אני קונה וקורא עיתון רק בסוף השבוע, וזה עיתון "הארץ". בדרך כלל אני לוקח קודם את "גלריה" לידיים. אתמול זה היה החלק הראשון והראשי של העיתון ועלו לי כמה מחשבות וקונוטציות לראש.

פרסומת 1

על הדף הראשי צמוד לו חצי דף של תעתוע פרסומי. חברת אשראי כלשהי עושה הרבה כסף וצירפה הרבה לקוחות השנה, היא מאחלת לנו שנה טובה. באמת תודה רבה. בנקים וחברות כרטיסי אשראי, נהדר. האוקסימורון הכי מוזר בארץ הוא איך בנקים וחברות גדולות של כסף עושים הרבה מאוד כסף מהכסף המוגבל ביותר של חלק מהאזרחים. לא רוצה פרסום, לא רוצה גלידה, לא רוצה לראות חברות אשראי. לא רוצה פרסומת דבוקה לעמוד הראשון. רוצה רק איכשהו להצליח להתקיים יום אחד.

פרסום 2

מכון כלשהו ללימודי המשך. תרבות בהנאה. מגוון קורסים, מגוון פרופסורים ודוקטורים. דווקא לימודים נוספים מתאימים לי אך אין לי ממון לכך. הייתי יכול למצוא את עצמי אולי פעם, עם התוויית דרך אחרת, עובד ולומד באוניברסיטה. אולי הייתי יכול להיות דוקטור למשהו. חבל.

חיוך והרמת כוסית (תצלום של טס שפלן / ג'יני וחדשות 10)

ראש הממשלה הזה מוציא אותי מדעתי, כשאני יוצא לרגע מהאדישות. החיוך הזחוח הזה מסוכן. ירושלים שותקת. מה עשו שם המטוסים, יש לי הרגשה שהם זרקו שם דברים הרבה יותר מתוחכמים ממיכלי דלק. למה יש לי הרגשה של פוסט ששת הימים וטרום יום הכיפורים. גאוותנות והתנשאות על השכנים ה"פרימיטיביים" שלנו שכבר למדו דבר או שניים. אני מבין שראשי המערכת אצלנו מפנטזים על מלחמה שתחזיר את ההרתעה לצה"ל. אני ממש לא רוצה להיות כאן כשהטילים יעופו. ואני אהיה כאן כי אין לי יכולות להגיע למקום אחר. מקלטים? למה אנחנו לא מנקים אותם כבר? אפשר לנשום שם? מה אני צריך לשים בתיק איתי? דיסקים צרובים שהם גיבויים של הצילומים שלי, ותמונות משפחתיות.

אסד (תצלום ארכיון: אי-פי)

יש שוב צילום קטן שלו על הדף הראשי. הוא באמת נראה נעל האיש הזה. ייתכן מאוד שהוא לא.

פיקוד העורף

"על רקע המתיחות בצפון, הבהירו בפיקוד העורף שאין לפי שעה הנחיות מיוחדות לציבור שבעורף וכי לא התקבלה הנחיה כזאת מצמרת צה"ל" (יובל אזולאי).

אוקיי, אני חושב שהבנתי. איפה אגב מסיכת האב"כ שלי? היא צריכה להיות כאן. הרי לא החזרתי אותה סתם. אני יודע שנזדקק לה בקרוב.

"איראן לאסד: נסייע ככל שיידרש" (יואב שטרן)

תיק, מסיכה. איפה תתפוס אותי האזעקה?

פרסומת 3

Bmi

"בריטניה סקוטלנד אירלנד בשילוב טיסות אל על ו- bmi"- הנה הפיתרון הרגוע והקריר. איפה האמצעים הכלכליים?

"גורם בפיקוד התריע כי רק לכ-30% מהבתים בישראל יש ממ"דים (מרחבים מוגנים דירתיים)" (יובל אזולאי)

למי שאין ממ"ד יש סיכוי טוב יותר למות. אלו עם הממ"ד הם אנשים שיש ברשותם דירות או בתים שנבנו אחרי מלחמת המפרץ הראשונה. אלו שהם בלי כלום זה אומר שהם עם מקלט ישן בתחתית הבניין או מקלט ציבורי סמוך, כלומר 70% מהציבור וזה כולל אותי ואת כל שוכני הדירות השכורות, הדירות הקנויות הותיקות והבתים הותיקים. פערים חברתיים. יש גם כאלה עם מסננים כימיים ועם מקלטים אטומיים. להם מצויין. כשהם ייצאו החוצה אחר כך, כשלא יישאר הרבה, כבר יורידו אותם עם סכינים.

