1
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
12
13
14
15
16
17
18
19
20
21
22
23
24
25
26
27
28
29
30
31
32
33
34
35
36
37
38
39
40
41
42
43
44
45
46
47
48
49
50
51
52
53
54
55
56
57
58
59
60
61
62
63
64
65
66
67
68
69
70
71
72
73
74
75
76
77
78
79
80
81
82
83
84
85
86
87
88
89
90
91
92
93
94
* כל הצילומים על ידי (שרון רז).
* אני רוצה להוציא ספר צילומים.
* אני רק מדבר על זה ולא עושה כלום.
* מי שיכול ממש לעזור עם הנושא, מוזמן לפנות אליי במייל.
* כל הצילומים צולמו על ידי בקיץ 2007, בין יוני לספטמבר.
* כל הצילומים צולמו בעיר פתח תקווה שהיתה ב-2007 בת 129.
* פתח תקווה היא אובססיה, נכון, אבל היא היתה גם עבודה אז.
* כל הצילומים הוקטנו כמה פעמים באיכותם ובגודלם כדי להתאים לגלישה ברשת.
* כל הסשנים של הצילומים מופיעים בתוך אתרי "אדריכלות נעלמת".
* 94 צילומים אלו נבחרו מתוך מאות רבות מאוד של צילומים.
* יכולתי לעשות מזה 8 פוסטים, או 12 או 20 פוסטים.
* בחרתי לשים את כל אלו כאן מסיבותיי שלי, נמתח קו סיום על קיץ 2007.
* יש לי הימורים די בטוחים לגבי אלו צילומים יהיו פופולריים יותר.
* אני? אם אני צריך לבחור אחד אז זה יהיה צילום מספר 58, אבל אינני צריך לבחור רק אחד.
ספטמבר 28, 2009 at 2:16 am
הכי אהבתי את 38, שרק במבט שיניתי גיליי שהיצורים המוזרים הכחולים שנראים כאילו פושטים על המבנה הנטוש הם שקיות אשפה.
ספטמבר 28, 2009 at 2:30 am
לסבתא שלי היו את אותם וילונות כמו בתמונה 70. לא חשבתי שאזכה עוד פעם לראות את הדבר המכוער הזה. תודה
ספטמבר 28, 2009 at 2:38 am
עוד לפני שראיתי את המשפטים למטה, חשבתי שצילום 58 הוא הנבחר שלי. פתאום מעניין לראות איך זה נראה בשחור לבן.
ויש גם אחרים שאהבתי מכולם:
70, 73
64, 65
ספטמבר 28, 2009 at 5:14 am
צילומים יפהפיים.
תפס אותי 28 עם השלטר שמוציא לנו לשון.
ספטמבר 28, 2009 at 5:19 am
הרווחת של: נלבישך שמלת בטון .ראה רשמים מהעיר רחובות.
http://www.e-mago.co.il/item-181.htm
"מזרחית לביתנו ברחובות משתרעת כברת אדמה ירוקה שנותרה לפליטה בין מגדלי הבטון הנישאים וסוגרים עליה מצפון, מערב ודרום. בעבר היה שם פרדס, שהפסיק לפרנס את בעליו, ולכן נעקר ופינה את מקומו לשגשוגו של חורש טבעי. כך עלה הצומח מן האדמה ועטף את פניה הקמוטות בפסיפס ארץ ישראלי מרהיב של אלון, ברוש, חרוב, אלת המסטיק, לוטם וכל מיני בתה וצמח.מזה מספר שנים ריחפה לה השמועה שכרישי הנדל"ן עומדים לנעוץ את מלתעותיהם בכברת האדמה הירוקה, אך ניתן היה להתנחם בשמועה אחרת שסיפרה על סיבוכים ביורוקרטיים, מוניציפאליים ומשפטיים של פרצלציה, תאוות בצע וחמדנות, שהיו אמורים לעכב את הבנייה בשטח למועד בלתי ידוע.
אם עדיין נותרה תקווה כלשהי בעניין הצלחת יוזמתה של תושבת השכונה להצלת השטח הירוק, המחישו לה אדוני העיר מי הוא בעצם זה המושך בחוטים. באחד הערבים התפשט ריח שריפה בכל האזור, ותושבי השכונה הופתעו לגלות שהשטח הירוק בוער בלהבות אש. ההבערה היזומה של כברת האדמה הירוקה נמשכה בימים שלאחר מכן, עד אשר השטח כולו הפך להיות שחור.
ספטמבר 28, 2009 at 6:06 am
בחירות קשות, צילומים מדהימים, צבעים מעולים, צלם מיוחד.
34 – הכי מוזר
38 – מפחיד. האשפה משתלטת על כדור הארץ.
50 – השרדות
55 – נראה כמו ציור. מקסים
76 – נוף ילדותי
75 – יש לי חולשה לגזעים
10 – משהו טרי ואופטימי בתוך הכאוס הזה, וברוח הימים האלה.
גמר חתימה טובה ותודה על השיתוף
ספטמבר 28, 2009 at 6:32 am
אחת הסדרות היותר יפות שלך. 58 מפחיד. רוחות הרפאים של העתיד.
