כותבת השירה החברתית יודית שחר, שהיא שכנתי באתר רשימות, ואחת מבעלות הבלוגים היותר מקוריים וייחודיים באתר, סיפרה לי על פנס רחוב אחד עם נוכחות, שבזוויות מסויימות, בתוך מבנה ישן, נותן אור מעניין פנימה, וכל זה ממש במרכזה ההיסטורי של פתח תקווה, שבה היא גרה, ושבה אני נולדתי והתגוררתי עד לשנות העשרים שלי. באתי לבדוק וחשבתי שזו הזדמנות מצויינת לצלם משהו שונה, לנסות לצלם חווייה של אדם אחר, עם רגישויות משלו, ולתפוס על הדרך גם את הרחוב הוותיק של העיר בשעת לילה. המבנה הוא במקרה או לא במקרה מבנה שכבר צילמתי פעם, מבפנים ומבחוץ, במסגרת עבודה בעבר עם מחלקת השימור של מחלקת התרבות של עיריית פתח תקווה. זהו מבנה שנודע כבית חלבנה ניידיץ שנבנה בראשית שנות העשרים של המאה העשרים ושופץ בשנת 1994 ומכיל עדיין פרטי בניין ישנים כמו עיטורים, מרצפות ומעקות אותנטיים. בחצרו נמצא גם בית הדפוס שהיה בנוי מבוץ, נשרף חלקית ולאחרונה שוקם ושופץ. סבתא שלי גרה באיזור זה כשהיתה ילדה. אז הפעם אחרוג. אין כאן מבנה נטוש, וצילמתי לא לבדי אלא בחברת אדם אחר שאת זווית הראייה והדימיון שלו ניסיתי לתפוס. מבט קטן וממוקד ברחוב חובבי ציון בשעת לילה.
1
*
*
2
*
*
3
*
*
4
*
*
5
*
*
6
*
*
7
*
*
8
*
*
9
*
*
10
חנות ותיקה, רחוב חובבי ציון, פתח תקווה
*
11
חנות ותיקה, רחוב חובבי ציון, פתח תקווה
*
12
חנות ותיקה, רחוב חובבי ציון, פתח תקווה
*
13
בית הכנסת הגדול, רחוב חובבי ציון, פתח תקווה
*
14
בית הכנסת הגדול, רחוב חובבי ציון, פתח תקווה
*
כל הצילומים צולמו על ידי, שרון רז, בחודש אפריל 2010 בפתח תקווה.
כל הצילומים הוקטנו בגודלם ובאיכותם בגלל מגבלות הגלישה ברשת.
מאי 25, 2010 at 10:29 pm
התמונות שלך, וזה לא חדש, מכשפות ממש. תמונה 7 מהפנטת.
פנס הרחוב הזה, בזוויות מסויימות הוא נותן הרבה יותר מסתם נוכחות כפי שהגדרת. הוא ממש משתלט באגרסיביות על הפריים, תובע את מלוא תשומת הלב ומנסה להסיט אותה משאר האובייקטים בתמונה.
מאי 25, 2010 at 11:37 pm
החלטתי סופית, שרון,
אני רוצה לצלם!
נשיקות אח'שלי.
מאי 25, 2010 at 11:48 pm
רואים את הצילומים בוורדפרס הרבה יותר איכותי מברשימות.
אני גם צריכה לארגן את האתר שלי בוורדפרס. הייתה לי איזו בעיה ונטשתי אותו לאנחות.
מאי 26, 2010 at 5:39 am
הי שרון,
זו ממש הדגמה לעד כמה התבוננותינו על העולם הלילי תלויה במקור/ות אור
העין רואה את שהאור מאפשר לה לראות, וככל שהעין מתרחקת ממקור האור, ונמסרת לתחום שבינו ובין האפילה
הדברים הופכים מעניינים יותר ויותר, משום שניתן לזהות צללים חומקים ומתפשטים, כמו כתמי רורשאך.
זה פוסט שהופך את הצופים/ות בו לחתולים שעיניהם מתמגנטות לירח.
מאי 26, 2010 at 7:44 am
רשומה של אור, רישומים של אור, התרשמויות של אור…
זה יפה, ומהפנט, והצלחת להגניב אותנו לאט לאט אל המדרגות,
ככה שתמונות שבע ושמונה מגיעות ומפציעות, יפות,
והאור, באמת
כמו ששועי אמר, ממגנט.
מי היה מאמין שבפתח תקווה יש כישוף שכזה?
תודה ליודית שגילתה לך
ותודה לך שצילמת.
