הוזמנתי על ידי אישה צעירה לצלם בית נטוש לפני הריסה. זה לא היה סתם בית נטוש אלא בית מרקחת מיתולוגי בעיר גבעתיים. הבית נבנה בשנות העשרים של המאה העשרים, כבית מגורים צנוע, אחד מ-24 בתים ראשונים בגבעתיים. בהמשך הורחב מעט הבית בצידו האחורי ובצידו הקידמי. החלק האחורי שימש למגורים ואילו החלק הקידמי החל בשנות הארבעים לשמש כבית מרקחת של יצחק איזידור ממלוק, בעל הבית והמגרש. במהלך שנות השישים הוקם בית מגורים נוסף, חדש יותר, בצד האחורי של המגרש, במרחק לא קטן מהבית הישן. בבית הישן השתמשו כאמור כבית מרקחת מקדימה, כשבחדרים האחוריים היו מעבדה, מחסנים וכ"ו. בשנת 1970 נפטר הרוקח ממלוק ובית המרקחת נסגר כיוון שלא היו לא ממשיכים רוקחים. בנו עסק בתחומים אחרים וכתחביב אסף ואגר עם השנים חפצים שונים שאותם איחסן בתוך המבנה הישן שעמד למעשה סגור וקפוא בזמן וללא שימוש אחר זולת כמחסן.
לא נתקלתי במקרים רבים כאלו. בית נטוש, סגור, שלמעשה קפא בזמן ונשתמר בחוץ ובפנים, על כל הריהוט, החלונות והאביזרים. בבתים נטושים שנמצאים במגרשים נטושים קשה בד"כ למצוא שרידים אותנטיים בגלל פולשים, גנבים, קריסות, מזג אוויר והרס שמתבצע בהדרגה. כאן, יש בית נטוש, שהוא סגור ולא פעור, שהוא שמור ולא ממש נטוש, אך ישן מאוד, שפשוט עומד באותו המצב פחות או יותר מ-1970, כלומר 40 שנה.
מה שתראו כאן הוא צילום ותיעוד של בית ישן מאוד, כאמור משנות העשרים, על כל חזיתותיו ופתחיו, ועל כל חללי הפנים שלו הכוללים ריהוט מקורי דומם וגם אביזרים שונים אחרים, חלקם הקשורים לבית המרקחת ומהותו בעבר וחלקם קשורים לאספנות של בן הרוקח. אני התהלכתי בפנים בזהירות ובהפתעה מכל מה שפקד אותי- מראות נדירים.
הבית הישן, בית המרקחת, הולך להיהרס בחודש יוני הקרוב. במקומו ייבנה בניין מגורים חדיש שבקומת הקרקע שלו יאוחסנו בחדר תצוגה מיוחד חלק מהפריטים האותנטיים הנדירים ששכנו עד עתה בתוך המבנה. חלקים אחרים של האוסף יועברו כנראה לאוספי בתי חולים. המבנה האחורי שנבנה למשפחה בשנות השישים יישאר על כנו בשלב הראשון ואחר כך ייהרס אף הוא ויפנה מקומו, במסגרת הפקעה של העירייה, להמשך של גן ציבורי הנבנה בימים אלו.
בני המשפחה עובדים כבר מספר חודשים קשה על מנת לארוז, לשמור ולשמר את חפצי הפנים השונים, ששוב, מורכבים גם מהתקופה שפעל בית המרקחת, וגם מהאוסף הנרחב והעצום של בנו של הרוקח ממלוק. תודה רבה לנכדה, דנה ממלוק.
