מגה-פוסט זה הוא היחיד שלא הצליח לעבור מהבלוג "נטוש" באתר "רשימות" לכאן, לבלוג "נטוש" במערכת "וורדפרס", לצערי הרב. הוא כבד מאוד ומכיל המון טקסטים והמון תמונות. אנסה בהמשך שוב לשחזר אותו, אם אצליח, לא בטוח שזה יעבוד. עם הגולשים הסליחה. אתם יכולים להתנחם בינתיים רק בתגובות.
תגובות אחרונות
 | שרון רז על מתחם הנופש והחינוך "אורים… |
 | Emanuela Siyar Barza… על מתחם הנופש והחינוך "אורים… |
 | אילן רונן על מתחם הנופש והחינוך "אורים… |
| שרון רז על מתחם הנופש והחינוך "אורים… |
| Emanuela Siyar Barza… על מתחם הנופש והחינוך "אורים… |
נטוש - שרון רז 
אוקטובר 15, 2009 at 8:07 pm
חייבים לעמוד על המשמר לטובת קולנוע גת
אוקטובר 15, 2009 at 8:31 pm
הלב נכמר.
איך קרן ת ל אביב לא פונה אליך להוציא אלבום צילומים/חוברת זכרון אנ'לט מבינה. אני אנסה לקשר אם אצליח.
אין עליך. באמת 🙂
אוקטובר 15, 2009 at 8:40 pm
פוסט מדהים חשוב ויפיפה.
אין ספק שעל בתי הקולנוע עברו תהליכים אורבניים רבי-עוצמה ומהירים, הרבה יותר משימושי קרקע אחרים.
אני מניח שזה קשור בחלקו להיותם מבנה שנשען על טכנולוגיה שמשתנה במהירות, למבנה הבעלות הריכוזי ולעוצמה הכלכלית שנדרשת לתפעול השוטף.
מעניין איזו דמות יש לתהליכים כאלה במדינות אחרות ואם נימצאו שימושים חדשים למבנים המיוחדים האלה ונוסחאות לשימורם.
אוקטובר 15, 2009 at 9:33 pm
בדרך כלל פוסטי בתי הקולנוע שלך לא מעוררים בי נוסטלגיה, אבל בזה הצלחת לגעת לי בכמה נימי זיכרון. לקולנוע פריז הייתי מגיעה בשבתות כדי לצפות במופע הקולנוע של רוקי, את קולנוע פאר ותכלת אני זוכרת לטובה כי הם ורק הם הקרינו סרטים שרציתי לראות. לא תמיד יצא לי להגיע אליהם בזמן, אבל הם התקבעו לי בתודעה כבתי קולנוע שמקרינים סרטי איכות.
וגם חלק מבתי הקולנוע שתהילתם דהתה הרבה לפני זמני, אבל נראים כמו מבנים שהותירו לא מעט פיות פעורים בזמנם, כמו אלהמברה, הצליחו לפרוט על נימי נפשי. מבנים יפהפיים שכאלה ראוי היה לשמר ולו רק בשל ערכם הארכיטקטוני.
כרגיל, כל הכבוד על ההשקעה, הפירוט, היסודיות והאכפתיות. אתה נכס לרשימות ולעולם הצילום, ומגיע לך לקבל הכרה והערכה בקנה מידה הרבה יותר גדול על פועלך.
אוקטובר 15, 2009 at 9:57 pm
ספרתי 8 בתי קולנוע שביליתי בהם בילדותי ונסגרו.
באמת עצוב.
אוקטובר 15, 2009 at 10:36 pm
כפרויקט תיעודי עשית עבודה יפה, אבל אני לא מבין את כאב הלב. בנינים כמו בני אדם, נולדים ומתים. הצרכים משתנים ואיתם משתנה הסביבה. כמו שלא היית רוצה לגור בבית קברות, כך אין טעם לגור בתלים ארכיאולוגיים.
לכאורה הכאב הוא על הבנינים, אבל נראה לי שהכאב האמיתי הוא על ילדותינו שנעלמה, וההבנה שאנחנו, כמו בנינים אלו, מזדקנים.
קרא קצת קוהלת, אולי זה יעזור.
אוקטובר 15, 2009 at 10:42 pm
וואלה שרון, הבאת את הסרג'נט פפר שלך!!!!
אוקטובר 15, 2009 at 10:59 pm
הכי הגיוני זה לעשות על זה סרט, למען האמת, כי להעביר בתי קולנוע לדפוס, בין שתי כריכות, זה קצת כמו לעקור לבת ים את מיתרי הקול…
🙂
אוקטובר 15, 2009 at 11:08 pm
וואו, מרגש וקשה לצפייה כשכל העושר והחורבן גם יחד.
במהיר, לגבי התוספות, הבניין מול קולנוע תל-אביב היה תיאטרון אהל (שום קשר לאהל שם בבלפור) ולא הוקרנו בו סרטים. כנ"ל בית החייל, רק למופעים. בית לסין לעומתם, היה מועדון קולנוע של ימי חמישי, בשנות ה-60' וה-70', עם הרצאות של דוד גרינברג, ההשכלה הקולנועית של דור טרום-הסינמטק. בימי שבת בערב היו מוקרנים בו גם כן סרטים ישנים. למיטב ידיעתי גם בצוותא הישן הישן (זה שלפני לונדון מיניסטור וגם לפני מאפו) היה מועדון סרטים, צריך קשיש תל-אביבי שיגיד איפה.
אוקטובר 15, 2009 at 11:28 pm
אוהב כמה צילומים אבל אבל קופת הקולנוע צילום חזק
אוקטובר 16, 2009 at 12:57 am
מוות הקולנוע העירוני, נראה מתי תוכל לצלם את הסינמה סיטי וחבריו נטושים.
פוסט מעולה
אוקטובר 16, 2009 at 1:40 am
הצילום האחרון (הענף והקיר) יפהפה. צילום-ציור.
דווקא הוא שמכמיר את ליבי, יותר מבנייני הקולנוע המזדקנים (ומלוא ההערכה על פרויקט הלב שלך…)
אוקטובר 16, 2009 at 10:25 am
דפנה בהחלט צודקת ספר ובמיידי
WOW פשוט WOW
סקירה מקיפה יסודית ויפה של כל בתי הקולנוע
עצוב מאוד לראות גן סגור כך אומרים
וככה הרגשתי שראיתי את בתי הקולנוע
הזכרון הכי חזק שלי מעברי זה
קולנוע מוגרבי, פריז, תל אביב, סינרמה, מקסים, פאר, וגת
אני אומרת לך שאם עיריית ת"א לא תסכים להוציא ספר צילומים פשוט חבל ממש חבל
תודה על ההשקעה העצומה שנעשתה פה שרון
אוקטובר 16, 2009 at 3:11 pm
איזה יופי!
מאלף!
תודה!
אוקטובר 16, 2009 at 5:01 pm
דוקא בשנת ה-100 לתל אביב,היו צריכים להפיק תערוכה מכובדת של כל התילומים הללו.חבל שאין את הקשרים הנכונים ואיזו קרן של עירית תל אביב או תורמים מחו"ל כדי שכמה שיותר אנשים ותיקים וצעירים יוכלו לראות כמה בתי קולנוע היו פה.זה מדהים.
לאחר שצפיתי בתמונות הרגשתי שאני באיזה שהוא מקום מתעדת את חיי שלי,כחובבת קולנוע ,הייתי בהרבה מאוד בתי קולנוע שמוזכרים פה.
מי שלא מבין על מה הצער הגדול, אני אומר רק שעצוב שמעדיפים להרוס כל כך הרבה ולא להשקיע בשימור.היסטוריה ושורשים היא החלק הכי חשוב בהוויה שלנו,חבל שלא כל אחד מבין שמבנים הם לא כמו אנשים שמולידים ילדים ומתים,מבנים לא מולידים אחרים בדמותם ותכונותיהם,הם או נמחקים מעל פני האדמה או משמשים לאגו ושופוני יא נאס.
