1, 6, 2 – זה ה-סדר.
צילום אחד, 6 צילומי תנור, ולבסוף 2 צילומים אחרים.
רמת גן, גבול גבעתיים, איזור שהיה בעת הריסה כשצילמתי אותו, שוב, כי כבר ביקרתי בו בעבר.
א'-1. זה הראשון, הוא מהשונות, מהאחרים, קדימון, לא קשור לתנור, אבל קרוב אליו.
תנור- 1. התנור המוזר (שנדמה לי שאמרו לי פעם שהוא לשימור, בעיקרון, אבל לכו תדעו… האיזור הזה היה בהריסה)
תנור-2. חום.
תנור-3. יש לכם כבר קונוטציות כמו ש-לי מתחילות להיות?…
תנור-4. אני לא יודע. התנור, החלודה, הצורות, הלבנים, דור שני, דור שלישי, היהודי שבי או ה-"יהודון" שבי לא יכול שלא לחשוב על אירופה, על גרמניה, על פולין, על הנאצים, על היהודים, על הכלבים, על הקרונות, על הרובים, על הבורות, על המחנות, על השלג, על האש, על המשרפות, על המתים ואילו כל מה שיש כאן הוא רק תנור, תנור מוזר כזה אבל רק תנור, כנראה שלשימור.
תנור-5. את זה אני אוהב.
תנור-6.
ב'-1. ושני האחרים לסיום. אם כבר שלטי פרסומת אז אני מעדיף לראות אותם מאחור.
ב'-2.
כל הצילומים הוקטנו בגודלם ובאיכותם עקב אילוצי הגלישה באתר וברשת.
כל הצילומים צולמו על ידי בחודש ינואר שנת 2008, לפני שנתיים בדיוק.
הסשן המלא של התנור באתר אדריכלות נעלמת, ממש כאן.
האהבה תנצח.
ינואר 24, 2010 at 9:29 pm
נראה שזה היה תנור ליצור לבנים מלובנות או אריחי קרמיקה של פעם.
ינואר 24, 2010 at 9:42 pm
האהבה כבר מנצחת שרון. לא בעתיד. כאן ועכשיו. רק יש לשים לב. תודה על התנורים. מרתק. הייתי רוצה לדעת היכן הם נמצאים יותר בפירוט ומה היה שם כאשר הם תפקדו כתנורים. וגם, אש, אהבה ומים זה כמעט הכול.
ינואר 24, 2010 at 9:43 pm
האהבה הופכת בסופו של דבר לשגרה ואז הכל מחמיץ ומאוס. לא?
ינואר 24, 2010 at 9:44 pm
הלכתי ללינק ל הארכיון האורבני וקיבלתי את כל האינפורמציה שהייתה חסרה לי. תודה.
ינואר 24, 2010 at 9:53 pm
קצת שואתי, עם זאת
ינואר 24, 2010 at 11:44 pm
אני ביקרתי לפני כמה שנים במקום של התנורים ששרפו אנשים
ולפני חודשיים גם במקום שצילמת מאחורי צומת עלית
התנורים לא ממש דומים.
מה שכן זה מקום שנראה שהיו בו כמה דורות של עבודה וכל דור השאיר שכבה אחרת.
אני מניח שתוך כמה שנים יהיה בו כבר איזה מגדל מגורים.
אבל איין מה להצטער כי כיום המקום הוא ממש בתוך שכונת מגורים ולפעמים דברים משתנים.
