוי לו בקומת מרתף פתוחה ואליו יורדים במדרגות. מעולם לא ביקרתי בבית קולנוע שמקרין סרטי פורנו. באמת. מסתבר שזה עדיין קיים אך לפי דבריו של הבעלים שהוא איש אחד נחמד וצנוע, אז הוא ממש המוהיקני האחרון ובאמת כנראה שלא נותרו כאלו שמתפקדים יותר. מדוע צריך לראות סרט פורנו בבית קולנוע כשיש פורנו בכמויות בלתי נגמרות ובאופן חופשי ברשת (?). גם זו פעילות שנמוגה עם השנים, ומפתיע לגלות שיש כן קולנוע אחד ששרד ואנשים שעדיין מגיעים אליו לצפות, כך סתם באמצע יום חול, בסרט אקשן דרמטי וזורם. המנהל החביב אגב הוא גם הקופאי, גם המוכר במזנון, גם המאבטח וגם האחראי, נדמה לי, להכל שם בפנים.

 

קופת קולנוע מירון, חיפה, צילום: שרון רז

קומת המרתף שפתוחה לחצר, קולנוע מירון, חיפה, צילום: שרון רז

 

 

עדיין במרכז הדר, המשכנו לקולנוע "אורה". הייתי צריך לצלם חזיתות נוספות. דוד לחץ שנחפש גם שרידים בפנים למרות שכל פנים הקולנוע בעצם הוסב לחנויות. בסוף, בתוך מרתף של מחסן חנות צעצועים מצאנו שריד אותנטי של ריצפת טרצו צבעונית. הרבה מעבר לכך כבר לא היה.

קולנוע אורה, חיפה, צילום: שרון רז

שריד לריצפת הטרצו הצבעונית והמקורית, תוככי קולנוע אורה, חיפה, צילום: שרון רז

את קולנוע "דומינו" (שנקרא אחר כך גם "אורדן" וגם "מלודי") כבר צילמתי מהמדרכה בעבר אך הפעם דוד הראה לי את החצר האחורית שמעבר לקיר, חצר שאליה היו מגיעים אחרי ירידה במעבר מהמדרכה. הפעם צילמתי את המדרגות ואת החזית הממורטת שפעם היתה הכניסה למרתף הקולנוע, בנוסף לצילום נוסף של הכניסה מהמדרכה.

קולנוע חבוי, כמעט ללא חזית, קולנוע דומינו, חיפה, צילום: שרון רז

קולנוע "אמפיתיאטרון" (אמפי) היה נמצא ממש מול קולנוע "אורה", בצד של רחוב החלוץ. שם היו הכניסות היציאות והקופות, בתחתית- בקומת הקרקע של בניין הסתדרותי ענקי. בית הקולנוע עצמו היה מבנה נפרד שהוצמד לבניין הענקי ושכן בינו ובין רחוב סירקין המקביל. בית הקולנוע נהרס ובמקומו יש סתם חניון גדול כיום. השרידים שמצאנו בכל זאת היו המדרגות שבצדדים, והקיר האחורי של המבנה, שגם שרידי קורות הגג קיימים בו וגם באופן מפתיע, סוריאליסטי ומרגש שורת הכסאות האחרונה של היציע שנמצא באיזור מוגבה שאי אפשר להגיע אליו, קרקע של אף אחד במפלס ביניים מרחף, פתוח אך אטום מאחור.

 

 

שריד לקולנוע אמפי, חיפה, צילום: שרון רז

החניון שהיה נורא חשוב שיבוא במקומו של קולנוע אמפיתיאטרון ששכן כאן. ניתן לראות את הסימן/התבנית/ההטבעה של האולם וצורת הגג מאחור בצבע לבן דהוי, חיפה, צילום: שרון רז

אחת התמונות הכי קשות שצילמתי (בגלל הגובה), והכי מרגשות. השריד לשורה האחרונה ביציע שכבר איננו, קולנוע אמפי שנעלם, חיפה, צילום: שרון רז

 

שרידי קורות הגג שהיה כאן, קולנוע אמפי, חיפה, צילום: שרון רז

וצ'ופר מהעבר לחובבי השילוט והכתובות מביניכם, צילום: שרון רז

בשלב זה נסענו לחומוס אבו מארון המעולה כדי להתגבר על הרעב המבעבע. בעוד דוד הצטנע עם סלט ערבי טוב וקצת חומוס, אני גמעתי צלחת של חומוס עם בשר שהיתה כמעט ברמה אלוהית. זה בשילוב משקה קר ומתוק סגר את פרק השובע והתנעת האנרגיות מחדש. (חבל שאין לי תמונה של צלחת החומוס והבשר).

