בואו נבהיר פעם אחת משהו חשוב. אני מצלם את מה שאני מצלם כי זה מעניין אותי, מושך אותי, מרגש אותי, מרתק אותי. לא כל בניין ישן או מתחם ישן ונטוש עושה לי את זה, ממש לא. לא כל אחד הוא מרגש. יש גם דרגות שונות לריגוש ולעניין. אני מצלם גם כי אני מבצע אקטיבית שימור. גם. שימור על ידי צילום, ככה אני מגדיר את זה. חלק מהמבנים ומהמתחמים שאני מצלם אינם ראויים בכלל להיכנס לכל קטגוריית שימור, חלקם גבוליים, חלקם כמובן שכן, אך שימור נעשה עדיין בארץ בכמויות קטנות מאוד יחסית לכמות המבנים הותיקים. כמויות כמעט מזעריות. זה עניין כלכלי קודם כל, והתקציבים תמיד מוגבלים. אישית, אני, מעדיף שאם הם משתמרים לצעצועים מלוקקים אז עדיף שיישארו נטושים. אבל זה אני. אני מעדיף את המראה האותנטי, את האמת בשטח, את השקט. גם כאן הלכתי עם העין. את הבסיס הזה ראיתי כבר לפני שנים וסימנתי לי אותו. סוף סוף הזדמן לי להיות שם לאחרונה, גם תודות למידע שסיפקה לי טל אלוף. תודה לה. רק כשהגעתי נזכרתי שאכן סימנתי לי אותו בראש פעם. זהו בסיס ישן, אי שם. בסיס לא גדול יחסית. שוטטתי שם, כרגיל לבד, ולחצתי היכן שהעין אמרה לי ללחוץ. זה מה שיצא. זו דוגמא טוב למקום שאין בו כל איכויות לשימור, אין בו שום הצדקה לשימור או כל אג'נדה כזו. גם אם היתה הרי שאין סיכוי במקרה זה. אבל לתעד מקום כזה זה בעיניי די מעניין, אולי אפילו די חשוב, ובעיקר מהנה, בשבילי. את הדיון על אמנות וצילום תיעודי נשאיר לפעם אחרת. אלו התמונות משם.

*

פוסט זה מוקדש (לא בגלל הנושא או המתחם, אלא בגלל שהוא מגיע היום, יום אחרי) לשניאור חשין, איש יקר ואהוב, בעלה של בת דודתי היקרה והמקסימה דנית ואב לשלושה ילדים מקסימים. שניאור, שאותו אני מכיר כ-22 שנה, נהרג אתמול בבוקר כשהוא רכב על אופניו בכביש 5 בין צומת ירקונים לצומת קסם. הוא רכב עם חברו הותיק, כהרגלם מזה שנים, באימונים לתחרות הטריאתלון או תחרות איש הברזל הבאה. זה היה האימון האחרון. שניהם יוצאי שייטת 13. שניאור נעלם פתאום מחיי ומחיי כל משפחתי בגלל נהג אחד צעיר.

שניאור חשין היה איש יוצא דופן, יזם, רב פעלים, מלא אנרגיות וחיים, איש יפה, איש חכם, ובעיקר איש עם לב רחב רחב שלא פעם ולא פעמיים עזר לי, לקרוביי ולאחרים. כולו נתינה אמיתית. הוא תמיד ידע להשיג את מה שרצה, ללחום ולהתעקש. הוא תמיד דרש את המקסימום לא ויתר על חלומות ורצונות. איש עבודה ואיש משפחה שילדיו מעריצים אותו ובעל שאוהב מכל הלב. אתמול זה קרה, ואני, כמו כל בני משפחתו, חבריו, ידידיו ומכריו, לא מאמינים ששניאור פתאום נעלם לנו מהחיים. איש כל כך חי ופועם, עכשיו דומם. לבי בעיקר עם הוריו, אחותו, אחיו, עם דנית, אופיר, איתמר ורעות. עצוב, עצוב, עצוב, מרגיז וקורע לב. ייקח עוד זמן עד שנעכל כולנו את כל זה. אוהב אותך, שניאור.

*

*

01

*

*

02

*

03

*

04

*

05

*

06

*

07

*

08

*

09

*

10

*

11

*

12

*

13

*

14

*

15

*

16

*

17

*

18

*

19

*

20

*

21

*

22

*

23

*

24

*

25

*

26

*

27

*

28

*

29

*

30

*

31

*

32

*

33

*

34

*

35

*

*

מי מכם שרוצה להתבונן בסשן המלא יותר אז שילחץ כאן, לקישור לאתר שלי "אדריכלות נעלמת".

*

מודעות פרסומת