אני מציע שקודם כל תלחצו על ה-play של השיר ואז תמשיכו לקרוא.

זה תקליט נשכח לגמרי, שגם בזמן אמת, או מיד אחריו, לא הכירו אותו הרבה בריות.

אני מניח שאני ועוד עשרים ושלושה וחצי (!) אנשים בארץ מכירים או זוכרים אותו. יש לי אותו על קסטה.

הלהקה (משבדיה) נקראת Thirteen Moons והתקליט נקרא Little Dreaming Boy ויצא בשנת 1986.

ולא, זה לא אבא שלי בתמונה, זו העטיפה המקורית של התקליט הזה, וזה סבו של אחד מחברי הלהקה.

אני שם אותו כאן גם כי האלבום מיוחד ויפה, גם כי תוכלו לשמוע דרך יו-טיוב והעולם החדש תקליט שמאוד נדיר להשגה (בויניל קשה, בקבצים הוא מסתובב בכבלים תת ימיים) וגם בגלל שהוא מכיל חצוצרה מלנכולית נהדרת ואבא שלי אוהב חצוצרה ומאוד רצה פעם לנגן בכלי. הוא לא הגשים את זה כי לא היה לו ממון כדי להשיג את זה לעצמו בעת ילדותו כפליט אירופה עם אימו ואחיו בכפר אברהם אשר בפתח תקווה. את אבא שלו, אגב, הוא לא הכיר. אבא שלו הלך במלחמה באירופה ולא חזר.

בחודש נובמבר שנת 2007 הוזמנתי לצלם בית אריזה קטן ומאוד ותיק ב-כפר מעש אשר מדרומית לפתח תקווה ונחשבת בתחומה. בית האריזה הזה הוא דוגמא אחרונה או כמעט האחרונה למבנים היסטוריים מסוג זה באיזור. גם עליו ריחפה סכנת הריסה , עליו ועל הפרדס הפעיל שלידו, בגלל "רצון" ו"תשוקה" נדל"נית לכבוש את השטח ולבנות שם בנייני מגורים, עוד בנייני מגורים מיותרים.

זאת הפעם הראשונה והיחידה עד היום שיצא לי לצאת ולצלם בחברתו של אבי. זה יצא כך אז עקב איזו בעיה טכנית. בד"כ אני מצלם לבד, ואף פעם לא יצא לי לצלם סשן בנוכחותו. זו כאמור היתה הפעם היחידה עד היום.

המבנה הקטן עבר הרבה בחיים, כיום הוא משמש כמחסן ולידו פרדס פעיל, פינת חי, והיה גם בית קפה. אין לי מושג מה עלה בגורלו של המבנה, הפרדס והמתחם הזה.

אז הנה הצצה לבית אריזה של פעם, אפתח בכמה תמונות מבתי אריזה של אז, ואסיים במשהו אחר.

פרדס בן עזר (רזי, שומע?…)

קטיף בפתח תקווה

בית אריזה באיזור פתח תקווה בשנות השלושים

תמונה ממוזיאון וארכיון בית ראשונים הרצליה

01

02

03

04

05

06

07

08

09

10

11 (עידית…)

12 (מ-משולשון ו-בטון יוצא משול-טון)

13

14 (מעבר)

15

16 (זו לא שבשבת, צעצוע או סוכריה על מקל, זו תרנגולת, תרחיקו את ג'ון קייל…)

17

18

19

20

21  (חסוס, הביאו את ראשו של אלפרדו גארסייה)

22 (סיטרוס)

23

24

25 (במובן גאפן)

26

27

28

אריה. רז.

הוא ואני. זה מורכב. מאוד. מסובך. לא קל. לא. נפיץ. קלאש. רגיש. זהיר. העלבות הדדיות. פה ושם. שום כוונות רעות. רק כוונות טובות משני הצדדים. רק כוונות טובות. לא פשוט. זה לא שהוא לא מעריך למשל את מה שאני עושה עם פעילותי הצילומית. כנראה שכן. אולי. חלקית לפחות. אבל מדי פעם ייפלט איזה משהו כמו "השטויות שלך". חלק מהחיים. מתרגלים. מכיר אותו כבר 41 שנה. מתרגלים. אין מה לעשות. אין כוונות רעות, רק כוונות טובות. זה הניסוח, האימפולסיביות, ההתרגזויות הקטנות, האכזבות הקטנות. זה האופן בו מדברים. הצורה בה נאמרות מילים. הטון. המבט. רק כוונות טובות. כולנו טועים לפעמים. תמיד. לפעמים, דווקא את הדברים האמיתיים, אותם קשה לבטא.

כשאני הייתי ילד, בסוף אני זה שלמד לנגן בחצוצרה. שבע שנים ניגנתי עליה. וכאילו הגשמתי לו חלום.