החזית לרחוב
הכניסה הישנה לבית המרקחת שפעל כאן עד 1970
הדלת
שילוט המחווה ברחוב
חלק מהחזית האחורית של המבנה
חזית צדדית
מרצפת אותנטית בחצר
מרפסת צדדית, פעם היתה כאן הכניסה
חלון שירותים ואמבטיה
חלון המטבח
שינוי זוית במרצפות השביל החיצוני
חלון המטבח
תריס עץ ותיק
עוד תריס עץ ותיק
הארון הראשי מול הכניסה, פנים בית המרקחת של ממלוק
איזור הדלפק
אינטרקום ישן מאוד
המעבדה
ארון במעבדה
פזטוקס
סלואפלסט
ארון הבקבוקים הלא מלוכלכים…
ויש תכשירים נדירים
פנים המעבדה
שלט
מעבדה
נפרד
אבק בפלאש
ירוקים
התפוררות בקומפוזיציה
אור
קודאין
מאזניים
ריבועים
ידיות שחורות של פעם במטבח הקטן
דלת המחסן החיצוני
חזית צדדית בית ממלוק
עיגול
מג'נטה
שביל בין הבית הישן לבית הפחות ישן
רווח צנוע
בז' כתום תפוז
שני בז'ים
צניעות
חיה אוכלת
צמח
המתנה הקטנה שאיתה יצאתי מכאן, מכונה ישנה לחיתוך לחם כמו שהיתה לנו בבית, רק עם קרש כתום.
כל הצילומים צולמו על ידי, שרון רז, במאי 2010.
כל הצילומים הוקטנו בגודלם ובאיכותם בגלל צרכי הגלישה הנוחה ברשת.
תודה רבה לדנה ממלוק ולמשפחתה.
הכי כייף זה להיות ללא רכוש כלל.
נטוש - שרון רז 
מאי 21, 2010 at 6:18 am
ממש קפסולת זמן מעל לפני הקרקע! תודה שרון!
מאי 21, 2010 at 7:42 am
ושוב חבל שהנדלן שוב ניצח כאן
ולא עשו משהו להצלת המקום
נראה לי שאתה היחידי שהנציח את המקום בתמונות
בכדי שיהיה מזכרת למשפחה.
מאי 21, 2010 at 7:58 am
אח שרון זה פשוט…
אין לי מילים.
בדרך כלל אני נוהגת לשמור לי תמונה או שתיים מהרשימות שלך,
אבל הפעם זה פשוט בלתי אפשרי. איזה פיוט, אוסף תמונות שהוא שיר.
זה גם החומרים שהיו לך שם
אבל זה גם הצילומים המצויינים
וגם הכותרות…
התרגשתי.
ותגיד,
למה לא לקרוא לתרנגולת בשמה?!
מאי 21, 2010 at 8:47 am
הי שרון,
כאמור, גדלתי בגבעתיים, עיר שרוב חורבותיה ושטחיה הבלתי בנויים נבנו כבר או כוסו בפרוייקטים חדשים
כאשר הייתי ילד היו שם למשל: הואדי, חלקה 9, גבעת קוזלובסקי (שהיו בה בין היתר קברים עתיקים מן התקופה החשמונאית) וגם מערת סתרים… כל אלו היו ואינם או שנבנו עליהם פרוייקטים חדשים או שהשמירה עליהם הפכה יותר מאורגנת. אני בספק באם ילד גבעתיימי, שהוריו לא נמצאים בבית רוב היום, יכול לצאת היום אחר הצהריים להרפתקאה של כניסה לבית נטוש, ירידה במורד ואדי, טיפוס למערה החצובה בסלע, זחילה
במפקדה בריטית וכיו"ב, והכל במרחק הליכה ובהישג יד.
ודווקא את בית המרקחת של ממלוק אני לא זוכר בכלל (למרות שהתיכון שלי וקן הנוער העובד, היו בשכונת בורוכוב). תודה רבה.
(-:
מאי 21, 2010 at 9:49 am
תמונות קסומות שרון.
מדהים לראות את כל הבקבוקים הללו עדיין בארונות,
מדהים להזכר בפזטוקס ששימש לפליט נגד ג'וקים וחרקים,
ואילו אני הייתי שם, הייתי לוקחת מזכרת את המשקל מאזניים
הזכור לי היטב מהירקן בשכונה, כשירקות ופירות היו נמכרים
בשקיות חומות ולא בניילונים מזהמים.
אגב גם הכדורים בבית המרקחת היו נמכרים בבודדת ולא חבילות,
הכל היה ענייני יותר, ולא כמה שיותר רק כדי להעשיר איזו חברת תרופות.
