סופרפלסט הנטוש, מפעל לשעבר בפתח תקווה, צולם על ידי בפברואר 2009.
*
*
*
*
*
*
*
*
*
*
*
*
*
*
*
*
*
*
*
*
*****
סופרפלסט הנטוש, מפעל לשעבר בפתח תקווה, צולם על ידי בפברואר 2009.
*
*
*
*
*
*
*
*
*
*
*
*
*
*
*
*
*
*
*
*
*****
שרון רז. אדריכל אמן המצלם ומתעד מבנים ותיקים ונטושים בישראל. אקטיביסט היוצר את שימור המורשת הבנויה הנעלמת והנאלמת בישראל על ידי צילום.
שרון רז על חג פורים "קרקס של עדלאידע… | |
יוסי (מפ"ת) על חג פורים "קרקס של עדלאידע… | |
שרון רז על לונדון סוף ינואר 2023 | |
שרון רז על לונדון סוף ינואר 2023 | |
mooncatom על לונדון סוף ינואר 2023 |
יצירה של אתר חינמי או בלוג ב־WordPress.com. ערכת עיצוב: Baskerville של Anders Noren
אוקטובר 15, 2010 at 7:37 pm
אתה מביא מקום נטוש
ומחייה אותו
ככה הרגשתי היום בפוסט
שאפו שרון
אוקטובר 15, 2010 at 7:44 pm
יש גם את מפעל סיפולוקס הנטוש – ביגאל אלון בת"א.
תמיד מעניין אותי אם יש שם מציאות… סיפולוקסים ישנים וכו'…
אוקטובר 15, 2010 at 7:50 pm
אתה חוזר שוב ושוב לפתח תקוה. צילומים חזקים. שבת שלום אח'שלי.
אוקטובר 15, 2010 at 7:53 pm
איזה יופי, שרון
הצילומים נהדרים.
אוהבת במיוחד את הקלסרים על המדרגות ואת התצלום שאחריהם.
אוקטובר 15, 2010 at 7:53 pm
עשיתי שוב מנוי, אבל לא קבלתי הודעת אישור. למה זה לא עובד לי אצלך??
אוקטובר 15, 2010 at 9:08 pm
הוי שרון כמה שהתגעגעתי כבר לחורבות היפהפיות שלך.
איפה היית ומה עשית? כל-כך מתאים לי הבלוקים השבורים
והאסתטיים האלה שאתה קולט במצלמה הרגישה שלך.
תודה רבה על הספולוקס, ממש עשית לי עונג שבת.
אוקטובר 15, 2010 at 9:30 pm
יעל תודה רבה. אני לא יודע אם אני מחייה אותו, אבל אני מרגיש אותו, חולק לו כבוד אחרון וגם מנציח אותו על ידי כך, לתמיד.
שמוליק, יש הרבה מפעלים נטושים בארץ, כבר פחות, אבל יש. צילמתי לא מעט מהם. את סיפולוקס ביגאל אלון צילמתי כמה פעמים. זה אחד הבניינים ה"נטחנים" ביותר בעיר כי הוא מתחם נטוש וכבר אין המון כאלה בעיר. אין בו סיפולוקסים, החללים שם ריקים כמעט לחלוטין כיום.
יודית היקרה, תודה. אני אכן חוזר שוב ושוב לעיר שבה נולדתי, שם הקשר הכי חזק, אבל האמיני לי, אני מצלם בהמון מקומות בארץ, לא רק שם, כשיש לי מעט זמן. לגבי המנוי אין לי מושג, זה אמור לעבוד כרגיל, אבל אבדוק שוב בהגדרות אצלי כאן במערכת וורדפרס, אם משהו אני לא עשיתי בסדר, אבל לא חושב, כי גם אנשים אחרים מנויים ואין בעיה, אבל אבדוק.
תמי תודה רבה. גם אני אוהב את הקלסרים במדרגות ואת זה שאחריהם עם האדום.
דוד תודה רבה. אני כאן. המצלמה לא רגישה, היא רק מכשיר, וגם לא מהמקצועיים שבהם… זה לא ספולוקס אלא סופרפלסט… שמח לענג לך את השבת, תודה.
נובמבר 8, 2010 at 8:39 am
במסגרת פרוייקט הגמר שלי (אני סטודנטית לאדריכלות) אני עוסקת בנושא reuse (בגדול).
