טוב, שואלים אותי מה דעתי. אפשר לחשוב שדעתי תקבע כאן משהו… אבל אענה בשמחה.
אינני יודע אם אפתיע או לא אבל אין לי הרבה בעיות עם החדשה האחרונה ממפעל לודזי'ה לשעבר.
קונים אותו, רוכשים את הבניין הנטוש הישן, היפה, המיוחד, בהרבה מאוד כסף, תמורתו יגורו שם הדיירים החדשים, יעל אבקסיס, בעלה רוני דואק וילדיהם.
יש כאן בניין שעומד נטוש הרבה מאוד שנים שמתפורר לאיטו. זה שרוכשים אותו עכשיו זה טוב, יטפלו בו, ישמרו אותו יתחזקו אותו ויחיו בו.
נכון שתאוותי הגדולה היא בניינים שאין בהם איש, שנשארים מקוריים לחלוטין, שכף אדם, זולתי, לא דורכת בהם, אבל זו השריטה שלי, ונפריד כרגע אותה מהעולם האמיתי.
בעולם האמיתי יש כאן סוג של הצלת מבנה. נכון שזו לא העירייה שקונה אותו ומשתמשת בו לצרכי הציבור (אולי חבל), אבל זה סוג של חלום נאיבי מאוד. יש כן פיתרון (אם כי שוב, אהבתי למבנים הנטושים היא למצב שהם נמצאים בו, לסטטיות המתה הזו, לקיפאון ולאותנטיות) שהוא בהחלט סביר, הרע במיעוטו, אנשים שרוצים לגור כאן ויש להם ממון לשמר ולדאוג לבניין. המחיר הוא שהאותנטיות בפנים תיעלם, גם כך הבניין סגור לצערי, ושהבניין יישאר סגור לציבור.
לגבי הסוגייה ההיא שהבטיחו (או לא) ששליש מהבניין יישאר פתוח לציבור אני לא מאמין שיש בזה היגיון. כלומר זה או או. או שהבניין נשאר כמו שהוא, או שהוא נרכש על ידי העירייה ונפתח לציבור במסגרת כלשהי או שמישהו פרטי רוכש אותו ואז זה שייך לו. זה הרי לא הגיוני שיגורו שם אנשים וחלק מהבניין יהיה פתוח לציבור בו זמנית (הרי גם אם נאמר ייתנו את כל קומת הקרקע לציבור כגלריה או כבית קפה אז גם זה לא בדיוק יהיה ממש פתוח לציבור כל הזמן וגם לא יכיל שום שריד אותנטי מהפנים, וייתכן אגב שגם כמעט אין שריד אותנטי מהעבר כי הפנים והבעלות על הבניין והשימושים בו עברו כמה ידיים, כמה פונקציות וכמה עשורים של שנים).
הגיוני כן שיגבילו את כל העניין בהתנייה שפעם או רצוי אפילו פעמיים בשנה יוכלו להתקיים בו ביקורים כמו במסגרת "בתים פתוחים". בכל מקרה אלו כבר לא יהיו החללים התעשייתיים האותנטיים אלא בית מגורים אז גם כך אין המון טעם כבר. רצוי גם שיגבילו את גובה, חומר ואטימות הגדרות מסביב לבניין כדי שלא יעלו שם לגובה (נדמה לי שהחוק הוא מקסימום 2 מ') ויסתמו את המראות הרגילים של חזיתות הבניין המרתקות.
הדבר היחיד שמותיר אותי כן פעור פה כל פעם מחדש הוא איך יש אנשים, מכיר למשל מקרוב מאוד מישהו, שיש להם, במקרה הטוב, 28 ש"ח בפלוס בבנק, רק 28 ש"ח בבנק, וללא רכוש כלשהו, לא מגרשים, לא בניינים, לא דירות, לא ירושות ולא כלום, בעוד מסתובבים אנשים עם 28 מיליון ש"ח שהם יכולים להשקיע ברכישת בניין שלם, וזה חוץ מהכסף שעוד יילך על השיפוצים וחוץ משאר הממון שיש ברשותם. נו, למה לקנא, שיהיה לכולם לבריאות. הרי סוציאליזם כבר לא יהיה כאן ובשום מקום אחר בעולם כנראה, או איזה שהוא היגיון או צדק…
אני מאחל לזוג זוגיות טובה בתוך הבניין המשומר (כי אם הם יתגרשו חלילה מתישהו זה יהיה קצת מביך), מאחל לילדיהם חיים נורמליים בתוך ומחוץ לבניין, בלי שום ציניות, ומאחל לנו, לציבור, אפשרות נוחה ופתוחה לצפות בפלא מבחוץ, תמיד, ומבפנים, לפחות פעמיים בשנה (אם כי אותי אישית למשל, הפנים לא יעניין בעתיד).