יוני 2006

""בומים" על קוליים מעל ארמון אסד בלטקייה, כמחאה על תמיכתו בחמאס". (יובל אזולאי ויואב שטרן)

איזה גברים אנחנו, פששש… זוכרים את זה? זה עזר במשהו?

"לחם ועבודה"- "טור חברתי שבועי"- מאת רותי סיני. "השבוע פורסם שכמעט 50% מהמשפחות מתחת לקו העוני, 190 אלף במספר, הן משפחות של אנשים עובדים. אלה סיפוריהם".

מומלץ לקרוא, להזדהות ולהיות מדוכא עוד יותר.

פרסום 4

Hp new year

ממתי עברנו סופית לאנגלית? נחמד, קליט, קאטצ'י, מגניבי. לכו מפה.

הנסיך אדוארד

"הרוזן מווסקס ובנה של מלכת בריטניה (!) הנסיך אדוארד היה אתמול בעיר חיפה (wtf) וחנך את "פסיפס השלום" בחזית העירייה, לציון יובל שנים לתוכנית "פרס הנוער הבינלאומי". כמעט 60 שנים לאחר סיום המנדט, שב והונף דגל בריטניה על בניין עיריית חיפה שהוקם בימי המנדט". (פאדי עיאדאת)

איך אף אחד לא דיבר על ביקור הנסיך בחיפה?
הוא ממש הגיע לכאן בחום הזה?
חבל שלא לקחו אותו קצת לעיר התחתית שיראה קצת הזנחה אותנטית
חבל שהמנדט הסתיים
אפשר לבקש ולהחזיר אותו ואז בעיותינו יתמעטו באופן פלאי

מחקר: רוב התלמידים "יחזירו מכות" אם יותקפו בבית הספר (אור קשתי)

"כ-50% מההורים, 63% מהבנים ו-42% מהבנות טענו כי המורים "צריכים להבין" את הצורך בהחזרת מכות. כמחצית מההורים אף התנגדו להענשה על התנהגות כזאת."

איפה אתם בעניין הזה? איפה אני? אני חושב שאני מתנגד למכות, במיוחד למי שמכה אך גם למי שמחזיר. איך נעצור גלגל כזה? הגיוני? תבוסתני? חינוכי? לא חינוכי? יש תשובות?

פרסומות ענק 5-6-7

מכונית פאר על שני עמודים
מטבחי יוקרה על שני עמודים
(מעולם לא הרגשתי כה עני)
אישה נאה עם חיוך של "אני כרישונית, פלרטטנית, חושקת בתשומת לב ומוכנה לבגידה בבעלי" אוחזת (כ"עקרת בית" שבעלה כל היום מאונן זמן בחברת ההיי טק שהוא עובד בה, כי זה יותר קל מלהיות עם הילדים) בעגלת סופרמרקט ופרסומת ל-סופרמרקט כלשהו בעיר (קונספט מהפכני מינוס של טייקון תקשורת כלשהו). "מהפכת המחיר הגיעה לשכונה!"

איפה המכולת הקרובה?

"מת לוצ'אנו פאוורוטי, מזמרי האופרה הגדולים של המאה ה-20" (נעם בן זאב)

עם כל הכבוד לחובב הפאסטה המוכשר הזה, אם חס וחלילה רוברט וואייט ימות, יכתבו גם עליו?

פיגוע באלג'יריה (רויטרס)

"מתאבד הרג אתמול 15 אנשים כשפוצץ מטען חומר נפץ בעיר האלג'ירית באטנה, זמן קצר לפני שהנשיא עבד אל עזיז בוטפליקה עמד לבקר בה"

למה? מדוע? למה לא לקפוץ מהגג? למה להרוג אנשים?
ומה זה השם המגניב הזה- עבד-אל-עזיז-בוטפליקה?

