קודם כל הודעה – הערב, יום שישי, החמישי לנובמבר, תהיה כתבה גדולה על מבנים נטושים, שבה אופיע, באולפן שישי של יאיר לפיד, חדשות ערוץ 2, בין שמונה לתשע ומשהו בערב. אתם מוזמנים לצפות בה.
*
עוד רשימה היסטורית והיסטרית מבית היוצר של. וולקאם טו דה פוסט שעושה כבוד לכל בתי הקולנוע שהיו ברמת גן ובגבעתיים. חלקם איתנו, עומדים, נטושים, סגורים, מוזנחים, גוססים או אחרי שעברו הסבה ושימוש חוזר פנימי חלקי או מלא. חלקם כבר מזמן נעלמו או הועלמו. שוב, צריך מקום אחד ברשת הישראלית שיראה אותם, את כולם, וייתן תמונה מלאה על כמה היו, מי היו ומה מצבם כיום. תודה לארז אסיא שעזר לי עם הפוסט הזה גם פיזית בתוך רמת גן וגבעתיים ועם הכרטיסים ששמר ונתן לי להציג מהם קצת כאן. תודה להדי אור ותודה גם לכל שולחי המידע והמגיבים על פוסטים קודמים שלי בעבר בעניין בתי קולנוע אחרים, שאיפשרו שנקבל כולנו יחד את התמונה המלאה. עדיין ייתכן כי יצוצו כאן תגובות אחר כך שילמדו אותנו אף יותר ומי יודע, אולי פספסתי איזה בית קולנוע עלום אחד, אולי משהו שהיה ממש בעבר הרחוק, אולי איזה קולנוע פתוח נוסף וכ"ו, כנראה שלא, אבל הלואי.
אתם מוזמנים למסע. תיהנו. כל הצילומים שלי, כרגיל.
*
*
קולנוע אורדע, רמת גן, הראשון בעיר:
קולנוע אורדע לשעבר, רמת גן
*
קולנוע אורדע לשעבר, רמת גן, בסשן נוסף, אחרי שתקעו בפנים סופרפארם במקום הגלידריה והפיצה ומה שלא היה שם שנים
*
קולנוע אורדע לשעבר, רמת גן
*
קולנוע אורדע לשעבר, רמת גן
*
קולנוע אורדע לשעבר, רמת גן
*
קולנוע אורדע לשעבר, רמת גן
*
קולנוע אורדע לשעבר, רמת גן, כרגיל עם בתי קולנוע- הם הקרינו על כל סביבתם, גם מבחינת עסקי מסחר, חנויות וכ"ו
*
מאוסף הכרטיסים של ארז אסיא ובאדיבותו
*
נעבור לקולנוע השני שנבנה בעיר רמת גן – קולנוע רמה, שעדיין עומד נטוש וצפוי ברובו להיהרס בקרוב, תוך השארת החזית/חזיתות הקידמית/הקידמיות שבפינת ז'בוטינסקי וביאליק בלבד:
קולנוע רמה הנטוש, רמת גן
*
קולנוע רמה הנטוש, רמת גן
*
קולנוע רמה הנטוש, רמת גן, יציאה צדדית
*
כרזת סרט שנמצאה וצולמה על ידי בתוך קולנוע רמה הנטוש, רמת גן
*
כרזת סרט ישן שנמצאה וצולמה על ידי בתוך קולנוע רמה הנטוש, רמת גן
*
כרזת סרט ישן שנמצאה וצולמה על ידי בתוך קולנוע רמה הנטוש ברמת גן
*
פנים קולנוע רמה הנטוש, רמת גן
*
פנים קולנוע רמה הנטוש, רמת גן
*
מהיציע לכיוון הבמה והמסך, פנים קולנוע רמה הנטוש, רמת גן
*
בחדר העזר ליד חדר המקרין, פנים קולנוע רמה הנטוש, רמת גן
*
פנים קולנוע רמה הנטוש, רמת גן
*
פנים קולנוע רמה הנטוש, רמת גן
*
המקרנות בחדר המקרין, קולנוע רמה הנטוש, רמת גן
*
קולנוע רמה הנטוש, רמת גן
*
קולנוע רמה הנטוש, רמת גן
*
פנים קולנוע רמה הנטוש, רמת גן
*
מאוסף הדי אור, אספן, ובאדיבותו
*
קולנוע ארמון:
קולנוע ארמון לשעבר, רמת גן
*
קולנוע ארמון לשעבר, רמת גן
*
מאוסף הכרטיסים של ארז אסיא ובאדיבותו
*
קולנוע הדר:
כאן היה קולנוע הדר, רמת גן, כיום מגדל מגורים
*
מאוסף הכרטיסים של ארז אסיא ובאדיבותו
*
קולנוע אואזיס:
קולנוע אואזיס הסגור ונטוש, רמת גן
*
קולנוע אואזיס הסגור והנטוש, רצת גן
*
קולנוע אואזיס הסגור והנטוש, רמת גן
*
הקופות הסגורות, קולנוע אואזיס הנטוש, רמת גן
*
קולנוע אואזיס הנטוש, רמת גן
*
הקיוסק הסגור שמול קופות קולנוע אואזיס הנטוש, רמת גן
*
הקיוסק הנטוש שמול קופות קולנוע אואזיס הנטוש, רמת גן
*
מאוסף הכרטיסים של ארז אסיא ובאדיבותו
*
קולנוע רמת גן:
כאן היה קולנוע רמת גן, ז'בוטינסקי, רמת גן, כיום זהו התחתית של מגדל המגורים הורוד הזה
*
מצבת דב גרונר הנמצאת בכיכר שהכילה פעם גם את קולנוע רמת גן
*
מאוסף הכרטיסים של ארז אסיא ובאדיבותו
*
קולנוע לילי:
קולנוע לילי הסגור, רמת גן
*
קולנוע לילי הסגור, רמת גן
*
קולנוע לילי הסגור, רמת גן
*
קולנוע לילי הסגור, רמת גן (אם בעל בית הקולנוע רואה את הפוסט הזה אשמח אם ייצור איתי קשר על מנת שאוכל לתאם לצלם בפנים, יש לזה חשיבות רבה, תודה)
*
מאוסף הכרטיסים של ארז אסיא ובאדיבותו
*
קולנוע גלאור:
כאן היה בעבר קולנוע גלאור או גל אור או גל-אור, רמת גן, שהיה במרחק הליכה של שתי דקות מקולנוע לילי
*
הקולנוע במועצת הפועלים / מופת:
מופת, מועצת הפועלים, רמת גן, גם כאן היו הקרנות סרטים פעם
*
מופת, מועצת הפועלים, רמת גן
*
מופת, מועצת הפועלים, רמת גן
*
קופות, מופת, מועצת הפועלים, רמת גן
*
מופת, מועצת הפועלים, רמת גן, גם כאן הוקרנו סרטים פעם
*
קולנוע קסם:
כאן היה פעם קולנוע קסם, רחוב הירדן, רמת גן, הקצה הדרום- מזרחי של העיר
*
הקולנוע בכפר המכביה:
כאן היה בעבר קולנוע כפר המכבייה, בתוך כפר המכבייה, רמת גן
*
ואכן היו כאן שני אולמות, כפר המכבייה, לשעבר קולנוע כפר המכבייה, רמת גן
*
מאוסף הכרטיסים של ארז אסיא ובאדיבותו
*
האמפיתיאטרון:
האמפיתיאטרון הנטוש, גן אברהם, רמת גן, כאן מצולם מהרחוב