דבר נוסף- ציפור קטנה לחשה לי שבתחילת שנות האלפיים עדיין היה על הבניין הזה שילוט קטן וישן שבו היה כתוב "אבן גבירול 1". ההשערה היא שפעם רחוב אבן גבירול התחיל ממש כאן, הרי אבן גבירול הוא סוג של המשך של יהודה הלוי הסמוך. השלט הישן נגנב מתישהו והועלם. הסקרנות נשארה, והאנקדוטה.
כל הצילומים צולמו על ידי, שרון רז, בינואר 2008, לפני יותר משנתיים. כולם הוקטנו על מנת להיכנס לכאן.
לינק לכתבה "את בניין לודז'יה נוכל לראות רק מבחוץ" של נועם דביר בגלריה של הארץ.
לינק לחתימה על העצומה למען הבימה ונגד השיפוץ הקלוקל שלה, הצטרפו גם אתם וחיתמו
מוזיקה שקשורה בלבנים (בריקס) או בצבע אדום: החבובות-בריק האוס, הקומודורס, פינק פלויד- עוד לבנה בחומה, ג'ט'רו טול, בן פולדס פייב, אלטון ג'ון, להקת בריק, ומשהו אחד טוב… – קינג קרימזון – רד . ג'ק אין בוקס גם הזכיר לי, ובאמת איך פרח מזכרוני, אני נהפך סקלורוז… את השיר הזה, של הלהקה הזו – הפיקסיז עם בריק איז רד :
פברואר 15, 2010 at 2:14 pm
טוב לקרוא על זה וחבל שאיין תמונות מבפנים.
אני למשל הייתי באנגליה באזור יורקשייר.
שם הייתה טירה עתיקה.
חלק ממנה היה פתוח לקבל הרחב תמורת תשלום קטן בכניסה.
וחלק היה סגור וגרה בו המשפחה של של מי שהקים את הטירה במאה ה16.
כך כל הצדדים יצאו מרוצים.
אולי זה ההסדר המתאים לפה.
בכל מקרה תמיד עדיף שמישהו ישמור על המקום מאשר הוא ישאר מוזנח.
פברואר 15, 2010 at 2:19 pm
זה אולי לא השימוש האידיאלי לבית, אבל סוף סוף הוא לא יעמוד שם נטוש כמו בית רדוף רוחות.
בלי קשר, אני חושבת שתאהב את זה:
http://magnesiumagency.com/2010/02/10/gunkanjima-battleship-island/
פברואר 15, 2010 at 2:24 pm
תודה רונן. יש קצת הבדל בין טירת ענק לבין בניין כזה כאן, שהוא קטן בהרבה, אם כי כמובן יחסית לבית מגורים הוא גדול מאוד. בעיקרון עדיף שיושקעו משאבים לשימור, אני כבר יאבד עניין אחר כך, אבל זה אני…
אני חושב גם עכשיו, ללא קשר, שיש משהו קצת אקסהיביציוניסטי בכל הדבר הזה, לגור במקום כזה שכולם יסתכלו ויגידו- וואהו תראו פה הם גרים, כאן השקיעו ככה וככה כסף, אותי זה היה קצת מפחיד, אני מניח שיהיו הרבה וילונות… אבל יש אנשים שאוהבים את זה, להיראות יותר מאשר לראות
פברואר 15, 2010 at 2:39 pm
מזמן כבר ריירתי על המבנה הזה, ואמרתי לעצמי, שאם היה לי כסף….
כנראה שמישהו אחר מגשים את החלום שלי.
אני מקווה שהם ידעו לשפץ את המבנה בלי לפגום באופיו וביופיו.
פברואר 15, 2010 at 2:42 pm
קוריוז משלי לנושא הכתובת.
לא מזמן הייתי צריכה להגיע לרח' גולדברג 3 בתל אביב. החיפוש בוואלה דוט מפות העלה את רח' גולדברג לאה-זה הרח' בו שוכן בית לודזיה.