תודה שרון על מה שאתה עושה.
אוקטובר 16, 2009 at 6:55 pm
אתה ראוי להערכה רבה.
אוקטובר 16, 2009 at 8:20 pm
כבר אמרתי לך שצילומים שלך צריכים להיות בתערוכה ראויה. אין ספק שאעבור על הפוסט הזה שוב ושוב. יש הרבה מבנים שאני מכיר מהסתובבויות רגליות בתל אביב אבל זה שהם היו בתי קולנוע בעבר… מדהים.
אוקטובר 17, 2009 at 12:02 am
כאן
http://picasaweb.google.com/ronen.myself/Tlvcinema#
תהנו
אוקטובר 17, 2009 at 12:06 am
נמצא על הגבול בין תל אביב וגבעתיים,
הוא קולנוע שביט שלימים הפך לאולפני הקלטות טלוויזיה אם אני לא טועה.
בבית ציוני אמריקה עדיין מקרינים סרטי איכות- וסרטים הקשורים לפסטיבלים הנערכים במקום באותו הזמן (ראה אייקון וכיו"ב)
מעבר לכך- סקירה מעולה, תודה.
עכשיו הגיע הזמן לאתגר אותך ברמת גן גבעתיים…..
אני מכירה כמה אנשים שישמחו לעזור לך עם הרשימה.
אוקטובר 17, 2009 at 8:56 am
זה יהיה קצת חסר רגישות לומר שנהניתי מהפוסט, אז רק אומר ששמחתי לקרוא ולצפות בו.
מצטרף למי שהציע לקבץ את התצלומים והמילים בספר, או בתערוכה.
אוקטובר 17, 2009 at 8:58 am
היה קולנוע 'ארמון דוד'. גרנו ברח' בן יהודה פינת וילנה. מהמרפסת האחורית ראינו את מוסך דן.
עצוב ותודה לך.
אוקטובר 17, 2009 at 9:15 am
[נקווה שהפעם, בשלישית, התגובה תיקלט]
תודות רבות לך שרון, על הפרוייקט הזה, האדיר והנהדר.
על הנוסטלגיה המרגשת,
ועל נדיבות הלב הרבה.
אני מצטרף להצעות למעלה, לאפשר לציבור הרחב ליהנות מפועלך הנהדר.
אוקטובר 17, 2009 at 10:09 am
יצא לי בשנותיי לראות סרטים ברוב בתי הקולנוע התל אביביים שהיו ואינם. הוד, תל אביב, גת, צפון, דרייב אין, פאר, תכלת, דקל, שחף ואחרים.
אני מרמת גן במקור, וגם אצלינו עברו בתי הקולנוע תהליך דומה – אורדע, רמה, ארמון, הדר, לילי וקולנוע גורדון הקטן בגבעתיים, שבו הייתי רואה סרט בשתיים וחצי לירות (הצגה יומית).
אוקטובר 17, 2009 at 10:15 am
ההרס והחורבן המצטברים בפוסט הזה פשוט בלתי ניתנים לעיכול…
ואני הייתי עדה "רק" להחרבת קולנוע צפון המקסים והאהוב ששכן ברחוב מגורי הקודם – רח' לואי מרשל שבצפון ת"א.
ואני זוכרת איך עברו השמועות שמכרו את הבניין ואיך חרדתי ליום ההריסה, וזה דווקא לקח כמה וכמה שנים וככל שהזמן עבר חשבתי יותר שאולי סר מעלינו רוע הגזירה, אך לא.
ויום אחד הגיע העגורן הענק עם גולת הברזל שבקצהו והתחיל להצליף בבניין האהוב. ואנחנו, כמה וכמה מתושבי הרחוב, התאספנו סביב וראינו בלב קרוע ושותת את מלאכת החורבן, וכל מכה של גולת הברזל היתה מכה בבשר החשוף של כולנו…
ועכשיו עומד שם איזה בניין מפלצתי בנובו רישיותו, תקוע, לא ברור מאיפה בא ומה הוא מחפש בשכונה הקטנה והצנועה הזאת
אוקטובר 17, 2009 at 11:12 am
שרון
מקסים. פרוייקט נדיר וחשוב
אני כל כך שמחה שנכנסתי 🙂
אהבתי את הכרטיס של הנסיכה הקסומה. לדעתי גם אני ראיתי אותו בלב 🙂
וכיף להיזכר בקולנוע אסתר
מסכימה עם מי שאמרו פה מעליי שצריך לשמור עכשיו על גת טוב טוב
תודה
גלי
אוקטובר 17, 2009 at 11:51 am
כן, נפתח בזה שאני רוצה להבהיר משהו, כדי שלא יהיו לי כאן שוב תגובות מוטעות כמו שהיו עם הפוסטים על בתי הקולנוע של חיפה וכ"ו
ככה, מה שאני עושה אינו פרוייקט. זה הרבה יותר מפרוייקט. זו דרך חיים. זה אורח חיים. זו הגשמה, וזה ייעוד. זה לא ייגמר כנראה אף פעם. זה לגבי "פרוייקט".
אני מצלם כבר כמה שנים מבנים נטושים בכל הארץ. המבנים הינם מסוגים שונים ולא רק בתי קולנוע. (יש מפעלים, מבני ציבור, בתים, מבני מסחר, בתי הבראה, מוסדות שונים, סביבה, מגדלי מים וכ"ו)
בתי הקולנוע הם פשוט המעניינים במיוחד ואלו שמדברים הכי הרבה לציבור הרחב כמדומני.
אני מצלם בכל הארץ וממש לא רק בתל אביב וביפו. להפך, אני משתדל שלא לצלם בתל אביב כי העיר הזו כבר צולמה, נסרקה ונטחנה כל כך הרבה שאני מכריח את עצמי להתמקד בכל המקומות שאינם תל אביב, כי תל אביב זה הכי קל, הכי נגיש, הכי צפוי, למרות אהבתי הרבה לה.
בתי קולנוע אחרים, בערים וביישובים אחרים, צולמו על ידי בשנים האחרונות. אם מישהו הזכיר את אלו של רמת גן וגבעתיים אז כן, גם הם. כולם נמצאים באתר המרכזי שלי ששמו אדריכלות נעלמת.
מה שלא נמצא כרגע שם עדיין זה מכיוון שצילומים מ-2008 ומ-2009 לא הספקתי עדיין להכניס, כך שגם מה שנראה שלא צולם, כנראה כן צולם…
אלה ההבהרות בראשית הדברים
אוקטובר 17, 2009 at 12:22 pm
גבי תודה רבה, זה לא רק גת שצריכים לשמור עליו אלא גם על פאר ועדן ואלנבי וכ"ו, צריך להגן עליהם
חלי תודה רבה על הכל. פנו אליי בקשר ל-100 לתל אביב לפני שנה שנתיים אבל לא יצא מזה כלום. מקרן תל אביב לא פנו. זבש"ם כמו שאומרים…
ערן תודה, אתה צודק. אתה יודע כמוני שבאירופה למשל יודעים ליצור ולתכנן ולחשוב בחוכמה כך שיש שם דוגמאות רבות ל-רי-יוז של מבנה בצורה חכמה ועדינה ויצירתית מבלי להרוס אותו ומבלי לשנות לו לגמרי את הצורה, כאן מעדיפים להזניח ואחר כך להרוס, אין שאר רוח
תמי תודה רבה על כל המילים. אלהמברה למשל הוא באמת מבנה מדהים ביופיו, הוא עדיין עומד, נטוש, סגור, אמור להשתפץ, וכל כך זקוק להשגחה ושמירה וכבוד של הציבור אליו, חייבים לשמור על מבנה כזה, חייבים
עמיר- הזהרתי שזה עצוב, הפוסט הזה, תודה..