מכאן יצאנו לקולנוע "הדר" שנמצא למטה, ברחוב קיבוץ גלויות. את "הדר" כבר צילמתי בינואר אך בגלל בעיה טכנית מוזרה וחד פעמית אבדו כל הצילומים מהכרטיס אז. שבנו, סרקנו, צילמנו. בית הקולנוע הזה מורכב מבחינה אדריכלית מכמה וכמה נפחים וצורות המגובבות זו מעל ובין זו. כך נוצר מבנה מעניין שקושר בין שני רחובות וסוגר פינה מעגלית כמו בניין שעלול היה להיות (אם ממצמצים ומדמיינים חזק) כמו מבנה של פרנק גרי בתחילת דרכו. פנימה לא יכולנו להיכנס אך מצאנו את הקופות המקוריות. הבניין שימש למועדונים שונים ומשונים ועומד סגור.

קולנוע הדר הנטוש והסגור, חיפה, צילום: שרון רז

איזור הכניסה, קולנוע הדר, חיפה, צילום: שרון רז

הקופות המקוריות והורוד המזעזע שהגיע אחר כך. קולנוע הדר, חיפה, צילום: שרון רז

התחנה הבאה היתה קולנוע "ורד" / "מקסים" שדוד זכר שנמצא בתל עמל. אלמלא דוד לא אני הייתי יודע על בית הקולנוע הזה ולא אתם. דוד שליט זכר שכשהיה ילד הצליח לסחוב לכאן את אימו לסרט. זה סיפור מעניין על מבנה יוצא דופן. האיזור הוא שכונתי ואינו במרכז העיר או במרכז הכרמל. המבנה משמש כבר עשרות שנים כבית כנסת מוריה ושימש רק בתחילה ועד סוף שנות השישים כבית קולנוע. המבנה מרשים ומודרניסטי ובגלל שהיה סגור לא יכולנו להיכנס אליו. בחזית האחורית ראינו שריד למדרגות עץ שהובילו כנראה לחדר המקרין שלמעלה.

 

 

המבנה המודרניסטי/באוהאוסי/בינלאומי של הקולנוע בעבר שהפך לבית כנסת. קולנוע ורד/מקסים, חיפה, צילום: שרון רז

הקולנוע שהפך לבית כנסת, חיפה, צילום: שרון רז

היצפנו לשכונת נווה שאנן. כאן הגענו למרכז זיו אך לקולנוע "זיו" לא היה זכר בחזית לכיכר בגלל השילוט ופנימיותם של המסעדות והחנויות הממלאות אותו. איש ותיק הנחה אותנו כאן והראה לנו את צידו האחורי של הבניין שם אפשר לראות את המבנה ששימש פעם כבית קולנוע שכונתי זה, שנמצא כאילו בחצר המבנה, בין חלקיו.

רמז, בלתי אטרקטיבי בעליל, לקולנוע זיו, נווה שאנן, חיפה, צילום: שרון רז

עוד בנווה שאנן המנומנמת והנעימה חיפשנו והגענו לקולנוע "עממי" שעבר כמה גלגולים- הראשון והמקורי, השני כמחולק בשנות השמונים והשלישי כקולנוע סינמטקי קטן שקיבל זריקת חיים נדירה וחדשה, ולכן גם ממשיך להתקיים. הקולנוע היה סגור אך אפשר לראות את ותיקותו של המבנה (ואותנטיותו המוזנחת ברובה (וטוב שכך כי אני מעדיף לראות את זה כך מאשר צביעה חדשה וקיטשית או קוסמטיקה)) מבחוץ.

חזית קולנוע עממי, חיפה, צילום: שרון רז

פרט צדדי עליון, קולנוע עממי, חיפה, צילום: שרון רז

יציאה צדדית, קולנוע עממי, חיפה, צילום: שרון רז

כך סיימנו עם חיפה. עד כמה שידוע לי ולדוד שליט כיסינו אני וחברי חיים בעבר ואני ודוד עכשיו יחד את כל בתי הקולנוע והשרידים שלהם שנמצאים בעיר הזו. חוץ מבתי הקולנוע שכבר נהרסו לחלוטין אז אין למעשה בתי קולנוע נוספים בעיר (מלבד אלו שבקניונים ואינם מעניינים כי אינם ממש מבנים אלא רק חלק מ-פנים).

בשלב זה ובסוף מסעינו באותו יום של חודש יולי השנה נסענו לסיכול ממוקד של שלושה בתי קולנוע נטושים בקריות הסמוכות, ועל כך בפוסט הבא.

סשן הצילומים המלא נמצא באתר "אדריכלות נעלמת".

יש להיכנס ל"ארכיון האורבני", לבחור "חיפה" ואז לבחור בבחירה המישנית אחד אחד את בתי הקולנוע שאת צילומיהם אתם רוצים לראות.

מודעות פרסומת