*
הקופות שלמטה, האמפיתיאטרון הנטוש, גן אברהם, רמת גן, צפוי להשתקם בעתיד הקרוב על ידי עיריית רמת גן
*
האמפיתיאטרון הנטוש, גן אברהם, רמת גן, הכניסה לסוד הגן הנעלם…
*
האמפיתיאטרון הנטוש, גן אברהם, רמת גן
*
האמפיתיאטרון הנטוש, גן אברהם, רמת גן
*
חדר המקרין, האמפיתיאטרון הנטוש, גן אברהם, רמת גן
*
התבליט התנ"כי, האמפיתיאטרון הנטוש, גן אברהם, רמת גן
*
האמפיתיאטרון הנטוש, גן אברהם, רמת גן, צפוי להשתקם בעתיד הקרוב למזלינו, ולא להיהרס, על ידי עיריית רמת גן
*
הפרספקטיבה מהבמה הנטושה, האמפיתיאטרון הנטוש, גן אברהם, רמת גן
*
מתוך חדר המקרין, כבר אין מקרנות ואין מקרין, רק קרינה…, האמפיתיאטרון הנטוש, גן אברהם, רמת גן
*
חדר הקופות העליונות, מבפנים, האמפיתיאטרון הנטוש, גן אברהם, רמת גן
*
צילמתי כאן בשלוש הזדמנויות שונות, האמפיתיאטרון הנטוש, גן אברהם, רמת גן
*
האמפיתיאטרון הנטוש, גן אברהם, רמת גן, צפוי להשתקם כך שישמש את בית הספר הסמוך ואת הציבור להצגות ומופעים אינטימיים יחסית ולא לאירועים המוניים שכבר לא יכולים כנראה להתקיים כאן בגלל מחסור בחנייה, רעש, שכנים והתפנקות הציבור בשניים שלושה העשורים האחרונים
*
גבעתיים:
קולנוע נגה:
כאן היה בעבר קולנוע נגה המיתולוגי, גבעתיים
*
כאן שכן בעבר קולנוע נגה המיתולוגי, גבעתיים
*
קולנוע אורלי:
גן ציבורי, כאן היה בעבר קולנוע אורלי, גבעתיים
*
גן ציבורי, כאן שכן בעבר קולנוע אורלי, גבעתיים, קרוב לאיצטדיון המכתש, של הפועל רמת גן, שבסכנת הריסה
*
קולנוע סטודיו/גורדון:
רחבת בית ראשונים, כאן שכן בעבר קולנוע סטודיו / גורדון, גבעתיים
*
צילום ישן של בית הקולנוע, בתוך בית ראשונים, כאמור כאן שכן בעבר קולנוע סטודיו / גורדון, גבעתיים
*
ה-אין, ה-ריק, כאן עמד קולנוע סטודיו / גורדון, גבעתיים
*
קולנוע שביט:
כאן היה קולנוע שביט בעבר, גבעתיים
*
כאן שכן בעבר קולנוע שביט, גבעתיים
*
*
כל הצילומים צולמו כרגיל על ידי, שרון רז, והוקטנו בעבר לצורך הכנסה לאתר ולבלוג ולצורך גלישהנוחה ברשת.
לאנשי עיריית רמת גן ואנשי עיריית גבעתיים שיראו את הפוסט הזה- אשמח למידע נוסף ולצילומי ארכיון שאוכל לשבץ כאן, תודה מראש.
פוסט דומה וענקי על כל בתי הקולנוע של תל אביב ויפו כבר נעשה על ידי בעבר אך מפאת גודלו העצום הוא לא "עבר" את המעבר של הבלוגים ממערכת "רשימות" למערכת "וורדפרס", ואין לי זמן להעלות אותו שוב מחדש לצערי.
אפשר להסתכל על בתי קולנוע נוספים רבים שצילמתי בארץ בשבע השנים האחרונות באתר "אדריכלות נעלמת" וכמו כן גם באינדקס "בתי קולנוע נעלמים בישראל", לינקים כאן למטה.
מידע נוסף על קולנוע אורדע (מאתר בית אברהם קריניצי)
מידע נוסף על קולנוע רמה (מאתר בית אברהם קריניצי)
מידע נוסף על האמפיתיאטרון (מאתר בית אברהם קריניצי)
לחצו כאן לפוסט מלא שלי על צילומי הפנים הרבים מתוך קולנוע רמה הנטוש
לחצו כאן לפוסט מלא שלי על צילומי האמפיתיאטרון הנטוש בגן אברהם ברמת גן
לחצו כאן לאתר "אדריכלות נעלמת" המכיל כתריסר אלף צילומים של מבנים נטושים, בהם עשרות רבות של בתי קולנוע
לחצו כאן לאינדקס "בתי קולנוע נעלמים בישראל" המכיל רשימה מפורטת עם לינקים לצילומי בתי הקולנוע הנעלמים
תודה לארז אסיא, תודה לגולשים הרבים בבלוג הזה ובאתר אדריכלות נעלמת ולכל האנשים הטובים ששולחים לי מידע ומגיבים
*
הבהרה אחרונה – לטובת אלו שיגיעו לכאן בעקבות הכתבה בערוץ 2 הערב- זהו פוסט/רשימה על בתי קולנוע אך אינני מצלם רק בתי קולנוע אלא מבנים מסוגים שונים ורבים ובכל הארץ – בתי מלון, בתי הבראה, בתי מרגוע, מפעלים, בתי חרושת, בתי קירור, מבני ציבור, סניפי מפלגות, מוסדות, איצטדיונים, מגדלי מים, בתי כנסת, מתחמים שונים, בתי עם, מבני משרדים מסחר ותעשייה, מבני תנועות נוער, מתנ"סים, בתי אבות, שווקים סיטונאיים, בתים פרטיים, פרטים רבים, סביבה וכ"ו, רובם הגדול של מבנים אלו הם נטושים ומוזנחים, גוססים ועצובים, גלמודים ומעציבים. אני מצלם ומתעד בערים, במושבים, בקיבוצים, בכפרים וביניהם, בכל הארץ, בזמני הפנוי המועט ביותר.
את כל הפעילות ההתנדבותית, הסיזיפית והייחודית הזו אני מתקשה מאוד לבצע עקב חוסר בזמן. אני עושה זאת רק בשבתות וזה לגמרי לא מספיק כיוון שזו משימה לאומית ובכל יום נהרסים ונעלמים מבנים בכל הארץ ובקצב מוגבר והמורשת הבנוייה של ישראל נעלמת לעד. כדי ליצור את הזמן הרב הנדרש על מנת לבצע את הפעילות הייחודית הזו על ידי צילום, תיעוד, כתיבה והצגת התוצרים ברשת נדרש מימון, נדרשים ספונסרים, חברות ובעלי אמצעים שמבינים ושייצרו על ידי כספים מעטים יחסית את אותו זמן העבודה הרב הדרוש להשקעה בעשייה הייחודית הזו, פרוייקט החיים האקטיביסטי-אדריכלי-חברתי-חינוכי-סביבתי-שימורי-היסטורי-אמנותי הזה של שימור המורשת הבנוייה והנטושה על ידי צילום למען דורות העתיד.
תודה.