ספטמבר 28, 2009 at 7:31 am
58 הוא כמו ציור
64 65
עושים לי כאב בטן מרוב יופי
אמיתי לגמרי
ספטמבר 28, 2009 at 7:49 am
בצילומים המדהימים הללו אני רואה את את דמותו של אבא שלי, שהיה אמן- צייר ואדריכל נוף…
הצילומים שתפסו אותי וריגשו אותי מאוד משום מה:
8
42
64
65
83
84
תודה ששיתפת ותודה שאתה מנציח את מה שרוב רובנו לא רואים.
אשמח אם תממש את חלומך ותוציא ספר צילומים.
ספטמבר 28, 2009 at 8:00 am
מרתק.
לא צריך לבחור צילום אחד, כל אחד מהם הוא תחנה. 65 יכול לתת כותרת: מפת אמריקה, פתח תקווה.
ספטמבר 28, 2009 at 8:11 am
יהיה לי קשה להתחיל לבחור.
מסקרן לשאול איפה נמצא הוילון ואיפה הרצפה ואיפה ואיפה.
אם תוציא ספר זה יקל על כל העניין הזה של שאלות 🙂
יותר מזה לצערי אני לא יכולה לעזור…
ספטמבר 28, 2009 at 9:07 am
הצילום שלי הוא מפת אפריקה ב-65
ספטמבר 28, 2009 at 9:25 am
דפנה תודה
38 הוא צילום ממקום שהיה נקרא חוות אטינגון, בעיקרון איזור לשימור, כולל מגדל המים הקטן, בעבר היה מקום מרהיב עם בריכת מים לנוי ופרדס וכ"ו, שקיות האשפה הן עדות לכך שמשפחת פשע כלשהי (ששש) השתלטו על המקום לצרכי עסקים כלשהם (באמת, בדוק) עם אשפה, פלסטיק ובקבוקים
את מגדל המים צילמתי כמה פעמים בהזדמנויות שונות, כל פעם אני מגיע לבדוק שהוא עדיין עומד
מני תודה
ידעתי שמישהו ייתפס לוילונות, אני אוהב אותם, במיוחד עם התכלת והזווית של הקירות
זהו מבנה בטון כנראה מבנה הבטון הראשון למגורים, בחצר למפרט בעבר, ליד חובבי ציון, יש שם גם מרצפות מדהימות
חוה תודה
58 יכול להיקרא "שחור לבן" כי למרות ה"צבע" הוא כל כך שחור ולבן
במקום היה הפרדס הראשון של פ"ת, הוא נשרף, ואני באתי אחרי השריפה
זהו גם איזור בית הפרדסן שצולם על ידי כמה וכמה פעמים, ברקע שכונת מגורים חדשה וכל האיזור הזה שבין הפרדס למגדלים הוא טעון ריגשית מבחינתי כי שם היה בית הקירור של סבי, שאותו הספקתי לצלם רק בחטף לפני שנהרס, ואני עד היום מסרב להאמין הנהרס מבלי שהספקתי ממש לצלם אותו לפרטים, זה אוכל אותי
סבי וסבתי היו פעם באים לישון כל יום כיפור אצלנו בבית בפ"ת וסבי היה הולך בבוקר יום כיפור, כמו עכשיו, עד לבית הקירור ברגל לסגור או להפעיל איזה מכונות, איש מדהים היה
64, כן, הוא מקיר בבית ראב/אלישיב, ו-65 מחדר נטוש בבית גודמן רוטברד, שניהם מיועדים לשימור
על 70 כתבתי למני, ו-73 הוא מאותו מבנה קטן מבטון, ריצוף וסולם במסדרון צר מאוד
יוסי תודה
ידעתי שהשלטר יתפוס כמה עיניים, צולם בבית נטוש בשכונת מחנה יהודה בקצה פתח תקווה, כבר לא רואים כאלו
אזרח תודה
כתבתי על 58 וקראתי את המאמר שלינקקת אליו, וגם הגבתי שם, מאוד עצוב וכתוב יפהפה
אילנה תודה רבה
34 הוא מכתובת על בניין גודמן רוטברד ברוטשילד פ"ת, חזית לבנים מרשימה
על 38 כתבתי
50 הוא צילום מבית ימיני לשעבר, נטוש ושרוף, 55 הוא בית הפרדסן, שנשרף גם הוא, היתה לו פעם מרפסת עליונה עם גג רעפים, הוא נמצא באיזור השרוף של תמונה 58
אני אובססיבי לגבי המבנה הזה ותיעדתי אותו כמה פעמים בשלבים שונים, גם צילומי הבאר העמוקה הם משם
75 נמצא בחצר למפרט, גם אני אוהב מאוד עצים וגזעים, מאוד
76 נוף ילדותך אם אכן התכוונת לפרט הברזל, הוא מצוי על חזית בית הספר פיק"א הנטוש והסגור בפ"ת, מבנה לשימור העתיד להיות מוזיאון פעם
