חיפוש

נטוש

צילום מבנים ותיקים ונטושים בישראל בהווה למען העתיד

חודש

פברואר 2010

פוסט לפורים – מחווה לשלומי יוסף

שם:  שרון  /  גיל: 41   /  עיסוק:  עסוק  /  מגורים:  אין להמשיך לקרוא "פוסט לפורים – מחווה לשלומי יוסף"

הוא שר לכם, הסבא הזקן שלכם

מה שאולי אף פעם לא היה לכם, כנראה שלא חוויתם דבר כזה, אבל עכשיו אתם יכולים.
 
לשמוע ולבכות – ג'וני קאש חדש – "אין שום קבר".
 
החלק השישי והאחרון בהחלט של סדרת האמריקן רקורדינגס של ג'וני קאש עם המפיק ריק רובין ייצא ב-26 לפברואר, במה שהיה אמור להיות יום הולדתו ה-78 של האיש בשחור. אצלי באוזניים ממש עכשיו, ב-לופ שלא נגמר. האלבום מכיל שירים של שריל קרואו, קריס קריסטופרסון, טום פקסטון, בוב נולן ואחרים, בביצועים של קאש. אלו סשנים שהתחילו בשנת 2002, אחרי סיום האלבום הרביעי בסדרה, ונמשכו עד מותו ב-2003. ג'וני קאש איבד את אישתו במאי 2003, כמה חודשים לפני מותו שלו, ואמר שההקלטות היו הדבר היחיד שהחזיק אותו חי. יש כאן רוחניות, מלנכוליה, מסתורין, שירים על אתגרי החיים, חיפוש הישועה, חברות, אמונה, כוח, חולשה, הישרדות ועל חלום השקט והשלווה. האלבום אינטימי, מינימליסטי, עירום, נקי, אקוסטי, שקט, מלנכולי, עצוב, מקסים, אישי. האיש, היוצר, הגוסס, מסתכל על חייו לאחור.

אנחנו רק בתחילת השנה, פברואר, אבל יש לי כבר באוזניים את אחד מאלבומי השנה שלי בדצמבר 2010.

יעל אבקסיס והלבנים האדומות

טוב, שואלים אותי מה דעתי. אפשר לחשוב שדעתי תקבע כאן משהו… אבל אענה בשמחה.

אינני יודע אם אפתיע או לא אבל אין לי הרבה בעיות עם החדשה האחרונה ממפעל לודזי'ה לשעבר.

קונים אותו, רוכשים את הבניין הנטוש הישן, היפה, המיוחד, בהרבה מאוד כסף, תמורתו יגורו שם הדיירים החדשים, יעל אבקסיס, בעלה רוני דואק וילדיהם.

יש כאן בניין שעומד נטוש הרבה מאוד שנים שמתפורר לאיטו. זה שרוכשים אותו עכשיו זה טוב, יטפלו בו, ישמרו אותו יתחזקו אותו ויחיו בו.

נכון שתאוותי הגדולה היא בניינים שאין בהם איש, שנשארים מקוריים לחלוטין, שכף אדם, זולתי, לא דורכת בהם, אבל זו השריטה שלי, ונפריד כרגע אותה מהעולם האמיתי.

בעולם האמיתי יש כאן סוג של הצלת מבנה. נכון שזו לא העירייה שקונה אותו ומשתמשת בו לצרכי הציבור (אולי חבל), אבל זה סוג של חלום נאיבי מאוד. יש כן פיתרון (אם כי שוב, אהבתי למבנים הנטושים היא למצב שהם נמצאים בו, לסטטיות המתה הזו, לקיפאון ולאותנטיות) שהוא בהחלט סביר, הרע במיעוטו, אנשים שרוצים לגור כאן ויש להם ממון לשמר ולדאוג לבניין. המחיר הוא שהאותנטיות בפנים תיעלם, גם כך הבניין סגור לצערי, ושהבניין יישאר סגור לציבור.

לגבי הסוגייה ההיא שהבטיחו (או לא) ששליש מהבניין יישאר פתוח לציבור אני לא מאמין שיש בזה היגיון. כלומר זה או או. או שהבניין נשאר כמו שהוא, או שהוא נרכש על ידי העירייה ונפתח לציבור במסגרת כלשהי או שמישהו פרטי רוכש אותו ואז זה שייך לו. זה הרי לא הגיוני שיגורו שם אנשים וחלק מהבניין יהיה פתוח לציבור בו זמנית (הרי גם אם נאמר ייתנו את כל קומת הקרקע לציבור כגלריה או כבית קפה אז גם זה לא בדיוק יהיה ממש פתוח לציבור כל הזמן וגם לא יכיל שום שריד אותנטי מהפנים, וייתכן אגב שגם כמעט אין שריד אותנטי מהעבר כי הפנים והבעלות על הבניין והשימושים בו עברו כמה ידיים, כמה פונקציות וכמה עשורים של שנים).

