הסיפור הוא משפט שקראתי בקפה דה מארקר כתגובה לפוסט. משפט שבו נכתב על ידי הצלמת מירי דוידוביץ שהיא צילמה פעם (סשן אופנה) בגן החיות הנטוש. אני קורא את המילה "נטוש" ונדלקות אצלי נורות ירוקות בראש. גן החיות בתל אביב. זה שאני חושב שביקרתי בו אבל לא יכול לזכור, כי הוא נסגר ב-1980 ואני הייתי בקושי בן 12. אני זוכר אותו מבחוץ במעורפל. ובחזרה לסיפור- הסתקרנתי ויצרתי קשר עם מירי ובעקבותיו גם הוזמנתי לביקור אצלה בסטודיו ביפו. למירי יש ארכיון. לא ממוחשב, לזה אין זמן, אלא ארכיון שמורכב ממחברת גדולה ומאוד מסודרת שבה רשומים בכתב יד מסודר כל הסשנים של כל ימי העבודה שלה משנת 1983 ועד היום כנראה. ישבנו והתחלנו לנבור בכתוב. המטרה שלי היתה למצוא דברים שמעניינים אותי. מה מעניין אותי? הרקע בסשנים של צילום האופנה לאורך השנים, הלוקיישנים שלה, לא האופנה עצמה, לא הבגדים ולא הדוגמניות אלא הרקע. מעבר לכך מירי גם צילמה ועדיין מצלמת גם מחוץ לשעות עבודתה המקצועית, צילומים שחלקם עניינו אותי מאוד. גם בסשנים המקצועיים וגם באלו הפרטיים ניכר שהיא אוהבת ארכיטקטורה וסביבות אורבניות. היא גם העידה בפניי על כך. משסיימנו לסמן עלתה מירי כמה מדרגות והביאה מהמגירות המסודרות שבקומת הגלריה את החומרים האמיתיים, כל סשן במעטפה נפרדת, והתחלנו לבדוק. התוצרים של הסינון הזה ושל מה שנמצא למטרת רשימה זו כאן לפניכם, ולטעמי הם מרתקים. תודה רבה מקרב לב למירי דוידוביץ. להמשיך לקרוא "מצלמתה של מירי דוידוביץ"