רוני תודה, לא מת על המילה נוסטלגיה, זה הרבה מעבר לזה. אין ספק שיש גם כאב סמוי על ילדותינו שאבדה אך גם זה הרבה מעבר לזה. אני מכיר את הגישה ה"קרירה" תרתי משמע, גם במובן cool, להפנות עורף לעבר, ולומר שרק העתיד חשוב, אני לא מקבל את זה, אני מאוד לא כזה, ואני חושב שחבל שלא לכל האנשים יש מקום לתת כבוד לארכיטקטורה ותיקה, למקומות ותיקים, ובכלל, לדברים שאינם צעירים, חדישים עם מבט קדימה בלבד
מיכאל תודה רבה
יש עכשיו דיון אם הסרג'נט פפר של הביטלס הוא לא בעצם האלבום הלבן שלהם… האמת היא שאני תמיד העדפתי את הסטונס ואת הקינקס על הביטלס, למרות שהביטלס להקה די מושלמת בינינו. הסטונס והקינקס היו לטעמי נהדרים יותר. אבל נסחפתי עם העניין המוזיקלי… או שלא, מוזיקה תמיד חשובה יותר, מהכל (חוץ מהילדים שלי)…
דפנה תודה רבה, ספר זה נחמד ורצוי, סרט זה כבר גדול עליי
האמת שאתמול התקשרו אליי שאראה כתבה בערוץ 2 על מישהו עשיר פעם שהיה מסתובב בארץ ומצלם במסרטה סרטונים, עוד מתקופת המנדט, והכל בצבע, כל ההיסטוריה כאן, ובאיזור, מרתק, והאימפקט של סרטון ישן בצבע הוא באמת מהמם וחשוב
דוד היקר- תודה רבה על התגובה ועל הכל
אתה צודק. קיבלתי את ההערות ואתקן. היתה לי הרגשה באמת לגבי בית לסין. חבל שכיום הוא הפך לבנק. סיקרנת אותי לגבי צוותא הישן ישן, אולי מישהו יידע? מי?
מוטי תודה, גם אני מחבב מאוד את צילומי הקופות בדרך כלל, אני מניח שאתה מתכוון לצילום הקופה בזוהר ואלו בעדן
ראם תודה רבה, לא יודע אם אי פעם יקרה משהו לסינמה סיטי, אולי, אבל הוא פחות מעניין אותי, אולי בעתיד, אם יהיה נטוש, הוא יעניין… עם עשבים שוטים עליו…
חוה, תודה, הצילום האחרון אינו סתם שם, הוא ההרגשה של הכל
יעל תודה רבה על כל המילים, אם עיריית תל אביב רוצה לחפש אותי, הם יכולים, לי אין זמן לחפש אותם, ואני לא בטוח שמשהו כזה לא יהיה סוג של כאב ראש בשבילי, ובכל אופן שוב תודה
יוסי תודה רבה, הקדמת אותי, כי התכוונתי לשלוח לך לינק במייל, טוב שהגעת, תודה על הכל
אורית תודה לך, על כל התגובה הנהדרת וכתבת יפה, הרשי לי לצטט אותך בפיסקה חשובה שכתבת:
"מי שלא מבין על מה הצער הגדול, אני אומר רק שעצוב שמעדיפים להרוס כל כך הרבה ולא להשקיע בשימור. היסטוריה ושורשים היא החלק הכי חשוב בהוויה שלנו,חבל שלא כל אחד מבין שמבנים הם לא כמו אנשים שמולידים ילדים ומתים,מבנים לא מולידים אחרים בדמותם ותכונותיהם,הם או נמחקים מעל פני האדמה או משמשים לאגו ושופוני יא נאס".
משה תודה רבה לך
יוסי תודה רבה, זו בדיוק אחת המטרות, להעלות מודעות, ליצור הזדהות, ליצור בראש את הקליק הזה שכשעוברים ליד בניין לעצור רגע ולחשוב, או להרגיש
רונן תודה על הלינק ושוב תודה על הליווי בקולנוע תל אביב, על מציאת התמונות וכ"ו
צמח בר תודה רבה, שביט שייך לגבעתיים ולכן אינו כאן, הערתי מעל תגובה זו שלי היא תשובה גם אלייך, בתי הקולנוע של רמת גן וגבעתיים צולמו על ידי, לדעתי כולם, נמצאים עכשיו רובם או חלק בקרוב באתר אדריכלות נעלמת
יונתן תודה רבה
יגאל תודה, אין לך במקרה צילום ישן של ארמון דוד שנראה איך הוא היה נראה?
צבי תודה רבה על כל מילותיך
חנה תודה רבה, את הכל אני מכיר חוץ מארמון וגורדון שאיני בטוח לגביהם, אשמח לקבל מידע כאן או במייל לגבי מיקומם, אני מניח שהם אינם קיימים עוד
אסתי תודה, מסכים, ההרס בלתי ניתן לעיכול, זה עצוב
גם אני גרתי באיזור של צפון לפני כמה שנים, ממש מאחורי מה שהיה הקולנוע, כשבנו את אותו בניין ענקי חדיש ומיותר, באסה אורבנית
שוגייזר תודה רבה, כאמור, לא רק על גת צריך לשמור, יש עוד כמה בתי קולנוע שעדיין עומדים ואפילו מרשימים וחשובים מגת, גת הוא היחיד שמתפקד כקולנוע, זה נכון
תודה רבה לכל המגיבים והגולשים
אוקטובר 17, 2009 at 12:43 pm
גורדון היה ברחוב גורדון לא רחוק מגן הזיכרון. יש שם את יד לבנים. לא רחוק משם היה מעבר רגלי שניתן היה להגיע דרכו לאיזור כצנלסון. חיפשתי כרגע בתמונות הבתים ב- YMAP. אולי הרסו אותו ואולי זה מה שהיום מצולם כ"בית ראשונים" או אולי יד לבנים עצמו (24,26). סליחה על הערפול, אבל מדובר בזכרונות מסוף שנות השישים – תחילת שנות השבעים.
ארמון היה הקולנוע בפינת הרצל הרוא"ה. הבניין חי וקיים, יש שם היום קניון קטן. מאחר וארמון ואורדע היו הכי קרובים לביה"ס ולשכונה – בילינו שם הרבה. גם בהדר – שם היו גם כל המופעים לילדים בחופשים.
אוקטובר 17, 2009 at 5:35 pm
מי אם לא אתה. חזרתי שוב ושוב לחומר החשוב הזה.
אוקטובר 17, 2009 at 6:19 pm
זה עדיין לא קיים, אבל זה בהחלט יכול לעלות לאוויר. הנה מה שעשו בארה"ב:
http://cinematreasures.org/index.php
אוקטובר 17, 2009 at 8:11 pm
חנה תודה רבה, באמת, לא מכיר או לא זוכר את בתי הקולנוע הללו אבל אבדוק אותם בקרוב, גורדון וארמון. את הדר אני מכיר, כיום יש שם פרוייקט מגורים ענקי שנבנה, לצערי. היה גם קולנוע קטן ליד המכתש בגבעתיים הבנתי, צמוד לו אבל כנראה זה כבר לא קיים, נדמה לי שיש שם מרכז מסחרי קטן כיום
שולמית תודה רבה, אם הצילומים שלי היו כמו המילים שלך אז הייתי מלך…
מיכאל תודה
זה קיים וזה באוויר, האתר נקרא "אדריכלות נעלמת" ויש בו צילומים של עשרות (!) בתי קולנוע בכל הארץ:
http://www.disappearing-architecture.co.il
אני יכול להקים אתר חדש רק על בתי קולנוע, אפשר, אבל אז אצטרך להקים אתר אינטרנט גם רק על מפעלים נטושים, ועל בתים נטושים, ועוד אחד על בתי הבראה נטושים, ועד אחד ועוד אחד….
אוקטובר 17, 2009 at 11:07 pm
די גדול ומרכזי לאותם ימים. אמי אומרת שיתכן וזה שבקרבת המכתש הוא זה שאני מספרת עליו, כי היא לא זוכרת שהיה אחד נוסף.