פעם שניה בתוך חודש: מפציצים רוסיים הוברחו מגבול בריטניה (רויטרס)

"חיל האוויר הבריטי הזניק אתמול ארבעה מטוסי קרב מסוג טורנדו, כדי ליירט שמונה מפציצים רוסיים"
"יחסי לונדון ומסקווה נמצאים כיום בשפל המדרגה"

תגידו מה קורה? מה מתרחש? המלחמה הקרה חזרה? העולם ממשיך להתחרפן לו? מה? מה הרוסים חיפשו שם?
אגב, בהיותי כנראה טיפונת דיסלקטי קשה תפישה אז הדבר הראשון שהבנתי מהידיעה הוא שהמטוסים הוברחו "על משקל" ספינות הטילים שהוברחו לארץ בסוף שנות השישים ממספנות שרבורג. לקח לי זמן לקלוט.

גרמניה מחפשת עשרה חשודים בהשתתפות בתא הטרור שנחשף (ברלין, רויטרס)

"התוכנית שסוכלה מדגישה את העובדה שגרמניה הפכה להיות מטרה מועדפת לאל-קאעדה על אף שלא השתתפה בפלישה לעיראק- שר הפנים של ממשלת בוואריה"

בוואריה זה טוב, גם האיזור, גם מזג האוויר, גם עם הרבה שוקולד ואגוזים למעלה.
אנשים- אין להם עבודה? עיסוקים? תחביבים? תכנון פיגועי ראווה? בגרמניה? כן כן, שתו משהו, תנוחו, לכו לסרט טוב, עשו ילדים, עשו אהבה, עשו מין, לכו לטייל בפארק, למה לתכנן פיגוע?

מודעה ומחווה

"גיל אגמון. הטובים מנצחים. אוהבים אותך. הפורום."

כך זה כתוב ומפורסם, שחור ולבן על גבי אפור. אינני יודע מי זה. אולי איש שחולה במשהו ומספר זאת בפורום כלשהו. מחווה יפה. שיתוף קהילתי ואחווה חברתית. אם הוא חולה אני מקווה שיבריא במהירה. יש לי רק בעיה קטנה לגבי "הטובים מנצחים". הלוואי והיה איזה צדק. אבל כנראה שאין תמיד ואין ממש. מי שמנצח הוא תמיד אדם טוב? מי שמפסיד הוא תמיד רע?

"הדיקטטורה נפלה מזמן, אבל אלפים "נעלמים" בברזיל (טום פיליפס, גרדיאן)

כתבה על ריו דה ז'ניירו. מדכא.  יותר מ-10,000 בני אדם נעלמו בה מאז 1993 בלי להשאיר עקבות. רוב המקרים קשורים למעשי רצח של סוחרי סמים ושוטרים מושחתים. ומה שמדכא במיוחד זו העובדה ש-22 שנים עברו מאז המשטר הצבאי אך מספר הנעלמים בעיר עולה על מספרם אז.
כל הזמן גלגלי ההיסטוריה חוזרים ומתקאמבקים. כאן המלחמה הקרה, כאן מלחמת המזרח במערב וכאן ההיעלמויות של אזרחים. פשע, סמים, שחיתות ומוות. אני ממליץ לראות את הסרט המעולה והקשה "עיר האלוהים" שמציג את הנושאים הללו בתקופות של אז- שנות השישים והשבעים בברזיל.

חיפושים אחר פוסט (אי-פי)

טייסים וצוותי הצלה המחפשים את ההרפתקן הנעדר סטיב פוסט…
כן, אז מי מחפש פוסט טוב?
זה לא פוסט, זה איש. זה לא סתם איש, זה הרפתקן.
אומרים לי הרפתקן, אז אני לוקח מיד כדור הרגעה כדי לא להתעצבן…
עכשיו משקיעים כספים בלחפש איזה הרפתקן שהוא גם מיליונר עם מטוס שכנראה התרסק באגם
נו שויין

ידיעה קטנטונת במדור הספורט

"35 שנה לרצח מינכן. אתמול נערך בת"א טקס הזיכרון השנתי לי"א חללי מינכן. שיאו של הטקס היה קריאת מכתבים אישיים שכתבו בנותיהן של יוסף רומנו, אנדרי שפיצר ועמיצור שפירא" (רמי היפש)