את 10 הייתי צריך לשרשר בערב ראש השנה… וגם הוא נמצא טרי וחי ליד בית ותיק נטוש ושרוף…
מרית תודה רבה
יש משהו אפוקליפטי ומפחיד בצילום, כן, הוא יצא באמת חזק, השחור שרוף לבן בוהק הקונטרסטי הזה בצבע ובמשמעות
עידית תודה רבה
את צודקת לגבי 58,ואני שמח שהוא מרתק לא רק אותי
עניתי לגבי 64 ו-65, ידעתי שאת למשל תאהבי אותם, הצבעוניות, הטקסטורות, הצורות
נבט חיטה תודה רבה
מסקרן אותי מיהו אביך, אשמח אם תכתבי כאן או לי
הקיר של 8 הוא באמת קיר מאוד מאוד ישן, לפחות מאה שנה ויותר, בחצר בית משפחת גרינשטיין לשעבר, ליד חובבי ציון, באמת שריד קדום
42 כן, אין מילים, ולגבי 64 ו65 עניתי, אני רואה שהם פופולריים כאן
83 ו-84 הם צילומים ממבנה מסחרי ותיק לפני ששופץ, גם אני אוהב
עפרה תודה רבה
על מפת אמריקה לא חשבתי… כל אחד והקונוטציות שלו, מעניין
תמי תודה
זה בסדר, העיקר הרצון…
שקלתי אם לתת הסבר על כל צילום, אבל ויתרתי, לפחות כאן בתגובות מקבלים הסברים מלאים… תודה
ספטמבר 28, 2009 at 9:28 am
רני תודה
כאמור כל אחד או אחת והקונוטוציות שלו או שלה, תמיד מפתיע
ספטמבר 28, 2009 at 9:37 am
וזה הופך אותו לפייבוריט שלי, אם כי לא להכי איבוקטיבי. פשוט הרגש שעוררו האחרים, גם אם היה חזק מזה שעורר בי 6, הוא עצב.
אף פעם לא חשבתי על פ"ת כעל אחת הערים הוותיקות בארץ (אולי הוותיקה בהן?). תמיד חשבתי עליה כעל סתם פרבר לא מאד מוצלח של ת"א. תודה שהזכרת לי את ההיסטוריה המפוארת שלה.
ספטמבר 28, 2009 at 9:39 am
והכי הרבה 72 כי הוא יכול להיות הכל.
ואתה יודע את דעתי ארוכת הזמן על יכולות הצילום והעין שלך. שנה טובה.
ספטמבר 28, 2009 at 9:49 am
מיותר להגיד איזה צילום אהבתי. זה אחד הסשנים המדהימים שלך שרון, גם תוכנית וגם טכנית. המחשבה על ספר טרטרה לי בראש ככל שגלגלתי את הרצף, שבכמות שלו מתחבר לספר. בקיצור הכל פה, ואין מנוס מלהתמודד עם תרבותניקי אם המושבות. צריך רק להפיח בהם גאוות יחידה, כזאת שיש בקהילות ת"א וירושלים, שמתעדות את היופי והכיעור, באותה מידה. ערי הפריפריה מפספסות את עצמן, חשיבה של חלשים, למה להראות את עצמי בעליבותי.
ספטמבר 28, 2009 at 10:23 am
תמי שוב תודה
מה לעשות? עצב זה הספציאליטה שלי…
זו המציאות, מציאות של עצב
מבין אותך לגבי 6, הוא אכן אמור להעביר חיוך, גם, מעבר לפרדוקס ולעצב…
המכונית הסטרסקי והאצי'ת לוחכת האש הצמודה לבית העזוב, הנטוש ואגב גם השרוף, להבה ושריפה, ממש מעבר לקיר, וגם התיחום הזה, איזור סגור ולעומת זאת המכונית צמודה לקיר הישן
גאה להזכיר את ההיסטוריה, החבוטה… אבל המפוארת, פ"ת "גדולה" בגיל בשלושים שנה מתל אביב, את זה לפעמים שוכחים, היא גם פרבר והיא גם עיר ותיקה, ותיקה יותר, שעומדת בפני עצמה
חלי תודה רבה
מבין אותך לגבי 72, הוא מיוחד, ובאמת יכול להיות הכל, תמצית של הכל, הגיל וההזדקנות, השקט, הצורניות והצבע, הכל על קרעי תרנגולת
דוד תודה רבה
תגובה נוגעת. זה סוג של סשן שבעצם מורכב מהמון סשנים, בקיץ אחד. בעיר שלי. שכבר לא לגמרי מוכרת לי. אבל אני מרגיש אותה. אתה צודק לגמרי לצערי בכך שערי הפריפריה מפספסות את עצמן, אבל אני מתמקד כל השנים בעיקר בפריפריה, בכל הארץ, שכבות של פריפריה, כי כל מה שלא תל אביב נחשב פריפריה…
תודה
ספטמבר 28, 2009 at 10:39 am
בפוסט אחד.
עוד לפני שקראתי את המלים שלך, ראיתי בעיני רוחי את הספר.
