לפני כחודש חודשיים סיפר לי בני על הסרט הזה. הוא כנראה ראה "בקרוב" שלו בקולנוע. אחר כך באמת ראינו פוסטר שלו באנגלית בקולנוע "גת". מיטבולס. הסרט על כדורי הבשר. "מעונן, עם סיכוי לכדורי בשר". עכשיו הגיע הסרט לארצינו. אך לא ידעתי אם לצחוק או לבכות. דבר כה מגוחך כבר מזמן לא נראה על מסך "תרגומי" הסרטים במדינה הקלוקלת הזו. "גשם של פלאפל". איך הפכו כדורי בשר לכדורי פלאפל. ראבאק. פלאפל? יש גבול לא? צריך להיות גבול לכמה שחושבים שאנחנו מטומטמים, ולכל השקרים הקטנים הללו שעליהם גדלים ילדינו. עיוות קשה של המציאות. טוויסט תרגומי שכמו רוצה להעלים את עניין הבשר וכדורי הבשר הלא בהכרח פופולריים ולשווק זאת כמאכל העממי. הבוז לכם, האחראים שם למעלה. שם למטה. התחתית של התחתית. ביוב כזה של שקרים כבר לא נראה מזמן במחוזותינו. הוא רק נראה כל יום וכל שעה. השקרים מציפים כאן את חיינו עד בלי דעת. כמעט הכל כאן שקרים. עולם של שקרים.

מתי יפסיקו כאן עם השקרים?

נבחרת ישראל בכדורגל לא טובה מספיק. תמיד לא. מכבי תל אביב אינה קבוצת הכדורסל היחידה והטובה באירופה. ב-48 הם לא ברחו, רק, אלא גם ואולי בעיקר הוברחו. ב-67 כבשנו שטחים שאינם שלנו. אינם שלנו. לבנון היתה פארסה מדממת. אנחנו לא הכי חזקים בעולם. אנחנו גם ממש לא בהכרח הצודקים או הצודקים היחידים. לכל מטבע שני צדדים, ולא רק צד יהודי או ישראלי. אולי די כבר? אולי באמת די כבר? מאכילים אותנו, מילדות, בכל כך הרבה טינופת שיקרית. אז לפחות את סרטי הילדים תעזבו בשקט. באמת. מה אמור ילד בן 10 להבין כשה"בקרוב" שהראה לו כדורי בשר היורדים מהשמיים מתחלף בכדורי "פלאפל" היורדים מהשמיים. ראבאק. אבל באמת ראבאק. נכון, זה עגול וקטן וגם זה עגול וקטן. די נו. ראבאק. זה כבר כמעט בלתי אפשרי להיות כאן. להלך בין כדורי הבשר, כדורי הפלאפל והשקרים שיורדים עלינו מהשמיים כל יום וכל לילה. די. ראבאק!