אני שמח שניתנה לי ההזדמנות לראות, לחוות, לשוטט ולצלם בתוך הבניין הנטוש, שנקנה כאמור על ידי רוני דואק ויעל אבקסיס ועתיד להיהפך לבניין מגורים פרטיים שלהם.
הבניין שימש כמפעל בגדי חברת לודז'יה בתחילתו, עד 1948, ולאחר מכן כמחסן לצמיגים. לתקופה מסויימת היתה כאן גלריה, כנראה בשנות השמונים, ואחר כך הבניין ננטש ונסגר.

הנה תיעוד בלעדי של פנים כל שלושת הקומות בבניין וגם קצת תיעוד חיצוני שלא מתאפשר מבעד לגדר הפח.
צילמתי כאן יותר ממאתיים צילומים, אך לא אלאה או אלקה אתכם. קיבצתי כאן מבחר מייצג ובו פחות מעשרה צילומים לכל קומה, כנ"ל עם מבטי החוץ.
אין למעשה כלום בפנים, הבניין ריק ואין כמעט רמזים לפעילות שנעשתה בו לפני שנים רבות. הוא למעשה נראה בפנים כמו לופט/ים, כמו חללים ריקים גדולים, אך לא ענקיים כמו לופטים בניו יורק או בלונדון, זה אינו WAREHOUSE ענקי לצד נהר או ים אלא בניין תעשייתי בינוני במידותיו, יחסית לחו"ל אפילו די קטן.
תיהנו.
קומת קרקע:
ק-0- 01 – קומת הקרקע היא המחולקת יותר יחסית לשאר הקומות, יש בה קירות, הפרדות וגלריות
ק-0- 02 – החור הריצפה ליד העמוד הוא בדיקת קונסטרוקציה, בדיקת יסודות העמוד
ק-0- 03 – אין מדרגות בתוך הבניין אלא רק מדרגות חיצוניות מברזל בצד מזרח, אלו מדרגות קטנות מקומיות לעלייה לאחת מהגלריות הקטנות שבקומת הקרקע
ק-0 – 05 – נכון
ק-ס- 06 – אני מספק את סקרנותי ושריטותיי שלי אך בו זמנית משרת את ה"ציבור"…
ק-0- 07 – קרקע
ק-0- 08- זו כאמור הקומה היחידה שיחסית יותר מחולקת בקירות וגלריות, סביר להניח שבה השתמשו הכי הרבה
ק-0 – 09
קומה ראשונה:
ק-1 – 01 – אין ספק שכאן היתה גלריה פעם, מבט מהמרכז צפונה
ק-2 – 02 – אך פעם כאמור כל הבניין היה מפעל לתחתונים/בגדים של לודז'יה
ק-1 – 03 – מבט צפונה מהפינה הדרום מערבית
ק-1 – 04 – פנים-לבנים-חוץ
ק-1 – 05 – פרט חלון
ק-1 – 06
ק-1 – 07 – מבט דרומה מהפינה הצפון מערבית
ק-1 – 08 – מבט מצפון לדרום, זהו החלק ה"חדש" יותר, הבניין מחולק לחלק ישן יותר, זה עם הלבנים האדומות מבחוץ, ולחלק טיפה יותר "חדש" שזה החלק הצפוני יותר, עם הלבנים הלבנות מבחוץ
קומה שניה:
ק-2 – 01 – מבט דרומה
ק-2 – 02 – מבט לחזית הדרומית שפונה לרחוב נחמני
ק-2 – 03 – מבט צפונה מהפינה הדרום מערבית, ישובים- אדריכלים בפגישה
ק-2 – 04 – החלק הצפוני בקומה השניה, מבט צפונה לאיזור החדרים הקטנים
ק-2 – 05 – פרט בטון
ק-2 – 06 – פרט חלון בחזית הצפונית
ק-2 – 07 – פרט
ק-2 – 08 – חדר קטן באיזור הצפוני של החדרים הפונקציונליים הקטנים (לא ברורה הפונקציה…)
ק-2 – 09 – מבט צפונה, דלתות, בחדר השמאלי היה מטבח פעם
צילומי חוץ :
01-חזית מזרחית
02-חזית מזרחית
03-חזית מזרחית
04-חזית מזרחית, מבט דרומה