מאי 26, 2010 at 9:24 am
מיכאל, תודה רבה, אני מסכים איתך לגבי הפנס. יודית, תודה, תצלמי, זה כייף. זה נראה כאן כך כי בחרתי בעיצוב הזה שהוא עם רקע כהה. לא צריכה להיות בעיה להירשם כאן כמנוי, ולגבי וורדפרס את חייבת לכתוב שם ומעתה רק שם. שועי, כרגיל, מילותיך מהפנטות, תודה, מיכל כנ"ל, ותודה, גם ליודית שוב, אם המושבות מכשפת…
מאי 26, 2010 at 11:15 am
מרגישים שזה פוסט אחר. תמי דעושה לי טוב לדעת שגם בארצנו עולת הימים יש מבנים היסטוריים בני 100-150 שנה (לא בני אחפי שנים, זה כבר משהו אחר).
מאי 26, 2010 at 8:26 pm
מעניין כמה רבות ומגוונות הן הדרכים לבטא את החולף.
עוד היבהוב, מבליח ב"נטוש". להאיר את מה שהיה פעם מרכז החיים. מרכזו של עולם.
ועכשיו נמצא בשוליים. בהשתקפויות. בבבואות של אור. כמו כוכבים מגלקסיות רחוקות שאורם
ממשיך להגיע אלינו גם לאחר שהכוכבים שפלטו אותו כבו כבר לפני עידן ועידנים.
באמצעות פרספקטיבה, או אולי באמצעות רטרוספקטיבה, אפשר תמיד להציץ לאחור ולהתגעגע.
אבל ככה זה עם רטרוספקטיבה. אי אפשר באמת לחזור. אפילו אם נירצה מאוד, לא נוכל.
אך לכל הפחות נוכל להמשיך ולהתגעגע. ולהתענג, להתענג על השתקפויות האור בחיינו הממאנים וממשיכים.
מאי 27, 2010 at 9:54 am
איזה צילומים יפהפיים. עושה חשק לצאת אל הלילה
מאי 27, 2010 at 8:15 pm
אהבתי את 7 ו-9 כצילומים, אבל האמת, לא הבנתי מה העניין עם הפנס, לא שמתי לב לשום דבר מיוחד 😦
מאי 27, 2010 at 8:27 pm
צילומי הפנים מלהיבים, במיוחד הרצפה הירוקה והצנצנות
חבל שהורסים במקום לשמר, כנראה הקרקע שווה המון כסף (לזיכרון ולהנצחה אין תג מחיר?)
אנחנו יצאנו מורווחים מהפוסט
ואתה יצאת מורווח עם מכונת הלחם
כמעט ווין-ווין סיטואיישן, אבל בית המרקחת לגמרי ב-לוז
מאי 27, 2010 at 11:00 pm
תמי תודה, יש מבנים ישנים כאלו, עדיין, אך הם הולכים ומתמעטים בקצב לא איטי, לצערי. דודו- תודה, אתה אמן של מילים. איתמר תודה, לילה בפתח תקווה זה לא סתם לילה כבכל עיר אחרת… גלית תודה, גם אני חשבתי כך בהתחלה, היססתי, אבל אחר כך כן מצאתי את היופי, החן והייחוד של זה. כנראה שתגובתך השניה נוגעת לפוסט הקודם על בית המרקחת, הקרקע שווה, ואני מבין אותם גם עם הצעדה קדימה והצרכים הכלכליים. כמעט ווין ווין, כן, ואני יצאתי בעיקר עם החווייה והמראות, מכונת הלחם היא רק צ'ופר חומרי נוסטלגי קטן.
מאי 29, 2010 at 4:44 pm
המקום מוכר לי בתור תושב פתח תקוה ותיק
תמיד אהבתי בתור ילד את המבנה הפינתי שהיתה בו חנות עיתונים ענקית עם כל מגזין אפשרי וריח חזק של דפוס וספריה עירונית מעניית שמשום מה הפכה היום למועדון ביליארד!
מקוה שידעו לשמר את זה ולשפץ את המקום.
מאי 29, 2010 at 11:25 pm
אני כאן פעם שנייה. זה לא שהתמונות לא יפות (הן כן) אבל הן כאילו לא שלך. התאורה יוצרת סוג אחר של זמן. וחוץ מהעין שלך לקומפוזיציה ולפרטים – יש תחושה מאד חזקה של זמן בצילומים שלך, וזה זמן הרבה יותר נייח ומתמשך מהדרמה של הפנס. זה תרגיל מעניין לצלם מתוך מסננת של מישהו, אבל אני אישית מעדיפה את שלך…