האהובים עלי הם
4
25, שנגע ללבי באופן אישי, ממש תחושה חזקה של דז'ה-וו הייתה לי, שהלכה והתחזקה בהתבוננויות חוזרות,
28 – גאוני השלטר הזה
38
42
49
64 (הזכיר לי מאד ציור של גרהRד ריכטר)
83
84
שומרת את הפוסט וממליצה ברשותך
שנה טובה שרון.
ספטמבר 28, 2009 at 11:10 am
אהבתי את רובם…חלקם אומר שירה של מקומות נשכחים. כמו באתר הזה:
http://daddu.net/the-poetry-of-forgotten-places/
ספטמבר 28, 2009 at 11:42 am
יפים מאוד. נורא נהניתי. איך הטבע משתלב באדריכלות המטה ליפול הזו, ולהפך. שיהיה בהצלחה עם הספר.
ספטמבר 28, 2009 at 11:48 am
הנטוש, המתפורר מצטלם יפה (אתה מצלם אותו יפה). יש משהו מכמיר לב בעליבות המבנים האלה ושובה לב בעין האוהבת שמיפה אותם כל כך. כל כך יפים ומכאיבים בעיני הם בעיקר אלה
8 23 30 47 50 ואחרים שיש בהם צבעוניות מדהימה והירוק הזה שצץ לו שם למרות כל הסיכויים.
58 גם מובחרת. עבורי בעיקר בגלל שאני תמיד מוקסמת מהקו הזה שרואים בנסיעה שבו מתחיל ישוב. פתאום צץ לו משהו חי . כאן משהו קצת מפלצתי ואפוקליפטי ברקע החרוך
ספטמבר 28, 2009 at 11:49 am
מקסים ביותר, מלא נשמה עשה לי את היום כפור, הייתי מוסיפה צלום שי במצברוח העכשוי..
ספטמבר 28, 2009 at 11:49 am
בטח אתה מכיר
http://www.guidespot.com/guides/amazing_abandoned_buildings_photography
ספטמבר 28, 2009 at 11:53 am
אלא תמי ברקאי.
ספטמבר 28, 2009 at 12:17 pm
זה שהכוח של התמונות הוא מצד אחד בכמות שלהן. בחיבור ביניהן שלכאורה הוא מקרי אבל ממש לא
ומצד שני בפרטנות שלהן.
כל תמונה עומדת בפני עצמה ויכולה להחזיק בלי עזרה של טקסט או תמונות אחרות.
נפלא.
אני אוהבת את 2, אגב (לא שאת האחרות לא, כן?)
ספטמבר 28, 2009 at 12:58 pm
איזה מזל שזה יום כיפור היום… ויש לי זמן, פנאי, לענות לכולם, לאט לאט…
הר הקסמים תודה רבה
אני רואה בעיניי רוחי את הספר כבר שנים…
אני גם אוהב את 4, זוהי החזית האחרוית של בית הקירו הענק והנטוש והסגור בבר כוכבא, מבנה שייהרס בעתיד הקרוב לטובת עוד פרוייקט מגורים סטנדרטי…
25 מעניינת , כן, מבין את הדה-ז'ה וו למרות שהוא שלך… זהו בית נטוש במחנה יהודה, בעבר איזור עני של קצה העיר
על השלטר כתבתי, גם על חוות אטינגון והאשפה לידה
49 היא מבית ימיני השרוף, נמצא ברשימת השימור של העיר, לא שזה ממש מגן עליו ממשהו, רק תיאורטית
64 מסתמנת כלהיט, שלאגר…
וגם על 83 ו-84 כתבתי, תודה רבה לך ושנה טובה
עמי (וגם עלמה) לגבי הקישורים, קודם כל תודה, אני מכיר המון אתרים כאלו ברשת, מכל העולם, ותמיד כייף לראות עוד, חלקם צלמים מקצוענים מדהימים, באירופה, ברוסיה, בארה"ב יש קומפלקסים מדהימים נטושים
בארץ אני היחיד, ובארץ אלו מבנים ופרטים ייחודיים לכאן, אני גם מתעד כל מיני בתים קטנים למשל ודברים שהם לא מגה קומפלקסים נטושים שכוחים ליד שום מקום, הרבה בתוך רקמות אורבניות וכפריות חיות
יעל תודה רבה פעמיים
עלמה תודה על כל המילים
על 8 כתבתי, גם כמובן על 58
47 הוא צילום מבית ימיני השרוף, צמח בלב המוות, גם 50 משם
23 הוא מבנה מיוחד, לא בית, אולי מפעל ישן כלשהו, במחנה יהודה, גם 30 בית נטוש באותו איזור
חני תודה רבה
תמי- כל תמי זאת את… אוטומטית…נו, תודה על התיקון, וסליחה לשתיכן, תודה תמי, תודה גם לך תמי
אסתי תודה רבה, אני נוטה להסכים איתך ובאותה נשימה להיות מוחמא, יש כאן קטע עם הכמות, היתה כמות מקורית עצומה בגודלה מהחודשים הללו, אותו קיץ, וכן, הפעם יחסית התמקדתי בפרטים, במקור לא כל הצילומים מתמקדים בפרטים אלא למען התיעוד גם מראים מכלול ובמיקוד רחב, חזיתות, בניינים וכ"ו
זה כייף התגובות של כולכם, תודה
ספטמבר 28, 2009 at 1:04 pm
תמונות 11 ו- 35 עוברת לידן הרבה, עניין יומיומי. על תמונה 35 בכיתי אתמול לחבר, סיפרתי שהיו הרבה בתים ייחודיים לידי כשעברתי לפתח תקווה, אללה ירחמי, לפני 25 שנה (לא יאומן!), ואיך הקבלנים מנסים לרוקן את הבניין מיושביו בכדי למכור את האדמה ולבנות עוד בניין מרפסות תריסולים מכוער.
