הפוסט הכי פופוליסטי, מתחנף, פשטני, פשוט ואסתטי בתולדות אתר רשימות?

אולי. אבל זה מה שבא לי עכשיו. מחווה ליופי הנשי בקולנוע, והאמת, לא בדיוק רק זה.

לא, לא, אני יודע, כן, גם אני, כן, יש עוד המון נשים יפות בתולדות עולם הקולנוע, מסכים, המון נשים יפות. חלק מהן שחקניות סבירות, חלק מהן שחקניות טובות, חלק מהן שחקניות ענקיות וחלק מהן אינן כה יפות.

הנה כמה מהנשים הכי יפות לטעמי ובעיניי שהופיעו על המסך הגדול הזה והמרשים של אולמות בתי הקולנוע. יופי, נשי, לפעמים פשוט אין במה להתבייש, ואין הרבה מה לעשות, הן יפות, יפות מאוד, מאוד יפות. נשים.

סורי, שכחתי כרגע איך קוראים לה, היא יפה, והסרט הספציפי הזה ענק

ושתיהן קצת דומות, היא יפה, מאוד, קת'רין או קת'לין קינר, שהופיעה בכמה סרטים כמו למשל להיות ג'ון מלקוביץ'

כן, לורן באקול, בואו נחזור שניה אחורה, איזה יופי, ואיזו עוצמה של ההתאהבות על הסט של הסרט ההוא עם האמפרי בוגארט, to be or משהו, נו, לא זוכר, טיזינג ומשיכה עצומה על המסך הגדול

יופי אינו רק צעיר, ונשים בגילאים מאוחרים יותר יכולות להיות עוצרות נשימה, הנה פאני ארדן

אולי עוד צילום?

זאתי, כן, ולא משוער הלילה, הנה היא, שרלוט ראמפלינג, וזה יפה לי בעין

למישהו יש ספק שהיא אישה?

רוזנה ארקט, אחת החמודות והיפות בעולם הזה, כאן בסיוט הלילה ההוא של מרטין סקורסזה, סרט ענק וניצחי

קצת שחקנית, יותר במאית, ושנוייה במחלוקת, לא אצלי, משהו ביופי הזה די כותש לי את ההכרה, נשים זה דבר מסוכן ביותר

חתיכת יצור מהמם. הנה השחקנית של סופיה קופולה. שמתי עליה עין כבר בסרט ההוא עם ההיא ועם סטיב בושמי, וכאן היא בסרט האהוב והקסום אבודים בטוקיו. סקארלט ג'והנסן.

תשושים מהקריוקי. היא אחרי הפריטנדרס, הוא אחרי רוקסי מיוזיק, והיפני באמצע עם הסקס פיסטולס. ביל מארי, שחקן גדול, וסקארלט בסרט ההוא של סופיה.

ליהוק מושלם, מטריה, טוקיו, סוף הסרט, ו-ג'אסט לייק האני של הג'יזז אנד מארי צ'יין הגדולים ברקע. סופיה לא רק יפה, יש לה גם טעם טוב במוזיקה. סקארלט פעם אחרונה.

והנה החרמן הקטן, במאי שאהב אותן צעירות, אולי מדי, כאן עם בת טיפוחיו, היפהפיה, נסטסיה "נאסטי" קינסקי, בסט של הסרט המצויין טס

צעירה ומאוד לא מכוערת, בתו של קלאוס

הסרט הנפלא של קופולה, אחד מהלב, עם הפסקול היפהפה, ועם גברת קינסקי בתספורת קצת אחרת

הסרט האהוב עליי ביותר מאז ומעולם, פריז טקסס של ווים ונדרס, וכאן היא ממש כמעט רואה אותו, את טראביס

הסצינה הראשונה בסרט שאין כמוה, עם המסך המפריד, עם הרואה ואינו נראה, עם הגישוש, עם האמת, עם החשד, עם הפחד, עם ההלם, עם התובנה שאחר כך, בסצינה העוקבת, עם האהבה ועם הכאב

למה מה? חשבתם שהיא נהייתה מכוערת עם השנים שעברו?

קולנוע אלנבי, אני צעיר, צופה באישה תחת השפעה ומקבל פיצוץ בהכרה, כל מה שהיכרתי על קולנוע השתנה. חלק מזה הודות לבעלה וחלק מזה הודות למשחק שלה, של האישה המדהימה והיפה הזו ג'ינה (כאן "מייבל" המעורערת) רולנדס (ואני מקווה שאינני טועה והצילום הוא מגלוריה, לא חושב שאני טועה)

כאן בסרט ליל הבכורה (לא בעלים), עם בן גזארה ובעלה הבמאי הגאון ג'ון קאסאבטס שהיה גבר כריזמטי ויפה גם הוא, עליו השלום

פעם היו אהבות שרק המוות הפריד ביניהן. ג'ינה רולנדס, השחקנית הכבירה והאישה היפה, עם בעלה ג'ון קאסאבטס, השחקן הנהדר, האיש היפה והבמאי שאין כמותו, לפני שנעלם מהעולם

מודעות פרסומת