נובמבר 5, 2010 at 5:42 pm
תבנית נוף הולדתי וילדותי. הייתי עשרות , אם לא מאות פעמים בכל אחד מבתי הקולנוע האלה. גרתי 50 מטר מקולנוע לילי, והדייט הראשון שלי בכתה ז' היה בסרט "טוראית בנימין" של גולדי הון בקולנוע ארמון. מכיר כל בלטה בבתי הקולנוע הללו. בכל מוצ"ש היינו באורדע, ואת הדרך בין של דרות הילד בין אורגע לקולנוע אואזיס עשינו אינסוף פעמים.
אני חושב שאוכל לנסות לארגון לך אפשרות לצלם בתוך קולנוע לילי דרך צד שלישי. אם תהיה מעוניין אבדוק את האופציה.
פוסט נפלא כהרגלך, אבל מרגש הרבה יותר מהאחרים, בגלל סיבות סובייקטיביות לגמרי.
נובמבר 5, 2010 at 5:55 pm
תודה על הפוסט. נהנתי.
רק הערה קטנה – קולנוע הדר זצ"ל היה בגבעתיים, לא רמת גן.
נובמבר 5, 2010 at 6:07 pm
מרגש, גם אם לא הייתי מעולם בסרט ברמת גן
נובמבר 5, 2010 at 6:07 pm
הלב נשבר. מגיל 10-19 הייתי רמת גנית ובת 9 התגוררתי בגבעתיים בשכונת בורוכוב ליד קולנוע זעיר ומקסים שנקרא אם איני טועה "אורלי" זקני העיר אולי יודעים אם אני טועה. ראיתי סרטים בכל המקומות שצילמת וברמה אפילו זכיתי לראות את "הלילה ה-12" הצגת תיאטרון. אהוב מכולם היה הדר והאמפיתיאטרון שם יכולתי לעשן וגם לראות סרטים של הגל החדש, צרפתי כמובן. עד גיל 10 גרתי בחיפה, ומאחר ואבי היה משוגע לקולנוע הכרתי גם שם את רוב בתי הקולנוע , שגם הם בינתיים חרבו.
מפעל חשוב, הצילום שלך. תבורך!
נובמבר 19, 2011 at 2:10 pm
אכן קולנע אורלי זכור לטוב.
הקרינו שם בהקרנה חוזרת את כל הסרטים הטובים שהקרינו קודם
בבתי הקולנע הגדולים בעיר – ואם פיספסת – תמיד היתה הזדמנות חוזרת באורלי…
נובמבר 5, 2010 at 6:08 pm
איזה צילומים עצובים. חתיכת עבר שנעלם. כבוד על התיעוד המרשים. אני עוקבת אחרי כל הצילומים שלך,אבל אלה שכאן הם חלק מתמונות ילדות. איזור קולנוע אורדע,אגב,נקרא בילדותי 'העמק'
נובמבר 5, 2010 at 6:17 pm
אחלה צילומים.רק 3 שנים בגבעתיים לא ידעתי על בתי הקולנוע,בהצלחה שרון
נובמבר 5, 2010 at 6:26 pm
יופי של תעוד. מרגש מאד למקומיים כפי שרואים מהתגובות מעלי. מרגש לי. חלק כבר העלית בעבר וריגש גם אז. מפליא עד כמה הילדות, הנעורים, (וגם אחר כך) שזורים או סובבים סביב נקודת הציון האלה של בתי הקולנוע ( לפני שהסינמטק הפך למין בית כזה). האמפי תיאטרון שהיה ממש ליד הבית, ואורדע שהיה המקום הקבוע של מפגשי הכתה בשישי אחר הצהריים (כתות ג' ד' ה') ואינספור סרטים במהלך השנים בכל האולמות, ודמעות והתרגשות בסרטים הישנים והרומנטיים שהקרינו בקולנוע אורלי ("זהר בדשא" למשל), וגם בהדר. בכולם בעצם. והמסך האדום המהודר שעלה בהצגות ילדים. התמונות מהיום – זה ממש כבר לא זה אבל טוב שמוזכר וננצר. בתי הקולנוע הישנים של סביבתי – בהחלט יכולה להשתפך עוד. תודה.
נובמבר 5, 2010 at 7:13 pm
הפוסט והתמונות כרגיל מדהימות מצד אחד אך מציגות גם את הכיעור וההזנחה מצד הרשויות ואי שמירה על אתרים מיוחדים. אחפש בתמונות ישנות ממיכה וסבתא רנה אם ישנן בנושא זה. אני גם מעבירה לשאול אולי יש לו חומר ישן. כול הכבוד לארז ששמר על כרטיסים ישנים
נובמבר 5, 2010 at 8:00 pm
כמו המגיבים שמעלי וכמו שכתבתי לא פעם בפוסטים קודמים שלך – מלאכת קודש אתה עושה.
והנה מסתבר שבערוץ 2 עלו על זה.
לא שאני מאמינה בטוהר כוונותיהם, אבל גם אם זה אחלה לוקיישן לאיזו פינה עלאק נוסטלגית אצלם, עדיין חשוב ביותר.
שאפו!
נובמבר 5, 2010 at 9:27 pm
כמו מוטי, אני פחות מ-3 שנים בר"ג ולא הכרתי את רוב בתי הקולנוע האלה. בעברי גם 3 שנות מגורים בגבעתיים, בין 1997 ל-2000, וכבר אז לא היה זכר לבתי הקולנוע שלה.
נובמבר 5, 2010 at 9:33 pm
כל התמונות בפוסט הזה כבר מוכרות לי אבל נעים לקרוא.
מה שמאוד כואב לי זה המקרנות שנמצאות ברמה ברמת גן והולכות לההרס.
הלואי שהיזם יקרא את זה וישמר אותן כמו במלון סינמה בתל אביב.
נובמבר 5, 2010 at 11:08 pm
פוסט מדהים, אתה עושה עבודה חשובה מאוד בתיעוד של המבנים האלו. מקווה שהחשיפה בערוץ 2 תעזור לך לקדם את העניין הזה.
נובמבר 6, 2010 at 9:01 am
התמונה של פנים קולנוע רמה, עם קרני האור חודרות מבעד לתקרה, נפלאה – מזכירה איזו פלישה של חיזרים או נחיתה של חללית שבאה לקחת את השרידים האבודים לפני שיישכחו למקום טוב יותר.
נובמבר 6, 2010 at 9:17 am
תיעוד מקסים, מכירה חלק מבתי הקולנוע והמבנים הנטושים בעיקר ברמת גן.
מסקרן אותי לדעת איפה ממוקמים אלה שאני לא מכירה ,ולכן לשכמוני הייתי מוסיפה את שמות הרחובות.
מאוד מקוה שמשהו יזוז בעירית רמת גן וישקמו את האמפי כגן קסום באמת ולא כהשטחת השטח לעוד בניין מגורים משעמם.
נובמבר 6, 2010 at 11:31 am
בקולנוע רמת גן ראיתי עם אבא שלי את צלילי המוזיקה ואת פנטזיה, ברמה ראיתי את שיער, ובאורדע אני זוכרת ספלי העץ (יש שם אחלה פלאפל אבל כמות היונים בכיכר התמעטה לחלוטין), בארמון ראיתי את הג'יגולו עם עוד חברה – היינו אז בכיתה ח'.