אוקטובר 18, 2009 at 12:40 am
עשית לנו חסד, שרון, כל הילדות והנעורים עוברים לי מול העיניים, כי הם התרחשו בבתי קולנוע.
מעניין, חלק מבתי הקולנוע בכלל לא הכרתי.
אוקטובר 18, 2009 at 12:43 am
ליגאל חמיש,
כנ"ל. אנחנו גרנו בזלוטפולסקי, וכל סרטי הילדות היו בארמון דוד. הוא היה הקולנוע הכי נחשב בתל אביב בשנות השישים.
באמת מכמיר לב.
אוקטובר 18, 2009 at 2:39 am
תודה רבה.
זה עצוב, וזה נראה לי כמו הדרך הישראלית, כנראה. להרוס את מה שהיה טוב, שהיה עם אופי וייחוד ולבנות במקומו משהו חסר ייחוד, משעמם, ממוסחר וסתמי.נראה לי שבתי הקולנוע זה המיקרו שמייצג את מה שעבר על המדינה הזאת באופן כללי.
אוקטובר 18, 2009 at 7:31 am
חנה תודה רבה, נרשם, ייבדק, גם עניין המכתש
יעל תודה רבה, אני מניח שרובנו לא זוכרים או לא היו מודעים לכל בתי הקולנוע כי זו כמות גדולה מאוד, מניח שכל אחד הכיר חלק, וראה יותר סרטים במקומות הקרובים למקום מגוריו או בבתי הקולנוע המרכזיים יותר
מסקרן אותי לראות איך היה נראה קולנוע ארמון דוד, ממש לא זוכר אותו
ג'ק תודה רבה, אני חושב וחושש שאתה צודק לגבי המיקרו והמקרו
אוקטובר 18, 2009 at 9:33 am
מדהים ומרגש. כל בתי הקולנוע של נעורינו. וואהו, כמה סרטים ראיתי במוסדות קולנועיים ותיקים כמו פאר, צפון, שחף, טיילת, וגם בכאלה שתפקדו שנים מעטות יותר (בסינמה קלאב, טיילת, גן העיר)… במיוחד היה חביב עלי קולנוע תכלת הקטן והאינטימי יחסית, שם זכור לי שראיתי את "דרגסטור קאובוי" הנפלא ואת "גורדון" בו ראיתי את "בחור בי" המענג של אלן רודולף. כמה שבתות בילינו בפריז ובתמוז, כדי להשלים השכלה קולנועית עם עותקים פגומים של פליני, מקבייב ועוד.
אוקטובר 18, 2009 at 11:22 am
אוסף נדיר שרון.
אוקטובר 18, 2009 at 12:30 pm
עשית דמעות. לא כי אני מתגעגע לבתי הקולנוע הישנים – אני זוכר לא מעט מהם מאוד לרעה – אלא בגלל הזכרונות והסרטים היפים שראיתי שם. וכן, גם הבזבוז: תמיד יש חלום שבית קולנוע ישן יהפוך מתישהו לבית קולנוע חדש ולא סתם יהרס או יסלל.
עבורי, כמי שהגיע לבתי הקולנוע האלה בשנות השמונים מראשון, את כל האולמות שהזכרת (שפעלו בשנות השמונים) אני מכיר מחווייה של עליה לרגל ממש. ראשון היתה עיר מפגרת מבחינת כמות בתי הקולנוע (שלושה, ארבעה בקיץ. למרות שגם להם היתה מיתולוגיה מפוארת מימי טרום הקמת המדינה, וגם הם נמחקו ולא נותר מהם זכר). כדי לראות קולנוע היה צריך לנסוע לתל אביב ולהתחיל מסלול מבוקר עד ערב, להספיק כמה שיותר סרטים ביום אחד.
לגבי בית לסין: בשנות השמונים – ימי פריחת בתי הקולנוע הרפרטוארים (פריז ותמוז) הוא הציג סרטים באופן סדיר. ראיתי שם את "ראסטי ג'יימס" של קופולה.
ובמשך שני קיצים בערך פעל בדולפינריום בית קולנוע בשם דולפיטק, שגם ניסה להיות מעין פריז/תמוז, ושם ראיתי את "בלייד ראנר" בפעם ה-16 שלי (בפילם).
אוקטובר 18, 2009 at 3:15 pm
תיעוד חזק של היסטוריה שראוי לזכור לא פחות מהסרטים שהוקרנו בה
אוקטובר 18, 2009 at 6:44 pm
גרו בפינסקר, חמש דקות מקולנוע מוגרבי
וחמש מקולנוע תל אביב
הזכרת לי איך היינו עושים תחרויות
(גדלתי בערד, להזכיר לך)
מי מכיר יותר קולנועים עם השמות שלהם, שלכל שם גם היה אופי משלו
כשהיינו ילדים
פרוייקט מקסים שלך
התמונה האחרונה היא במיוחד
כל כך יפה עם הצבעים שלה והקווים של העץ
אוקטובר 18, 2009 at 9:47 pm
שאפו, שרון!
אני מניחה שכל אחד ייקח מכאן מה שהוא מכיר, ובתור לא תל אביבית זה אומר שאני לוקחת רק את פאר שעוד הספקתי לראות בו כמה וכמה סרטים לפני שהפך לסופרמרקט, ואת הדרייב אין שראיתי רק מהרכבת. ובעניין כותרת, למדתי שם שלוש שנים מופלאות, אך לא זכרתי כי מדובר בקולנוע לשעבר!
התמוגגתי מרוב התמונות שיכולתי לספוג, ואני מודה שאלה לא כולן. ורק שאלה אחת נותרה בראשי: באיזה מכל אלה הקרינו את "מציצים"?
אוקטובר 18, 2009 at 10:18 pm
אמיר תודה רבה חבר. לגמרי. תכלת היה ממש חמוד, ונטוע לו כך ממש בצפון, ברחוב קטן ומנחם, נחום. הזכרת שני סרטים מעולים.
מיכל תודה רבה על כל מילה
יאיר תודה רבה. הקדמת אותי כי רציתי לשלוח לך לינק, במקרה יוצא דופן של פוסט זה. זה בדיוק העניין, כשעולים על מבנה כזה עם דחפור מוחקים את הכל וגם את החלום שאולי ישוב ויתפקד. זה אכזרי. רובם סתם "נהפכו" לחניונים או בתי מגורים סתמיים. בראשון לציון צילמתי את תרצה היחיד שנותר, בית מגורים שעל גגו הוקרנו סרטים, בקיץ, ללא גג… אתה יודע טוב ממני
מוזר אבל היתה לי כל הזמן הרגשה לגבי הדולפינריום הזה, רושם לעצמי, ואגש לשם בקרוב, תודה רבה
איתמר, רק אל תיפול לי… תודה רבה ידידי
עידית תודה רבה, אני זוכר שסיפרת לי, פינסקר מיקום מרכזי, מטר מבית התקליט של אז… שאני הייתי מגיע אליו במיוחד עם קו 66 מפ"ת…
לבוא מהמדבר של ערד לעיר הגדולה והסואנת ומלאת בתי הקולנוע זו בטח חווייה מוזרה ומרנינה…
גלית, זה בדיוק, כל אחד לוקח איתו מה שהוא מכיר, אבל יותר מעניין, שמסקרן גם לראות את מה לא היכרת, את מה שהיה ולא טעמת ממנו, גם מצער כמובן, תודה רבה על הכל
דווקא מציצים? אני לא יודע אבל אולי דוד שליט או מאיר שניצר יידעו, או אחד מהגולשים כאן
אני ראיתי את פאזוליני בסינמטק במפעל הפיס, זה יותר חזק ממציצים, עם כל הכבוד…
אוקטובר 19, 2009 at 2:25 pm
שרון כל הכבוד המון תודה על התיעוד המאלף
אבל מלבד געגועים לנעורים מופיעות גם אמירות על תרבות שהושמדה לטובת נדלן. איך זה מתיישב עם העובדה שדווקא בשנים האחרונות הקולנוע הישראלי מספק שפע תרבותי ואיכותי חסר תקדים?