בכל מקרה אחלה של תמונות
ינואר 25, 2010 at 7:09 am
למגיב עם המידע, תודה, אין לי מושג אבל אם אתה אומר אז אולי אתה צודק
יולי תודה רבה, על המילים היפות והמעניינות, והאמת היא שהאהבה לא תמיד מנצחת, אפילו אם היא קיימת, אבל עדיף להיות אופטימיים, או שלא
מיכאל כן ולא. שתי אפשרויות. לא, המון אפשרויות. אפשר לומר האהבה תנצח. או שלא…
שחר, כן, אי אפשר להתעלם מזה, תודה
רונן ברור לי שהם לא דומים, אלו רק אסוציאציות שאינן מופרכות, תנורים ישנים, לבנים, ברזלים, אתה יודע, זה נכון לגבי דורות של עבודה, כן, ולגבי האיזור לא ביקרתי שם הרבה זמן, מעריך שהרוב כבר לא קיים ושמגדלים הם עניין של זמן, תודה
ינואר 25, 2010 at 9:32 am
מדהים
שים רגע את הקונוטציות השואתיות בצד, כי פתחים של כבשנים, נו.. כולם יראו אותו הדבר
אולי אני אוהבת את הדברים הישנים שאתה מוצא ומתעד בכ"כ הרבה אהבה בגלל זה:
http://www.notes.co.il/michal/30955.asp
[ותראה איזה חורף עשו לך פה:]
ינואר 25, 2010 at 10:58 am
זוכר טוב מאוד את הפוסט היפה שלך הזה, תודה רבה, וכן, אחלה חורף, אפור גשום, נהדר
ינואר 25, 2010 at 11:24 am
אני בכלל לא חשבתי על זה
רכבות..במיוחד כשאני רואה אנשים נדחפים בתור
אז זה בא לי
בשניה, לא צריכה להתאמץ אפילו
ינואר 25, 2010 at 12:24 pm
שואה לנוכח התנורים, למרות שבמבט מדוקדק יותר אני מבינה מה בתנור עורר אצלך את הקונוטציה. לי עלו אסוציאציות של אח מבוערת או טחנת רוח.
וגם בעיניי תנור 5 מהמם.
ינואר 25, 2010 at 1:28 pm
אני אוהבת חלודה
מאז שאני קטנה יש לי תחביב
להתלכלך עם חלודה
ינואר 25, 2010 at 7:35 pm
זה מה שהתנור הזה מזכיר לי, הייתי הופכת את זה לפסל סביבתי.
וצילום השלד לפרסומות מחלקו האחורי מזכיר לי שגם ציור על בד קנווס של הצייר הכי שווה, מחוזק מאחור עם סיכות פושטיות לא?
(סליחה על הדמיון הסוטה שלי:-))
ינואר 25, 2010 at 8:20 pm
אורבני ועם זאת כל כך הומנית כל הגישה שלך
ינואר 25, 2010 at 9:30 pm
עידית, לא חייבים לחשוב על זה, אבל כן, הראש שלי לפעמים "נוסע"… רכבות זה די מובן אגב, ותודה
תמי טחנת רוח… מעניין, יש בזה משהו, 5 טובה, אניגמטית כזו, תודה
יעל, מסוכן להתלכלך עם חלודה, וכן, ראסט נבר סליפס, תודה
אורית תודה, יש לך דימיון עשיר, ואיש הפח, וואלה, באמת, אם ממצמצים, והקונסטרוקציות הללו באמת יותר מעניינות מהפוסטרים הנלוזים של הפרסומות
מירי תודה רבה
ינואר 26, 2010 at 8:22 am
אהבתי את הולכת המבט שלך על התנור. בשבילי זה נגמר בחסימת הבטון. תחושת מחנק. אני מביט מבחוץ אבל רוצה להיחלץ. והזווית האחורית על לוחות הפרסום, אחלה. בתור ילדים אהבנו ללכת לצד האחורי של מסכי קולנוע, לראות בהפוך, כנראה סוג של מרדנות נגד הענק.
ינואר 26, 2010 at 1:10 pm
אהבתי את מה שכתבת דוד
מרץ 18, 2010 at 8:55 pm
הייתי במקום הזה שצלמת אותו לפני כמעט 18 שנה.
הפכו את מפעל הבטון הזה למועדון ריקודים.
למשך תקופה מאוד מאוד קצרה.
במקומו יבנה המגדל הגבוה ביותר בישראל, מבנה
בן 70 קומות.
מרץ 18, 2010 at 8:58 pm
קובי, בוא לא נשווה בין שריטות…
מעניין, מסקרן לראות, לא ידעתי על מועדון הריקודים, לא מפתיע אותי שייבנה כאן מגדל, תודה