אחרי הפעולה בנוער העובד והלומד (בקן שנמצא מתחת למכתש- על מגרש שפעם היה שומם והיום יש מגדל מגורים ומרכז חנויות קטן) היינו יושבים על הספסלים שהוצאו מקולנוע אורלי- זה היה בסוף ימיו, או שהיינו הולכים לאכול גלידה – בקולרדו, ליד כיכר נגה בגבעתיים- שמעולם לא ידעתי על שמום מה ולמה קראו לה כיכר נגה.
בקולנוע אואזיס, דוד שלי עבד (באמת היו שם אחלה נקניקיות), וסבא שלי עבד בהדר.
באמפי בגן אברהם- אני חושבת שהייתי בטקס כשלהו כשהייתי בביה"ס היסודי.
ל-לילי, קסם ושביט לא הגעתי בצעירותי, כי היו רחוקים מדי, וכשהיה באפשרותי לגמוא מרחקים כאלו באופן עצמאי, הגעתי כבר לתל אביב.
פרשת כאן את נוף ילדותי וזיכרונות התבגרותי.
אבל אני חושבת שיה קולנוע אחד שפספסת. היום המבנה עבר שיפוץ ומבחוץ הוא נראה כמו בית מגורים או משהו כזה. זה על רחוב הרוא"ה, מעט לפני רח' נגבה כשמגיעים משדרות ירושלים.
נובמבר 6, 2010 at 4:30 pm
מקסים-מקסים-מקסים (((-: ועצוב….מחוזות ילדותי ונערותי.
כמה הארות –
קולנוע הדר היה בגבעתיים, לא רמת גן [הוא קרוב לכופר היישוב, שזה כבר רמת גן].
לקולנוע נוגה היה ייחוד מרשים – גג שנפתח בקיץ ! כן, הרי מזגנים לא היו אז. ובקיץ הגג היה נפתח, והיינו יושבים ממש תחת כיפת השמיים (-:
לשולמית אפפל – אכן, בשכונת בורכוב היה קולנוע אורלי – קולנוע באמת זעיר, עד כדי כך, שהשחקנים על גבי המסך היו יוצאים לשירותים מידי פעם [כי גם המסך היה מאוד קטן…] (-:
נובמבר 6, 2010 at 4:42 pm
היה היו כאן פעם צופים
חולות מסביב וגם פופקורן
ומה נשאר? זכרונות וצילומים של שרון רז
הכתבה היתה מעניינת מאוד, והתמונות פה מתרכזות לכדי תחושת עגמומיות… רק של הקוראים או גם קצת שלך? מה יחסך אל בתי הקולנוע הנטושים האלה? (שאלה בנאלית, ובכל זאת)
נובמבר 6, 2010 at 5:33 pm
המקרנות בקולנוע "רמה" -BRENKERT מדגם BX-60 . שנת תחילת יצורן ב-48' בדטרוייט ארה"ב.
RCA קנו את המפעל ב-54' מידי מר ברנקרט שיצר מקרנות קולנוע מסחריות מתחילת המאה הקודמת. המקרנות האלה, הן הדור השני של המקרנות בבתי הקולנוע שהקרינו עם פס הקול. לפניהן היו מקרנות מהדור הראשון שלא נשאר מהן זכר בשום קולנוע בארץ. אלה אם כן הן קבורות באיזה מחסן שרגל אדם לא דרכה בו שנים ואיש לא יודע. במקרנות ישנה מנורת קשת שנותנת אור על ידי מקל פחם שיוצר אור מהולכת חשמל ממנו לאלקטרודה צמודה. הקשת החשמלית יוצרת אור אדיר כמו של ריתוך בדיוק, ואלומת האור הגיע עד 70 מטר אורך, והקרינה את הסרט על מסך ענק. המקרנות מהדגם הזה של BRENKERT BX-60, שימשו רק את אולמות הענק בארץ עד היום האחרון שלהם, וחלקם עד שנת 90'.(קולנוע "אורה" חיפה). למקרנות היה מאוורר ששלח את החום דרך ארובה לגג הקולנוע. הן שוקלות באיזור 250 קילו ומקובעות לריצפה. מסורבלות ,ודרשו אחזקה שוטפת במשך השנים. הן עבדו כמו חמור במשך שעות על גבי שעות. הגלגל המזין למעלה, והמוזן למטה, והן הוכיחו את נאמנותן למקרינים, והמקרינים להן. לעיתים בעלי בתי הקולנוע לא אישרו קניית חלקי חילוף למקרנות, והמקרינים קנו חלקים מכיסם ושמרו עליהן כמו מרצדס חדשה. המקרנות עבדו בבתי הקולנוע במשך 42 שנה לערך. אם מישהו מבעלי קולנוע "רמה" יזום את הוצאתן החוצה לראווה, זה יהייה קדוש בעיניי. (ולא ללובי של הביניין שיוקם שם). ואם אותו מישהו רואה את שורות אלה, שיפנה אלי ליעוץ דרך שרון. חשוב להציל אותן, כי זו ההתפתחות הטכנולוגית של האנושות וצריך לשמור על ההסטוריה הזו, ושרון, שאפו כפול מאה.
נובמבר 6, 2010 at 5:47 pm
כיף לראות מבעד לעיניים שלך. הקיר של קולנוע לילי זה ציור, בלי קשר לשום דבר; הקווים, הנקודות, הדלת הצחורה של המרפסת והשבר הכחול של השמיים בפינה. וגם התמונה של קולנוע רמה עם קרני האור. דפנה צודקת, אבל זה גם כמו הקסם של אור המקרן, כשמעלים אותו בחזקה.
נובמבר 6, 2010 at 10:09 pm
שרון היקר, עוד פוסט יפה וכמובן עצוב מאוד. בתור אדם שגר כיום בעיר חסרת התרבות שמתיימרת גם להיות עיר הגנים, הפוסט הזה גרם לי לפנטז לרגע איזה כייף יכול היה להיות כאן, עם כל בתי הקולנוע ז"ל האלה מסביב. ללכת עם אשתך מספר דקות ברגל לבית קולנוע קרוב לבית (קסם ולילי קרובים במיוחד), בלי להוציא את הרכב מהעיר ולחפש חנייה. כמה נחמד היה יכול להיות לראות סביבי כרזות צבעוניות של סרטי קולנוע מפארים את לוחות המודעות ברחובות… אכן היה יכול להיות כאן שמח. אך מה לעשות שזו תרבות נעלמת. כשאני הולך כיום ברחובות העיר, כל שנותר לי לראות זה מודעות של ש"ס, ערבי "התעוררות", ערבים שאסור להחמיץ עם סיפורם הבלתי ייאמן של ילדים יהודים שנחטפו למדינות ערב ואולצו להמיר את דתם… כן, כן, זה מה שרואים כיום… אני יודע שאני קצת גולש כאן, אבל זה מעיד לדעתי על הכיוון שבו אנו צועדים – מגדלים לבעלי ג'יפים והשתלטות דתית חשוכה. תודה ושבוע טוב.
נובמבר 7, 2010 at 8:00 am
"בצבעים נהדרים"
"בצבעים מרהיבים"
(ציטוטים מהמודעות של הסרטים)
צילומים נהדרים ומרהיבים,
מעוררים בי זכרונות שאפילו לא ידעתי שקיימים בי,
פנורמה של ילדות ונעורים ארציישראליים, לא רק שלי.