אוקטובר 19, 2009 at 2:48 pm
וואו, וואו ושוב פעם וואו. חונק את הלב
אוקטובר 19, 2009 at 4:54 pm
קולנוע ארגמן בסלמה היה בית קולנוע פתוח במוצש היו מקרינים שם 2 סרטים בכרטיס אחד הרבה בלגן הלך שם. בבית ציוני אמריקה היה מועדון הסרט הטוב או משהו דומה וגם בצוותא במאפו. ובבית לסין שם היו מבקרי קולנוע כמו רב נוף וגרינברג מדברים על הגל החדש. לשיש קולר היה מועדון סרטים בקרליבך במרתף ליד הסינמטק היום. היו גם מועדוני קולנוע שהקרינו 16מ"מ כמו מועדון חברי ההגנה ברח ברכוכבא בד"כ סרט רוסי +תהועוגיות.
ברכות על ההשקעה
אוקטובר 19, 2009 at 5:30 pm
איך שכחת את קולנוע אואזיס המופלא? זה היה לדעתי הגדול ביותר בקולנועי הסביבה, עד שפוצל בשנות ה-90 לשלושה אולמות (הרצל פינת קריניצי מול שוארמה שמש)
וגם את קולנוע רמת-גן ברחוב ז'בוטינסקי מול משטרת רמת גן עם פסל האריה בחזיתו (היום "בניין מגורים סתמי" כפי ששרון אוהב או שונא להגיד). ראיתי שם את שובו של הג'דיי, אחת החוויות המסעירות בילדותי (לצד שודדי התבה האבודה בקולנוע ארמון)
בשנות ה-80 היה גם מופת – מועדון הסרט הטוב שפעל אחת לשבוע בבית ההסתדרות בהרצל פינת קרניצי (מיועד להפוך לקניון קטן אם אינני טועה) – שם ראיתי קלסיקות כמו הקוסם מארץ עוץ.
ובשנות ה-90 היה גם קולנוע גן, שפעל בקניון איילון והועבר לקומה החדשה בקניון בצורתו החדשה והמשודרגת – יס פלנט.
אוקטובר 19, 2009 at 5:36 pm
קולנוע אואזיס היה בפינת ז'בוטינסקי והרצל (לא קריניצי)
אוקטובר 19, 2009 at 6:14 pm
מעלה נשכחות ומביא טעם של ילדות ונוער. אני זוכר את רוב בתי הקולנוע שברשימה (פרט לדרומיים והיפואיים שאותם ראיתי רק מבחוץ). קולנוע "צפון" היה אחד הראשונים שראיתי בו סרטים כילד, ולאחר מכן סרטים רבים כנער וכמבוגר. ב"דקל" ראיתי את סרטיו של מל ברוקס וגם את "מפגשים מהסוג השלישי" שהוצג שם (כמה חדיש זה היה אז) בלווית "צליל סטריאופוני מלא"! על גבי מסך ענק. ואילו בקולנוע "תל אביב" ראיתי את "מלחמת הכוכבים" הראשון והמקורי וכמה שנים מאוחר יותר גם את יצירת המופת של רדלי סקוט "בלייד ראנר", סרט שהגעתי אליו לגמרי בלתי מוכן: ציפיתי למותחן עתידני שגרתי וקבלתי את אחד מסרטי המופת של חיי.
אוקטובר 19, 2009 at 7:06 pm
רשימה חשובה
העיר הולכת ומתמעטת
והסיפור חוזר על עצמו בכל מקום
אוקטובר 19, 2009 at 8:01 pm
פוסט מופלא. ראיתי בחיי סרטים בכמחצית בתי הקולנוע המוזכרים, ואני שותף לצער ולכעס על הכנסת הקולנוע לקניונים
.
נדמה לי שכאשר קולנוע חן הפך לרבחן, היו בו רק חמישה אולמות – ארבעה למעלה ואחד (אולם 5) למטה, אבל אני ממש לא בטוח
.
אוקטובר 19, 2009 at 10:15 pm
שלומי תודה
לא בדיוק הבנתי את הקשר ואת השאלה
הנדל"ן בארץ אכזרי ואלים, ואוכל ומשמיד הרבה מבנים וסוגי מבנים כולל בתי קולנוע
להרס של בית פרטי כלשהו אין חשיבות דומה להרס של בית קולנוע שצפו בו בסרטים עשרות או מאות או יותר אלפים של אזרחים, זה כואב במיוחד, וזה הרס מבנה לציבור כשבמקומו מגיע סתם בניין מגורים למשל או חניון, סתמי וקשה
זה שיש פריחה עם סרטים ישראליים זה מצויין, ואני גם שמח שרואים אותם עדיין גם בקולנוע, בבתי הקולנוע המעטים שעוד נותרו
שמעתי למשל שבאיזור הצפון, צפון הארץ אין כמעט אף בית קולנוע פעיל, וזה עצוב
בתי קולנוע ובניינים ימשיכו להיהרס ולהיעלם לצערי וסרטים ישראליים ימשיכו להיווצר, אין קשר
רונשו תודה רבה לך
אר תודה רבה
חבל שאין צילומים של ארגמן, אולי יש, אבל טרם מצאתי כאלו
נחמד יהיה לדעת בדיוק כתובת כמו היכן בדיוק היה צוותא במאפו למשל
רמת גני תודה על ההערות
קולנועי רמת גן וגבעתיים אינם הנושא של הפוסט הזה
רובם הגדול או כולם, מה קיים, צולם כבר על ידי מזמן, כולל אואזיס
גם את קולנוע רמת גן אני זוכר אך באמת לצערינו הוא אינו קיים מזמן
את צילומי אואזיס טרם הכנסתי אבל אורדע, רמה וכ"ו נמצאים באתרי אדריכלות נעלמת
רני תודה רבה
איזה חוויות יפות, כייף לקרוא, גם אני ראיתי את כל הסרטים שהזכרת בבתי קולנוע שונים, תודה
הרצל תודה רבה
אבי תודה, גם על המידע
מה שמוזר הוא שהקניונים דחקו את מה שנותר מבתי הקולנוע האמיתיים, ואילו עכשיו גם הם, בתי הקולנוע שבתוך הקניונים נסגרים לטובת מרכזי קניות מחוץ למרכזי הערים
אוקטובר 20, 2009 at 11:45 am
סיקור מדהים!!!
יופי של עבודה.
איפשהו בבתי הקולנוע שהיו פעילים בשנות ה-70 וה-80 מצאתי את עצמי נזכר בסרטים שלא זכרתי שראיתי. "במזל דגים" – סרט כדורסל טיפשי בקולנוע מקסים. "גרמלינס" באנמבי. "קראטה קיד" במוגרבי. "אבבא – הסרט" (כן, היה כזה) בקולנוע תכלת. "ישראלים מצחיקים" באורלי…
התמונות שלך נברו לי בזיכרונות בצורה הנעימה ביותר.
תודה
אוקטובר 20, 2009 at 1:56 pm
כמה מהקולנועים עוד היו מקומות פעילים בילדותי- נעוריי
עולמות שאובדים מן העולם
כמו שכותבת רונה קינן
ובכל זאת, ראוי להביא את הסקירה הזו לידי
לאיזו תערוכה/הפקה אלבומית
וגם, חשוב להצביע על שובו של בנימין ערב, הבלתי נשכח, שכן של קולנוע תמר
וגם על קולנוע מגדלור, איזה שם נפלא לקולנוע
חבל רק שלא יצאה ממנו אלומת אור שהקרינה את הסרט על העננים בשמיים
אוקטובר 20, 2009 at 2:19 pm
לשרון
מעשה שהיה כך היה.
אמש הייתי בביקור לניחום אבלים.
על השולחן הייתה מונחת חוברת שתעדה את זכרונות הנפטר מהיותו ילד בגליציה דרך השואה עלייה ארצה, שירות בצה"ל.