רציתי לשאול האם יש מידע נוסף על מפעל סיפולוקס "הנטחן" שהספקת למצוא במרוצת השנים. כמו כן על המבנה שלצידו בפינת יגאל אלון ורחוב תובל. נראה שגם הוא היה מפעל? מפעל למה? או שהוא שייך גם כן למפעל סיפולוקס הישן?
האתר מקסים – לא ידעתי שיש כל כך הרבה אנשים שחולקים את התשוקה הזו, כיף לדעת שאני לא לבד.
תודה והמשך שבוע טוב.
אוקטובר 15, 2010 at 9:34 pm
קודם כל טוב שהוא נסגר,אני זוכר הרבה כתבות בעתונות המקומית על זיהום אויר שהוא גרם.
בתור פתח תקואי אני יכול להגיד שמדהים מה שכל האזור הזה עובר:כשהייתי בחטיבת הביניים היה ליד המקום הזה את מפעל עץ לבוד שהגיעה אליו הרכבת מלאה גזעי עצים (שרידים של הפסים על הכביש ליד) ולידו ההפרשוק ששיא השיאים שלי בו היה כשהביאו אליו את להקת קיד וידאו.
הכל כבר מזמן נהרס ובונים שם שכונה עם בנינים גבוהים ומזל שיש בהמשך את בית הקברות סגולה שמשאיר קצת אויר פתוח ובינתיים קשה לכרישי הנדל"ן להזיז אותו.
בצד השני של המפעל יש שכונה קטנה של בתים פרטיים עם שם מוזר בשם "שכונת האחים הישראלית".
מאחוריו מצאו לפני כמה שנים ממצאים ארכיאולוגיים עם גת של יין ומעניין מה עשו עם זה.
לדעתי תוך שנים בודדות גם מה שבתמונות ימחק ועל זה יבנו גם כן.
התמונה של הקלסרים יפה אבל לא יחודית כי משום מה בכל מפעל נטוש שאני ראיתי יש קלסרים מפוזרים כי רוב המפעלים נסגרים ולא עוברים למקום אחר.
אוקטובר 16, 2010 at 8:44 am
מוזר שרון, הפעם התחושה הכמעט מיידית שלי כשהבטתי בצילומים היתה כאילו אני מסתכלת על אדם עירום ומאוד מאוד חולה, כאילו הפשיטו מישהו לקראת ניתוח ואני צופה בהליך רפואי פולשני. נורא, אני יודעת, משהו נורא עצוב וחשוף נישקף אלי מהבניין הזה, בניין בלי טיפה של כבוד או יופי, חולה, מפורר, זאת היתה הרגשה נורא קשה ואז הגעתי לצילום של הקלסרים וחשבתי, כן, בדיוק, מעיים שפוכים… כל החלק הראשון קשה מאוד ועצוב, משהו חזק כמו אגרוף ישר לבטן.
בחלק השני, עם כל השלטים והגרפיקות כבר היה בו משהו יותר מעודן ואסתטי ומנחם, הפרחים על השלט,
סוג של השלמה: היה, מת, נגמר.
תודה.
אוקטובר 16, 2010 at 9:16 am
תודה רונן. האיזור הזה באמת השתנה המון. היה שם גם את טית בית. היה גם את בית הקירור הישן של סבא שלי, שנהרס לפני כמה וכמה שנים, לא יודע בדיוק מתי, אבל המשכתי ללא הועיל לחפש אותו עוד הרבה אחר כך, כאילו לא משלים עם זה, ובחיפוש אחר כל שריד, שלא נמצא. מכיר את השכונה הקטנה מהצד השני, היתה שם גם תחנת רכבת, כיום גרים שם, פשוט גרים שם, במקום לעשות מזה משהו ציבורי.
מיכל תודה רבה, אהבתי מאוד לקרוא את הניתוח שלך על ה"ניתוח" הצילומי שלי. יפה ומעניין. תודה.
אוקטובר 16, 2010 at 1:09 pm
בכל פעם נפעמת מחדש מהטבע שמתעקש לפרוח בין ההריסות בתוך ההזנחה והכיעור,
ואתה מייטיב לצלם את זה.
אוקטובר 16, 2010 at 1:27 pm
שתי שאלות:
1. איך הגעת לצלם שם? (בדרך כלל אתה נותן הקדמה… למה הפעם לא?)