תודה.
נובמבר 7, 2010 at 10:35 am
שרון יקר,
מדובר בערש ילדותי ממש (אני במקור מרח' המרי בגבעתיים וסבי וסבתי הרמת-גניים היו נוהגים לשלוח אותי לקולנועי העיר יחד עם בן דודי הצעיר ממני (שם ראיתי את טרילוגיית מלחמת הכוכבים, אינדיאנה ג'ונס, איש הנצח, הנוסע השמיני וכיו"ב); אחי הגדול היה לוקח אותי לסרטים 1+1 בקולנוע לילי, כגון: הרקולס נגד הברברים+ המקצץ משנחאי וכאלה דברים). אגב, אם איני טועה, קולנוע לילי נחשב משום מה לקולנוע גבעתיימי, על אף שהוא נמצא בשד' ירושלים ברמת גן ומקובל כי הגבול הבלתי נראה בין הערים עובר על יד פלאפל התאומים+מתחם השק"ם הישן, מה שאכן מסיג את גבולהּ של גבעתיים. בקולנוע מופת הקרינו בסביבות 1988-1989 סרטים של ג'ים ג'רמוש, וים ונדרס, דיוויד לינץ', האחים כהן וכיו"ב. זה היה נסיון לארגן קולנוע "לב" מקומי (היום ישנם קולנועי "לב" בקניון אלרם מול קולנוע רמה החרב). ההקרנות היו מתקיימות בימי שבת ב-17:00. עוד דבר, בגבעתיים-רמת גן, היה בשעתו מנהג להקרין בתשלום מוזל סרט כל שבוע בכמה וכמה בתי ספר יסודיים ברחבי הערים. אני חושב כי כך צפיתי לראשונה חלק מסדרת ג'ימס בונד, בחלקן הראשון של שנות ה-80.
מה שאוליי הייתי מוסיף הוא קולנוע נוסף, מצפה הכוכבים של גבעת קוזלובסקי (סוף רח' המרי, גן העליה השנייה), שבו אפשר היה דרך הטלסקופ להגיע לעולמות אחרים. לא ממש קולנוע ובכל זאת.
נובמבר 7, 2010 at 12:56 pm
לבועז
תודה על המידע אבל משהו מעורר בי ספק:
זכור לי שגם צילמתי את המקרנות האלה והיה עליהן לוגו של חברה גרמנית כלשהיא,מנסה להבין אייך זה מסתדר.
לפי צורת החדר נראה שבאמת סבלו בו מחום אבל למקרין היה כייף כי הוא היה בפינת הרחוב.
ראיתי במחסן ליד עוד 2 מקרנות של חברת טושיבה משנת 1968-האם אתה יודע להגיד למה הם שימשו?
חלק מהתמונות שלי כאן.
http://picasaweb.google.com/ronen.myself/CinemaRama#
ואני אחפש את השם של החברה הגרמנית.
רונן
נובמבר 8, 2010 at 2:37 pm
הי שרון
קצת באיחור אבל יופי של פוסט.
אגב, היה נעים לראות את האדם מאחורי התמונות בכתבה בערוץ 2. הכתבה הייתה קצת מפוספסת לטעמי ולא ממש הרחיבה על הסיבה לנטישת המבנים או הנוסטלגיה שהם מעוררים, אבל עדיין, הייתה מעניינת. מעניין איזה פידבקים אתה קיבלת עליה.
ואם כבר אני כאן, עברתי ביפו השבוע ונדהמתי לראות את השיפוץ שעשו לקולנוע אלהמבר – נראה ממש ממש יפה. אולי לשם שינוי כדאי להעלות פוסט המשבח את אלו שבחרו לשפץ אותו ולא להרוס אותו להראות בתמונות, ולו לפעם אחת, מבנה נטוש שקם לתחייה במקום מבנים נטושים מזדקנים שגוועים לאיטם.
ד"ש!
חנן
נובמבר 10, 2010 at 1:09 am
מידע וגם תשובה לאורית (נובמבר 6, 2010 בשעה 9:17 am) בנושא כתובות.
קולנוע לילי. הבעלים, כלומר אחד הבנים של הבעלים המקוריים, נמצא באותו מקום. יש לו משרד של ראיית חשבון ויעוץ מס בדיוק בכניסה הראשית לקולנוע (ז"ל). השם שלו הוא שלמה פסט. שד' ירושלים 41 ר"ג (פינת רח' עוזיאל), טלפון (לפי דפי זהב) 03-6744238. המרפסת בחזית הבית היא שיחוק ארכיטקטוני אמיתי.
יתכן שגם הסיפור של בעלי הקולנוע מעניין. אולי היו מספר בעלים אבל אני מכיר משפחה אחת. האבא היה חבר דן וגם 2 הבנים שלו. שניהם כבר יצאו לפנסיה מדן. האמא היתה הקופאית בקולנוע במשך המון המון שנים.
קולנוע גלאור נמצא ברח' עוזיאל 66 ר"ג (פינת רח' הרכסים). היה בקולנוע מזנון צנוע של אדם בשם ראובן (רובן – Ruven). למיטב ידיעתי החנות הקטנה משמאל בבניין הנוכחי שייכת לו או למשפחתו ויתכן שיש להם צילומים של הבפנים או הבחוץ.
קולנוע מופת בבניין ההסתדרות. רח' הרצל 17 פינת רח' קריניצי ר"ג (רח' קריניצי נקרא אז רח' יהלו"ם כמו בית הספר. שם הרחוב שונה לאחר שאברהם קריניצי שהיה ראש העירייה המיתולוגי של ר"ג [עכשיו צבי בר גוזל גם את התואר הזה] נפטר וכיון שהוא גר ברחוב הזה – יש גם בית אברהם קריניצי במספר 64 – נתנו לו {בעצם למשפחתו} את הכבוד ושינו את רח' יהלו"ם לרח' קריניצי על שמו). ניתן לדעתי להיכנס ולצלם בפנים לאחר תיאום. עוד אגב, לאחרונה נפטרה בת של קריניצי ובקרוב הבית ברח' הרוא"ה מול בית הספר כנראה יהפך לעוד מגדל. עוד אגב, אין לי מושג מדוע עכשיו כותבים יהל"ם ולא יהלו"ם. למיטב זכרוני זה ע"ש איזה רב. עכשיו יש פירושים חדשים ליהל"ם/יהלו"ם כמו ילדים והורים לומדים, יחידת הנדסה למשימות מיוחדות, יום העשרה לפיתוח מצוינות, יום העשרה לילדים מחוננים/מוכשרים ובטח יש עוד. מעניין שאת הפירוש לשם הרב איני מוצא. תחקיר מתבקש.
קולנוע אורלי ברח' בורוכוב 46 גבעתיים הוא זכרון ילדות ענק. היו שם סרטי פעולה נהדרים לילדים מתבגרים עם דמיון פעיל. סרטים כמו שאזם ופלאש גורדון. בהצגות צהריים ואחר הצהריים מכרו כרטיסים (לא מסומנים כמובן) אפילו למעברים על הרצפה בגלל הביקוש ע"י הילדים.
קולנוע קסם נמצא ברח' הירדן 90 פינת רח' משה דיין ר"ג.
קולנוע רמת גן נמצא בדרך ז'בוטינסקי 129 פינת רח' רש"י ר"ג.