מאי 21, 2010 at 10:20 am
http://www.facebook.com/home.php#!/koratruach
הגיע אלי. שבת שלום
מאי 21, 2010 at 11:19 am
רועי. שוב אתה עושה לי את זה.
מרתק ומלא פלא עד כמה הנטוש מלא כל כך שירה.
או שאולי כך הוא הדבר בגלל עינו של הצלם,
שמביאה את השירה אל ההרוס והנטוש.
כמה שירה מתגלית מעבר לסכרי השיכחה שאנחנו בונים.
כמה טוב שרחל ניסחה את זה כבר מזמן:
אַף סֶכֶר שִׁכְחָה – בָּנִיתִי לִי מָגֵן –
הִנֵּה הָיָה כְּלֹא הָיָה.
וְעַל בִּרְכַּי אֶכְרַע עַל שְׂפַת אֲגַם סוֹאֵן
לִשְׁתּוֹת מִמֶּנּוּ לִרְוָיָה!
מאי 21, 2010 at 1:04 pm
מקום מופלא
הוא המוהיקני האחרון של השכונה
אני מאוד נהנה מתשומת הלב שלך לפרטים
ראה ערך: שינוי זוית במרצפות השביל החיצוני
מאי 21, 2010 at 1:45 pm
בטח עברתי על יד הבית הזה אי אלו פעמים ואיני זוכרת. בטוח שמעולם לא הייתי בפנים. היו שם עוד כמה בתים קטנים עם פיקוסים גדולים ובמקומם כבר מזמן יש מגדלים.
כתוב על הארון "נפרד". תמיד היו ארונות כאלה בית מרקחת ואף והיו שמועות על כל מיני דברים מסתוריים שמאחסנים שם. היום כבר אין כאלה, נכון? לא בפארמים בכל אופן.
ןלגבי הסייפא – האם טוב להיפרד מהרכוש? באמת כף יותר בלי רכוש?
אז אין כאב לב להיפרד. ובכלל קל יותר.
זו סוגיה שאני מתחבטת בה רבות ומכריעה בדרך כלל לטובת האגרנות
אבל איך אפשר לוותר על כל כך הרבה דברים כמו הבקבוקים, האריחים, הצלוחיות והסיפורים שהם נושאים?
בית מרקחת היה מקום מפגש, מקום התייעצות חשוב.
כנראה אי לגמרי בלי רכוש קונקרטי ( כי תמונות יש לך הרבה ומעולות) וזכית במכונת חיתוך לחם.
בזהירות.
מאי 21, 2010 at 2:15 pm
יפה במיוחד. איך זה שנשארו שם תרופות וארונות? מה קרה ב-1970 שגרם לסגירה לא מסודרת של בעית המרקחת ולאי פינוי של כל התכשירים והמכשירים והתרופות? מסקרן ביותר. ומי האישה הצעירה שהזמינה אותך לצלם? צאצאית ממלוקית בעצמה?
מאי 21, 2010 at 2:30 pm
איזו הפתעה! אני מכיר היטב את משפחת ממלוק, כולל את דנה ואת אביה האספן (יונתן). הזדמן לי להציץ לבית המרקחת הזה לפני שנים רבות, בסוף שנות השבעים, אז עוד היו כל הצנצנות והמבחנות והבקבוקים מסודרים בשורות, כאילו רק אתמול הסתובב ביניהם הרוקח.
התמונות, כרגיל אצלך, מצוינות.
מאי 21, 2010 at 2:54 pm
נו, לא יכולתי להתאפק ואני מביא כאן שני לינקים. אחד מהם מספר על בית המרקחת הראשון של הרוקח ממלוק, במושבה הטמפלרית שרונה, והשני הוא לבלוג של הבן יונתן.
http://www.nrg.co.il/online/54/ART1/830/728.html
http://www.tapuz.co.il/blog/userblog.asp?foldername=mamlockj
מאי 21, 2010 at 4:38 pm
כמה קסם. את ארונות התרופות הייתי מאמצת בשמחה למטבח שלי ואת הפיקוס גם.
הפוסט שלפני זה גם עורר בי נוסטלגיה עזה
מאי 21, 2010 at 6:39 pm
תעלפתי. הרסו כבר או זה עוד שם?
