שלחו לי במייל לפני כשבוע קישור לאוסף המיוחד של מעצב המוצר עידן פרידמן בפליקר. נדלקתי מיד והחלטתי שאני רוצה לשתף אתכם אבל לא רק עם לינק. פניתי אליו וביקשתי שיכתוב לי כמה דברים על האוסף, על המניע ועל עצמו. אז הנה מה שעידן כתב לי ולכם ותודה רבה לו.
משהו בחפצים ישנים מחמם לי את הלב. אולי זו המחשבה שעבר עליהם הרבה והעולם השתנה מסביבם, אולי זה סתם כבוד למבוגרים ממני, אבל אני תמיד מוצא את עצמי מביט בהם באמפתיה. בשנים האחרונות הבנתי שמאוד מסקרנת אותי התוצרת המקומית, אז במקביל לאיסוף התחלתי גם לשאול את התוצרת הזאת מה היא רוצה לספר לי, וסיפורים במדינה שלנו לא חסר.
כשראיתי שנאספים לי גם חפצים וגם סיפורים, החלטתי להעלות אותם לאט לאט לאתר, למקרה וזה יעניין גם אחרים.
מרבית האנשים ניגשים אל תחום האיסוף הזה מתוך נוסטלגיה, מתענגים על איזושהי תמימות שהחפצים של פעם נוטים לשקף ומזדהים עםהאידיאולוגיות הישנות. לעומת זאת, אני בן 34 ולא חייתי אז, לא משוכנע שהכל היה תמים וגם לא בטוח שקורצתי מהחומר ממנו עשויים חלוצים. מה שאני כן יכול, זה לבחון את התוכן דווקא דרך עיניים זרות שכאלה.
אני מעצב מוצר ובעיני, כל העיסוק הזה בחפצים ישנים הוא כמו משחק של "מצא את ההבדלים" מול התקופה הנוכחית, ומנקודת המבט הזאת אפשר להנות מהמטען התרבותי העשיר שיש בהם. חלק מהעניין שלי כמעצב הוא לנסות ולזהות קווים בעיצוב המקומי בתוך האוסף, כך שזה מעין מסע שורשים שנבנה מאבחנות קטנות. ככה אפשר ללמוד על אירועים שקרו, על אירגונים שהיו, חברות מסחריות, שיטות ייצור, ביטויים אסתטיים ואפילו הרגלים יומיומיים שחלפו מן העולם. נושאים שלא דיברו עליהם בשיעורי היסטוריה, ואם דיברו אז בטח נימנמתי.
זה כיף להיות מופתע מהמשמעות של האוביקטים ודרך זה גם להיווכח בשינויים שהתרחשו כאן.
לראות כיצד הספר "גן-גני" לילדי הגן מסוף שנות הארבעים מכין חיילים לעתיד. איך במשחק "ריכוז" (מונופול) של בר-לוי יכולת לקנות בית בג'נין, בעזה ואפילו בנהלל. ללמוד על מגבית "כופר הישוב" שפעלה למען הגנה על הישוב העברי והכינה את תשתית המיסוי בארץ לפני הקמת המדינה.
ולפעמים נחמד פשוט לראות שהיה מפעל לצבעי ילדים שנקרא "המולדת", או להנות מהעבודה הנפלאה של סטודיו האחים שמיר שעיצבו גם את סמל המדינה וגם (לא פחות חשוב) את גביע הקוטג' של תנובה.
אחד הפריטים האהובים עלי הוא דוגמא מצויינת לחיבור הבלתי אפשרי של תכנים שנמצאים כאן. זהו ספר ילדים שקיבלתי לא מזמן כמתנה משמחת במיוחד. הספר נקרא "גן החיות – לעזרת ילדי ישראל", נכתב על ידי לוין קיפניס ואוייר בידי דוד גלבוע. בספר מתוארים חלומות של ארבעה ילדים אחרי ביקור שלהם בגן החיות, ובכל חלום חיה אחרת מציעה את עזרתה לפעולת הצלה של יהודי הגולה בזמן השואה. יש בספר תיאורים מצמררים של מצב היהודים באירופה, ופעולות הירואיות של ילדי הארץ שלא תאמו את המציאות. כשאני רואה איך כל המטען הזה נכנס לספר ילדים בצבעים שמחים אני לא יכול שלא להתרגש. התחושה הזאת היא המניע לצאת ולחפש עוד הפתעות.
לצורך העשרת האוסף אני נעזר בחברים אספנים, ספרות ואנשים טובים ואף מבקר באופן תדיר בשווקי פשפשים, מאגרי מידע ופחי זבל.
אני לא מתיימר להקיף נושאים אלא לצבור ידע, ומכיוון שרבים וטובים כבר חקרו את התחום, אני משתדל לפרק את הממצאים ושטף המידע לביסים נוחים לאכילה ולהוסיף לתמונות כמה מילים וקישורים רלוונטיים, למקרה ומישהו יבחר להתעמק.
אני מזמין את כולם לקפוץ לביקור בתצוגה של האוסף ולשוטט בין הדפים.