ובהגיעי לשם, הסתבר לי כי הייתי אמורה להגיע לרח' לאה (גולדברג) אי שם בשיכון דן…
פברואר 15, 2010 at 2:52 pm
היה מעניין מאוד לקרוא
אם לא היית מצלם, הייתי הולכת לצלם בעצמי 😉
פברואר 15, 2010 at 2:56 pm
אפשהו שם בראשית שנת 1924 כותב יצחק לייב גולדברג ביומן שלו שבא אחד מלודז' והוא מסייר איתו בשכונות החדשות של תל אביב כדי למצוא מגרש טוב לבנין בית חרושת……
הוא מלודז' האיש ללא השם, הוא יודע תעשייה, הוא יבנה בית חרושת לתפארת בתל אביב .
יצחק לייב גולדברג – גם מהפרדס בגבול רמת גן – התפעל מכל יוזמה תעשיתית חדשה בארץ.
ועכשיו אנחנו בעקבותיו מחפשים אותה בכל מבנה נטוש. יש לי הרגשה שזה חיפוש השורשים שלנו. הם היו עסוקים בליצור אותם ולהתחפר באדמה ואנחנו שכבר צמחנו לגובה והתרחקנו, מחפשים את הדרך חזרה.
פברואר 15, 2010 at 3:54 pm
זו רק תהייה. הרי גם אני הולכת לעבודה, בלי הוצאות מיוחדות ותחביבים יקרים. חיה כמו כולם פחות או יותר. הסכומים האלה, מיליוני שקלים, איך זה קורה???
פברואר 15, 2010 at 4:36 pm
מתחם ביה"ח יכיל מגדלים עד השמיים ויתכן שהיתרון בבניית המגדלים שהם משפיעים על האנשים להסתובב מתחתם עם ראש מורם, כי בלי להרים את הראש למעלה הם לא יוכלו לעמוד למטה ולשרוק לחברים בקומה 29.
צילמת שם?
פברואר 15, 2010 at 5:06 pm
הוא ניקור העיניים והראוותנות בשכונה שמושגים כאלה. היופי בלב תל אביב הוא הצנעה והטשטוש בין ממון למחסור. יכולים לחיות בכפיפה אחת, זאת אומרת באותו בית מגורים, שכנים עם פערים גדולים בהכנסות – אבל מבחוץ זה לא נראה. כאן יקנו בניין שלם למשפחה אחת, מעשה נובו רישי וגרידי שיצרום בסביבה הזאת. אותי ועוד רבים כמוני – זה מגעיל.
פברואר 15, 2010 at 6:11 pm
ואוו איזה בניין יפה
אני חושבת הכי יפה עד היום
אב עברתי ליד הבימה ורציתי להגיד שזה לא רק מפלצתי זה גם מתרחב על כל פני השטח הריק שהיה שם הם לא השאירו טיפה של שטח לירוק
עמדתי בשעה 11 בלילה בקור עז ולא האמנתי
ורשת פני היתה מזה עצובה
וקיללתי את חולדאי
מה יש – מותר בהחלט
פברואר 15, 2010 at 6:22 pm
עשרות פעמים ואף פעם לא שמתי לב למבנה היפהפה הזה. שרון, מעכשיו אני קוראת לך "עיניים שלי". או "נוטל הקורה מבין עיניי". תבחר.
פברואר 15, 2010 at 6:40 pm
דעתי כדעתך שרון, נביט אליו מרחוק, ושיהיה לזוג אך טוב. הבית כמובן נפלא.
פברואר 15, 2010 at 6:50 pm
יש נשים שגם יפות
וגם מתחתנות עם יהלומנים
שקונים להן בניינים….
לא פייר!
מזל שזו יעל אבקסיס, שהיא כזו מקסימה ומוכשרת ונפלאה, אז מבחינתי בכיף, שיהיה לה גם יהלומן וגם בניין.
מה שבטוח, זה שהבניין ישופץ בטוב טעם.
פברואר 15, 2010 at 7:00 pm
שלוש שנים גרתי ברחוב הזה, גולדברג. רחוב קטנטן שמחבר בין מזא"ה לנחמני, משקיף על העץ הגדול שמפצל בין יהודה הלוי למזא"ה, וחצי ממנו מארח את הבניין הנפלא הזה, מפעל לודז'יה לשעבר.