05- חזית מזרחית, מבט צפונה, מימין הבניין השכן
06- חזית מערבית
07- חזית דרומית לנחמני (איילת- השלט אבן גבירול 1 לא נמצא על הקרקע…)
08 – חזית דרומית, מבט למעלה
09 – הסמיתס – המלכה מתה
עכשיו, אחרי שצילמתי, אין לי שום בעיה שאנשים יגורו כאן…
אבל ברצינות, גם לא היתה לי בעיה מקודם, אנשים שיש להם אמצעים כלכליים רוכשים לופטים בבניינים בכל העולם, זה לא דבר חדש, נכון ש-לנו אין הרבה כאלו, ונכון שזהו בניין תעשייתי ישן ומקורי, מיוחד ולא רגיל בעליל, אבל הוא עומד מספיק שנים נטוש, ואף אחד לא עשה איתו כלום עד עכשיו, אז הנה, עכשיו יש מישהו שכן, אנחנו אולי נפסיד בניין נטוש יפהפה ופנטזיות אבל הבניין ירוויח תחזוק ושימור ומי שיגור בו ירוויח מגורים במקום מופלא. לבריאות.
בהחלט אפשר להתנחם בזה שלא הורסים את הבניין ולא בונים במקומו בניין מגורים או מגדל מגורים. הם לא קנו דירת פאר במגדל מגורים מפואר, שבא במקום מופרך כמו למשל המגדל על גבול נווה צדק, אלא הם קנו את הבניין ולפחות מעריכים כנראה את היופי והייחוד שלו ויכבדו אותו. הקסם של הנטוש ייעלם, נכון, אבל לפחות הבניין לא.
כל הצילומים צולמו על ידי, שרון רז, בחודש פברואר שנת 2010.
כל הצילומים הוקטנו בגודלם ובאיכותם על מנת להתאים לגלישה נוחה ומהירה באתר.
תודה רבה לאדריכל השימור אמנון בר אור, ובהצלחה לו ולצוותו במלאכת שימור הבניין.
לחץ כאן לקריאת הפוסט הקודם על בניין לודז'יה.
לחץ כאן לקריאת הפוסט המסביר מדוע צריך להרוס את התוספת החדשה שעל בניין הבימה.
לחץ כאן לחתימה על העצומה להריסת התוספת השערורייתית החדשה שעל בניין הבימה.
מרץ 1, 2010 at 12:05 pm
עבודה יפהפיה עשית כאן, ואני גם מסכימה עם כל מה שכתבת בסופה.
מרץ 1, 2010 at 12:19 pm
איזה יופי, מזל שהתעקשת לדבר עם האדריכלים ולצלם. וכן, חבל שלא נמצא השלט "אבן גבירול 1" על הקרקע…
הבניין מרהיב גם מבפנים. הפתיע אותי לראות כמה אור יש שם למרות כל הסגירות והחסימות והאיטומים על החלונות. דלת הברזל נהדרת, והחללים עושים חשק למלא אותם בחיים.
אני מסכימה איתך, טוב שיש מי שמעריך את המבנה הזה ומשפץ אותו. וטוב שהוא לא יועד להריסה. אלוהים אדירים, תאר לעצמך מגדל של 30 קומות באמצע נחמני על פינת הרחוב הקטן והמקסים הזה, גולדברג…
בסופו של דבר, טוב שזה יעודו של הבניין. זה עדיף על כל חובבנות אחרת. אני עוברת כל כמה ימים ליד בניין בני-ברית ברח' קפלן בת"א, בניין יפיפה ונטוש, אלוהים יודע למה, עומד במלוא תפארתו. כשמסתכלים על החלונות והדלתות קולטים את העזובה והעצב בפנים.
צילמת תמונות יפיפיות, ושימחת אותי מאוד.
מרץ 1, 2010 at 12:19 pm
מצטרף לתודה, וגם לאדריכל השימור והבעלים, שאפשרו לך לתעד. אגב, איך צילמת בגובה הבניין, ולאן נעלמו מדרגות המילוט?