כשאתה מצלם את העיר הזאת ככה, אני כמעט סולחת לעצמי שמחצית מחיי עוברת בפתח תקווה, כי אתה מבין, אני תל אביבית שחיה במזרח, אבל לבי במערב בתל אביב.
בכל אופן, מצאתי שרידי באוהאוז בעיר הזאת, ואם תרצה אקח אותך למקום קסום בבניין לשימור בחובבי ציון, כשבלילה נדלק שם פנס צהוב וזה כמו להיות בעולם אחר. נשבעתי לצלם את המקום, אבל אני מהססת לחפש את המצלמות בביתי, כי ככה אני, עושה הכל מאוחר, או שלא עושה, רק חולמת, אולי אתה תצלם במקומי.
שיהיה בהצלחה עם הספר, יצא מאוד ייחודי, אני בטוחה.
ושנה טובה.
ספטמבר 28, 2009 at 1:17 pm
כולם! ובעיקר אלה שהיו חיים ועכשיו הם רק חלון ודלת ותיבת דאר, בתים נטושים
צילומי שער דווקא משום נידחותם מכמירת הלב
התבוננתי בהם כאילו קראתי טקסט
ספטמבר 28, 2009 at 2:50 pm
צילומים מיוחדים במינם ואפשר לחבר להם סיפורים דימיוניים וגם ריאלים.
כל הכבוד לך בהחלט יכול להוציא ספר ואני אקנה.
רחלי
בלוג בתפוז
ספטמבר 28, 2009 at 3:23 pm
אהבתי דווקא את 45…
אתה מוזמן לפנות במייל אל
http://www.zviorgad.com/
הוא יכול לעזור בהוצאת ספר – הוא גרפיקאי שכבר עזר להוציא לאור.
ספטמבר 28, 2009 at 4:22 pm
צילומים נהדרים
קו מרתק
וגם אני אוהבת את 58 כמעט פסיכודלי
שמחה שהרה המליצה.
ספטמבר 28, 2009 at 5:22 pm
הגעתי מהר הקסמים
ותומנותיך אכן קסמים
החלונות, המרצפות
המפתח
ומה לא בעצם
עולם הולך ונעלם
תודה
אתי
ספטמבר 28, 2009 at 5:24 pm
יודית תודה רבה
אני יכול לנחם אותך חלקית, 11, בית ראב/אלישיב וגם בית גודמן רוטברד 35 הינם מבנים מוכרזים לשימור ומוגנים תיאורטית על ידי העירייה והחוק
אבל כן, ב-25 שנה האחרונות נחרבו הרבה מבנים שהיו או לא היו לשימור, והיסטוריה שלמה נמחקה
מבין לליבך עם עניין המזרח והמערב, כשאני חייתי במערב, בת"א ליבי היה עדיין גם במקביל במזרח, חלקית, אוהב מאוד את ת"א, קשור מאוד גם לפ"ת
אשמח לצלם במקומך או בכל זאת לראות את מה שאת תצלמי משם, יש הרבה באוהאוס בפ"ת, הרבה, שנה טובה
שולמית זו מחמאה לראות תגובה ממך, תודה רבה
רחלי תודה רבה, אגב הלינק לא מביא לבלוג שלך כנראה
עננת תודה פעמיים, וגם אני אוהב את 45, המדרגות הקדומות והטבועות בעשב, לבית ימיני בשפירא
פנלופה תודה, ותודה שוב להר הקסמים, אגב, הלינק לתפוז לא מוביל אותי לבלוג שלה אלא לדף כללי שם
תודה לכולם
ספטמבר 28, 2009 at 5:52 pm
שרון היקר, סדרת הצילומים הנהדרת הזאת היא בעיני מהיפות ביותר שלך. שווה בהחלט ספר. 58 מפחיד ומדהים. אבל מה שמעסיק אותי יותר מכל זה מה ומי אכלו בחדר האוכל בצילום 40?
ספטמבר 28, 2009 at 7:01 pm
כולם יפים והסך הכול נפלא.
אם תלחץ אותי לקיר, אומר – 14, 28, 49, 64, 84.
ספטמבר 28, 2009 at 7:21 pm
אתה משקיען
ואוהב את העבודה
ומצלם נפלא
ואני מקווה שתמצא מישהו שיוציא לאור
את ספר הצילומים שלך
הכי אהבתי את הרימון
ספטמבר 28, 2009 at 7:28 pm
אין לו עתיד!!!