קולנוע אורדע נמצא בכיכר רמב"ם 3 ר"ג, הכיכר נמצאת בין רח' ביאליק לרח' הרצל היכן שמתחיל רח' הרוא"ה. הפלאפל השכן עדיין מזכיר ניחוחות עבר.
קולנוע רמה נמצא בדרך ז'בוטינסקי 57 פינת רח' ביאליק ר"ג (מול קניון ביאליק, לשעבר קניון אלרם).
קולנוע ארמון נמצא ברח' הרוא"ה 2 פינת רח' הרצל ר"ג.
קולנוע אואזיס נמצא ברח' הרצל 77 פינת דרך ז'בוטינסקי 84-86 ר"ג. שם הציגו את ההצגה 'שיער' עם צביקה פיק בעירום.
האמפיתיאטרון נמצא בגן אברהם. הכניסה הראשית היא מלמעלה מרח' שרת (כניסה לרח' שרת מרח' הרצל מס' 84) ליד הגן. כולי תקווה שאכן יחדשו ימיו כקדם. מקום נהדר.
קולנוע הדר נמצא ברח' סירקין 20 גבעתיים. בית אחד מר"ג. אנקדוטה. השופרסל (ומשרד הפנים שמעליו) עדיין בגבעתיים, ברח' סירקין 17. משרד הפנים נמצא מעל השופרסל ובלא מעט מקומות מציינים שזה בר"ג בביאליק 2 מה שכמובן לא נכון. למשל באתר משרד הפנים:
http://tinyurl.com/2u4d7m7
קולנוע נגה נמצא ברח' כצנלסון 67 פינת רח' וייצמן 9 גבעתיים. למיטב ידיעתי הכיכר נקראת על שם הקולנוע.
קולנוע סטודיו נמצא היכן שבית ראשונים ברח' גורדון 24 גבעתיים. כיום יש כניסה למקום גם דרך סמטת גזית (כניסה מרח' וייצמן 5) גבעתיים. השם קולנוע גורדון לא זכור לי, אולי בגלל שם הרחוב.
קולנוע שביט נמצא ברח' עמישב 45 גבעתיים. אורי זוהר השתמש בשביט כבית שלו לעשיית כסף בהופעות בימי שישי.
זכיתי לראות סרט גם במכתש עצמו, מגרש הכדורגל המיתולוגי שעכשיו נלחמים נגד הריסתו, רח' בורוכוב 56 גבעתיים.
נובמבר 13, 2010 at 9:37 am
יהל"ם.
יהודה לייב מוצקין.
http://www.ramat-gan.info/school/YAHALOM/אודות/יהודה+לייב+מוצקין.htm
דצמבר 24, 2017 at 4:01 pm
הבעלים של קולנוע לילי היו שכנים שלי ושם המשפחה הוא פסמן . שם הבנים שלהם שלמה ומיכה והינו משחקים בחצר ביחד ץ איזה זיכרונות………
נובמבר 10, 2010 at 9:32 am
אני תושב גבעתיים משנת 51. הגעתי לבלוג הזה דרך הבלוג של שלמה מן "המכתש " מגרשה המיתולוגי של הפועל ר"ג שנגזל בקומבינה בה משולבים כנראה גם ארועים לא כשרים ומסריחים. באורח מופלא התרכזו מוסדות חינוך ובידור בגבעתיים בגוש אחד והנה הרשימה : קולנוע נגה ,סטודיו, אורלי והדר, בית יד לבנים והספריה מתחתיו,קופת חולים "המעורר", מגרש הכדרסל הפתוח של הפועל ר"ג בתחילת שנות ה-60,בתי הספר קלעי ובורוכוב, קן הנוער העובד על שני סניפיו ושכונת בורוכוב כולה על בתיה הקטנים וההסטוריה הגלומה בהם ובלב כל אלה "המכתש " ,עליו כבר כתבתי בבלוג של שלמה מן .
קצת זכרונות על בתי הקולנוע בגבעתיים ומאפייניהם. ראשית כדאי לדעת כי בכל גוש דן לא היו הצגות ומופעים ביום שישי ,למעט גבעתיים וכך זכו קולנוע נגה והדר לארח שלל הצגות ומופעים . בקולנוע נגה ראיתי להקות כמו מרינו מריני ולוס פרגוויאוס וגם להקת רוק הולנדית אנונימית בשם קרייזי סטרנג'ס שזכתה כאן להצלחה ואולמות מפורקים. מופעים נוספים ראינו בקולנוע נגה בדרך מקורית-פתח הכנסת התפאורות היה ממוקם על רחוב ויצמן קרוב לפינת כצנלסון ונסגר על ידי תריס גלילה מתכת, גילינו שבכוחות משותפים אפשר להרים קצת את התריס שחשף את הבמה אבל רק בחלקה התחתון וכך רהכרנו כמה אומנים בקולם ובמראה מגובה הברך ומטה , כך אני זוכר את המגפיים הלבנים של סולן הלוס פרגוויאוס , לואיס אלברטו דל פאראנה. קולנוע נגה היה הקולנוע בדגם הבולשביקי , גדול אפור ומכוער, אולם ויציע 1000 מקומות, סרטים ל"מבוגרים" ולא נשכח את משפחת דיגלי בעלת הקולנוע שגרה ברחוב מעיין. קולנוע הדר היה מודרני יותר ובו ראיתי את הצגת הקאמרי "בגלל חגורה "עם אורנה פורת הצעירה ואת להקת האורגים .
קולנוע סטודיו, ששכן במקום בו ממוקם היום גן ראשונים, היה ידוע בכינויו "האורווה " ולא בכדי . היה זה מבנה קטן וצר לא מאוורר ובו ראינו ביומיות בעיקר מערבונים, בקיץ היו פותחים את דלתות היציאה לקצת משב רוח ואנחנו היינו זוחלים בשדה מאחור ומתגנבים לסרט.
קולנוע אורלי הזערור היה מפורסם בשורות הזזות ובו ראינו סרטי זורו ופלאש גורדון.
גם בבתי הקולנוע ברמת גן ביקרנו וזכור לי יום אוגוסט לוהט בקולנוע גלאור ( או כפי שקראנו לו "גלור"), 1000 ילדים מיוזעים , בהצגה יומית של הסרט ההודי "הנודד " שרים במקהלה "איצ'יקדנה ".
נובמבר 10, 2010 at 2:12 pm
כאילו נשאבתנו במנהרת הזמן 50 שנה אחורה כל הקלאסיקה של הסרטים ההתרגשות ללכת להצגה יומית או תאטרון ילדים מופעי חנוכה דני קיי אלביס קליף ריצארד יול ברנר זול וורן ועוד הרשימה ארוכה
תודה לכל מי שדאג להביא את הנוסטלגיה הזאת
נובמבר 12, 2010 at 8:29 am
פוסט מצוין.
נובמבר 12, 2010 at 6:36 pm
יש למישהו לינק לכתבה למען אלה שפיספסו אותה בטלוויזיה?
נובמבר 12, 2010 at 10:51 pm
תודות מעומק הלב לכולכם.
מצטער שהתעכבתי עם תגובה.
מיכאל- כייף לקרוא את תגובתך. אשמח מאוד לצלם בתוך לילי.
שית ודה, הדר היה אכן בגבעתיים, אך ממש על הגבול עם ר"ג.
