*

קולנוע רמה, הממוקם בפינת הרחובות ז'בוטינסקי וביאליק ברמת גן, הוא בית הקולנוע השני שנבנה ברמת-גן. בית הקולנוע נחנך ב-28 במאי 1938, והיה בבעלות בני משפחת רייזיס, אזולאי והאחים לאלו. בטקס הפתיחה הופיעה התזמורת הסימפונית הארץ ישראלית שלימים הפכה לתזמורת הפילהרמונית הישראלית. האירוע נערך אז במעמד מושל המחוז הבריטי, מר קרוסבי. בבית הקולנוע כ-1000 מושבים ושטחו 1178 מ"ר. הוא תוכנן במקור על-ידי מהנדס גרמני, שבשנת 1937 עזב את הארץ והעביר את זכויות התכנון לידי המהנדס ישראל מיכאלי. הוא נבנה בסגנון הבנייה הבינלאומי שהיה נפוץ בארץ ישראל בשנות השלושים בשילוב השפעות אר דקו. בשנים 1947-1945 הוקרנו בבית הקולנוע, מדי יום חמישי, סרטים בערבית ובעיקר סרטים מצריים. מאות מאנשי הכפרים הערביים שבסביבה היו מגיעים לצפות בהם. אולם קולנוע רמה שימש גם כאולם תיאטרון, שבו הציגו במשך עשרות שנים כל התיאטרות ובימות הבידור. בית הקולנוע הפסיק את פעילותו בשנת 1982 עקב בעיות ניהוליות וכלכליות ועומד נטוש וסגור מאז. בשנת 1992 קרסה חלק מהתיקרה הפנימית של הקולנוע. המבנה הנוכחי ייהרס כנראה בקרוב וייבנה מגדל מגורים "יוקרתי" במקומו כאשר חזית בית הקולנוע תישמר, כקיר ללא תוכן, כמאובן, כדקורציה.

הבניין המרשים הזה צולם על ידי כמה פעמים בשנים האחרונות. אתם תקבלו כאן מבחר צילומים, של הבניין מבחוץ, ושל הבניין מבפנים וכמו כן של כמה כרזות סרטים שנמצאו זרוקות על הריצפה. שנים חיכיתי להיכנס לתוך המקום הזה, ולבסוף הצלחתי. תודה רבה מקרב לב לרונן ויינשטוק על הליווי והעזרה.

שלום לכם, הגולשים שיגלשו כאן בשנת 2011, ובשנת 2037 ובשנת 2174, זה היה בית קולנוע "רמה" ברמת גן, וכך הוא היה נראה מבחוץ בין 2006 ל-2009 ומבפנים נכון לנובמבר 2009. מאוד עצוב שהוא הולך לא להיות קיים יותר בזמנים שאתם תגלשו כאן.

תתרווחו בכסאותיכם הנוחים, אינכם צריכים לפלס את דרככם כמוני בין ההריסות, האבק, השבבים, האזבסט, קורי העכביש, גוויות החתולים, הלכלוך, שברי הזכוכיות, הריחות, הטינופת וההזנחה. שבו בנוח והגלילו בקלילות עם העכבר. זה אצלכם על המסך. בהנאה.

ז'בוטינסקי פינת ביאליק, רמת גן, מיתולוגיה עומדת קפואה

כרזת סרט ערבי שמצאתי זרוקה על ריצפת לובי בית הקולנוע הסגור והנטוש

חשוב מאד

צחוק ונשים…

זה לא היינו הך?…

והנה אנחנו נכנסים פנימה :

פנים אולם בית קולנוע רמה

אמרו שהוא נשרף, אמרו שהתיקרה התמוטטה, ובכן, שקרים וטעויות, כל הסיפור הוא שחלק קטן מהכיסוי הדקורטיבי/אקוסטי/פנימי שהוא תיקרה קלה, שבאה מתחת לתיקרה הקונסטרוקטיבית האמיתית, התפרק כנראה במהלך השנים, ומקצת ממנו נפל למטה, זה כל הסיפור. קצת שיפוצים ואין כל בעיה להשתמש שוב במבנה.

אסור להרוס בתי קולנוע.

הצד האחורי של הבמה, אם תרצו, מאחורי הקלעים, סורט אוף, לא בדיוק, זו עדיין הבמה עצמה

זהירות, מסך כבד, משוך לאט

סגול

בצד החיצוני של המזוודה הזו היה כתוב "אהרלה קמינסקי"

חלק מהצילומים מעט מטושטשים, עקב החושך ואי שימוש בפלאש או אי שימוש בחצובה, אין לי זמן לאונן על חמישה צילומים עם חצובה כשיש את כל נבכי בית הקולנוע לתעד, במאות צילומים, ושהיתי כאן שלוש שעות בפנים

דוממים

את רואה?

הלובי הפנימי

הלובי הצר החיצוני והמעוגל

הקיר בין הלובי החיצוני הצר והמעוגל לבין הלובי הפנימי יותר

המזנון הקטן למטה

המדרגות ליציע, של צד אחד

ברור שהיא נדין, ברור שהיא מצרפת וברור שכל גבר ישראלי, אז כנראה שהוקרנו כאן גם סרטי זימה

היציע

"ויש" יציע

מבט מאמצע ומרכז היציע לכיוון המסך והבמה שלמטה

חורי חדר המקרין

היתה או לא היתה תיקרה שנפתחת לשמיים. כנראה שלא. זו רק תיקרת עץ קלה ומחוררת שאולי שימשה לאיוורור.

