מכבי פתח תקווה

זהו פוסט מחווה לזכרונות, חוויות ונוסטלגיה

זהו פוסט מחווה לקבוצת הכדורגל השניה הכי ותיקה בישראל

זהו פוסט מחווה לקבוצה שחגגה 100 שנים להיווסדה בחודש אפריל האחרון

התנצלותי הכנה לבנות ישראל שייתכן ולא יחושו עניין או סקרנות רבה לקרוא פוסט ספציפי ספורטיבי זה

אם משפחתו של סבא שלך היא ממקימי הקבוצה וסבא שלך הוא אוהד, ויש לו כרטיס מנוי קבוע, אם אבא שלך הוא אוהד, ואם חלק מהחברים שלך הם אוהדים אז אתה מוצא את עצמך אוהד. כך מצאתי את עצמי אוהד של מכבי פתח תקווה. סוף שנות השבעים ושנות השמונים זכורות לי בהקשר זה כנטועות עמוק באיצטדיון "האורווה" לפני שהומצא לו השם הזה ובאהדה לקבוצת הכדורגל של ילדותי ונעוריי. מצאתי את עצמי הולך למשחקים עם אבא שלי ואחר כך גם בלעדיו, עם חברים.

צילום: שרון רז, אתר "אדריכלות נעלמת", איצטדיון האורווה בפתח תקווה, יציע 1, היציע שבו הייתי יושב בשנות השמונים ורואה משחקים

בבית הספר בפתח תקווה היו רוב הילדים, אם אני זוכר טוב, אוהדים או של מכבי או של הפועל (פתח תקווה). להפועל יש באופן כללי, תמיד היו, הרבה יותר אוהדים מלמכבי, אבל איני זוכר רוב כזה בבית הספר, דווקא רוב חבריי שלי היו כמוני, אוהדי מכבי. בכיתה שלי היה גם ילד אחד, טל בניה שמו, שהיה תמיד ממש טוב בכדורגל, ותמיד רצית שהוא יוגרל איתך במשחקים, הוא כמובן נבחר תמיד ראשון, היה היה זריז, מהיר, מבריק, ממש כדורגלן על, בימים שרונאלדיניו, רונאלדו ומסי היו תינוקות או לא היו קיימים בכלל. טל בניה זה, שגם היה חבר שלי, היה, למרות היותו כדורגלן על, קודם כל ילד צנוע ותלמיד מצויין, כל כך להבדיל מרוב הכדורגלנים של היום. הוא שיחק בילדים של הקבוצה, של מכבי פתח תקווה, ובאמת הפך אחר כך לכדורגלן מקצועי אמיתי, ששיחק בקבוצה ואף הבקיע שערים רבים ויפים, לזמן מסויים מההבטחות הגדולות של הכדורגל הישראלי.

קטע מידיעות אחרונות של 1994

טל בניה כיום, שהוציא ספר ב-2006 ושמו "ככה לא בונים חופה" והוא לא (!) על כדורגל וכן מומלץ

צילום: שרון רז, אתר "אדריכלות נעלמת", איצטדיון האורווה בפתח תקווה, השדא, המגרש, והיציע המזרחי, שאני זוכר אותו בנוי מעץ

קטע מידיעות אחרונות מ-1980, לקוח מאתר האוהדים של מכבי פ"ת

קטע מידיעות אחרונות מ-1981, לקוח מאתר האוהדים של מכבי פ"ת

צילום: שרון רז, אתר "אדריכלות נעלמת", איצטדיון האורווה בפתח תקווה

הייתי יושב ביציע הבטון שבאיצטדיון, איפה שכל אוהדי מכבי היו יושבים, ואין מדובר במיליונים של אנשים (…), שנות השמונים וצופים בקבוצה, אוהדים, צועקים וגם קצת מקללים, בשקט כזה, ואלו שנות השמונים ואיזו קבוצה זו היתה ואיזו תקופה:

אייל בגלייבטר, גדי בן דרור, גדי מכנס, עודד מכנס, דוד ספיבק, ניסים ברדה, מרכוס, עופר פביאן, עג'מי, מקמל, הרצל פיטוסי, קובי אז'ובל, אורי פלד, נוריאל, פרוספר כהן, לבקוביץ', נוריאל, דורון רבינזון, שאפיק אל-הוזייל, תמיר דניאל, מיכה צופין, שרון צופין, רן בן שמעון, אסי בן שמעון, אלישע לוי ומעל כולם ניסים כהן, האיש והאגדה, אגדה ידועה אבל אולי נשכחת ולא ידועה מספיק, הכדורגלן אולי הכי מבריק שהיא כאן בשנות השמונים, והיה לא פחות טוב ממלמיליאן הענק וממשה סיני הגדול.

ניסים כהן, זינאדין זידאן הישראלי, ארכיטקט נמוך וקל רגליים, מוסר בחסד ומנהל על המגרש. לא היה פליימייקר כמוהו, אולי רק אייל ברקוביץ' בשיאו.

