פוסט מספר 4 בסדרת הפוסטים הזו שהיא מגה-פוסט אחד גדול

והפעם ספטמבר 1995 ועד פברואר 1996- הופעות בסקוטלנד (בעיקר בגלזגו)

רועש, רועש, רועש מאוד, הסאונד, הגיטרות, והריחוף של האלבומים הופך אלים, כבד ורצחני
להקה מעניינת, אגב, טובה, מיוחדת

הופעה של פיזוז, קפיצות, כייף ותו לא, לא יאומן

שימו לב טוב למה שכתוב בהגדלה…
ג'וליאן קופ, איש גדול, גבוה, אדם אחר, מרשים, גאון מוטרף, אמן ייחודי, מוח שונה
הופעה ענקית, הופעה של מסע לנבכי המוח המטורלל, גרנדיוזיות של פסיכדליה אמיתית, קוסם

פאלפ מגיעים לגלזגו מ-שפילד והם בשיאם, ממש בשיאם, אחרי הסינגל קומון פיפל, היסטריה בממלכה
הופעה מצויינת של ג'ארוויס קוקר, ריצ'ארד האולי והחבורה, אחר כך כבר איבדתי אותם קצת

את ה-האפי מאנדייז אף פעם לא החשבתי כלהקה באמת ענקית, הם היו ליצנים
אבל אחלה ליצנים, ואיך אפשר שלא ללכת ולראות את שון המחוק ריידר ובז המעוך מפזז?…
ה-בארולנדס היה גדוש ומלא ב-דגי רקק, עבריינים צעירים, פושעים, נערים בטריינינגים, בחורות בשיער עם פרם- מקורזל, ומה לא, כל מיני טיפוסים שמתבלים את יומם בהרבה אלכוהול, סמים, גניבות ופשעים קטנים…

שני וויקאנדים רצופים ומה שביניהם המוקדשים למוזיקה, אמנות ותרבות בעיר, "סיטי אוף סאונד"
ה-פסטלס פעם שניה (תהיה גם שלישית), ושלושה הרכבי פוסט רוק מרחף כבד ומשובח, אחד אנגלי מצויין, ושניים מהעיר שתצמיח באותו זמן ממש וקצת אחרי את מוגוואיי

ה-בו ראדליס פעם שניה
והפעם עם ח' ו-ר' שבאו להתארח, שוב ה-פלאזה, והחימום הוא אלקטרא-פיקשן שהם בעצם גילגול של אקו אנד דה באנימן, עם וויל סרג'נט ועם איאן מקלאך הנהדר

עוד יהודייה כשרה, גב' ווינר, והפעם סליפר שכיכבו אז בצמרת ה-בריט-פופ-רוק

איזו הופעה מיוחדת
החימום- ה-קארדיאקס, the cardiacs, בהופעה כאוטית והזוייה, וגם מעולה והיישר לפנים
צ'אמבאוואמבה האנרכיסטים בגרוש עם התמהיל הביזארי והציני שלהם, הרבה רגעים טובים היו שם. אני זוכר שלקחתי עיפרון ונייר שם וכתבתי לעצמי את החווייה בזמן אמת, כאליו שאני מבקר בעיתון, ודימיינתי לעצמי שאני שולח את זה לעיתון העיר ומבקש מהם להיות סוכן ישראלי סקוטי של ביקורת המוזיקה בעיתון עם דיווחים בזמן אמת, לא היה אז אינטרנט ומחשבים בבית וכאלה, רק עיתונות. זה נשאר במגירה כנראה.

המקום- גלזגו ארצ'ס– קשתות- מועדון שנמצא מתחת לפסי רכבת- מנהרות מקושתות וארוכות כשהמועדון הוא בעצם כמה מהן ואפשר לעבור מהאחת לשניה ולשלישית וכ"ו, ראיתי שם כמה הופעות נוספות בהמשך, וגם נכחתי בערב או שניים של בילוי "מועדוני" עם האוס וטכנו ברקע

נדמה לי שהחימום היה להקה בשם פיוראסנס, אבל העניין הוא ב-באפלו טום האהובים שראיתי במקרה וסף סוף

ווייל הסקנדינבים בהופעה קטנה ומלאת אנרגיה וטירוף

דייב גרוהל, המתופף הענק של נירוונה, עם להקתו החדשה דאז, ה-פו פייטרז
יכול להיות שהחימום היה להקת סוול, swell, או להקת built to spill, שתיהן מעולות, אך לא זוכר
ה-פו פייטרס הוציאו ממש את תקליטם הראשון והכי טוב שלהם לטעמי, וההופעה היתה חזקה מאוד
בחור אחד, סטודנט לארכיטקטורה מ-בלפסט, אירלנד, סיפר לי פעם על הופעה אחת שהוא ראה שם, שטען כי היא היתה הענקית ביותר בחייו- נירוונה עם חימום של טינאייג' פאנקלאב, הבחור הושפע מאוד, הוא גם היה נראה כמו קורט קוביין שתי טיפות מים, עם שיער שצבע בבורדו