כשעברתי לגור בגולדברג, בשנת 2002, התאהבתי בבניין הזה. היה ברור לי שמדובר בבניין לא שגרתי- ולקח קצת זמן עד שהבנתי מה היה שם קודם. מעולם לא נכנסתי פנימה, לא הפרעתי לו. את השלט של "אבן גבירול 1" אני זוכרת. מצטערת עד היום שלא צילמתי אותו ע פינת הבניין. כל מי שאני מספרת לו את הפרט הקטן הזה, פותח עיניים בתדהמה- כי אבן גבירול של היום מתחיל במרחק של קילומטר משם. קצת מוזר. אבל אני נשבעת ביקר לי שהיה שם שלט "אבן גבירול 1". עד היום לא ברור לי מה היה דחוף למישהו להוריד את השלט, מה ערכו אם הוא לא על הבניין הספציפי הזה?
ובאשר למה שכתבת- אני חושבת שיש פה מקרה של בית הפגודה. כלומר, בניין יפיפה ומוזנח שאף אחד לא טרח לשפץ, ודאי לא העירייהץ אז עכשיו בא מישהו ורכש אותו, ויתכן מאוד שהציל אותו מאבדון.
כמוך, אני רק יכולה לקוות שלא יגדרו את הבית הזה כמו שמגדרים את הבתים בכפר שמריהו/ הרצליה פיתוח, בחומות של שגרירויות ומצלמות ותחושת ניכור. בכל זאת אחת השכונות המקסימות בדרום-מרכז ת"א. ויותר מכך, אני מקווה שאבקסיס ודואק ישכילו ויסכימו לפתוח את חלקו של הבית לסיורים החד-שנתיים האלה. מהרגע שזה רכוש פרטי שלהם הם לא חייבם, אלב הם יצברו הרבה הרבה נקודות זכות אם הם ידעו איך לשלב את הבניין הזה בחיי הקהילה ובאווירת השכונה, שעד היום אני חוזרת לקנות בה אצל הירקן, ובמכולת, ולהגיד שלום לבעלים של חנות הפרחים, ולשתות קפה אצל גילי בשדרה, כשלא צפוף מידי. יש לי המון זכרונות טובים מהבניין הזה ומהשכונה הזו, מקווה לחזור אליה במהרה.
פברואר 15, 2010 at 7:03 pm
כתבתי עם הרבה אמוציות והתפלקו לי כמה טעויות. תסלחו לי, אתם חייבים 🙂
פברואר 15, 2010 at 10:04 pm
בין לודז'יה ללודז'. גדול כמה שזה ברור ועם זאת מעולם לא חשבתי על זה. ענק.
פברואר 15, 2010 at 10:11 pm
גם לך גם לו מגיע מיטב מוצרי לודג'יה
פברואר 15, 2010 at 10:26 pm
תודה רבה מקרב לב לכל המגיבים ולכל הגולשים
שחר- מה רע בבית נטוש ורדוף רוחות?… תודה על הלינק, אכן אהבתי
צמח בר- קוריוז בהחלט משעשע, ולגבי הבניין, אינך היחידה, אני חושב שאזרחים רבים מאוד פינטזו עליו במהלך עשרות שנים, אין הרבה בניינים כאלה מיוחדים וממש בלב עיר
לגבי השיפוץ מחזיק אצבעות כמוך, ורק שלא ייהפך לממתק מלוטש כזה
גלית צילמתי אותו לפני שנתיים ולדעתי צילמתי אותו גם באמצע שנות התשעים, אין לי זמן לחפש את זה
שולי מידע מעניין ומילים מאוד יפות
אתי -בדיוק-תהייה, השתוממות, פליאה, איך זה קורה? איך מגיעים לסכומים דימיוניים כאלו
יניב, אני יודע, כן, לא הייתי, שוב זמן חסר, אבל אני גם מבין שיש שומרים והמקום סגור, אני גם חושב שהמבנה הראשי הוא לשימור ואותו לא יהרסו, לא יעזו, ואני חושב שכל ה-פנים עבר שם כמה וכמה שיפוצים כך שזה לא ממש במצב מקורי כלשהו, אבל אשתדל לסור מתישהו