צ'יקי תודה. שולמית תודה. אכן קולנוע אורלי. מצולמת כאן הגינה הציבורית שבאה במקום הקולנוע.
כרמלה תודה. מוטי תודה. המחסנאית תודה. כייף לקרוא על הזכרונות. הצילומים בהחלט מהיום וזה העניין, תיעוד עכשווי איך הזנחנו ואיך הפנינו עורף כולנו כחברה לבניינים ולזכרונות של עצמנו.
חיה תודה. אכן הזנחה, בדיוק. אסתי תודה רבה. תמי תודה. אכן, משנות התשעים חל המהפך לרעה, לפעמים כבר בשנות השמונים ולפעמים גם קודם.
רונן תודה. לא יודע מה יהיה גורל המקרנות. רחל תודה רבה. דפנה, אני מסכים, תודה.
אורית תודה. ראיתי כבר שמישהו כבר הספיק לעשות זאת לפניי ולרשום כתובות מדוייקות. מקווה שאכן האמפי ישוקם, למען הציבור, אני לא בטוח לגמרי שישכילו לעשות זאת בתבונה וברגישות מקסימלית, מקווה, ומקווה שזה יקרה, אם כי המראה העצוב שלו כיום הוא גם קסום באותה המידה, לי.
צמח בר תודה רבה על הכל. אולי אם הם עבדו באואזיס ובהדר יש להם תמונות מפעם במקרה? על עוד קולנוע אין לי כל מידע אחר חוץ ממך, משער שאצטרך לבדוק את זה בכל זאת. חבל שלא ראיתי וצילמתי את קולנוע אורלי בסוף ימיו.
נינה תודה רבה. לא ידעתי שלנגה היה גג נפתח, טוב לדעת. גלית תודה. את שואלת שאלות קשות. היחס שלי אל בתי הקולנוע הללו מורכב וקשה לענות על זה על רגל אחת.
בועז תודה רבה, גם על המידע הלא רגיל לגבי המקרנות. אכן, צריך איכשהו לדאוג ולקוות שמשהו ייעשה עם המקרנות הללו כמו שרונן ואתה כתבתם. מרית תודה, אני כרגיל נהנה מאיך שאת רואה ומתארת את הדברים.
אמיר היקר, איתך בכל מילה, וזה באמת היה יכול להיות נהדר לכם ללכת לבית קולנוע קרוב ברגל, קונספט מיושן אך כה הגיוני ומצויין, איך חשבו על זה קודם ולא רואים את זה כיום.
מיכל תודה לך. שועי תודה רבה. כייף לקרוא. טוב לקרוא גם על מופת. ולגבי המצפה, טוב, כל אחד והקונוטציות שלו. חנן תודה. מסכים איתך שהכתבה לא היתה עמוקה מספיק, זו טלוויזיה והכל מהיר וקטוע. צילמו אותי המון זמן, מדבר המון ונכנס מזה כה מעט לצערי. אבל אין לי מה להתלונן. קיבלתי המון המון תגובות מאוד חמות ואוהדות, וזה כייף, הייתי צריך לענות השבוע על המון מיילים ופניות.
לגבי אלהמברה לא עברתי שם לאחרונה, מבין שמשתפץ, לצערי עד היום לא הצלחתי להיכנס לשם, נתקלתי תמיד בעויינות ומשום מה באנשים ששם בפנים ולא ברור מדוע.
אחד- תודה רבה, על הפירוט וההשקעה. יכולת חלק מהמידע הספציפי לשלוח לי במייל אישי. תודה על פירוט הכתובות. אדום עתיק- כייף לקרוא, תודה רבה לך.
יענקלה תודה לך. זה רק אני פה, חוץ מהמגיבים, ומבחינתי בכלל לא מדובר בנוסטלגיה אלא במה שעכשיו הוא חי ומדמם, בתופעות חברתיות כלכליות, במי אנחנו כיום ובמה אנחנו אולי טועים. מדובר בעיקר על שימור בעזרת צילום, למען העתיד והדורות הבאים. המבט כאן ועכשיו וקדימה. רק מעט אחורה.
10- תודה לך.
מיכאל – הנה הלינק לכתבה איתי מהשבוע שעבר:
http://www.mako.co.il/news-channel2/Friday-Newscast/Article-d219861527d1c21004.htm
נובמבר 14, 2010 at 10:20 pm
היי שרון,
אני מחזיק גזיר עיתון עם לוח בתי הקולנוע של ר"ג-גבעתיים משנת 1958. היה קיים בגבעתיים גם קולנוע פאר, ואולי אחד הוותיקים שהגיבו פה יוכלו לזהותו. וייתכן גם שזהו שמו הקודם של אורלי. אני זוכר את קולנועי רמת-גן לאורך שנות ה-70', ונדמה לי שכבר אזכרתי זאת באחד הפוסטים שלך. בתחילת העשור עדיין ראיתי סרטים בקולנועים מפוצצים, ובסופם אני זוכר את הריק באולמות, הרגשה מדכדכת למדי.
עוד סיום עגום שעליו נודע לי היום: קולנוע הדר בוואדי סאליב בחיפה, עומד לפני הריסה. כתבתי עליו ודיברתי עליו (וצילמנו אותו שנינו), רבות. איזה בזבוז. דווקא הוא, מונומנט חברתי מימי המרד הגדול של הוואדי, היה ראוי לתפקיד חדש.
נובמבר 15, 2010 at 11:46 am
תודה רבה דוד. מעניין מה היה קולנוע פאר, ייתכן שזה באמת שם מוקדם לאחד מבתי הקולנוע האחרים כמו אורלי. מקווה שמישהו ייראה את זה ויענה. עצוב לקרוא על הדר בחיפה, מסמפט מאוד את הארכיטקטורה של הבניין הפינתי הזה, חבל שלא הצלחתי להיכנס לתוכו. בזבוז נוראי, לא מבין מדוע הוא מפריע למישהו, ראוי ביותר לשימוש חוזר.
נובמבר 15, 2010 at 7:58 pm
קולנוע הדר באמת מיועד להריסה. אטמו את כולו ואני אברר בעירייה מתי מועד ההריסה.אולי אצליח להוציא משם משהו טכני. החזית העגולה שלו עם הטיח, מזכירה בדיוק את החזית העגולה שהיתה לקולנוע מאי, עם אותה דוגמה של טיח.
רונן- המקרנות BRENKERT BX-60 ו-ASHCRAFT SUPLEX ( שיש ברשותי ושאני עובד על שיחזורה ושיפוצה בימים אלה) היו מן הסתםמיוצרות ומורכבות בחברה. אבל ראש הקול הוא תוצרת תאגיד הראדיו האמריקאי של חברת RCA והעדשות היו מהתוצרת הגרמנית הידועה ZEIS IKON . ולכול אחת מהחברות, מוטבע הלוגו על המקרנה במקומות שונים. אז סביר להניח שראית את הלוגו של חברת יצור העדשות הגרמנית
נובמבר 19, 2011 at 2:11 pm
האם לא שכחת את קולנע קסם ברחוב הירדן נדמה לי…
היה קולנע די גדול ונערכו שם גם הצגות…
נובמבר 19, 2011 at 2:19 pm
סליחה מצאתי את קולנע קסם!!