עצור ! עצור ! עצור ! למבינים בלבד
סלקטר, אמנם 15 שנה אחרי הקאמבק של הסקא האנגלי, אחרי טו-טון ואחרי קובנטרי אבל לא נורא, ממש היא, ממש הם, ממש סקא, משהו אנכרוניסטי אך אותנטי, ישן ומאובק אך בועט, חווייה מרתקת, גם מבחינת הקהל, שהורכב בחלקו המסויים מפליטי סקינהדס ותיקים שבאו לפזז ולהעביר ערב קריר בתוך מועדון קטן וחם

קים דיל (פיקסיז) המקסימה עם להקתה דאז, כייף גדול

ומאישה עם צנועה עם נוכחות לאישה קצת פחות צנועה עם נוכחות- מריאן, עם החזה שגדל עוד יותר במהלך השנים, עם הקול הסדוק והמעושן, בלי ה-מארס-בר, לצד נירות, בישיבה ובשירים בעיקר של קורט ווייל אבל לא רק. מרגש, לא כל הזמן

זו אחת ההברקות שלי, אני חייב לציין, והזדמנות גדולה שנפלה בחלקי, זו גם אחת ההופעות הקטנות הכי טובות שראיתי בחיי וגם אחד מהמפתיעות בהן. הופעה תיאטרלית, מרגשת, מקסימה וכל כך אחרת של אמן מיוחד, נפלא, התקופה היא תקופת התקליט הצהוב שחור הזה שאג טובקו, שהוא מאוד מאוד מומלץ

אני מקווה ש-פרנק בלאק (בלאק פרנסיס, הפיקסיז) לא בא רק בגלל שקים דיל היתה קודם…
להופעה הזו הגיע איתי בחור ספרדי, גם הוא סטודנט לארכיטקטורה, ממדריד, וכולו היה ב-שוק טוטאלי על כך שהוא רואה את מר בלאק בכבודו ובעצמו. אחח, מר בלאק, איזה איש, ואיזה הופעה הוא דפק היישר לפנים

פעם ראשונה פלסיבו, ואני צריך לעצור ולהסביר:

הופעות חימום בחו"ל זה בד"כ כייף, אתה יכול לראות להקה בתחילת דרכה שהיא טובה, שיכולה להפתיע אותך ולגרום לך להתעניין בהם בעקבות החווייה הראשונית. אני ו-א' (אז כבר אישתי) הלכנו לערב הקטן הזה במקום הקטנטן שהוא ה-קינג טאטס. להזכירכם אותו ה-ווניו שבה אלן מקגי "גילה" והחתים את אואסיס. פלאסיבו עלו, מתופף (הראשון), בסיסט גבוה וזמר נמוך. מהרגע הראשון כשהתחילה המוזיקה ונשמע קולו של בריאן מולקו נפתח הכל, נפתחה ההכרה ש- שיט, יש כאן משהו טוב. עמדנו פעורי פה, וגם לא ידענו להחליט לגמרי אם הוא בחור או בחורה או משהו באמצע, נשבע לכם. הקול, הגיטרה, המוזיקה, האינטנסיביות והשירים המצויינים של ההתחלה היו ממש סוג של אגרוף לפנים. עמדנו מטר ממנו, המקום לא היה מלא, והוא גם כך קטן. זהו. אחר כך כמובן עקבנו בסיפוק אחרי הפריצה המהירה שלהם, והגיע להם, עד שאחר כך הם כבר לאט לאט התדרדרו עם האיכות. ערב בלתי נשכח, קטן, מהודק, מפתיע. יש לי גלויות מהם שהם שלחו בדואר אלינו עם ברכות לשנה החדשה (כריסטמס) והחתימות שלהם. (אי-ביי? משהו?)

אסיד ג'אז, זה גם היה חזק בקרב חוגים מסויימים, מוזיקה זורמת, שמחה יותר, לעידן החדש. זה אסיד ג'אז שהוא טיפה יותר כבד, ויותר פסיכדלי. מעניין. יש אנשים ששומעים בעיקר או רק אסיד ג'אז, עד היום.

מולוקו, קטנים, לפני הפריצה הגדולה, שתבוא אחר כך. בסדר, לא יותר מכך.

ונעצור כאן, בפברואר. נחזור עם מרץ 1996 וההמשך.

בפוסט העוקב הבא…

Advertisements