זהו הפוסט האחרון בסדרת הפוסטים הזו שהיתה מגה-פוסט אחד ענקי וכולל

הוא יסכם את התקופה האחרונה, לכרגע, שבין השנים 2005 ועד 2007 כולל

זהו, תיהנו

דויד פרץ הנהדר, עם חבורתו הנהדרת, אלעד שופן, יוחנן קרסל, לפעמים נדב אזולאי, לפעמים ניסים מונו מסס וכ"ו, את דויד פרץ ראיתי כמה וכמה וכמה פעמים בהופעות- בירושלים, ביפו, בתל אביב, בפולקלה וכ"ו. אמן ויוצר ייחודי, נדיר ומוכשר שמרגש וזועק ושר ולוחש מתוך השבירות והעוצמות הפרטיות שלו. חוויות רציניות ובהופעה הספציפית הזו התארחו יוסי בבליקי, בין השאר, וגם קובי אור נכח בה.

ערב חצוצרנים מעולים במוזיאון תל אביב, ג'אז מופלא לפנים וללב, חם, רותח, נפלא

גונזאלס, היהודי מברלין, איש מיוחד, אמן מתעתע, והפעם עם תקליט הפסנתר סולו שלו שרווי בקטעים נפלאים, ההופעה היתה מלאת הומור, כישרון ויופי, זה היה בגבעתיים, תענוג מלבב

קרוזנשטרן ופרוהוד עם אוואנגארד קיצוני למעיים, קשה מאוד אך חווייה שונה ואחרת, ולבסוף להקת הסרף רוק מטאל המופלאה האסטרוגליידס עם ליאור אסטרו והטרמין, צוות הווי ובידור מהוואי, מוזיקה שמחה ונותנת בראש

פעם שניה אריק טרופז, בפעם הקודמת זו היתה הופעה מתחת להבימה, במועדון הייניקן קלאב, שהיתה אפילו יותר טובה מזו האחרונה, עם איזה מתופף מדהים. אריק טרופז נגן חצוצרת ג'אז צרפתי נהדר, והמוזיקה היא חדשנית ומטובלת במקצבים חדשים ומעניינים. יוצר ייחודי.

שישיית הכוהנים, עם שלושת האחים ביניהם החצוצרן אבישי כהן (לא זה הבסיסט המצליח) בערב ג'אז בקונסרבטוריון בשטריקר ת"א, ועם שי זלמן על התופים, המתופף המשובח והכי נחמד בארץ

גיטהד של קולין ניומן ומלכה שפיגל ניומן היו פחות טובים בהופעה מהתקליטים שלהם, אבל היה ערב מהנה

שוב, ה-אסטרוגליידס עם סרף רוק משוגע, מאנקי סאן אוף א דאנקי בהתפרצות של רעש גועש ונעורים ניצחיים ללא גבולות והשוס האמיתי של הערב- צ'ארלי מגירה ולהקתו המחודשת עם סאונד ניו ווייבי אייטיזי קודר ונפלא, משהו כמו ג'וי דיויז'ן הישראליים עם טוויסטים, שירים מצויינים וסאונד מהמם, ערב משובח של רוק'נ'רול לפנים

שוב ג'ון קייל, וחבל שאין ממש כרטיס שנשאר. גולדסטאר זאפה.
אם אינני טועה זו היתה ההופעה המעט פחות טובה מכל ההופעות שבהן נכחתי כשהוא היה כאן אבל גם זו היתה חזקה מאוד לפרקים ועם להקה שלמה וביצועי רוק לא מתפשרים גם לשירים ממש ישנים שלו. נהדר.

תענוג, תענוג, אחת ההופעות הכי טובות שהיו במחוזותינו בשנים האחרונות, איאן מקלאך ו-וויל סרג'נט מגובים בלהקה צעירה נתנו מופע חזק, הדוק, מרחף ומרגש, לפעמים עד כמעט דמעות. שירים ניצחיים וגם שירים חדשים שחלקם נכנס לפנתיאון. להקה גדולה שלא נס ליחה.

ערב מתופפי ג'אז מופלאים וקרבות בין המערכות. האמריקאי היה מעולה ואילו שי זלמן לא רק שלא מאכזב אלא בכל פעם מתעלה על עצמו וכובש את הקהל מחדש בחיוכיו מאוזן לאוזן ובמקצוענות שלו המוחלטת. ערב ענק.

זה היה הפולקלה השני, הייתי גם בראשון. יוזמה מבורכת. אמני אלטרנטיבה צעירה וגם מנוסה.
ההי-לייטס היו- שני קדר הנוגה, עמית ארז הוירטואוז המלנכולי, נועה בביוף השברירית עם הקול ההוא, יאיר יונה הפולקי, אביב מארק איש הסאונד החשמלי והלא מתפשר, נועם רותם ודויד פרץ.

רות דולורס וייס, אישה מיוחדת, משהו אחר, לא כדאי להחמיץ בפעם הבאה.

חגיגה מזוהמת של סלאדג' כבד ומהודק, שרירים וכוח, ומופע צמד מתופפים ומערכות תופים שטרם נראה כאן. עוצמה בלתי נגמרת, כבדות, זריזות ומוזיקה קשה ולא מתפשרת בכלל. חזק מאוד, לא לכל אחד.

ביל קאלאהאן (סמוג) בהופעה בבארבי. לצד שירים בינוניים היו גם רגעי מחץ מרגשים ופוגעים. משהו אחר.

פינוקיו של פונץ'. לא לכל שירי פונץ' אז ועכשיו אני מתחבר, אבל יש שם הרבה כישרון ויש לי הערכה רבה להרכב הזה ובמיוחד ליוסי בבליקי. בועז כהן על הקלידים, שאולי על הגיטרות, יאיר יונה על הבס, וגם הזמרת והמתופף. היו רגעים טובים והיו גם כמה שיאים מרגשים. להקה מיוחדת.

סוף.

מודעות פרסומת