ואם יש הערות, תוספות, או שסתם מתחשק לשתף, אפשר גם ליצור איתי קשר.
הנה חמישה צילומים של חמישה פריטים (ועם ציטוטים שלו באנגלית מדף הפליקר) שבחר עידן להראות לכם כאן:
בובת ויצ"ו
A "made in the country of Israel" sign is almost as big as the brand name, and indicates this product was manufactured in the pre-Israel Palestine.
פרח תשורה לילדי הגולה
A letter for sending flowers you have dried yourself, to children abroad.
Sadly for Israel’s flower population, this type of letter was a big successes.
An Early 50’s initiative by Keren Hayesod.
These are the two sides of the same letter.
There is a place to write text inside.
“The queen of kerosene stoves” it says.
“The only patent stove in the country”.
And I can’t write about kerosene stoves without mentioning that my grandmother used to make the best cholent in the world.
והנה כמה צילומים של פריטים שאני אהבתי ובחרתי להציג כאן מהאוסף הנהדר של עידן בפליקר:
Probably from the mid 20’s.
Over time it became quite successful and its products were even exported. So the zionist pegs were used for hanging laundry in Syria, Sudan, Malta, Egypt, Cypress, Iraq and Uganda.
Kvass is an eastern European drink, made by fermentation of bread.
It is 5000 years old and still has a large market.
It is mentioned in stories by Dostoyevsky, Chekhov and Tolstoy.
It has a low content of alcohol, but considered suitable for children.
Lechaim.
(Thank god for wikipedia)
Another lovely design by the Shamir brothers studio.
This booklet, with text by the poet and author Anda Amir Pinkerfeld was published in 1967, around the six day war. It was published by HAGA (Israel’s former name for Home Front Command) to teach children how to act in times of war.
Someone showed me that the whole concept was taken from an American civil defense film called “duck and cover”. The film from 1952 teaches children to defend themselves in case of nuclear attack.
The turtle’s real name is Bert and he wears a bowtie.
Zehava starch by Galam
It was made in many color variations.
This is the best one.
As a matter of fact, I’m not sure I want to.
Its wonderful package was designed by the Shamir brothers studio.The cottage story (in Hebrew)
Today, you are most likely to encounter it in the form of a tennis ball.You can read about celluloid dolls in this article.
הנה הקישור לרצף הפליקר של עידן פרידמן:
http://www.flickr.com/photos/39094057@N06/
והנה כתובת המייל שלו:
gershongershonov@hotmail.com
תודה רבה לעידן פרידמן והמשך הנאה מהמשך הרחבת אוסף הפריטים.
דבר אחרון, מכיוון שבצד כאן הסקשן של "חמש רשימות אחרונות" שלי לא מתעדכן משום מה לאחרונה אז הנה קישורים:
קולנוע רמה של רמת גן – תיעוד בלעדי מקולנוע המיועד להריסה.
סרטי העשור ושירי העשור – עכשיו במשקל קל – קצת קולנוע והרבה מוזיקה- סיכום שלי של העשור עם סרטים ושירים.
תריסר מבית ברל – אמנות או נמות – כמה צילומים שלי מתוך מתחם בית ברל.
דצמבר 9, 2009 at 9:50 pm
זה יפה ומרענן את המקומות הנטושים ומחזיר להם את החיים
דצמבר 9, 2009 at 10:27 pm
התמוגגתי מכל תמונה ומכל הסבר
תודה שהבאת את זה כאן
ואגב, אבקת עמילן זהבה היא הפייבוריטית שלי 🙂
דצמבר 9, 2009 at 11:37 pm
איזה יופי. האסוציאציה שלי היתה קופת קק"ל, התמונות וגם הטקסט מעוררים הרבה נוסטלגיה. תודה
דצמבר 9, 2009 at 11:48 pm
יופי של איסוף גם ידע וגם חפצים
יופי של כתיבה
והמשך הנאה מהאיסוף.
הדי אור
דצמבר 10, 2009 at 7:13 am
תודה לכם מיכאל, גלית, אורה והדי
דצמבר 10, 2009 at 9:18 am
את נקודת ההשקפה – הרצון להבין את חיי היום יום אבל גם את ההקשר החברתי וההיסטורי דרך חפצים יומיומיים ופשוטים.
דצמבר 10, 2009 at 12:02 pm
אתה צריך אחרי שאתה מעלה רשימה ללחוץ גם על "עדכן אתר", בצד ימין למעלה של דף הוספת הרשימה האחרונה.