והוא כתב כי בשנים 48 – 49 שימש כ"מושל יפו". ובאו אליו בבקשה להקים בית-קולנוע.
ונתן הרשיון וקראו לקולנוע – צליל. ע"ש האיש.
אריה קלנג.
קלנג בתרגום לעברית – צליל
והרי לך סיפור
אוקטובר 20, 2009 at 2:49 pm
מלוא הערכה על המסירות ועל הרגישות ועל העיקביות ומעבר לכל על אהבה המתגלה בצילומים ובתיאורים המילולים, למציאות שלא תשוב עוד. בכל אלה ניכר צער עמוק של פרידה, נטישה וגעגועים
אוקטובר 20, 2009 at 3:08 pm
אם אני לא טועה, לקולנוע אלנבי קראו "סיוון" בסוף ימיו, לפני שהפך למועדון.
למי שקורא ל"מופע הקולנוע של רוקי" אובר-רייטד לא מגיע לכתוב על שום דבר שקשור בקולנוע:) סחטיין
אוקטובר 20, 2009 at 4:21 pm
ממש מדהים, פיסת היסטוריה חשובה
נאלץ להסכים איתך שהיום הכל כלכלי ומה לעשות שתרבות הקולנוע היא כנראה לא כלכלית.
אוקטובר 20, 2009 at 6:39 pm
כיום המבנה מושכר לכולל חרדי, למורת רוחם של תושבי שכונת רמת אביב החילונית למהדרין.
נקווה שבמהרה בימינו יצאו החרדים מהשכונה והמבנה יוכל לחזור ולשמש את הציבור החילוני שגר באזור.
אוקטובר 20, 2009 at 8:48 pm
האם הקולנוע היה ליד תחנת דלק פז?
כי ראיתי שם קו למכירת כרטיסים ישנה ללא שו דבר ליד
אני אנסה לצלם את המקום
אוקטובר 21, 2009 at 4:28 am
הבנין עדיין קיים. בית הקולנוע היה ממוקם במרתפו של מרכז מסחרי קטן שמעליו בנין מגורים ברח' הרא"ה, צמוד לככר אורדע. (היום יש בבנין גם סניף של מקדונלד*.
זה היה אולם בינוני בגודלו שהציג הרבה סרטי וולט דיסני וגם להיטים הוליוודיים רבים. שם ראיתי את "מלתעות" בפעם הראשונה, וגם את "חוד המחט" וסרטים נוספים. לא יודע מה קורה היום עם החלל התת קרקעי שפעם היה "ארמון", אבל הבנין עדיין קיים ופועל כמרכז מסחרי.
ואפרופו "בלייד ראנר": מאז שראיתי אותו לראשונה על המסך הענק של קולנוע "תל אביב", צדתי אותו בכל הזדמנות נוספת, ובכל הקרנה חוזרת (הוידאו בקושי נכנס אז לחחינו) וכך יצא שהסרט המופלא הזה ערך לי, במבט לאחור, גם פסטיבל בתי קולנוע תל אביביים בשנות השמונים, לפעמים זמן קצר לפני שנסגרו. ראיתי את הסרט גם ב"תמוז" וב"פריז" וב"לימור" וגם ב"אלנבי". וכמובן מאז אינספור פעמים בוידאו וכיום שוכנת אצלי הקופסה האולטימטיבית של הסרט בבית המכילה את כל גיסאותיו והרבה קטעי תעודה מרתקים על עשייתו. אבל כל זה לא היה קורה לולא אותה פעם ראשונה שהגעתי לגמרי לא מוכן לקולנוע "תל אביב" הענק שהמסך הענקי שלו חשף בפניי בפעם הראשונה את יצירת המופת של רדלי סקוט.
אוקטובר 21, 2009 at 8:14 am
יו-מן- תודה רבה על התגובה
אני זוכר את רוב הסרטים שהזכרת אגב
שועי תודה רבה על הכל
יפה ששמת לב למר בנימין ערב… ומסכים איתך לגבי קולנוע מגדלור, שם נפלא
משה תודה, באמת אנקדוטה מעניינת ומפתיעה
אבי אתה צודק על הצער והגעגוע, תודה רבה לך מקרב לב על כל המילים היפות
אסף, תודה, אם אכן קראו לו גם סיוון, אז אני צריך להוסיף פרט זה, אם אנשים נוספים אכן יאשרו שזה היה כך
כתבתי פעם על מופע הקולנוע של שמוקי, חוץ מהדמות ריף ראף ומסוזן סרנדון התמיד נהדרת אין שם שום דבר שדיבר אליי אף פעם, אובר-רייטד לחלוטין הסרט הזה, עם הקאלט, עם הציניות, עם העלילה, עם הצחוקים והירידות, עדיין, לא עושה לי כלום
אודי תודה רבה, אני באמת חושב שלמרות שחלקם הפכו ללא כלכליים עדיין היה צריך לקחת אחריות, המדינה, ולשמר את חלקם, עם השקעה כספית ולדאוג שיישארו ויתפתחו למרכזי תרבות ואמנות, הופעות וסרטים, עם שמירת הציביון של מקום שמשרת את הציבור לטובת תרבות אמנות ובידור
דני כולל חרדי נשמע הזוי במקום כזה, דווקא כולל חרדי מכל השימושים שאפשר היה לעשות בו, ודווקא ברמת אביב, ביזארי, תודה על המידע
רונן- קולנוע רמת גן היה היכן ששוכן היום מגדל מגורים בצבע ורוד ובצורה אובאלית, על ז'בוטינסקי, קצת בעומק, מאחורי מצבת דב גרונר
רני תודה על המידע, אבדוק בקרוב, מכיר עוד אנשים, לא אני, שאובססיביים לגבי הסרט הזה, בלייד ראנר, באמת סרט גדול
אוקטובר 21, 2009 at 2:39 pm
בהזדמנות זאת אציין כי למיטב ידיעתי במגרשי התערוכה הישנים, לא רחוק מגלידה מונטנה עומד עד היום מבנה שלמיטב זכרוני שימש בעבר כמחסן או חנות למוצרי קרמיקה, מבנה זה שימש גם הוא כקולנוע אי שם בתקופה של טרום המדינה…
ניסיתי לא אחת למצא עליו מידע וחומר אך ללא הועיל !
יופי של פרוייקט !
ו…יש בהחלט סיכוי שנפגשנו לא פעם באותם מועדונים ואותן הופעות של תל אביב בשנות השמונים האפלות…
בברכה.
לבני.
אוקטובר 21, 2009 at 7:29 pm
יש להוסיף את בתי הקולנוע הבאים
1.גן רינה בבן יהודה פית טרומפלדור – מול קולנוע בית העם
2.ארמון דוד ברח דיזנגוף פינת ארלוזורוב.