אם יש עכשיו היכל תהילה לכדורגל הישראלי, ויש, אז ראוי, להכניס לשם בהקדם ובדגש מיוחד, את הכדורגלן הענק הזה, ניסים כהן.

ניסים כהן, תמונה קטנטנה, שחקן ענק

קטע מידיעות אחרונות מ-1982, לקוח מאתר האוהדים של מכבי פ"ת

קטע מידיעות אחרונות מ-1983, לקוח מאתר האוהדים של מכבי פ"ת

איזה זכרונות. היה את הדרבי המיתולוגי ההוא, ב-1980, חמש אחת על הפועל פ"ת, משחק שפוצץ בדקה השמונים. הייתי אז בצופים, באיזו פעולה, בטיול, במבצר אנטיפטרוס או ליד הירקון, צמוד לחבר עם טרנזיסטור, שומעים את ההתפתחויות, ועפים לאוויר בכל פעם שיש גול למכבי, איזה זיכרון, איזו שבת.

צילום: שרון רז, אתר "אדריכלות נעלמת", איצטדיון האורווה בפתח תקווה

צילום: שרון רז, אתר "אדריכלות נעלמת", איצטדיון האורווה בפתח תקווה

קטע מידיעות אחרונות מ-1984, לקוח מאתר האוהדים של מכבי פ"ת

מסוף שנות השמונים ועד לסוף שנות התשעים קצת התנתקתי מכדורגל ומהאהדה לקבוצה, שנות השירות הצבאי ושנות הלימודים האקדמאיים, שנות ההתבגרות ושנות הזוגיות, גם שנים בחו"ל, התרחשה בהן התנתקות אורגנית שאין לי דרך הגיונית להסבירה לגמרי, אך החיבה למשחק והחיבה לקבוצה (כמו גם לקבוצות אנגליות) חזרו כאמור עד לסוף התשעים.

צילום: שרון רז, אתר "אדריכלות נעלמת", איצטדיון האורווה בפתח תקווה

צילום: שרון רז, אתר "אדריכלות נעלמת", איצטדיון האורווה בפתח תקווה

העניין הוא בהחלט מאוד נוסטלגי, עניין של אב ובנו, עניין של סב ונכד, עניין של מכבי, עניין של עיר, עניין של חברים ובמיוחד עניין של שנות הילדות והנערות בתקופה הנהדרת של שנות השבעים והשמונים, תקופה טובה להיות בה ילד, תקופה טובה לגדול בה.

סבא שלי, יליד פ"ת ויקיר פ"ת, נפטר בשיבה טובה לפני שנים מספר. כך נגמרה אהדתו לקבוצה. אבא שלי עוקב בחצי עין, עדיין. ואני מחובר שוב, מחובר אל העבר, מחובר אל ההווה, מחובר לחלק מהביוגרפיה שלי, ביוגרפיה שכוללת קבוצה בכחול על דשא ירוק. תמיד עם האשליה שמכבי פ"ת תנצח, בכל משחק, תמיד עם הרצון, לפעמים עם האכזבה, תמיד עם התחושה שזו עדיין הקבוצה ההוגנת ההיא, האטרקטיבית, זו שאין לה שונאים רבים, חוץ מאוהדי הפועל פ"ת.

קטע מידיעות אחרונות מ-1986, לקוח מאתר האוהדים של מכבי פ"ת

קטע מידיעות אחרונות מ-1987, לקוח מאתר האוהדים של מכבי פ"ת

כמובן שהכדורגל השתנה, הוא פחות טוב היום, כך עושה הרושם, פחות אמיתי, פחות בשביל הסמל והמועדון, עם הרבה פחות צניעות, עם הרבה יותר תקשורת וכוכבנות, עם שחקנים מפונקים ולא מוכשרים בטירוף.

איפה יש היום שחקן כמו טל בניה? איפה יש היום שחקן כמו אייל בגלייבייטר? כמו גדי מכנס? כמו עודד מכנס?איפה יש היום קשר זהב, מלך מסירות ובישולים, מנהל ואדריכל על המגרש כמו ניסים כהן האגדי?

אבל הם עדיין מונחים בנישות בזיכרון, חוויות של פעם, כשחיי שלי היו אחרים, כשהייתי ילד, כשחייהם של הסובבים אותי היו אחרים וכשהמדינה הזו היתה נראית ומתנהגת אחרת.

100 שנה של היסטוריה. המועדון השני הכי ותיק בארץ, ותקופה ספציפית שמבוטנת אצלי לעד בראש.

1935 מכבי פתח תקווה חוגגת גביע ראשון (תצלום ארכיון, מתוך כתבה בעיתון "הארץ" של אשר גולדברג)

 
 

1940 מכבי פתח תקווה, גביע "הארץ" (תצלום ארכיון, מתוך כתבה בעיתון "הארץ" של אשר גולדברג)

צילום: שרון רז, אתר "אדריכלות נעלמת", איצטדיון האורווה בפתח תקווה

צילום: שרון רז, אתר "אדריכלות נעלמת", איצטדיון האורווה בפתח תקווה

Advertisements