הגיוני כן שיגבילו את כל העניין בהתנייה שפעם או רצוי אפילו פעמיים בשנה יוכלו להתקיים בו ביקורים כמו במסגרת "בתים פתוחים". בכל מקרה אלו כבר לא יהיו החללים התעשייתיים האותנטיים אלא בית מגורים אז גם כך אין המון טעם כבר. רצוי גם שיגבילו את גובה, חומר ואטימות הגדרות מסביב לבניין כדי שלא יעלו שם לגובה (נדמה לי שהחוק הוא מקסימום 2 מ') ויסתמו את המראות הרגילים של חזיתות הבניין המרתקות.

הדבר היחיד שמותיר אותי כן פעור פה כל פעם מחדש הוא איך יש אנשים, מכיר למשל מקרוב מאוד מישהו, שיש להם, במקרה הטוב, 28 ש"ח בפלוס בבנק, רק 28 ש"ח בבנק, וללא רכוש כלשהו, לא מגרשים, לא בניינים, לא דירות, לא ירושות ולא כלום, בעוד מסתובבים אנשים עם 28 מיליון ש"ח שהם יכולים להשקיע ברכישת בניין שלם, וזה חוץ מהכסף שעוד יילך על השיפוצים וחוץ משאר הממון שיש ברשותם. נו, למה לקנא, שיהיה לכולם לבריאות. הרי סוציאליזם כבר לא יהיה כאן ובשום מקום אחר בעולם כנראה, או איזה שהוא היגיון או צדק…

אני מאחל לזוג זוגיות טובה בתוך הבניין המשומר (כי אם הם יתגרשו חלילה מתישהו זה יהיה קצת מביך), מאחל לילדיהם חיים נורמליים בתוך ומחוץ לבניין, בלי שום ציניות, ומאחל לנו, לציבור, אפשרות נוחה ופתוחה לצפות בפלא מבחוץ, תמיד, ומבפנים, לפחות פעמיים בשנה (אם כי אותי אישית למשל, הפנים לא יעניין בעתיד).

דבר נוסף- ציפור קטנה לחשה לי שבתחילת שנות האלפיים עדיין היה על הבניין הזה שילוט קטן וישן שבו היה כתוב "אבן גבירול 1". ההשערה היא שפעם רחוב אבן גבירול התחיל ממש כאן, הרי אבן גבירול הוא סוג של המשך של יהודה הלוי הסמוך. השלט הישן נגנב מתישהו והועלם. הסקרנות נשארה, והאנקדוטה. להמשיך לקרוא "יעל אבקסיס והלבנים האדומות"

מנצ'סטר היא לא רק עיר של כדורגל

זה די לא יאומן, כמות המוזיקה המעולה והחשובה שיצאה מהעיר הזו וממשיכה לצאת. כל כך הרבה להקות מצטיינות ונפלאות מעיר אחת אפורה וגשומה בצפון מערב אנגליה, ממש ממזרח לעיר ליברפול, שעליה כתבתי כאן בפעם הקודמת.

אז הנה עוד פוסט, השני במספר בסדרה החדשה על מוזיקה וערים בריטיות. הפעם זה היה קשה במיוחד כי הצמצום היה אכזרי. ויש להקות כאן שראויות לפוסט נפרד משלהן. תיהנו. מנצ'סטר. להמשיך לקרוא "מנצ'סטר היא לא רק עיר של כדורגל"

בית רחל בגדרה

זהו כנראה בית הקולנוע היחיד שהיה בגדרה. הוא אינו פעיל כבר שנים, לא כבית קולנוע ולא כמרכז קהילתי.

זה היה בעבר מרכז קהילתי מרכזי גדול שבו היו מופעים, הצגות, אירועים, וכמובן סרטים.

אין לי צילומים מבפנים לצערי. כיום זה משמש כנראה כמחסן של העירייה לעמותות שונות. להמשיך לקרוא "בית רחל בגדרה"

קריאה להריסת התוספת החדשה בבניין הבימה

פשע נגד האנושות.

צילום שרון רז, סוף ינואר 2010.

צילום שרון רז, סוף ינואר 2010. להמשיך לקרוא "קריאה להריסת התוספת החדשה בבניין הבימה"

יצירה של אתר חינמי או בלוג ב־WordPress.com. ערכת עיצוב: Baskerville של Anders Noren

למעלה ↑