אוקטובר 21, 2009 at 9:46 pm
לבני תודה רבה
ייתכן בהחלט ונפגשנו, כמו עם אחרים… ככה זה כשלא מכירים…
הבניין שאתה כנראה מדבר עליו הוא במקור הביתן האיטלקי בתערוכת יריד המזרח, שם היו גני התערוכה הישנים, ושם היו תערוכות בשנות השלושים
הבית היה מבנה גדול עם אולם גדול שבו השתמשו בשנות הארבעים כאולם הקונצרטים לתזמורת הפילהרמונית, הקונצרט הראשון היה חגיגי ובניצוחו של טוסקניני, סבא וסבתא שלי היו בקונצרט הזה ובכל האחרים מאז ועד ללפני כמה שנים
מקווה שפתרתי לך את התעלומה, לא חושב שהקרינו שם סרטים אבל אם מישהו יתקן אז נראה ונדע
גבי חבל שלא קראת יותר בעיון כי שני בתי הקולנוע שהזכרת מופיעים כאן ברשימה, נא לשים לב לפני שמעירים
אוקטובר 22, 2009 at 4:17 pm
אכן היה שם בית קולנוע, באחד הביתנים שנבנו בשעתו ליריד המזרח. הוא נקרא "צפון" (שום קשר לקולנוע בשם זה בלואי מרשל). נתקלתי פעם בתצלום שלו. פעל מתישהו בשנות ה-40'
אוקטובר 22, 2009 at 6:54 pm
כייף, שמתברר שהיה עוד קולנוע, ועוד שם, שזה אחלה איזור, היה איזור מעניין, חבל שלא ביקרתי שם בתערוכה בשנות השלושים…
מעניין היכן היה, כלומר איזה מהביתנים היה אחר כך קולנוע "צפון" זה, שכן המבנים היו בעיקרון ביתנים זמניים כאלו, לפי ארצות
אולי זה באמת היה באותו ביתן איטלקי שבו היתה התזמורת שכתבתי עליה
מעניין מי יידע היכן בדיוק זה היה
תודה רבה על המידע הזה דוד
אוקטובר 22, 2009 at 8:25 pm
האמת, אני מתחיל להתבלבל. בענין צפון, אני מכיר את המבנה, ואשלח לך צילום מימי היריד, לפחות תדע במה המדובר. המבנה עדיין קיים שם. אבל צריך בדיקה נוספת שתאמת סופית שאכן היה קולנוע ולא "רק" אולם קונצרטים. אגב, קראתי באנציקלופדיה של תל-אביב, בפרק על בתי-הקולנוע שכתב וערך עמרם קליין, איש שהוא בר-סמכא בעניינינו, שאהל-שם בבלפור אכן שימש קולנוע במשך כמה שנים, תחת כמה וכמה שמות. קליין מציין שם עוד אולם או שניים שחמקו מהרשימה.
אוקטובר 23, 2009 at 3:36 am
בוקר טוב לשרון רז! תודה! כל זכרונות ילדותנו משנות ה-40 וה-50 של המאה הקודמת. ביקורינו השבועיים בבתי הקולנוע "זוהר", "אופיר", "מגדלור", "מוגרבי" ועוד רבים וטובים. חבל שאיננו יודעים לשמר את ההיסטוריה שלנו ואת מיבני העבר ! ע צ ו ב .
אוקטובר 23, 2009 at 4:31 pm
שלום שרון
שמח על הפוסט הזה ששלחת לי, כמו האתר שלך פשוט תענוג לראות מצד אחד ונורא לראות את כל העולם הזה הולך ונעלם ולא רק בתי קולנוע (ממש לפני יומיים שלושה קראתי על הדיונים על השוק הסיטונאי ומה שהולכים להרים שם).
אני לא תל אביבי, אבל גם אני זוכר בערגה את הדרייב אין מילדותי ומהשנים האחרונות את פאר והוד.
אני זוכר מראשון לציון (עיר מגוריי) לטובה את קולנוע תפארת כמובן ואת ראשון ונעמן שכולם לצערי הרב כבר לא איתנו.
דרך אגב זה אני ששלחתי לך את הדיסקים לא מזמן עם התמונות מראשון והסביבה בין היתר, שאת חלקן העלית לאתר.
אוקטובר 23, 2009 at 10:24 pm
דוד היקר שוב תודה
יש לי רעיון את מי לשאול בנוגע ליריד המזרח
אם אוהל שם בבלפור אכן שימש גם קולנוע אחזירו לרשימה הזו כאן
אנא ציין לי במייל או כאן אלו אחד או שניים חמקו מהרשימה…
יוסי בוקר טוב לילה טוב ותודה רבה
כייף לך שזכית לראות סרטים בבתי הקולנוע שהזכרת
אנחנו לא יודעים לשמר ולכבד את הישן וזה יעלה לכולנו ביוקר, יום אחד יבינו הרבה מה שאני ואתה מבינים כעת
היי גיל תודה רבה, גם בתי הקולנוע של ראשל"צ נכחדו באכזריות, ונשאר רק תרצה שהוא בית מגורים עם קולנוע פתוח, בלי גג, על קומת הגג
אוקטובר 25, 2009 at 3:28 pm
סחתן על הפרוייקט.
מגיע לך פרס התיעוד.
המשך בפועלך החשוב.
אוקטובר 26, 2009 at 9:51 am
תודה רבה דני, ממשיך
אוקטובר 26, 2009 at 11:58 am
עיינתי באתר הנפלא על אוסף בתי הקולנוע בעיר תל אביב יפו. הנושא מרתק אותי היות ובעבר ניהלתי חלק נכבד מבתי הקולנוע המצולמים באתר וגם כיום אני עובד בחברת גלובוס גרופ לה יש בתי קולנוע ברחבי הארץ.
אשמח לתרום מידיעתי ומזכרוני לטובת קידום הכתבות והתמונות באתר.
אוקטובר 26, 2009 at 12:39 pm
לישראל הורוביץ תודה רבה לך על התגובה
אנא צור איתי קשר (כתוב ל"כתבו אלי" כאן למעלה מתחת לתמונתי) וכתוב את המייל ו/או מספר הטלפון שלך כדי שאוכל ליצור עמך קשר
אוקטובר 30, 2009 at 6:22 pm
קולנוע "תמר", היה כנראה הראשון שהציג סרטים באופן רצוף מן הבוקר עד הלילה.
הסרט הראשון שהוצג בו היה: "האדם השלישי". והבדיחה אודות קולנוע זה הייתה השאלה: "מי פתח את תמר?" והתשובה: "האדם השלישי."
קולנוע "מתמיד" שימש כתיאטרון הבית של התיאטרון "לי-לה-לו".
קולנוע "גן-ריצה", היה קולנוע קיצי שכן היה ללא גג. המקום שימש בעבר כאורוות סוסים של הצבא התורכי.
במקום בו הוקם קולנוע "הוד", היה קודם לכן מגרש חניה של המשטרה הצבאית, וקודם לכן שימש כמגרש כדורגל לילדי השכונות ולתלמידי בית הספר תל-נורדוי.
בקולנוע "צפון" (מגרשי התערוכה) הופיעה התזמורת הפילהרמונית הישראלית עם המנצח טוסקניני.
אוקטובר 30, 2009 at 7:59 pm
ראוי להזכיר כי קולנוע בית-העם שימש גם כתיאטרון הבית של התיאטרון הסאטירי "הקומקום", ולאחריו התיאטרון הסאטירי "המטאטא".
מומלץ לקרוא את ספרו של יעקב דוידון(שהיה מבעלי קולנוע "בית העם" ו"גן-רינה"): "אהבה מאונס", המספר את ההיסטוריה של בתי הקולנוע בחיפה ותל-אביב.
בספרו הוא מזכיר קולנוע נוסף בתל-אביב בשם "ביתן"
אוקטובר 31, 2009 at 9:40 pm
לאליהו ציפר תודה רבה על תגובותיך והתוספות
רשמתי לי את הספר הזה
קולנוע ביתן הוזכר כאן, כשכן של ראינוע קסם ברח' אילת
לגבי קולנוע צפון אינני בטוח שההופעה עם טוסקניני היתה שם, נדמה לי שהיא היתה דווקא בביתן הגדול הראשון מימין שהוא הביתן האיטלקי
תודה
נובמבר 6, 2009 at 4:30 am
בוקר טוב אור ליום שישי 06.11.09 :-
לתמונה מס' 10 קולנוע "זוהר" מחוז ילדותנו בשכונת שפירא. שם ראינו את הסרטים "ז'אן ד'ארק", כל סרטי טרזן ( ! ) ואת הופעתה הבלתי נשכחת של שושנה דמארי ( ! ) . . . בית הקולנוע "זוהר" תוכנן והוקם ע"י האינג' אהרן ח. רוסו ז"ל, לימים מתכנן ומקים בית הכנסת "היכל יהודה" ברח' בן סרוק 3 בתל אביב, מלון "דבורה" ועוד מבנים ידועים ברחבי תל אביב. בקולנוע "אופיר" צפינו במיטב הסרטים ובמיוחד במחזמר הבלתי נשכח "אוקלהומה" ! היו ימים . . . בקולנוע "מגדלור" ראינו את כל הסרטים הקלאסיים: "עליסה בארץ הפלאות", "במבי", "הפרס הגדול", "טוביה החולב" ועוד רבים וטובים. אני מציע כאן – אולי באיחור מה – הרמת כפפה למר רון חולדאי: אנא, הואילו לשמר את מה שעוד נותר ! ראו מקרה המבנה המקסים והמיוחד ברח' לילינבלום 28 בתל אביב הצפוי להיהרס במקום להישמר לעד . ושוב, תודה לך שרון רז ! שבת שלום ! יוסי דה ליאון פתח תקווה. יליד תל אביב בביה"ח "הדסה" נוחו עדן.
