בית משפחת קאסר.

פעם בית באר וארמון מרשים, כיום הגדנ"ע, מפקדת מרחב מרכז.

אלו צילומים שצילמתי במהלך יום שבת של סופשבוע "בתים מבפנים" האחרון בתל אביב יפו.

בתים פרטיים, בתים של אדריכלים, לופטים וכיוצא בזה, שהיה אפשר להיכנס אליהם במסגרת סוף השבוע ההוא בחודש מאי 2009 מעניינים אותי בערך כמו מצב קרטל הסמים בקולומביה או מצב גידולי התירס בוירגי'ניה.

אבל מקומות שבאמת סגורים לציבור, כמו מבנים הנמצאים במתחמים של הצבא, צה"ל, צבא ההגנה לישראל, וכנראה צבא ניכוס נכסים שונים ומעניינים, זה כדאי כן לנצל ולראות, כך חשבתי לעצמי, ואכן סימנתי לי מסלול קצר ולא מייגע מדי של מקומות שמרוכזים ביפו, בתל כביר ובאיזור.

אם כבר בתים מבפנים, אז אחוזות ישנות של ערבים מיפו מעניינות הרבה יותר מאחוזות חדשות של נובורישים מת"א. את הבחירה שלי עשיתי, לי זה היה ברור.

הנה מקצת מהצילומים, רק מבחר, את השאר אפשר לראות באתרי, "אדריכלות נעלמת".

זהו פוסט שעומד בפני עצמו אך הוא חלק א' בעניין של יפו, בתי באר ו"בתים מבפנים". ההמשך יבוא בקרוב.

IMG_1131

זוהי חלק מחזית. יש חלקים מקוריים שאיכשהו השתמרו ויש "חלונות" חדשים וגיבובי גיבובים.

IMG_1134

IMG_1138

שילוט אזהרה צה"לי על מבנה ישן הנמצא בסמוך למבנה הבית המרכזי.

IMG_1140

IMG_1147

IMG_1150

כיסוי. כלשהו. סתימה. הסתרה. חייץ. גבול דק. מאוד דק.

IMG_1151

הקמרון הערבי האופייני בפנים והפלורסצנט הצה"לי האופייני המוסף. לי זה מזכיר את הצילום ההוא של ג'וי דיויז'ן* בירידה למנהרה של המדרגות הנעות לכיוון הטיוב שלמטה. הירידה לתהום. מעניין אם לעוד מישהו זה יזכיר את זה.

IMG_1154

המסדר יעמוד דום. המסדר יפליץ פלוץ. אין ביזארי מזה. כה אופייני לארצנו. פעם בריכת אגירה, עם מים, כיום חול, עמודים צבועים ודגל, רחבת מסדרים, סורט אוף. אני לא מבין כלום. לא מבין את מה שאני רואה.

IMG_1158

אני מתחמק לי מהאנשים. כל הזמן אאוטסיידר. הם מקשיבים למדריך ואני מרחף, מתעופף, נמנע, גולש הצידה, מחפש לבד, מובל על ידי עצמי, ומצלם את מה שהעיניים שלי מרגישות. את מה שהעיניים שלי מרגישות.

IMG_1160

צבא ההגנה לצביעה. אוהבים לצבוע. אני רואה צורות. וממשיך לא להבין כלום.

IMG_1161

אסור.

IMG_1162

זו הבאר, והמכשירים.

IMG_1167

IMG_1168

מנגו בננה ומלון. לא. חאקי, בננה ושיכון.

IMG_1171

IMG_1172

הרס"ר אמר לצבוע אז צבעו יפה. לי זה נראה כמו תותח על גלגלים, כמו בתקופת נפוליאון. ביזאר. אם הקרקע היתה עוברת לידיים פרטיות אז אולי כל המבנה הזה כבר לא היה קיים, כך שזה דווקא טוב שזה נשאר בידיים צה"ליות. זה נשאר איכשהו אותנטי, מבעד לכל שכבות הצבע. מצד שני, היתה כאן פעם משפחה, היה לה את הבית הזה, ארמון מרשים. אז איפה הם. ולמה אני רואה כאן חיילים וחיילות בני 19. לא מבין את הסיטואציה.