והעבר כאן מוזנח
העבר כאן נעלם אט אט בכאב
יש כאלו שמוציאים המון כסף
כדי להשיג בלטות או חלונות או דלתות כמו בצילומים שלך.
אני אגב מאוד נתפסתי על תמונה מספר 77
אבל חזרתי להביט בכולן שוב ושוב ושוב
שנה טובה
ספטמבר 28, 2009 at 9:24 pm
אמיר היקר- תודה רבה
חדר האוכל הוא תעלומה, מסקרן גם אותי, זה מבנה שתמיד מסקרן אותי, ליד ישיבת לומז'ה שבהרצל, זה בניין עם גגוני בטון קטנים, קומה אחת, בניין מסקרן, לדעתי חדר אוכל זה היה שייך לישיבה כלשהי הקשורה לישיבת לומז'ה, זה כנראה הפיתרון, אני צריך לחזור לשם ולשאול מישהו
נועם תודה רבה
14 חביב, קטן וצנוע, ישן, גם ממחנה יהודה, השלטר, עליו כבר דיברתי או כתבתי… גם על הצילום 49 מבית ימיני השרוף, 84 מככב ו-64 האבסטרקטי הוא בכלל להיט כאן היום…
יעל תודה רבה רבה, הרימון בשבילך, באמת טרי, בשל ומדגים את יופי הטבע
שלומי תודה רבה
אל תזכיר לי את נוהגי הג'יפים שמנסים "להשיג" "מציאות" כאלו מהעבר
אם אהבת את 77 יש לך טעם מעניין ומיוחד, לראות קומפוזיציה דרך הכיעור, זהו בניין נטוש של בית ספר פיק"א המיתולוגי בעיר, שעתיד אולי להיהפך למוזיאון
אני אגב אוהב את הצילומים שלך עצמך בבלוגך, שתמיד הולם ומוסיף המון לראיונות קוראי הספרים, תודה
ספטמבר 28, 2009 at 9:36 pm
בסופו של יום, חייב לציין שהיה כייף מאוד ומחמם לב לקרוא את כל התגובות, וגם מרתק לראות אלו תמונות כל אחד מעדיף או שם עליהן את העין במיוחד, הרבה בחירות לא הפתיעו אותי, חלק טיפה יותר
אני כן מופתע שצילום מספר 21 לא זכה לאיזכור ודרך אגב גם את צילום 85 אני מאוד אוהב
שוב תודה רבה לכולם, למגיבים ולגולשים
ספטמבר 28, 2009 at 11:34 pm
1 21 27 ו-70 הם הפייבוריטים שלי
יש משהו אסתטי בנטוש אצלך. לא בטוחה שזה לא חוטא למסר 😉
אבל האמת היא שאני חושבת שאת הפוסט הזה צריך לבחון יותר מפעם אחת… שלא לומא לפחות שלוש
ספטמבר 29, 2009 at 12:18 am
הריקנות בצילומים האלה פשוט הורסת אותי בכל פעם מחדש, ה"נטוש" הזה, שהוא סוג של נטישה נפשית, איכשהו תמיד פוגע לי ישר בלב
מאוד מאוד אהבתי את 46
את 50
ואת 58
צילומים מלאי עוצמה. מדהימים.
ספטמבר 29, 2009 at 6:10 am
42מצויין
ספטמבר 29, 2009 at 7:13 am
ראבאק… כמה תגובות…
גלית- תודה רבה לך
חיכיתי וציפיתי שמישהו יעלה בגורל את 1, באמת מכונית, אוטומוביל…, כל כך ישן/ישנה ונהדר/ת
21 הנה הצדיק/ה, מרצפות 27 הן מהבית הנטוש של השלטר, מחנה יהודה ו-70, חחח, כן, מתאים לך, הוזכר גם הוא, לטובה ולרעה…
בועז תודה רבה
46 ו-50 הם מבית ימיני השרוף והיפה למרות כך
46 יצאה באמת טוב
ועל 58 האפוקליפטית דיברנו, תודה אחי
מוטי תודה רבה
זה ממש נחמד לראות מי אוהב מה, מי מתחבר לאיזו תמונה, תיבות הדואר מעבירות איזה משהו יותר ישיר יחסית לבני אדם, קונוטציה יותר נוגעת באנשים שלהם מיועדים המכתבים, דרך הצורה שבה הכל נראה, דחוס, פעור, סגור, תיבות ששייכות, והן גם אובייקטים, צורות, צבעים, תודה
ספטמבר 29, 2009 at 7:55 am
מוצאת את עצמי חוזרת שוב ושוב לצילומים שלך.
ממגנט. מפעים ומרתק.
כל צילום ראוי.
כל תמונה יש בה אמירה.
ראיתי גם את הצילומים של ממלון לידו, הנושק לים המלח. עוברת שם המון. יש כל כך הרבה מקומות נטושים וראויים לעין רגישה כשלך שינצרו וינציחו אותם ויציגו אותם לעיני כל.
