אני חושב שעבדו עליי.

אני חושש שעבדו עליי.

אני חושב וחושש שעבדו גם עליכם.

צילום: שרון רז, 2004, אתר "אדריכלות נעלמת"

צילום: שרון רז, 2004, אתר "אדריכלות נעלמת"

צילום: שרון רז, 2004, אתר "אדריכלות נעלמת"

אתם מכירים את הצמח הזה, נכון?

במיוחד אם אתם "צברים", נכון?

זהו הצבר. צמח מסוג קקטוס. קוראים לו כאן, בעגה המקומית- "צבר". זה עם הסברס (הפירות) והקוצים הרבים. המון קוצים, ממש צמח קוצני. בתוך העלים אין כלום. הפרי, הסברס, גדל על העלים. הוא מתוק, אבל עם חרצנים מעצבנים. אף פעם לא ממש התחברתי. ואני צבר.

הצמח הזה, כך אמרו לי פעם, מייצג את הישראלי, היהודי. הישראלי היהודי. שכן, אומרים עלינו שאנחנו קוצניים מבחוץ, קשוחים, ומבפנים רכים, מתוקים. בולשיט 1. קוראים לכולנו צברים, למי שנולד כאן, בארץ ישראל, במדינת ישראל. ככה מכנים אותנו. אנחנו, שנולדנו כאן, צברים.

יש כאן, בארץ, בשטח הזה, במקום הזה, שעכשיו גם קרוי מדינה, מ-1948, הרבה צמחים כאלה. המון. לפעמים הם יחסית בודדים, קבוצת קקטוסים. לפעמים רבים מאוד, קבוצות של קקטוסים.

אמרו לי פעם, אבל פחות פעם מהפעם ההיא מקודם, שהיכן שיש קבוצות רבות של הצמחים הללו, אז יש סיכוי טוב שהיה שם כפר פעם. כפר של אנשים לא יהודים. ישראלים לא יהודיים. קוראים לזה פלסטינים או פלסטינאים. הם היו כאן פעם, הם עדיין כאן, חלקם רק. חלקם כבר לא פה.

מוזר, חשבתי שאם נולדתי בארץ, אז אני צבר, והצמח או הדימוי שהכי מייצג אותי הוא קקטוס בשם צבר.

מה שקרה בשטח הוא שאנשים שנולדו כאן פעם חיו ליד הצמחים האלה. הם חיו קרוב לצמחים האלה. בעצם, הצמחים האלה מייצגים ממש טוב. מייצגים ממש טוב – אותם. הם צברים.

רגע, למה הגיעו לקונספט הזה שדווקא הצמח הזה, שאיפה שרואים אותו הרבה, שם היו כפרים של פלשתינים, ייצג את הישראלים, היהודים. מה, כפינו את עצמנו? מה, לקחנו בכוח את דימוי הצמח הזה לעצמנו? מה, לפני שהם בטעות יקחו אותו? הא, הבנתי, אנחנו פשוט יותר חכמים, מתוחכמים כאלו, תכמנים, תחמנים. באנו, ראינו, חשבנו, החלטנו. לא אני. לא אתם. הם, היהודים החכמים של פעם. בשנות הארבעים, נאמר.

רגע, אז עבדו עליי? עבדו עלינו? עבדו עליהם? עבדו עליי מאז ועד היום, הא?

קבוצות הצמחים הללו מראות מראות מקום, מראות זיכרון, מראות עקבות, מראות מקומיים שנעלמו. נכון?

צילום: שרון רז, 2007, אתר "אדריכלות נעלמת"

צילום: שרון רז, 2007, אתר "אדריכלות נעלמת"

צילום: שרון רז, 2007, אתר "אדריכלות נעלמת"

תגידו – לא נמאס לנו מכל השקרים האלו? התחמנות? ההונאות? הכוחנות? ההשתלטות? הזיוף? הפסקנו לראות? אנחנו לא מבחינים בצמחים האלו? אנחנו לא מבחינים בשרידים הבנויים הללו? ברמזים?

אנחנו לא מ ר ג י ש י ם ?

צילום: שרון רז, אתר "אדריכלות נעלמת"

כל הצילומים צולמו על ידי, שרון רז, בתקופות שונות ובאיזורים שונים בארץ.

כל הצילומים הוקטנו בגודלם ובאיכותם לצורך הכנסה לבלוג הזה (אילוץ טכני).

(( אוף טופיק – ניין אילבן טוב – ב-11 לחודש זה תתקיים (אם הכל יהיה בסדר) הופעה של להקת LOW האמריקאית ב-בארבי בת"א, רח' קיבוץ גלויות פינת רח' הרצל. אין לי אחוזים, לא. אני ממליץ. מאוד. מאוד ממליץ. מאוד. באמת. מאוד. אסקפיזם? חמצן למוח.))

מודעות פרסומת