תושב- מבין אותך לגמרי, ובגדול אתה צודק אבל אתה יודע, גם זה יחסי וגם זה קצת השתנה בשנים האחרונות, אני הייתי תושב תל אביב עשר שנים ולפני כמה שנים לא יכולתי להרשות לעצמי יותר לגור בעיר מפאת יוקר השכירות וכ"ו, כך שאני כיום מביט בקינאה על אלו שבכלל יכולים כן להרשות לעצמם לשלם בעיר הזו שכירות (הכל התדרדר בגלל חולדאי ובגלל העליות מארצות שונות בין השאר) אבל זה נכון שבתוך בניינים שונים גרים בעיר אנשים שונים עם הכנסות שונות (שוב, כיום, יחסית גבוהות מלשאר האוכלוסייה בארץ כנראה) וכאן מדובר על זוג שקונה בניין שלם! גרידי? מגעיל? לא יודע, משתדל בכלל שלא ללכת כה קיצוני כמוך עם מחשבות כאלו, שיבושם להם, באמת
יעל- הבימה, כן, נושא כאוב כאמור, לא רוצה שוב להתעצבן מזה… כן, אבל גם ביום וגם בלילה הגוש הענקי הזה נראה מאיים מפחיד ומיותר, נותר רק לחתום על העצומה (לינק למטה)
תמי זה בניין שקצת מתחבא לו ברחוב קטן ודי נסתר מהעין כך שקל לפספסו, ולגבי "עיניים שלי" וזה- נשמע לי כמו שיר של פוליקר, או של אחד מזמרי המוזיקה ה"ים-תיכונית" הזו כיום, שאינני מכיר… אבל תודה…שמח לעשות זאת
דוד – "נביט אליו מרחוק"- זה משפט עם כמה משמעויות… ומעורר מלנכוליה מסויימת
מיכל- צדק הרי אין בעולם, אבל עזבי, שייהנו, שיהיה להם טוב, באמת, מאמין לך שהיא מקסימה אבל לגבי ה"יפה" חייב לומר שיש כל כך הרבה מנשות ישראל שהן יפות כמוה לפחות שאין להגזים, או איך נאמר יש לברך ולשבח את היופי של כולן, וגם מי שלא "יפה" יש לה יופי אחר ותכונות אחרות יפות, הכסף עושה הבדל, אבל להזכירך- כולנו גומרים בסוף באדמה, עם תכריכים בלבד…
איילת הציפור הקטנה מוהר, היקרה, תודה רבה לך על המידע והאנקדוטות, כל הקרדיט לך, וזה באמת סיפור יפה ומסקרן, עניין הכתובת
מסכים למה שכתבת על בית הפגודה, על החומות והניכור ועל תחושת הקהילה והשיתוף, מקווה בשבילם ובשביל כולנו בעיקר, ותודה רבה על הכל
פברואר 15, 2010 at 10:40 pm
רונית תודה, גם אני לא ידעתי זאת עד לא מזמן, בהחלט מידע מרתק
את יודעת, יש תמיד, בד"כ, השפעות של אדריכלים מתכננים ומעצבים מבניינים אחרים, מאדריכלים אחרים, זה דבר ידוע, יש רק הבדל בין השפעות קטנות לגדולות ובין השפעות להעתקים גמורים, במקרה זה יש סוג של העתק מודע לגמרי ומכוון לגמרי, ויש בזה משהו נחמד, לתת כבוד למקום ולמסורת ממנה הם באו ואותה רצו להלל ולהדגיש
שי, תודה, גם זה סוג של משהו נעלם, שלא נשאר במתכונתו ההיא, כל עולם התעשיה ההוא, הפרסומות ההן וכ"ו
פברואר 15, 2010 at 11:45 pm
תודה.
בהמשך לדיון כאן – לא מנסה בכלל לשפוט למי מגיע ולמי לא. לא יודעת ולא מכירה וגם לא מעניין אותי ברמה האישית.
28 זה קצת פחות ממה שאדם צריך כדי להרגיש נוח, אני חושבת.
28 מיליון נראה לי הרבה יותר מידי מזה 🙂
אבל זה בטח לא כבד להם לסחוב אה?
🙂
פברואר 16, 2010 at 12:04 am
שרון, איפה נמצא הבניין הזה… ליד נחמני או איזור רח' לינקולן בתל אביב?
עברתי לפניו אם אני לא טועה לפני כמה חודשים ולא הצלחתי להבין איך הוא משתלב ברחוב הסואן.
נראה כמו איזה בניין לונדוני עתיק.