IMG_1174

החייל אמר לי לא לצלם בפנים עד שיבוא המדריך. טוב, אז עשיתי לו תרגיל. הלכתי לעשות פיפי. זה מה שרואים מהחלון כשעושים פיפי. בנות לא יכולות. הן רואות כל מיני פקודות על הדלת. איזה חלון שיגעון. אפילו ליאפים החדשים אין כזה חלון בשירותים שלהם.

IMG_1176

ואז כשיצאתי והוא לא ראה, החייל הצעיר, הקלקתי, כי עכשיו זה ריק, ואני אוהב ריק, בלי אנשים. איכס, אנשים. מגובה שני מטר ומשהו רואים את הדבר האותנטי, פחות או יותר, פנים של בית ערבי מפואר. מתחת לגובה הזה יש קונטראסט של מודעות וכרזות צבאיות. הקטגוריה היא ביזאר קשה.

IMG_1180

בחדר הגדול יושבים חיילים. זה המשרד שלהם. מעליהם, ולא יודע כמה הם שמים לב, יש תיקרה מדהימה ואותנטית עם עיטורים וציורים. לא רגיל.

IMG_1181

זאת התמונה שאני הכי אוהב. צילמתי את התיקרה. איזה יופי של עיטורי תיקרה. לנסות ולדמיין איך הכל כאן בפנים ובחוץ היה נראה פעם.

IMG_1186

כנראה שסתמו את החלון בפלטת עץ כדי שלא ייפגעו עוד הזכוכיות הישנות. מתאר לעצמי שזה מה שקרה. זה מעציב אותי כל זה. מה יקרה לזה. האם צה"ל יישב כאן לנצח. האם ידאגו לבניין הזה. איזה עם אנחנו. עם סגולה. עם מהתלה. מטייחים ומכחישים. מי היה כאן אז. מי כאן עכשיו. מה הקשר. אני ממשיך לא להבין. המוח שלי לא מעכל את הנתונים. אני מעדיף כנראה לשוטט ולרחף, ולמרות שהבניין לא נטוש, אני כל פעם הולך לפינה שבה אף אחד לא מסתובב לידי. צורות, צבעים, נפחים, קומפוזיציות, טקסטורות, פרטים, עיצוב, סגנון, אדריכלות. אני שם ולא שם.

IMG_1187

ממש אר נובו אורגני בתוך יפו, בפאתי יפו. תסתכלו טוב על הדברים העדינים הללו. ועל שברי הזמן.

כל הסשן המלא נמצא כאן בתוך הארכיון האורבני באתרי "אדריכלות נעלמת".

כל הצילומים צולמו על ידי, שרון רז, במאי 2009.

אני חולה, וכואב לי הגרון. אבל כשאני מתבונן שוב בצילומים האלה, אז כואב לי יותר הלב.

* ג'וי דיויז'ן, חטיבת השמחה, השם לקוח מהתקופה ההיא, של הצוררים, שהביאו לעצמם יהודים לשעשועים, היתה להקה ממנצ'סטר שפעלה בסוף שנות השבעים וקצת מ-1980. המוזיקה שלהם היתה אפלה, ממכרת ומדהימה, סוג של פוסט פאנק, הסולן היה איאן קרטיס, שסבל בחייו, מכל מיני סיבות, והתאבד בתלייה בביתו ב-1980, ממש לפני יציאתם ל-טור בארה"ב. השלישייה שנותרה אחרי היעלמותו ומותו הקימה, בצירוף קלידנית, את ניו אורדר, סדר חדש, גם מושג מהתקופה ההיא בגרמניה, והיתה מהלהקות החשובות ביותר והמבריקות ביותר של שנות שמונים וגם התשעים. מי שבמקרה לא מכיר את ג'וי דיויז'ן או את ניו אורדר עד היום צר לי עליו. ממש. אבל יש לכם הזדמנות לתקן עוולות. אתם אנשים פרטיים. לא מדינה בקריסה.

Advertisements