זה מעציב אותי. הידיעה הזו וגם העובדה שהיא קטנטונת ונחבאת אל הכלים.
משהו מושך אותי ברצח המזעזע הזה, כאילו אני רגיש אל האירוע הזה במיוחד ואף פעם לא ידוע באמת למה. כשהייתי בגרמניה בפעם השנייה, ב-1990, שהיתי בברלין, 8 חודשים אחרי נפילת החומה ובשביל לחוות את מופע החומה הראוותני והבומבסטי של רוג'ר ווטרס. אחר כך נסעתי למינכן, או שזה היה לפני. בביקור במינכן ידעתי שאני גם רוצה להגיע למקום הזה, לכפר האולימפי ההוא ולראות את המקום ואת המצבה. ככה רציתי. הייתי גם בביקור בדכאו שליד מינכן, לבד. מה שהיה משותף לשני הביקורים הללו היתה המצוקה והדיכאון של פעולת חיפוש ואיתור המקומות בשטח והאדישות ובורות התושבים המקומיים. אוטובוס זרק אותי איפשהו באיזו שכונה ומשם הייתי צריך לפלס את דרכי למחנה דכאו, בהליכה עצמאית. לא שם ולא בתוך שכונת האזור האולימפי, ידעו התושבים על מה אני מדבר והתקשו לעזור לי. זה לא שהם ניסו הרבה, הם עשו לא עם הראש והלכו. הדיבורים ההיסטוריים על אוכלוסייה גרמנית אדישה ומתחבאת בעבר היו הסיוט שמראה את עצמו שוב בהווה של אז, של חוויות הביקור מאז.
לבסוף, מצאתי את דכאו, עם עזרה אפסית ולבסוף אחר מצאתי את האתר והמצבה לזכר הנופלים בכפר האולימפי. המצבה היתה קטנה מדי. מה ציפיתי למצוא שם? לא היה שם כלום. מה רציתי לראות? אנשים חמושים עם כובעי גרב? מישהו זוכר? מישהו שיודע בכלל מה מסמלת המצבה הזו?
עצוב ומדכא, זה מה שהיה אז במינכן. גם הידיעה העיתונאית הזו מדכאת. 35 שנה. טרור באירוע ספורט. פעולת חטיפה והתנקשות בישראלים רק כי הם ישראלים ויהודים וכדי להעלות את קרנו של אירגון ולהעלות מודעות לעם שקיים. עם המודעות הם כנראה הצליחו. לא שיש להם ממש מדינה עדיין. אלימות, הרג, טרור, מלחמות ומוות. עצוב.

ספורט 2

"לונדון מחכה לנו" – "כדורגל משחקים 25 דקות" (שאול אדר)

שתי הנבחרות שלי ישחקו בינן לבין עצמן הערב. אחת זו הנבחרת של המדינה שלי שאותה אני אוהד וזה מה שנדרש ממני כאן, אבל יש עליה "מנחוס". השניה זו הנבחרת שאותה אני באמת אוהד ואוהב, למרות שהיא של מדינה אחרת, ולמרות שגם עליה יש "מנחוס" תמידי.
אז מה יהיה? ישראל תפסיד בגדול כמובן. ואיך ארגיש? מבואס קצת כמובן. אלא אם כן יהיה משחק טוב והרבה "גולים".

העמוד האחורי

"אדמה משוגעת: צמחים מרהיבים התגלו באזורים בצפון שנשרפו מירי הקטיושות במלחמה"
"באדמה החרוכה התגלתה פריחה נדירה" (אלי אשכנזי)

אני, אומרים לי "אדמה חרוכה" ואני ישר נשאב לשיעורי היסטוריה בתיכון ולרוסים מול הגרמנים.
הצילומים יפים ביחד. קונטראסט של צילום שריפה סמוך לעפולה מאז (דן קינן) ולידו פרח מישויה פעמונית בהרי נפתלי (יואב גרטמן). שריפה וצמחיה. שחור וירוק. מוות וחיים.

מזג האוויר

"בשבת ייתכן גשם"

אני קורא טוב? מתי יגיע הסתיו? יהיה גשם? יהיה טוב?

מודעות פרסומת