מרץ 1, 2010 at 12:20 pm
נשמע ממש כייף לגור במקום כזה.
וקשה לי קצת להאמין שבמקום כזה יפה יצרו פעם תחתונים
מקוה שהשיפוץ גם יהיה יפה וישמור על היחוד של המקום
ואגב-קניתי השבוע מצלמה חדשה וכמו שאמרתי למישהו :פחות חשובה המצלמה ויותר חשוב הצלם
מרץ 1, 2010 at 1:30 pm
כל כך צבעוני ומלא בשכבות. המסקנה בסוף הרשימה מדוייקת ומבטלת כל התנגדות שצצה באופן אוטומטי. צילומים יפים יפים.
מרץ 1, 2010 at 1:36 pm
כי הוא מתעד מציאות שעומדת להשתנות בקרוב מאד. אני מתפלאת שאף גוף או מוסד לא טרח לצלם את הבניין לפני ואחרי. עיריית תל אביב, מישהו?
כמו איילת, גם אני נשביתי בקסם דלת הברזל. ולבנים אדומות תמיד באות טוב לאנגלופיליות.
מרץ 1, 2010 at 1:39 pm
כן, הלוואי שהעיר היתה לוקחת את הבניין היפיפה הזה על חלליו המופלאים והופכת אותו למשהו בשביל כולנו. הלוואי.
נזכרתי במוזיאון פיקאסו המתוק ב'בית המלח' Hôtel Salé בפריז, משהו בחללים הזכיר לי.
מרץ 1, 2010 at 2:01 pm
תודה על הפוסט. גם אני מסכים שבמקרה הזה אין סיבה למחאה. זה מבנה פרטי ולא ציבורי. הערך הציבורי שלו בא לידי ביטוי בהחלטה הציבורית לשמור על חזיתו, ומרגע שהוכרז כבניין לשימור כל שצריך לעשות הוא לדאוג שאכן ישומר.
מרץ 1, 2010 at 2:10 pm
מסכימה איתך לחלוטין. לא הכל שלנו בעולם הזה.
נ.ב. במצלמה הרגילה שלך? חלקם ניראים אחרים משום מה…..
מרץ 1, 2010 at 2:10 pm
לא פנויה לפרט כרגע, אבל אני סבורה שהיה ראוי שהעיריה תרכוש את הבנין, ושהוא ישמש את תושבי העיר: מוזיאון, ספריה, מרכז קהילתי, כמעט כל דבר שאינו צרכני
מרץ 1, 2010 at 2:52 pm
היה עוזר (אני מכיר את הבניין וב-89 צילמו בתוכו סרט קצר) אם בתחילת סשן הצילומים היית מביא מבט מבחוץ על הבניין. או לפחות כותב שמדובר בבית האדום בנחמני…
מרץ 1, 2010 at 3:16 pm
אני שמח לראות את התמונות
הן מאוד מעניינות
אני בהחלט מסכים שטוב שהבניין ישופץ
וטוב שמישהו ייהנה ממנו
(בהחלט עדיף על המצב הנוכחי…)
בניין מיוחד ומעניין. וטוב שימשיך להישמר ולהתקיים
מרץ 1, 2010 at 3:28 pm
כמה אנשים יש במשפחת אבקסיס דואק שהם צריכים את כל המרחב הזה?
אבך כמו שאמרת, אם העיריה לא לקחה והפכה אותו למבנה שישרת את הציבור, אז יש לקוות שהרוכשים אכן יתנו לו את הכבוד.
מרץ 1, 2010 at 4:16 pm
כן בעל עשיר זה נחמד
מרץ 1, 2010 at 6:04 pm
שרון, לא היית הראשון שראה את הפוטנציאל הצילומי …..
יש דיסק ילדים חמוד להפליא של אריק אינשטיין וחברים שמצולם על רקע הבנין, ואולי, אולי גם בפנים.
לא חקרתי לעומק.
רק נהנתי מהמוסיקה …..
יופי של תמונות
יופי של תיעוד,
ואולי היה נכון לעשות שימוש ציבורי וכו'
אבל זה לא קורה, אז נשארנו עם הרומנטיקה.