נובמבר 6, 2009 at 11:35 am
מרגש עד מחנק,
ובעל ערך בתחומים רבים.
כל הכבוד!
נובמבר 6, 2009 at 6:14 pm
ליוסי דה ליאון תודה רבה על התגובה היפה ומעלת הזכרונות, כייף לקרוא
לאווהה תודה רבה על המילים, על כל אחת מהן
נובמבר 6, 2009 at 11:36 pm
מעניין מאוד מאוד.
בעיקר סיקרנו אותי בתי הקולנוע ביפו -עליהם לא ידעתי דבר ,פרט לאלהמברה.
מירי
נובמבר 7, 2009 at 12:04 am
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3799012,00.html
מביאה לידיעתך את נוכחותה של כתבה זו. הפרוייקט שלך מקסים והצילומים מרגשים
נובמבר 8, 2009 at 7:59 am
מירי תודה רבה לך
הנושא של יפו באמת מעניין במיוחד
אלישבע תודה רבה
הביאו כבר לידיעתי את עניין הכתבה
נובמבר 8, 2009 at 5:10 pm
קצת באיחור אבל בכל זאת – מרגש!
גדלתי בירושלים כך שאני לא זוכר כל כך את בתי הקולנוע שהזכרת. אבל זה היה מרתק לקרוא.
ישר כוח!
נובמבר 10, 2009 at 7:17 pm
לשרון, תודה על הכתבה המדהימה בשם כל המכורים לאבק של כוכבים.
נובמבר 21, 2009 at 9:44 pm
קולנוע-תיאטרון מוגרבי היה הבניין הציבורי הממוזג מיזוג מרכזי ראשון בת"א(וייתכן בארץ) המהנדס המיזוג היה יהודי אמריקאי שהתיישב בארץ בשם פיטיגרו הכרתי את אשתו המקסימה בסוף חייה וראיתי את ניירת התקנת המיזוג
נובמבר 22, 2009 at 10:09 am
חנן תודה רבה
אשמח לקבל ממך מייל על זכרונותיך מבתי הקולנוע בירושלים
פריסקופ תודה רבה לך ועל לא דבר
בנצי- תודה רבה לך על המידע יוצא הדופן והמעניין
נובמבר 22, 2009 at 4:14 pm
שרון שלום
אשמח להעביר אליך צילום שרטוט חזית ופרטים על קולנוע פארוק
כפי שאתה מציין זה היה קולנוע קיץ
שנסגר בשנות הארבעים
שרידים מהחזית המפוארת שלו הבמב ומסגרת המסך עדיין קיימים
בברכה
שמואל גרואג
אדריכל ויעוץ שימור-
חוקר של שדרות ירושלים
נובמבר 22, 2009 at 6:37 pm
שמואל תודה רבה על ההצעה והמידע
אשמח לקבל פרטים וכ"ו למייל שלי, תודה רבה
bddaba@gmail.com
דצמבר 5, 2009 at 2:38 pm
תודה לך שרון
מעולה, מדוייק ומעלה נוסטלגיה באופן המעורר כבוד
כנכדם של אסתר ומשה נתנאל, מייסדי קולנוע "אסתר" וכמי שגדל כבן בית בבתי קולנוע אלה, אותם היטבת לתאר ולהעלות מנבכי האוב.
אשמח כמובן להעביר אליך מספר תמונות נוספות
דצמבר 5, 2009 at 6:28 pm
דני תודה רבה לך על התגובה ועל המילים
אשמח לקבל את התמונות, המייל שלי כאן בתגובה שמעליך, תודה רבה, מעריך את זה
דצמבר 10, 2009 at 1:08 pm
שרון שלום
התרגשתי מאוד לקרוא את הפוסט ולראות את התמונות. אבי שהוא כיום בן 97 עבד כמקרין החל מגיל 13 בפולין והיה מבעלי קולנוע קסם (שהפך לכנסת) ולאחר מכן היה מבעלי והמקרין של קולנוע דן. כיוון שאפשר לעבוד 3 משמרות ביום וכך עשה הוא עבד בנוסף בקולנוע ארגמן כל קיץ, בבתי הקולנוע פאר, אסתר, צפון, אוריון, אופיר, ארמון דוד, חן, תל אביב,פריז, תכלת ועוד ועוד, כך שחדרי ההקרנה בכל הנ"ל יקרים ללבי. אני אחפש בבית אולי אמצא תמונות ואעביר. ללא ספק היסטוריה מרגשת ומפוארת הראויה להישמר.
דצמבר 10, 2009 at 4:32 pm
אביבה, תודה רבה, אני חושב שאני יודע מי את…
שמח לקרוא את תגובתך, זה די מדהים נראה לי להיות בתו של מקרין, שהיה בכל בתי הקולנוע הללו, וואהו, מרגש
אשמח מאוד לקבל עוד פרטים ובודאי שצילומים למייל שלי, תשלחי לי בבקשה פנייה כאן למעלה ב"כתבו אליי" ואז אחזיר לך תשובה עם המייל שלי, תודה
דצמבר 29, 2009 at 10:42 pm
את הסרט הטנגו האחרון בפריז ראיתי בקולנוע סטודיו מתחת לקולנוע מוגרבי.התמונה הזכירה לי
פברואר 20, 2010 at 10:18 pm
בשנת 1984 היה רצח במועדון קולנוע דן .
" קולנוע שלהבת " עומד עדיין והוא הפך
להיות סופרמרקט שכונתי בדרך בר-לב.
מימול " קולנוע אלהמברה " בשררות ירושלים ביפו היה עוד בית קולנוע שנקרא " קולנוע פארוק " שהוא הוקם בשנות ה-30' יחד עם קולנוע אלהמברה
פברואר 21, 2010 at 11:37 am
שחר תודה רבה על המידע
מרץ 4, 2010 at 4:02 pm
שם הצלם שצילם את השוטר על הסוס בחזית קולנוע מוגרבי הוא רודי ויסנשטין בעל הצלמניה המפורסמת במוגרבי פינת בן יהודה. הצילום מ 1952אולי תמצא עוד תיעודים של בתי קולנוע בתל אביב שהוא צילם באתר
http://www.israeliportraits.com/gallery.html
מרץ 6, 2010 at 9:01 am
תמר תודה רבה על המידע
דצמבר 6, 2014 at 10:12 pm
שלום שרון,
אני שמח לאמר לך שהפוסט עדיין נמצא באתר הארכיון האינטרנטי (WayBack Archive)
http://web.archive.org/web/20091223035958/http://www.notes.co.il/sharonraz/61472.asp?
מתן
דצמבר 6, 2014 at 10:13 pm
http://web.archive.org/web/20100610083003/http://www.notes.co.il/sharonraz/61472.asp
מאי 18, 2020 at 4:52 pm
בבקשה נסה לשחזר את התמונות ! הם היו מאוד מעניינות ויפות .. אני מאוד אוהב את המבנים הנטושים בתל אביב ויצא לי לבקר בהם.. וגם בתמונות שלך הייתה תמונה של ציור הקיר הראשון שלי ומבחינתי זה רגע היסטורי שתועד ולא על ידי אפילו.. אשמח לראות את התמונות האלו שוב מתוך המבנה של בית הקולנוע הנטוש בתל אביב רחוב פינסקר על בלינסון..