דצמבר 10, 2009 at 12:42 pm
תמי תודה, כן, הוא כתב על זה יפה והגדיר את זה טוב
דפנה תודה, באמת שכחתי לעשות את זה בזמן האחרון, או יותר נכון כבר לא התאמצתי ללחוץ שם כי הוא מוציא וזורק אותי משם, המערכת זורקת, אז חשבתי שאין טעם, אבל הנה זה עובד, תודה
דצמבר 10, 2009 at 2:01 pm
תודה שרון. יופי של נוסטלגיה. יוחזר הקוטג' של פעם! אני די בטוח שהיא היתה פעם הרבה יותר טעימה מהמוצר התעשייתי של ימינו. שימו לב לכיתוב על הקופסא – "גבינה שמנה" (9 אחוז? לא היו אז יוגורטים מבחילים של חצי אחוז וגבינות שמנת ללא שמנת. שזה אגב עוד ישראבלוף). איזה עיצוב נהדר היה פעם
דצמבר 10, 2009 at 4:38 pm
מסכים איתך אמיר, דיר, לגבי העיצוב, לגבי הבלופים, לגבי הטעם, לגבי הקוטג'
בדיוק חשבתי על הקוטג' לפני יומיים כשמרחתי לבני לחמניה עם קוטג' עכשווי, וראיתי ונזכרתי שהחתיכות של היום בגבינה הזו גדולים יותר וגם פחות טעימים מפעם, מתישהו, לפני כמה שנים, אידיוט אחד החליט כנראה לשנות שם את המוצר, או כמה אידיוטים, או סתם לתחמן אותנו במשהו תוך כדי, ואין ספק, זה לא אותו הקוטג' שהיה לנו פעם, לא אותו מרקם, כיום זה גושים גדולים ומים לבנים ביניהם, פעם זה היה מרקם אחיד של גושים קטנים מאוד, ולא אותו טעם וגם לא אותו עיצוב
ייפסקו ה"שדרוגים" וה"שיפורים" עאלק במוצרי מזון, שינויים ב-לוגואים ותיקים (דואר למשל) וכ"ו
דצמבר 10, 2009 at 8:45 pm
הקוטג' אותו קוטג' רק האריזה השתנתה (קצת)
אתם פשוט מתרפקים על משהו שנדמה לכם כי היה יותר טעים.
אותי יותר מדאיג השינוי של סמלילי החברות הותיקות כמו זה של הדואר, שהוזכר כאן, השינוי של הסמליל של תנובה, של אגד ועוד חברות ותיקות וידועות..
דצמבר 10, 2009 at 8:58 pm
כיף לשמוע שהחפצים מעוררים תחושות גם אצל אחרים
חיים, גם אותי מצערים השינויים בלוגו של החברות. כאילו משהו בותק שלהן מביך אותן.
שרון, אני לא בטוח שהחתיכות בקוטג' גדלו, זה אנחנו שקטנו.
תודה על האירוח
דצמבר 11, 2009 at 1:39 am
איזה אוסף מקסים!
אחוזי הגבינות פחות מפריעים לי (על העובדה שטורחים לקרוא לזוועות סויה "גבינה" בכלל לא אתחיל לדבר…). מעצבן יותר שדוחפים את השמות הלועזים באותיות אנגליות, כולל הפרסומות בעבריש בלתי נסבלת – ע"ע יופלה.
דצמבר 11, 2009 at 4:29 pm
חיים תודה, זכותך המלאה כמובן, לא להסכים, אני משוכנע שהטעם היה מעט שונה והמרקם היה אחר
את דעתי לגבי סמליל הדואר הבעתי כאן ובעבר, מסכימים
עידן, גם אני גדלתי, הרבה יותר מהחתיכות בקוטג', שכן גדלו, אני סבור, ובכל מקרה, טוב ששימחת כאן אנשים ועניינת אותם, תודה רבה לך
יעל תודה רבה, מסכים איתך לגמרי
דצמבר 11, 2009 at 10:51 pm
על הרבה שלטים ומוצרים ישנים יש פונטים אחרים של פעם וגם סמלים של פעם.
היום כל מנהל חדש רוצה למתג ולעצב מחדש ולא בטוח שפעם היו פחות חכמים או עשו יותר טוב.
לפני כמה ימים ראיתי על קיר צדדי את הלוגו הישן של בנק הפועלים ולא ברור לי למה שינו אותו
יש משפט שאומרים עובדי הייטק שאומר:
אם זה לא מקולקל אז אל תנסה לתקן ופה מנסים לתקן.
אני גר בדירה שסבא שלי גר בה פעם ויש בה גם סיפולוקסים וחפצים ישנים כמו תנור נפט או פטיפון בתוך מזודה.
אבל החפץ האהוב עלי הוא מגר של סבא שלי שזה מכשיר מדידה חשמלי למוליכות שנמצא במצב חדש לגמרי
הוא אנאלוגי ללא בטריות וכדי להפעיל אותו צריך לסובב מן מנואלה שתיצור זרם.
מה שעוד יש לי זה ארון כביסה מעץ שבנוי באמבטיה ובו אמורים היו לשים כביסה.
לא ברור לי למה לא בסל כביסה כמו היום.
יפה שיש ערך לישן
דצמבר 13, 2009 at 9:42 am
רונן אכן כך, מנסים לתקן את מה שלא מקולקל, כי צריך שיהיה מיתוג מחודש ברחו הזמן עאלק, צריך ליצור יש מאין, אז מנפחים אוויר וממציאים שטויות, רוב הלוגואים של פעם טובים לא פחות ובהחלט גם יותר מאלו העכשוויים שמשום מה מחליפים את חלקם
פטיפון בתוך מזוודה, זה דבר נהדר לדעתי, תודה לך