פברואר 16, 2010 at 12:31 am
הבניין נמצא במשולש הרחובות נחמני-גולדברג-מזא"ה. כשיורדים מתחילת יהודה הלוי דרומה, יש באמצע פיצול (אי תנועה עם עץ גדול, על הצומת של מזא"ה) והבניין נמצא בצד שמאל, ברחוב קטן המקביל ליהודה הלוי, שמו גולדברג.
יש גם אפשרות להיכנס לרח' נחמני מדרך בגין, ולהגיע עד הצומת שעליה עומד הבניין (מימין הרחוב) את זה יהיה לך קשה לפספס.
פברואר 16, 2010 at 1:32 am
אני לא מאמין איך שכחת את השיר הזה, שמשלב בין השניים…
פברואר 16, 2010 at 8:18 am
צריך לבחון את הבניין לא רק בערכים ארכיטקטונים אלא גם בערכים אורבנים, ונראה לי שהערך האורבני של הבניין בעל הניצפות הגבוהה והמיקום המשמעותי – הינם ערכים חשובים. כעת עם הפיכת הבניין למגורים תקום חומה גבוהה וקבועה בין הרחוב לבניין שתחליף את לוחות הפח הארעיים. הבעיה היא שהפקידות העירונית חושבת בקטן ואנשי השימור חושבים רק על סוג הטיח והריצוף – במקום להתבונן על הקשרים הרבה יותר רחבים.
פברואר 16, 2010 at 9:41 am
גם תבין איך מגיעים לעושר כזה…
וגם תחשוב שזה בעצם חצי ממה שהיה
((:
לא יאומן-הא?
http://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=898686
פברואר 16, 2010 at 10:49 am
מיכל תודה, טוב שחידשתי לך, את צודקת לגבי הכסף, זה מעט מדי, וההוא הרבה מדי…
יוסי כן, זה נראה אירופאי לגמרי, אבל מתאים לכאן מאוד, כשהוא נטוש לפחות…
איילת תודה רבה שעזרת ליוסי
ג'ק גם אני לא האמנתי ששכחתי, תודה רבה, הוספתי וזה קיבל מקום של כבוד בסוף…
מיכאל בהחלט, גם איילת ואני חשבנו על החומות ומקווים שהן יהיו נמוכות יחסית ולא אטומות, כתבתי כאן על כך, צריכות להיות מגבלות, ואתה צודק שיש היבטים אורבניים ולא רק היבטי פנים או חזיתות בלבד, אין ספק, ואני מאוד מקווה, שבגלל ומדובר כאן על אדריכל שימור מאוד מנוסה, טוב וותיק, אמנון בר אור, שלא רק יחשבו על הגימורים אלא על כל ההיבטים, גם הסביבתיים, נאחל לו בהצלחה
איילת, זה עדיין בלתי נתפש/ס כל העושר הזה
פברואר 16, 2010 at 12:49 pm
ייחודו של המבנה הביא וועדות כאלו ואחרות להכריע בדבר גורלו- שימור, שיפוץ,
ושליש לצרכי הציבור
לא בכדי
הטיעון על התפוררותו של המבנה אינו רלוונטי ומתפורר
האם כל דבר ישן שהציבור לא יוכל לשקם בעצמו יופרט לידיים פרטיות
גם מוזיאונים?
גם תיאטראות?
גם בתי כנסת?
בעוד כמה שנים נתהלך עם ילדינו ברחוב נחמני
עם חומה או בלי חומה
ונצטער שלא נלחמנו על נכסינו הם תרבותינו
אני מזמין אותך ואת קוראיך להצטרף לקבוצת מחאה שדורשת לעמוד בהבטחת השילטונות
שליש מהשטח לצרכי הציבור
http://www.facebook.com/group.php?gid=311566481929&ref=mf
אייל זוסמן
פברואר 16, 2010 at 4:08 pm
אייל תודה
זכותך המלאה לא להסכים עם דעתי וזכותי המלאה לא להסכים עם דעתך…
הקטע הזה של שליש לציבור- מה? מה זה נותן? מה תעשה עם השליש הזה? יעשו שם בית קפה? גלריה? מי יעשה? העירייה? אין לה כסף או רצון לצערינו, מישהו פרטי? נו? אז מה עשינו? מה תראה אותנטי משליש בניין? שני שליש יהיו למשפחה שקנתה אותו ושליש לציבור? אז שני שליש יהיו מצוחצחים ושליש יהיה מה?
