ישרעור

מפעלי בורסקאות בע"מ

סגולה פתח תקווה

בסוף יוני שנת 2007 יצאתי עם רכזת השימור של מחלקת התרבות של עיריית פתח תקווה, עם יו"ר ועדת השימור בעיר ועם גורם נוסף בעירייה ל-"ישרעור – מפעלי בורסקאות בע"מ" שהיה ממוקם בסגולה. אחרי כשמונים וחמש שנה שהיה קיים המפעל הותיק לעיבוד עור הוא עמד בפני הכחדה. הזעיק אותנו המנהל, בעל העסק, אחרי גסיסת המקום ומותו. המקום למעשה כבר לא היה פעיל אך מאוייש עדיין על ידי אותו אדם שביקש לשמר חלק מהמתקנים הישנים וההיסטוריים, כאלה שכבר לא רואים כיום. היה לו איכפת, שיישאר משהו לדורות הבאים. גם לעירייה היה איכפת כנראה וחלק מהמתקנים אמורים היו להיות מועברים לתצוגה אחר כך. הנה תיעוד של הביקור, דגימה מהתצלומים שנותרו מהמקום שגווע, נסגר והוכחד. מקצוע של יהודים בגולה. מקצוע עתיק "המשאיר ריח רע". מקצוע נוסף שהלך ונעלם ואיתו המכשירים, המתקנים, המכונות, המסורת והאנשים.

בורסקאות – מתוך ויקיפדיה:

"בורסקאות הוא מקצוע בענף עיבוד העור. עיבוד עור ובורסקאות הם מן העיסוקים העתיקים ביותר שידועים בתולדות האנושות.

הבורסקאים מעבדים עור של חיה כך שלא ירקב, בדרך כלל תוך שימוש בטאנין, תרכובת חומצתית אשר מונעת הירקבות העור (ואף מעניקה צבע לעור). למעשה, המילה לחומר טאנין נובעת משם הפעולה בלטינית של ימי הביניים (ובצרפתית עתיקה): שימוש בקליפת עץ האלון (שבו יש טאנין). מקור המילה בעברית הוא מארמית; והצמח אוג הבורסקאים (המכיל טאנין) מעיד כי גם בעברית קיים הקשר בין המקצוע והחומרים בהם מעשה שימוש.

תהליך הבורסקאות משנה את מבנה החלבון של העור, כך שהוא לעולם לא ישוב להיות עור גולמי (שהוא בהיר יותר). במקרה של עיבוד עור לעור-גולמי אין צורך בטאנין (אלא רק בהסרת הבשר והשיער; וייבושו). תוך כדי הסרת השיער/פרווה, מנוקה גם סיבית העור ובכך ניתן בקלות רבה יותר להחדיר טאנין. הבורסקאות מונעת גם התנפחות בשל חשיפה למים ומגדילה את יכולת העור לשרוד חשיפה לחום או רטיבות.

בשל הריחות הלא-נעימים הכרוכים בעבודת הבורסקאי, היא נחשבה לעבודה של בני המעמדות הנמוכים; ולעבודת כפיים קשה. בשל מעמדם הנחות של היהודים במדינות רבות בגולה, הייתה הבורסקאות מקצוע "יהודי" טיפוסי באזורים רבים. בהלכה נפסק כי אישה מורשית לתבוע גט מבעלה בשל ריח הבורסקאות: "אלו שכופין אותן להוציא – מוכה שחין, ובעל פוליפוס, והמקמץ, והצורף נחושת, והבורסי". כמו כן, פסקו התנאים שיש להרחיק את מקום הבורסקאות מהעיר מרחק חמישים אמה, ובכיוון שממנו לא תנשוב הרוח ותביא עמה את הריח הרע.כיום, מדינת ישראל אוסרת בחוקיה העסקת ילדים ובני נוער בענף הבורסקאות, בשל החשיפה לחומרים מסוכנים."

ציטוט מתוך כתבה ("הישראלים מחפשים מקום עבודה, לא עבודה" ) של מודי קרייטמן במוסף כלכלה באתר ynet בתאריך 11/12/2001:

"התופעה חוזרת על עצמה בכל מקום בו בדקנו. אריה הירש, מנהל מפעל הבורסקאות הוותיק ישרעור בפתח-תקווה, מצטער על דבר אחד, שהכתבה לא טלוויזיונית. הירש שיחק בהבימה בשנות ה-60 ואח"כ למד הנדסה כימית. את המובטלים המגיעים ומעקמים את האף הוא מוכן לחקות בקלות. "הגיע בשבוע שעבר מובטל ומה אני רואה?", שואל הירש, "יוצא גברתן ממכונית ב.מ.וו, מסתכל סביב ומעווה את הפנים כאילו שהגיע לחיריה. נכון שהתדמית של הענף שלנו היא לא כמו היי-טק, אבל זו עבודה. אנחנו מעבדים עורות לתעשיית הנעליים ולכל מטרה אחרת, כולל אוכפי סוסים. אני מסביר לו שאין ריח, שזה לא כמו פעם כשהשמן היה מן החי, רק שעובדים עם סינרים וכפפות. אז הוא מסתכל עלי כאילו שירדתי מהעץ ואומר לי 'זה לא בשבילי. יאללה, יאללה, תחתום פה על הטופס של הלשכה ותשחרר אותי'".

הירש מספר שלא פחות מ-9 מועמדים שלחה אליו לשכת התעסוקה בשבועיים האחרונים. אף אחד מהם לא הסכים להישאר והירש, שעוד מעט חוגג 70, נאלץ להסתפק בפנסיונרים. לדבריו, באזור התעשייה בפתח-תקווה חסרים לפחות 800-700 עובדים. הירש ייצג בעבר את האו"ם במזרח-הרחוק כממונה על תעשיות העור שם. על עובדים זרים אין מה לדבר. בשביל לייבא זרים אני צריך להעסיק פקיד במישרה מלאה שירוץ בין המשרדים. וגם אז מקבלים עובד רק ל-6 חודשים. המדינה לא רוצה תעשייה, המובטלים לא רוצים תעשייה, אז אני סוגר. אחרי 80 שנה המפעל הזה ייסגר. לא מבינים שבלי התעשיות המסורתיות, אין לנו עתיד".

התירוצים של 9 המופלאים שהגיעו להירש היו מגוונים. אחד הסכים לעבוד רק בניקיון, שני אמר שיש לו בעיה עם יד אחת ושלישי לא היה מרוצה מהמשכורת. "אנחנו משלמים הרבה מעל לשכר המינימום, בערך 150 שקל ליום למתחיל, ובנוסף את הוצאות הנסיעה וכל התנאים הסוציאליים. אבל זה לא קשור בכלל לכסף. הם פשוט לא מעוניינים לעבוד".

כל הצילומים צולמו על ידי, שרון רז, בסוף יוני שנת 2007 בסגולה, פ"ת.

כל הצילומים הוקטנו מאוד בגודלם ובאיכותם לצורך הצגתם באתר זה ולצורך גלישה נוחה.

כל סשן הצילומים המלא נמצא באתר "אדריכלות נעלמת" בתוך "הארכיון האורבני". בדיוק כאן וגם כאן.

הסיכום שלי לשנת 2008 במוזיקה הלא-מיינסטרימית נמצא כאן בבלוג זה, בפוסט הקודם לזה וכולל מוזיקה להאזנה חופשית, פשוטה, חינמית ומהנה בלחיצת כפתור. עורו אחים. חג אורים שמח.

מודעות פרסומת