כמו

סיר חלוד

ללא מכסה

לכל עיר יש כזה

אך הם נעלמים בקצב

סיר חלוד, סגור, פעור, ישן, נטוש

לרובם יש מכסים, אך אין עתיד, מזמן שאין

לחלקם אין מכסים כי כך היו או לכך הגיעו בגלל שריפות או קריסות

הזמן עושה את שלו, ואם אין מכסה, ואין חיי אדם אז השמש יוצרת צמחים

יסודות ברזל חלודים של מה שהיו מושבים, שורות שורות מפורקות וסוד אחד של עוד גן נעלם

החזית ה"אחורית" של איזור המסך, הבמה והחדרים שמאחורי הקלעים

איזור השירותים

החזית הראשית ואיזור הכניסה עם הלובי המקורה החיצוני

איזור הכניסה הפנימית, הלובי הפנימי

הקופות (שימו לב לצינורות המים העבים והפשוטים ששימשו להגדרת התור)

מעל הלובי- איזור חדר המקרין

עץ בתוך פינת בית הקולנוע

כל הצילומים צולמו על ידי באוגוסט 2007.
כל הצילומים כאן הוקטנו בניפחם ובאיכותם לצורך הכנסה טכנית לבלוג.
סשן הצילומים המלא נמצא באתר אדריכלות נעלמת– ארכיון אורבני- קרית אונו- קולנוע אור-און.

תודה רבה לקראל (לונדון, קרית אונו), בועז כהן ובמיוחד לגדי שמשון על המידע.

 

ציטוטים ממיילים של גדי שמשון אליי על בית הקולנוע של ילדותו:

"הקולנוע נקרא "אור-און" (קרית אונו – אור-און). היו בו סרטים בשבת בבוקר לילדים. הוא היה בבעלות משפחתה של יונה וולך. נדמה לי שהיא גם עבדה בקופות מדי פעם כשהיתה צעירה. "אורוו-תרון" היה כינויו העממי, כי היה מאוד דומה לאורווה. בקיוסק (בתוך הלובי) היו מוכרים פיתה שבקצה שלה מרוח חומוס ומלפפון חמוץ, ובתוכה בעיקר אוויר. היו בו גם הצגות מדי פעם. אני הייתי בקריית אונו ובקולנוע כל סופ"ש בין כיתה ג' לכיתה ח'. לקולנוע היה גג ובבירור לא היה קולנוע קיץ. הגג נהרס אחרי שהקולנוע נסגר, או שהיתה שריפה ואז סגרו אותו. ((כנראה נסגר בסוף שנות השבעים והיתה שריפה כנראה באמצע שנות השמונים)). הקולנוע הציג כל סרט לשבוע אחד בלבד. הסרט "הצילו את המציל" של אורי זוהר זכה לכל כך הרבה ביקוש, שהוא הוקרן שבוע שני. המודעות היו גאות במיוחד: "שבוע 2 !!!""

תודה, לא יודע למי, על כך שמהמבנה עדיין עומד במלוא תפארתו ולא נכתש לאבק עד עתה.
חג שמח, חג מימונה שמח, שבוע טוב וחזרה נעימה ושפויה לשיגרה.

מודעות פרסומת