לטעמי זה או שהבניין נשאר כך ונאמר פותחים אותו לציבור, ואז באים גם גנבי מתכות לעשוק אותו, או שהבניין נשאר כך נטוש עד שייפול (זה סבבה לי אישית אבל לא ממש פיתרון עירוני כנראה), וגם כך הוא סגור, גם היום, או שמישהו רוכש את הבניין ועושה איתו משהו- מגורים, משרדים, גלריה וואטאבר
לא רואה פיתרון כאמור בחלוקה הזו לשלישים או לחצאים, תודה
פברואר 16, 2010 at 7:04 pm
אותי, אישית, לא מעניין הכסף שלו, איך התעשר יותר ממה שהיה ולמה. זה עושר לא נתפס, אבל יש עושר גדול מזה, ודילמות של מוסר הן כבר ושא לפוסט אחר.
גם לעיריית ת"א יש את הכסף הזה, היא רק מעדיפה להשקיע אותו בפיאסקו של הבימה במקום בדברים אחרים. עניין של סדר עדיפויות.
פברואר 16, 2010 at 9:53 pm
איילת לא ממש מעניין אותי הכסף שלו, לא מכיר אותו וזה לא ענייני, אלא אני מביע באופן כללי תהייה ופליאה איך לאנשים יש כה הרבה כסף, אני פשוט לא מבין את התופעה, לא מצליח להבין
מה שיש לעירייה או אין, לא לגמרי ידוע לי, אבל ברור לי שראש העיר הנוכחי משקיע חלק מהכסף במקומות לא נכונים, בלשון המעטה
פברואר 17, 2010 at 12:12 am
השליש הוא סמל
הוא סוס טרוייני
והוא החוק
שחשוב לא פחות
מעבר לזה
הפתרונות רבים
1.רכישת המבנה ע"י הציבור
2. שימור ראשוני, עד שיימצא כסף לשיפוץ כולל
3. מוכן לחתום גם על מתנ"ס או מוזיאון ע"ש סמי עופר
ועוד
מקווה שתצטרף לצד של החולמים והלוחמים
פברואר 17, 2010 at 8:23 am
אייל, לא יעזור, אינני מבין את השליש, לא כסמל ולא כסוס טרויאני, המבנה עמד עשרות שנים נטוש וסגור, עד עתה הציבור לא רכש אותו וגם העירייה לא, לשימור ראשוני לא יתנו כסף, זה נחמד אם היה שם מתנ"ס או גלריה או וואטבר, כן, אבל זה לא קרה עשרות שנים
ולומר עליי שאינני בצד של החולמים והלוחמים זה סוג של בורות וגם חוצפה
בהצלחה לך
פברואר 17, 2010 at 11:14 pm
יש אנשים שפולשים בהולנד וגרים בכל מיניי מקומות.
אם היה קולנוע נטוש או מבנה תעשייה מעניין ויכולת לגור בו גם אתה היית גר.
ומי שיש לו כסף לטירה שיגור בטירה-לא כל בני האדם שויים.
העיקר זה תמיד להיות מאושר.
פברואר 18, 2010 at 1:32 pm
רונן, אכן, אושר זה הדבר החשוב
יש סקוואטים גם בארץ, אבל יש הבדל גדול בין בניין רגיל כלשהו, נטוש, ובית קולנוע נטוש, שבד"כ לא מכיל הרבה חלונות, לבין מבנה מפעל כזה נטוש בממש נטוע בלב עיר, במרקם עירוני, ויש לו הרבה חלונות, והרבה בניינים, שכנים ואזרחים מסביב, בצמוד, זה ההבדל לגבי אקסהיביציוניזם לבין סקוואטים, זה לא אותו הדבר, בכלל, שם גם פולשים לבניינים נטושים, כאן קנו בניין…
מרץ 18, 2010 at 8:52 pm
מכמה סיבות.
הבנין הזה הוא בצד המזרחי של אבן גבירול וצד
מזרח הוא המספרים הזוגיים.
שנית, עד אמצע שנות ה-60, חלקו הדרומי של אבן גבירול נקרא בכלל בשם יהודה הלוי.
כן, כן, אבן גבירול חדש הרבה יותר מיהודה הלוי
ולכן לא יתכן שחלק מיהודה הלוי יקרא אבן גבירול
אלא בדיוק ההיפך. יש סיכוי שעל בתים ממש ישנים
בדרום אבן גבירול תראה שריד של שילוט שמורה שהם
היו יהודה הלוי.
מרץ 18, 2010 at 8:55 pm
תודה קובי