2. מי סידר ככה את הקלסרים כמו בדומינו שמסדרים את הקוביות כדי שאפשר יהיה להפיל אותן? (שאלה רטורית)
מהצד הטכני – לפוסט לקח המון זמן לעלות אצלי, וחצי מהתמונות לא עלו בכלל. באסה 😦
אוקטובר 16, 2010 at 4:32 pm
אורית תודה רבה. אני כנראה נמשך לקונטראסטים הללו.
גלית תודה. לא תמיד יש הקדמה, לא תמיד בא לי או שלא תמיד יש הרבה מה לספר. זה מקום, האיזור הזה, שאני מכיר שנים רבות, וכנראה באתי אז לבדוק מה חדש שם. לפעמים אינני יודע אם אני מחפש ומוצא את הנטישות או שהיא מחפשת ומוצאת אותי. לגבי הקלסרים ומי, אין לי מושג, כל מה שקשור לאנשים שמאחורי הנטישות, חידות. כנ"ל אין לי מושג לגבי הבעיה הטכנית, תבדקי אצלך, אין משהו מיוחד אצלי עם התמונות, הן לא כבדות או משהו.
אוקטובר 17, 2010 at 7:24 pm
הי שרון,
במיוחד תמונת הקלסרים העוובים המאיימים לקרוס תחת עצמם, וכבר מפותלים בסדרה בלתי-אפשרית, המאתגרת את חוק הכבידה
דימוי נהדר לסדר/אי-סדר הקוסמי, בחיי
(-:
אוקטובר 18, 2010 at 9:00 am
תודה שועי, אתה תמיד מייטיב לתאר במילים אנקדוטות צילומיות וריגשיות, תודה.
אוקטובר 18, 2010 at 10:32 am
הוא נראה מודרני באופן מפתיע, במיוחד יחסית למקומות אחרים שצילמת. לפני כמה זמן הוא נסגר וננטש?
ואני לא מבינה למה הוא נטוש. אין לנכס בעלים? למה הם לא מוכרים אותו בהמון כסף?
אוקטובר 18, 2010 at 11:13 am
תמי, תודה, כן, מפעל, אולי משנות השישים או השבעים, אולי יש בו חלקים יותר מאוחרים, צילמתי את זה בפברואר 2009 אז זה בטח ננטש ב-2008. זה תמיד המצב, המפעל מתפרק או עובר ואז הבניין ננטש. ייתכן שמכרו את השטח ואז ייבנו כאן בניינים חדשים. זה יכול לקחת מהר וזה יכול לקחת שנים.
אוקטובר 21, 2010 at 9:04 am
אין חוכמות שרון – הגיע זמן להוציא את כל אלה בספר.
אוקטובר 21, 2010 at 9:21 am
תודה דפנה, אני יודע שאת בעד, וזה חיזוק, תודה, אבל הוצאת ספר צילומים גדול ומורכב וצבעוני כזה הוא משהו שיחסית יקר להוצאות הספרים כנראה וזה קשה למצוא אחת שמוכנה, בלי השתתפות עצמית כלשהי, שאין לי כל יכולת לתת. מקווה מאוד שמישהו ירים איזו כפפה, בקרוב, איכשהו.
אוקטובר 22, 2010 at 4:42 pm
יש כאן כמה פריימים מרהיבים – עם הלוח, השביל האדום ועוד הרבה, וגם תמונה אחת שנראית כמו בית בובות מסרט אימה. דוקו אומנות במיטבה
אוקטובר 22, 2010 at 5:48 pm
שחר תודה רבה, אהבתי את ההגדרות שלך.
אוקטובר 31, 2010 at 9:20 pm
נפלא.
מומלץ אצלי בצילום.
http://hamimlatsim.blogspot.com/2010/10/511-111.html
אסתי.
ינואר 11, 2011 at 5:57 pm
צילומים נהדרים! מהנה ומכאיב כל פעם מחדש לראות את המקומות האלה.
מסקרן לראות את המקום, הוא עדיין עומד במקומו ויש גישה אליו או שהוא סגור, מגודר ומיועד להריסה?
ינואר 11, 2011 at 6:53 pm
אסתי, באיחור, תודה לך.
דן, תודה. אין לי מושג.
שרון