מאי 21, 2010 at 10:03 pm
תודה מיכאל, קפסולת זמן, מעל הקרקע
תודה יעל, במקרה הזה אלו בעלי המקום שרוצים לנצל את הפוטנציאל וקל מאוד להבין אותם, בתכלס המבנה עמד כמחסן במשך 40 שנה עכשיו, אבל הם לפחות מלאי כבוד למקום ומעוניינים בתיעוד מלא
תודה מיכל, לא קראתי לתרנגולת בשמה כדי שג'ון קייל לא ישמע ויבוא לשחוט אותה…
תודה שועי, שמעתי רבות על כל המקומות הללו בגבעתיים, הגבעה, החלקה, הבריטים, הבטע שם, חבל מאוד מאוד שלא יצא לי לצלם את המקומות הללו, שנעלמו לעד
תודה אורית, הכל היה ענייני יותר, צנוע יותר, וגם אני זוכר את הירקנים והמאזניים והשקיות
תודה דודו, מי זה רועי? התכוונת לכתוב רעי על משקל חברי? כי שמי שרון, תודה בכל אופן
תודה עידן, יפה ששמת לב, לכד את עיניי השינוי בזווית שם, כן
תודה המחסנאית, שאלות מורכבות, אני באמת חושב שזה מטהר ומרגיע להיות ללא רכוש, או עם מעט, מה שצריך בלבד, אני לא בעד לאגור אם כי אני בהחלט מבין וגם אני חוטא… תמונות זה לא רכוש, זה משהו יקר מזה, ומכונת ההלחם, כן, התלבטתי אם לקחת אותה פיזית או רק את הזיכרון
תודה תמי, הצעירה היא דנה ממלוק, נכדתו של הרוקח, ב-1970 הלך לעולמו כמדומני ולכן העסק נסגר וקפא, הדברים נשארו כי כנראה לאף אחד לא היה עניין לפנותם עד עתה
תודה נועם, על הדברים ועל הלינקים, הפתעה נעימה שאתה מכיר אותם
תודה שחר, אני חושב שלא מעט אנשים היו שמחים להציב את הארונות הללו במטבח שלהם… בהחלט כבר לא רואים כאלה, וחבל
תודה חלי, הבית עוד שם, רוב החפצים עדיין שם, אם כי בהליכי פינוי, אריזה וכ"ו, גם הנכדה, הבן שלו, העצים, שם, בחודש יוני הכל ישתנה
מאי 21, 2010 at 10:05 pm
שכחתי לתת לינק נוסף
למי שמעוניין לראות כמות כפולה של צילומים משם, אז הנה לינק לאתר אדריכלות נעלמת שלי ששם הכנסתי הרבה יותר צילומים מהמקום, בבקשה
http://www.disappearing-architecture.co.il/archive_inner.asp?type_id=7&area_id=53&sub_area_id=596
מאי 21, 2010 at 10:32 pm
נהדר, נוגע כל כך ללב
מעורר כל כך הרבה געגוע
נראה שזה היה בית מרקחת שהוא באמת בית, בית של מרקחת, פתאום חשבתי על צירוף המילים הזה. איזה יופי.
מזל שקראו לך לצלם לפני שכל זה ייעלם.
מאי 21, 2010 at 11:55 pm
שרון, סליחה. לא יודע מאיפה התפלק לי רועי?
מאי 21, 2010 at 11:59 pm
תודה תמי, יפה כתבת, בית של מרקחת, נייס, ובאמת נהניתי שקראו לי לצלם ושצילמתי
דודו לא נורא, קורה, קיבלת נקודה שחורה בפנקס…
מאי 22, 2010 at 2:14 pm
יפה מאוד. הייתי מאמצת לביתי את כל הבקבוקים וכל בדל טיפוגרפיה עברית ישנה (וגם מרצפה אחת או שתיים).
מאי 22, 2010 at 7:13 pm
מרצפת. כן, אולי גם אני. תודה קרן.
מאי 22, 2010 at 7:23 pm
התלבטתי. וכמובן שטעיתי. עכשיו גם לי יש נקודה שחורה בפנקס 🙂
מאי 22, 2010 at 9:19 pm
לא. ל-בנות אינני נותן נקודות שחורות בפנקס…
מאי 23, 2010 at 5:15 pm
איזה יופי!
