באוקטובר 2007, לפני קצת פחות משנתיים, צילמתי את פסז' תמר באלנבי 111 בתל אביב. חנות השען והשען עצמו לכדו את עיניי, וגם את ליבי. היצגתי את עצמי, שוחחתי איתו ועם עוזרו לא מעט, ביקשתי רשות וגם רשמתי לי כמה דברים על פתק. ייקח לי זמן רב לנסות ולמצוא את הפתק הזה. אתמול נתקלתי שוב בצילומים הללו ונדלקתי שוב מהאיש הצנוע הזה, מהמקום המקצועני והחביב, מהפשטות. חנות קטנה וישנה, אך מתפקדת, הממוקמת בבניין גדול וכיום נטוש, בפסז' קרקעי שרובו מוזנח ונטוש גם הוא. שריד לתקופה שהיתה ואיננה. הזמן לא עוצר, החרב מונפת מעל הבניין הזה כבר זמן רב, וזה עומד להתממש, המקום יימחק, כמו רבים אחרים, ואיתו גם החנות הזו, שאינני יודע אפילו, אך מקווה, שהיא עדיין פועלת עד היום.

אני מוריד את הכובע המטפורי בפני האיש הזה, עוזרו, בפני שענים ותיקים, בעלי מקצוע צנועים, אנשי שירות ועמל, אנשי חריצות ויושר, אנשים מבוגרים עם מקצועות נעלמים, בפסז'ים נעלמים של בניינים נעלמים. כבוד. להמשיך לקרוא "השען בפסג' תמר"