ושוב תודה על מלאכתך המבורכת.
ספטמבר 29, 2009 at 10:20 am
נתקעתי על מספר 45 ליותר זמן מהשאר.
המדרגות האלה שהטבע השתלט עליהן ואין מי שירמוס בדרכו את הצמחים שגדלו.
כל התמונות יפות, חדות, מעבירות אוירה ומעוררות מחשבה על זמן אחר.
תודה על התענוג.
ספטמבר 29, 2009 at 11:04 am
פתח תקוה תמיד נראתה לי עיר איומה. הגיע הזמן שתעשה את פרויקט תחנות האוטובוס המזעזעות – ותכלול כמובן את זו שבה
ספטמבר 29, 2009 at 11:47 am
אין פה תמונה שלא ראויה לאיזושהי התייחסות
אני יושבת עם כל מיני תמונות (בלי קשר, בכלל בלי קשר..), כבר כמה זמן ויש שם כמה של החלונות שלך, לא מפה ועגילים על הקיר וכל מיני.
אתה מדבר עם המצלמה, מה
אתה לא יודע את זה??
ספטמבר 29, 2009 at 1:08 pm
פיוט בתמונות. מצאתי נחמה ביופי של הישן בדיוק בסמוך להרהורי העצבות של יום הולדתי.
ספטמבר 29, 2009 at 1:13 pm
אין ספק שמתבקש פה ספר צילומים,למרות שיהיה קשה מאוד להחליט אילו צילומים יכנסו לספר כזה .
אתה אומנם מסווג את הצילומים לפי ערים/אזורים/מתחמים,אבל חלקם הגדול היה יכול להצטלם בכל מקום כי עזובה,הרס והזנחה נראים לרוב אותו דבר.
אהבתי במיוחד את 9-27-29-63-68-69-73-87-88 שמזכירה לי כמה השקעה ויופי היו פעם במרצפות לעומת הניכור והשיעמום של אלה היום.
21 ממש נראית כאילו לקחו צבעים ומכחול וציירות את החלון הזה.
אהבתי את 55-58 המתפורר מט ליפול מול החדש והניבנה,ואח"כ כבר נשרף הישן אין לו זכר.
גם 32 גזעים גדומים עושה רע על הנשמה.
33-50 תריסים כאלה דוקא יש מגמה לשמר ואפילו להזמין כאלה חדשים אלא שזה עולה הון עתק.
38 צילום הזוהמה דוקא הצטלם טוב וצבעוני,יהיו כאלה שיקראו לזה אומנות.
90 עם הירוק הדגים והטבע בלי בטון הרוס או בנוי,ממש מזכך את הנשמה.
גם 45 נהדר,טבע שמתעקש להשתלט על מה שהותירו בני האדם אחריהם.
ספטמבר 29, 2009 at 7:12 pm
נבט חיטה, באמת תודה, תגובתך מאוד נוגעת
אתי- מבין אותך לגבי הצילום הספציפי ותודה על כל המילים
איתמר תודה, היא לא עיר ממש יותר איומה מאחרות, ולגבי תחנות אוטובוס, איני מתכוון לצלם את הנוראיות, מדי פעם אני מצלם ישנות וכאלה שמעניינות, אותי
עידית, שוב תודה רבה, באמת, לא יודע כלום לגביי ולגבי המצלמה, פשוט עושה, מרגיש וזהו
יפה -יום הולדת שמח, צאי מהעצבות, שמח שאני אולי מעט מנחם, מקווה, בריאות ואושר ותודה רבה
אורית תודה רבה
זהו, שפעם היה יופי, יותר קטן כזה, צנוע
9 הן המרצפות מבית גרינשטיין, 29 מהמרפסת החיצונית של בית גודמן רוטברד, 63 מבית ראב/אלישיב, שם קשה לראות שרידים, 68 חיצוניות מבית גודמן רוטברד, 69 מבית הבטון הקטן בחצר למפרט, 73 כנ"ל, 87 ו88 מבית שפירא
כולן מרצפות ישנות, אותנטיות, נהדרות
מסכים איתך לגבי התריס ב-21
55 עד 58 זהו בית הפרדסן, שנשרף גם הוא, ופרדס וינדזברג השרוף
הגזעים לא סתם שם, הקו עם המילה אמנות לפעמים דק מאוד, והדגים באמת עושים טוב
המדרגות ב-45 מסתמנות גם הן כפופולריות
תודה רבה
ספטמבר 30, 2009 at 7:40 am
איזה עין יש לך, ששמה לב, שלוכדת…
צילומים נהדרים!