מרץ 1, 2010 at 8:28 pm
אני מתה על הבניין הזה, מאז שהייתי ילדה קטנה. תמיד תהיתי מדוע לא הופכים אותו למתנ"ס. אבל כך היה צריך להיות בעיר מתוקנת במדינה מתוקנת. לא ידעתי שהיה מפעל טקסטיל, הוא כל כך יפה.
מרץ 1, 2010 at 9:53 pm
של אריק איינשטיין "כמו גדולים" – סרט שהופק והופץ כקלטת ילדים בתחילת שנות ה-90.
מרץ 1, 2010 at 9:55 pm
תודה רבה לכל המגיבים
ריקי, רונן, קרן, יונתן, דן, רוני, יודית- תודה רבה
איילת באמת שחיפשתי טוב את השלט, אין… ויש הרבה חלונות כך שבאמת אין סיבה שיהיה חשוך, החשוכה יותר היא קומת הקרקע, פחות היא העליונה
דוד מדרגות המילוט הן היחידות שמקשרות בין הקומות, הן חלודות וקיימות בחזית המזרחית, מהן גם צילמתי מבחוץ בגובה
תמי- את סומכת במשהו על עיריית תל אביב בנושאים אלו? ולגבי האנגלופיליות- לא סתם הזכרתי למטה את הסמיתס
מיכל מוזיאון פיקאסו שם באמת נחמד, דוגמא מעניינת, העירייה לא עשתה, לא, כל השנים הללו, זו עובדה מצערת אבל זו עובדה
חלי- הכל כרגיל, אותה המצלמה, אותו הצלם…
אפרת- מותר לך לחלוק, ושוב, העירייה לא עשתה כל השנים הללו משהו, זה גם לא שלה, בפנטזיות שלנו זה יכול להיות לטובת הקהילה, אבל המציאות אפורה ומסובכת יותר
גדי שמעתי בעצתך, ס'תכל למעלה, פשוט היה לי כבר פוסט ראשון בעניין לפני שבוע שבועיים ושם היו צילומים שלי מפעם מבחוץ על הבניין, יעניין אותי אגב לראות איך היה נראה הבניין ב-1989 בפנים
שחר- יש כנראה כל מיני ילדים, אבל זה לא עניינינו, שיבושם להם, שייהנו, זה בהחלט לא יעלה מעט כסף למשל לקרר בקיץ או לחמם בחורף את כל הגודל הזה
שולי אני חושב שאת צודקת, היה באמת משהו כזה, איינשטיין ושיסל וכ"ו, אני צריך לראות את זה
מרץ 2, 2010 at 12:15 am
תודה על הפוסט. מעניין אותי דווקא להציץ ב"אחרי" ולראות מה עשו עם כל הפוטנציאל הזה אחרי השיפוץ המיועד. יש לקוות שיתנו לך לעשות בעתיד סיבוב צילומים חוזר…
מרץ 2, 2010 at 1:17 am
ומקווה, כמו שכתבה כאן יעל, שיתנו לך לצלם גם אחרי. הלוואי.
מסכימה עם מה שכתבת לסיכום.
מרץ 2, 2010 at 1:53 pm
היה מרתק.
יש לי חיבה גדולה לחלונות שבורים, אלה התמונות שהכי נוגעות בי משום מה. לכן גם אהבתי את חזית מזרחית 02, אם כי גם חזית מזרחית 01 זו תמונה חזקה. מה היה חסר לי? קלוז אפ על ציור התקרה שאמנם לא שייך להיסטוריה אבל סיקרן אותי 🙂
מרץ 2, 2010 at 3:49 pm
יעל תודה רבה, יכול לומר לך שזה כבר יעניין אותי פחות, הרבה פחות, המצב אחר כך, יכול פחות או יותר לדמיין מה יהיה. אדריכלית הפנים כאן תהיה אגב אורלי שרם ומשרדה שעושה בד"כ בתים ופנים בתים לאנשים עם אמצעים
מיכל תודה רבה
גלית תודה רבה, גם אני מתחבר לחלונות השבורים
ציור התיקרה בקומה הראשונה לא מעניין לטעמי ולא התחברתי בכלל ולכן לא צולם…
מרץ 2, 2010 at 3:50 pm
מיכאל- תודה, אכן כמו ששולי כתבה, אתם צודקים
מרץ 3, 2010 at 4:43 am
שלום שרון
שמתי לב שלא צילמת את הקיר עם שני סימני האש שנמצאים בחזית הדרומית של הבית. אחד מהם של חברת נציונל דה-פריס והשני של חברת אונין ג'נבה.
