בית מפ"ם או בית עם,
בית צווא או בית צוותא,
בית כנסים או בית תרבות,
או כל אלו גם יחד.
בביקורי הראשון, לפני כשנתיים, בכרכור, צילמתי את מבנה הציבור הנטוש, המתפורר והמוזנח הזה ששימש כנראה כבית מפ"ם ואחר כך הפך לבית תרבות, כמו בית עם, לכנסים, אירועים, הצגות ואפילו להקרנת סרטים. זה היה בית התרבות של כרכור לפני האיחוד עם פרדס חנה. חשדתי בו כי שימש אולי גם להקרנת סרטים, למרות שהוא קטן, שאין מגדל במה, שאין בו חדר מקרין ושיש בו יותר מדי חלונות, אך כן יש לו שיפוע וכן יש לו במה קטנה וגם היתה לי תחושה לגביו. כנראה שאכן צדקתי. תושבי המקום מוזמנים להשלים את המידע ולספר חוויות מהמקום שפעל היה חי וכיום הוא לא.
1. החזית לרחוב הראשי (המייסדים) בכרכור
2. החזית הראשית והצדדית
3. חזית הכניסה שהיא החזית הצדדית
4. אותה חזית צדדית
5
6. הבמה הקטנה
7
8
9. מבט מהבמה
10
11
12
13. איזור הלובי מבפנים
14
15. תיקרת הלובי המרוסקת
16
17. החזית הקטנה האחורית, של צד הבמה
18
כל הצילומים צולמו על ידי, שרון רז, ב-2007.
כל סשן הצילומים המלא והמקורי נמצא כאן באתרי אדריכלות נעלמת.
כל הצילומים הוקטנו כמה פעמים בגודלם ובאיכותם למען גלישה נוחה ברשת ובגלל צרכי האתר.
אין לי מושג אם הבניין עדיין עומד, מקווה מאוד שכן, ומתפלא שוב ושוב איך גם כאן לא עושים משהו חיובי איתו.
אילחאמדולילע, סתם כי בא לי.
נובמבר 5, 2009 at 11:37 am
התמונות כרגיל יפהפיות,
(ואגב, למה אתה חושב שלא עושים משהו חיובי במקומות האלה? חפש היטב ותמצא פה ושם מזרקים, באנגים מאולתרים וגם קנדונים)
נובמבר 5, 2009 at 12:33 pm
תמונה 8 ו-14
הייתי רוצה לעשות מהן תמונות ולמסגר.
התסכים?
ואז אני צריכה גם את חתימת האמן בכתב ידו.
נובמבר 5, 2009 at 4:27 pm
ליידע את מנוייו, המכורים לפוסטיו, כל אימת שהוא מפרסם רשומה חדשה. תודה!
נובמבר 5, 2009 at 9:08 pm
אולי אני טועה, אבל רוב החורבות יש להן אמירה דומה בלי קשר למיקומן הגיאוגרפי.
ההרס,הזבל,הקילופים בקירות וכו',קיימים תמיד בכל מקום.אתה מצלם תמיד משהו שיאזן את העצב הזה, קצת שמיים,קצת טבע מתחדש כך מעצמו כמו עצים,שיחים,פרחים וכו'.יש במבנה הזה קשר למשהו תרבותי שהיה שם,וגם התרבות במובן מסויים הולכת ופוחתת.
נובמבר 6, 2009 at 8:54 am
הצילומים
(אבל את זה אתה כבר יודע)
נובמבר 6, 2009 at 9:49 am
יוסי תודה רבה, ותתפלא אבל אני לא מוצא כאלו בכל מבנה נטוש, ממש לא בהכרח, למרות שמטבע הדברים אני מתעניין פחות בזבל שזרוק על הריצפה ויותר מרחף לי עם העדשה בין החדרים והקירות
אסתי תודה רבה, תשובה במייל הפרטי
תמי תודה, את שוב ושוב צודקת ואני משום מה שוב ושוב שוכח לעשות את הפעולה הפשוטה הזו…
אורית תודה רבה, את צודקת באבחנות שלך כנראה, זה בכל הארץ וזה לא כל כך משנה מיקום גיאוגרפי מבחינת איזו עיר ואיזה יישוב, ההזנחה הנטישה והכאב בכל מקום דומים הם
אני לא ממש חושב כשאני מצלם, יותר מרגיש, לכן לגבי האיזון עם הטבע והירוק זה כנראה לא משהו שאני יכול ממש לענות עליו, זה בא לי טבעי
עידית אני לא יודע כלום… לא ממש, ותודה רבה
נובמבר 6, 2009 at 5:22 pm
ממש עכשיו נזכרתי שאני עצמי בעוונותי שכחתי לדוור למנויים את ההודעה על הפוסט האחרון שלי. הכי טל"ח.
נובמבר 7, 2009 at 6:25 pm
אף כרכורי לא התייצב, אז הייתי מנחש שזה בית הסתדרות. בטח עשו שם מכלול של פעילויות תרבות. קולנוע זניח, אבל די היה אז בעותקי 16 מ"מ שסבבו בארץ עם מקרינים נודדים. מיתולוגיה בפני עצמה. בצילומים שלך שרון, המקום נראה יפה יותר גם מימי שיא פעילותו.
נובמבר 7, 2009 at 9:03 pm
שרון היקר, פעם נוספת אני מסיים שבת עם הצילומים היפים והמרגשים שלך. בית עם… בית תרבות… אלו מילים יפות וצנועות אלה, מצלצלות כל כך נעים ונכון באוזן. יפה כתבה אורית שאתה מצלם תמיד משהו שיאזן את העצב הזה, קצת שמיים, קצת טבע מתחדש כמו עצים, שיחים,פרחים וכו'… גם אני אוהב את זה בצילומיך. שבוע טוב
נובמבר 8, 2009 at 8:05 am
תמי יש משהו מוזר באופן שבו אנחנו שוכחים ללחוץ על הכפתור הזה של השליחה למכותבים, של הדיוור, לא הוגן כלפיהם,כלפיכם, אבל זה איזה באג במוח, זה לא בכוונה תחילה, סליחה…
דוד תודה, בינתיים אף כרכורי, מניח שהם יקרקרו בהמשך… זה היה בית מפ"ם כנראה, ועשו שם פעילויות חברתיות ותרבותיות שונות, כן
את עניין המקרינים הבודדים הנודדים אתה תצטרך לספר פעם ולהרחיב על המיתולוגיה הזו, לי אין כאן ממש כל מושג
אמיר היקר תודה, אתה צודק לגבי המילים הצנועות וגם לגבי מה שכתבה אורית, תודה ושבוע טוב
דצמבר 23, 2012 at 9:37 am
אני מכירה את המבנה כ"צוותא". בסביבות אמצע שנות השמונים עוד שמעתי שם הרצאה של נתיבה בן יהודה. לא זוכרת שהקרינו שם סרטים, אבל יתכן שהיו שם לפני זמני.
דצמבר 25, 2012 at 5:58 pm
תודה רבה על תגובתך, שרי. לדעתי לא הקרינו שם סרטים, כנראה, כפי שפירטתי בפתיחה, אלא אם כן עשו זאת עם מקרנה קטנה ניידת, כך עשו לפעמים.