ספטמבר 30, 2009 at 10:24 am
שתי עיניים… תודה רבה אורית, טוב לראותך שוב כאן, תודה
אוקטובר 2, 2009 at 10:05 am
מרגש וחשוב
בצילום מס 11
הבית שבו חי אבי סבי, יהודה ראב
ושבו נולד בנו, אלעזר. ב1889
סבא שלי, שלא זכיתי להכיר
ושאני נקראתי על שמו
ושסבא שלך היה חברו הטוב
אוקטובר 2, 2009 at 5:46 pm
רזי תודה רבה
וכן, אני יודע את כל זה
כבר כתבת אתה והגבתי אני לגבי הנושא
מוזר איך העולם (הארץ) קטן, אבל מסתבר שיש בינינו קשרים דומים למקום, לאנשים, שהאנשים האחראים לנו נפגשו בעבר, זה מעניין
הבית הזה אגב מוזנח בצורה קשה, ומשמש כסוג של מחסן מפוקפק כיום, עצוב, אבל לפחות יש את השילוט שהוא בית לשימור ואת הכוונה להגן עליו, ואני מקווה גם לשמור עליו ולשפץ אותו בכבוד ובעדינות יום אחד
אוקטובר 2, 2009 at 9:13 pm
וואו, איזה סט תמונות. מה אני אגיד. חלקן אפילו מאוד מוכרות חלקן האחר מזכירות
נשכחות…
מבחינתי, העצובה מכולן היא דווקא האחרונה, מס' 94. בית קולנוע היכל. היום אפילו את משטחי העץ השרופים כבר לא רואים ורק מסגרות המתכת נותרו כעדות אילמת לפוסטרים הענקיים הצבעוניים שקראו לכל לראות איזה סרט רומנטי קיטשי או אקשן מלהיב והזמינו אותך לשעה וחצי או יותר של חלום. אגב, תמונות 79 ו80 הן מאותו איזור?! זה נראה לי מוכר אך אני לא מצליח לקשר זאת באופן מלא.
לגבי חוות אטינגון אני עובר באיזור הזה לפעמים בהליכות ונראה לי שלא ישאר שם דבר מלבד המגדל והדקלים, ואולי גם זה יעלם עם הזמן. כמה חבל.
חוץ מזה, אם הייתי עורך את הספר צילומים שלך, שבמהרה ויגיע בשנה הבאה ל… (השלם את החסר) הבנויה, הייתי קורא לכל אחד מהפרקים במילה: אבן, ברזל, עץ, מים, פלסטיק ועוד כיד היוצר והדימיון הטובה…
שרון, אומנם אתה כבר לא תושב העיר אבל בהחלט מדובר בפוסט פטריוטי יוצא מהכלל. את מפתח העיר כבר קיבלת? : -)
אוקטובר 3, 2009 at 9:56 pm
יוסי תודה רבה
זו מהיכל אכן עצובה
עוד יותר גם בגלל העובדה שאני ניסיתי בעצמי אפילו לנסות ולהשפיע על כך שהבניין יוכרז לשימור גם בגלל איכותו וגם בגלל שהוא הקולנוע היחיד בפ"ת שנשאר במקומו, וגם יכול להיות שוב מנוצל לצרכי הציבור, אך לצערי ייתכן והבניין יימכר וייהרס
79 ו-80 הם החלק האחורי שמאחורי בניין השופרסל ברוטשילד, היכן שהיה פעם ממש כאן בית קפה הציפור הכחולה מתקופת הבריטים וחצר עם קולנוע גן אור הקייצי, שמספרים עליו ותיקי העיר, אחר כך זה הפך בשישים או בשבעים למגה פרוייקט חדיש, עם פסז', וכיום גם זה כבר נראה חרב
מקווה מאוד שמגדל המים בחווה לא ייהרס אף פעם
תודה על ההמלצה המעניינת לגבי ראשי הפרקים בספר העתידי
תודה שוב, סבי היה יקיר פ"ת, הייתי בטקס פעם, יותר מזה אין לי זכות או כדאיות לדבר…
אוקטובר 4, 2009 at 8:41 pm
אני רק מקווה שהגורל של היכל לא יהיה כגורל של רבים מבתי הקולנוע בארץ.
הנה למשל כתבה על קולנוע תל אביב שנמכר לא מזמן. במקומו יגיע עוד מגדל, אלא מה…
http://192.118.0.136/online/54/ART1/946/452.html
אוקטובר 5, 2009 at 8:00 am
כן, ידוע, הייתי שם בשבת בבוקר, צולם, כוסה, על כל חדריו, וחלליו, בניין ענקי ומורכב, סתם ייעלם לו, הקולנוע הגדול בעיר
יולי 12, 2010 at 4:13 pm
כאחד שנולד בפתח תקווה מאוד מרגש אתי לראות את התמונות מילדות זכור במיוחד התמונות של הבניין של שופסל ברושילד ומגדל המים שהיינו מטפסים עליו ונהנים מהנוף
יולי 15, 2010 at 10:14 am
ערן תודה רבה על תגובתך
פברואר 11, 2013 at 2:04 pm
תמונות נהדרות
במקום המדרגות העגולות בתמונה של בי"ס נצח בנות בפתח הבנין (תמונה 53)
היו 3 מדרגות מלבניות (שהיו כבר מפוררות כשלמדתי שם בשנות ה80')
טוב שהודות לחוזה ההקדש של 2 בתי הספר, אי אפשר להרוס אותם למרות נסיונות העירייה…