שי
מרץ 3, 2010 at 10:22 am
ולא מצאתי את הבד ההוא הכחול ורוד מלפני כמה חודשים שצילמת
ראיתי כמעט רק בדים
זה מדהים
(הבדים האלה)
מרץ 3, 2010 at 9:45 pm
שי תודה, צילמתי את החזית הדרומית, אך לא חושב שראיתי את סימני האש, אני יודע מהם, תודות נדמה לי לך, ראיתי מצגת בנושא לאחרונה, מעניין מאוד
עידית תודה, בדים… אוקיי, כל אחד והזיותיו הוא…
מרץ 4, 2010 at 8:29 am
אהבתי במיוחד את ק1 06 .
מעניין אם יהיה אפשר להפטר מחלק מהעמודים בחללים. יהיה מסקרן לראות את הבנין אחרי השיפוץ.
שיהיה למשפחת דואק-אבקסיס רק טוב ,יהיה להם בית במיקום מצויין והעיקר שלא בנו עוד ז' נדלני בלי קשר לסביבה.
מרץ 4, 2010 at 8:32 pm
הבניין באמת הופיע (נדמה לי שרק חיצונית) בקלטת הילדים ההיא של איינשטיין-שיסל.
אגב, במגזין "דה-מרקר" שיצא השבוע יש כתבה מעניינת על בניינים נטושים בכל הארץ, והסיפור שמאחוריהם. כואב הלב לקרוא איזה נכסים מרהיבים נופלים קורבן למלחמות-משפחתיות מרהיבות בטיפשותן, בין אנשים שמן הסתם אין להם הרבה סנטימנטים לנכסים האלה. כך עושה רושם.
מרץ 6, 2010 at 9:05 am
אורית תודה רבה
אפשר להיפטר מהעמודים רק בדרכים מאוד מסובכות ויקרות של קורות במקום אבל זה לא אידיאלי ולא נראה לי שזה יקרה
איילת תודה רבה
אשתדל לבדוק את המגזין הזה ולראות
מרץ 7, 2010 at 11:28 pm
עבודה מדהימה שרון!
מקווה שאוכל להגיע לשם בעצמי בקרוב, כבר הרבה זמן אני שמתי עין על הבניין הזה…
הפוסט הזה יקבל לינק במקבץ הקישורים הבא אצלנו – כראוי לו.
סחטיין!
מרץ 8, 2010 at 8:46 am
תודה רבה לך אורבקס, אפשר ליצור אוסף גולות ענקי ומדהים מכל העיניים ששמו כבר עד היום על הבניין הזה…
מרץ 8, 2010 at 11:48 pm
המחשבה (אולי?!) להפוך את זה לגלריה או מוזיאון, אפילו מקום למופעים, נראית לי הולמת יותר מאשר סתם בניין מגורים מנכר עיניים ונוף.
על פניו נראה שהמקום נשמר בצורה די טובה ולא סובל מהזנחה פושעת. לפחות לא ממה שצילמת…
מרץ 9, 2010 at 3:39 pm
יוסי זה שימש בחלקו לגלריה בשנות השמונים או התשעים ולא שרד זמן רב כנראה, מקום למופעים אין מצב שם בגלל העמודים ובגלל השכנים וחוסר החניה, בכל מקרה המציאות אומרת שזה ייהפך לבית מגורים וישומר, תודה
מרץ 26, 2010 at 11:01 am
יפה שרון לא מבינה איך פספסתי.
מרץ 27, 2010 at 7:29 pm
תודה רבה טלי, לא פספסת… הנה, את כאן…