איזה בית יפה ואיזה צילומים יפים וכמה עצוב…
מאי 24, 2010 at 12:21 pm
כן, תודה טלי
מאי 24, 2010 at 9:02 pm
חבל שלא הייתי שם…….
מדהים.
מאי 26, 2010 at 11:06 am
שרון, כרגיל, מאלף!!
מאי 29, 2010 at 4:47 pm
חבל על הזמן
מעניין באמת למה היום לא חובטים שטיחים.
ופעם בבית מרקחת אכן רקחו תרופות ולא מכרו כל מיניי תוספי תזונה
אין מילים
יולי 4, 2010 at 12:26 pm
נו, אנ'לא יודעת מאיפה להתחיל..
נקלעתי לכאן במקרה. או שלא.
שונאת בלוגים, לרוב הם טרחניים יתר על המידה, צביר הגיגים של איש אחד, שאין במילותיו שיתוף.
בשלך יש המון.
לא יכולתי שלא להגיב, כי השיטוט בין חלונות שאתה פותח – ממלא, מעורר השראה.
עוררת לי ת'תיאבון אז התיישבתי עם קפה קר ( ספל קטן-חלב קר-זליגה קלה של אייריש קרים-ונמס מגורען שימס בזמנו החופשי. מומלץ. שתי עוגיות חמאה ליד ) לכתוב.
יום ראשון בבוקר, כבר מול המחשב לתחילת עבודה, ושעה וחצי מוצאת עצמי נשאבת למקבצים של אימג'ים ברורים וממוקדים, הן באיכות הצילום והן בעריכה. "נו, אז רגע, רק עוד הצצה לנטוש הבריטי באשקלון, ואח"כ עוד מנה מהנטוש הצנוע ברמת השרון…" וגו'
אחזור שוב לצפות בשעוד לא ראיתי ובחומר שעוד תחשוף.
( מעצבת ^ ) רק שתדע לך שהתכוונתי לכתוב כאן עניינית על המבנים האלה סביבתם וההילה שלהם, על העובדה שאני גרה בבית כזה צנוע ומתוק משנות החמישים ועסוקה בסוגיית הצניעות / רכושנות / שימור… אבל לא זה המקום למניפסט.
בעצם, מחווית השיטוט כאן בא לי לכתוב – מה שלא קרה כבר חודשים. ויודע מה הכי "גרוע" ? – העלת בי חשק לפתוח בלוג משלי.
יופי לך.
יולי 4, 2010 at 1:11 pm
תודה טל, תודה שי, תודה רונן, תודה לך גרה, כייף לקרוא את תגובתך, הכי כייף בהפתעה ובספונטניות, מסתבר שיש עדיין גולשים ברשת שלא מכירים את הבלוג הזה ואותי… ודווקא אשמח לשמוע על מניפסט הצניעות והשימור, יש לי הרגשה שאזדהה…
אוגוסט 5, 2010 at 2:25 pm
מעניין יהיה לראות את השילוב בין ישן וחדש שהמשפחה מתכננת בבניין החדש.
מבינה אותם מאוד – מבחינת הרצון לממש את הנכס. אני מזדהה גם מאוד עם הבן האספן, שרצה עד כה לשמר את הכל כפי שהיה.
את המילה המסתורית SEPERANDA אני זוכרת מבתי המרקחת של ילדותי, אלו הפרטיים ואלו שבקופת חולים (ובשניהם היו ארונות עץ גדולים וצנצנות מסתוריות). שנים לקח לי להבין מה זה הספרנדה הזו, ובאמת היום כבר אין כאלה בסופרפארמים (או לפחות לא רואים אותם).
אוגוסט 5, 2010 at 2:29 pm
שוב תודה לך עלמה 7. מקווה שייצא להם טוב. גם אני מבין את זה לגמרי, את הרצון והזכות לממש. אבל הם לפחות הזמינו אותי לצלם ומודעים לחשיבות התיעוד. כבר לא רואים כאלה ארונות, לא.