זוגיות מאובקת

הלן שפירו היתה גם זמרת. (דוד? משהו להוסיף?)

שעות הקרנה הרבה יותר הגיוניות ממה שיש כיום

מלך

על ריצפת חדר המקרין

כסא בחדר העזר של המקרין שנמצא ליד החדר הראשי של המקרין

דפים עם לוגו של רמה

קניון ביאליק ממול

הערב הכל שומם, כמו כל ערב, איזה אקשן היה כאן פעם, אינטנסיביות

הגענו למוח, הגענו לגרעין, הגענו לחדר המקרין

זה לא הסקאד שנפל על רמת גן, אלא מיכל כיבוי אש, בחדר דליק ורגיש

אם ישמידו את בית הקולנוע הזה זו תהיה שערוריה. אם ישמידו אותו על כל תכולתו זו תהיה שערוריה גדולה יותר. את שני המקרנים הללו ואולי גם דברים נוספים צריך לשמר, לשמור, להציג, כמו שעשו למשל בבית המלון שנמצא בבניין שבו שכן קולנוע אסתר בתל אביב, מלון סינמה בכיכר דיזנגוף.

המבט ליציע ולאולם החשוך דרך חור חדר ההקרנה.

לוח עץ במקום דליק

עוד חדר עזר / מחסן / חדר טכני

רוחו של אריה אליאס

ואיזור צדדי נוסף, של איחסון וחדר טכני, עם שני מקרנים, כנראה חדשים יותר, חלופיים, לא ברור

הקרביים

כסא מת

זהו לובי עליון, שגבוה ממפלס היציע, וכאן כנראה היתה מסעדה וכנראה היו אירועים השקות וחגיגות, זהו חלל די גדול שגם משקיף על פינת הרחובות, ולידו מזנון הגשה, חלל נוסף וגם מטבח לא קטן

מבט למטבח, או מבט עלינו

אמבטיה שכנראה שימשה לצרכי המטבח ולא לרחצה, אבל זו רק השערה

המטבח

ככה זה מסתורי יותר

מבט החוצה לחלק קטן מאחד הגגות

ייתכן שכאן שימש החלל בזמן מסויים כבית כנסת כלשהו

פתח שירות הקרוב לחדר המקרין

מבט לחלק מהלובי החיצוני, הכניסה והמעבר בין הקופות לשאר הלובי החיצוני וממנו ללובי הפנימי

הלובי-מסדרון החיצוני והקיר משמאל המפריד בינו ובין הלובי המרכזי הפנימי

שוב, הלובי הפנימי

פתיח של סרט אימה

קופה, מבפנים, בחדר הקופות

עוד שתי קופות

אני כמעט יכול לראות את זוג האנשים שישבו כאן וצפו בסרט

אתם מסתכלים על זה עכשיו, לצערי כנראה בפעם האחרונה, המסך יירד על כל הבניין הזה שייעלם

אורות רפאים

הכל היה פשוט פעם, צנוע, והמספרים, בוהקים הם

ואגב גם הבניין שליד רמה, בניין מגורים ותיק ונמוך של שתי קומות, ייהרס ביחד עם הקולנוע, עכשיו הוא כבר גם נטוש, שתי החלקות כנראה יאוחדו למגה קומפלקס של מגדל מגורים חדיש וכמובן מיותר.

כזה דבר הורסים?

מצד אחד בא לי לומר שאם מ-1982 הבניין הזה סגור, במשך 27 שנה, ולא השכלנו לעשות עם זה כלום אז זה מה שמגיע לנו כחברה מעורערת. אם אנשים מעדיפים לשבת בבית ולראות בטלוויזיה את "האח הגדול" ולא ללכת לקולנוע ליד הבית אז זה מה שמגיע להם ולכולנו.

מצד שני- ראבאק, כזה מבנה הורסים? בכזו צומת? עם כזה הדר ופאר? וסגנון בינלאומי ואר דקו? והיסטוריה? מבנה ציבור שהופך לבניין מגורים? הרי התיקרה לא קרסה כאמור, רק חלק משכבת הדקורציה שלה, והאולם לא נשרף, הוא רק נסגר, עם שיפוץ היו יכולים להפוך שוב את המבנה הזה ל-מתפקד, אבל אז שוב לא היו באים, כי אין חניה כאן. זה מה שמגיע לנו כנראה, וזו ה"קידמה", זהו זה, זה המצב.

רונן, שהיה איתי כאן, סבור באופן כללי שזה מה יש, זו הקידמה ובניינים גורלם להיהרס. אבל תוך כדי ביקור כאן הוא פתאום עצר ואמר שהוא עכשיו מבין הכל, שהוא מבין אותי ושאי אפשר להרוס דבר כזה. אי אפשר.

אנחנו נכין כולנו התנגדות, נכון? בריקדות? נעלה עליהן? נקים מחסומים, בטונדות, נבעיר מדורות וצמיגים, נכין נשק ורימונים, מטענים ופצצות, ליום שבו הדחפורים יפשטו עם שחר, זה יהיה שחר של יום שחור, וזה לא יקרה, נכון?

Advertisements