ב-ג'ינגס נתקלתי באתר של הרשת החברתית קפה דה מארקר. נתקלתי ונדהמתי. החיבור ליצירה שלו היה מיידי. הפגיעה היתה בול. מייד התחלתי להגיב ו"לככב" אותו/אצלו באיורים, בציורים, בצילומים ובפוסטים. דרך חילופי מיילים אישיים גם נוצר קשר אישי ישיר והנה, שוב, האינטרנט גרם לחיבור בין אנשים שלא הכירו האחד את השני לפני כן.

האיורים, הציורים, הרישומים והשרבוטים של ג'ינגס עשו לי ועושים לי את זה כל פעם מחדש. אני מרגיש שממש "גיליתי" אותו ולא ברור לי איך הכישרון הזה לא מתגלה הרבה יותר לעולם כולו. בחרתי לכתוב פוסט שלם על ג'ינגס, להקדיש לו וליצירותיו פוסט אחד ברור, ואני יוצא כאן ואומר- היי, תראו, איזה כישרון, תכירו משהו מצויין. אני מניח, שכהמשך למשל לשני הפוסטים שלי על האספנים, אז יהיה גם כאן המשך טבעי בדמות סדרה חדשה של פוסטים שתחשוף לאט לאט עוד ועוד אנשים שהם אמנים אמיתיים שלא מוכרים מספיק, אנשי יצירה ורגישות.

ג'ינגס בוחר להישאר אנונימי מסיבות אישיות שונות. מותר לו. אני יכול לכתוב כאן שהוא זכר, שהוא לא עוסק (עדיין)לפרנסתו באמנות/ציור/צילום… שהוא חי כאן בארץ ושהוא צעיר ממני. כמו כן הצלחתי להוציא ממנו את זה:

"אני מאייר כי זה יוצא ממני, זה התחיל לפני שנה וחצי בערך [היה גל קצר לפני עשר שנים ומאז לא נגעתי בעפרון] ומאז אני משתדל לייצר כל הזמן, למה? זה עושה לי טוב ואני אוהב לאתגר את עצמי עם טקסטים בנסיון למתוח את הפער בין הטקסט לאיור. הכל כאן בעצם "למטרות קודש", בשביל הנשמה, גם הצילום, רוב התמונות צולמו בכלל בטלפון סלולרי, דברים שתופסים לי את העין." להמשיך לקרוא "הכישרון של ג'ינגס"