פברואר 8, 2013 at 10:33 pm
מאוד מרגש לחזות בתמונות הללו.אני בן גבעתיים(1952).אבי,יצחק ״אייזיק״,שנפטר לפני מספר חודשים היה אחד מבעלי קולנוע סטודיו (האורווה),שדרך אגב היה אורווה לפני שהפך למין קולנוע כזה,כמו שכולם זוכרים. המכנה המשותף לכל בעלי בתי הקולנוע בגבעתיים היה שהם כולם,בלי יוצא מהכלל,נכי צה׳ל.(יוצאי ההגנה או האצ׳ל).שוב תודה מניו יורק שכרגע מאוד מושלגת.
מרץ 7, 2017 at 10:08 pm
אריה כמי שגר בילדותו מול בית הקולנוע (אימי עדיין מתגוררת שם) אני זוכר את אביך יצחק ז"ל שהיה המסריט וכמוהו אני זוכר את שותפיו. אדון סופר שלרוב מטפחת ציבעונית הייתה מסביב לצווארו כנראה בעקבות פציעתו, את אדון לסמן הנמוך, שעמד בפתח לתלוש את ביקורות כרטיסי באי הקולנוע ואילו נשכח ממני שם שותפם הרביעי. אביך ז"ל היה נוהג להעלות את חברי השכן ואותי לחדרון הקטנצ'יק שבו היה הוא היה מקרין עם גלגלי הפילים הגדולים, כדי שנציץ דרך חלונות הזכוכית הקטנים שעבורם יכולנו לראות את הסרט וזוכר איך היה נוהג לגלגל אותם חזרה בסוף ההקרנה כדי להציגם שוב . עוד זוכר שבשל העדר מזגנים באותה תקופה, היה הנוהג לפתוח את הדלתות (לא בהצגה יומית) שבגב האולם, כחצי שעה לאחר תחילת ההקרנה וזאת לאוורר במעט את האולם. גם את החלונות העגולים לאורך קיר החזית שעוברי הדרך על מדרכת הרחוב, שהייתה גבוהה ממפלס רחבת מבנה בית הקולנוע, יכלו לראות קטעי מסך בשעות שהוקרן סרט. כמו כן את הקיוסק שהיה מנוהל בידי זוג מבוגרים, כך לפחות ראיתי אותם כילד.
תודה לשרון על פוסט מלא בגעגועים. ביקרתי בכל אולמות הקולנוע מלבד האולם שבמועצת פועלי ר"ג. אני יכול להוסיף שעיריית גבעתיים נהגה בחופשת הקיץ להקרין סרטים בגן עליה שנייה,גן הזיכרון,גן חיל האויר ובגן הבנים כשהרוב יושב על הדשא מלבד מעטים שבאו עם כיסאות מהבית וישבו בסוף שלא להסתיר ליושבים על הדשא.
ד.א. קולנוע אורלי שכן בית אחד מזרחית לגן יפה (לכיוון המכתש) היכן שממוקם כיום בניין בן שלוש קומות שמול שורת הברושים הוותיקים שעל המדרכה ולא היכן שהגן ממוקם.
פברואר 8, 2013 at 10:41 pm
אריה תודה רבה על תגובתך ותוספות המידע האישי. שיהיה לכם חמים יותר בקרוב שם… שרון רז
מאי 24, 2014 at 5:47 pm
ראשית ברצוני להודות ולכבד את פעלו של שרון רז כל הכבוד. שנית אני מבקש מאריה נרקונסקי בנו של אחד מבעלי סטודיו להיות איתי בקשר. פשוט אין שום תיעוד בעירייה רק צילום אחד שמנחה אותי ואת זיכרוני. שמי עמיאל בן-עמי אני צייר כיום אני יו"ר איגוד הציירים והפסלים גבעתיים רמת-גן. נולדתי בשנת 1941 בגבעתיים וחי בה עד היום. הורי הגיעו לגבעתיים בשנת 1934 עבדו וחיו בה. אבי נפטר באמצע שנות השמונים, אימי נפטרה בת 99 + לפני שנתיים. כמובן יש לי המון זכרונות מהעיר עוד בטרם, כמובן מכל בתי הקולנוע באזור ר"ג גבעתיים ברצוני לספר ולבקש: ראשית אספר שאני צייר שאוהב לצייר את העבר, בתקופה האחרונה אני מצייר את גבעתיים של אז. ברגעים אלה אני מצייר את קולנוע סטודיו בגבעתיים, הציור יוצג בקרוב בבית ראשונים המקום שהיה בו הקולנוע. (אשלח גם צילומים לאתר מהציור) כך מצאתי את האתר של שרון ונדהמתי מאוד יפה להעלות ולתעד את העבר. אך אין אפשרות לעצור ולהצטער על העבר, (אגב, הידעתם שכל בתי קולנוע בקניון גבעתיים נקראים על שמות בתי הקולנוע שנעלמו). לדעתי ההוה והעתיד טובים יותר. לדוגמא: קופצים עם הרכב לקניון גבעתיים החניון ללא תשלום 7 בתי קולנוע, מבחר סרטים, בתי קפה מסעדות ועוד "מה צריך אדם בשביל לחיות". בכל זאת אין לי ספק שאת מה שאפשר לשמר ובכוחן של העיריות לעשות זאת נצביע להן בבחירות או בכל הזדמנות. אסיים כאן כיון שאני יכול להמשיך ולכתוב ספר.
מאי 24, 2014 at 5:52 pm
תודה רבה לך על תגובתך, עמיאל בן עמי
שרון רז
אוקטובר 6, 2014 at 10:49 pm
בחודש מאי הגבתי והבטחתי לצייר את קולנוע סטודיו, ואכן הציור 140X80 מורכב בעיריית גבעתיים.
אוקטובר 23, 2015 at 8:34 pm
תודה שרון. שולמית
נובמבר 1, 2015 at 4:15 pm
מרגש מאוד, יש לי הרבה מה להוסיף…
אתחיל בזה שכל הכבוד למחבר!
יכולים לעזור לך כמה אנשים מרמת גן, שאני גם אשמח לדעת מה קורה איתם…
הייתה משפחה שהאבא היה מנהל סוכנות של כרטיסים בלאן ? ברחוב אלנבי בתל אביב.
הם היו גרים (לפחות עד לתחילת שנות ה2000) ברמת גן,
האבא מסורתי ממוצא רומני, וגם האם.?
הם היו משפחה גבוהה מאוד, הבנים (היו להם שניים אני חושב) ילידי תחילת שנות ה70, היו גבוהים מאוד, וגם האבא
הם היו גרים באיזור בית חורון בר"ג, ביאליק.
נובמבר 1, 2015 at 9:51 pm
תודה לך. שרון
דצמבר 3, 2017 at 3:41 pm
במקום קולנוע אורלי נבנה בינין שנמצא ברקע. רק חלק מזערי מהשטח סופח לגינה.
אחת מבעלי קולנוע לילי מתגוררת בגבעתיים ברחוב כצנלסון 81.
פברואר 13, 2018 at 10:01 am
תודה שמוליק
פברואר 13, 2018 at 9:35 am
תודה!!!
חבל שאינכם מציינים את הכתובת של כל בניין. לי זה חשוב. נהניתי בעיקר מן התעוד הנוכחי – כבר עבר – של קולנע רמה. אני גרה ליד שביט, היום הוא סניף סופרסל ובית קפה רוטשילד, עם חזות שונה לגמרי מזו המצולמת.
תודה ועבודה פוריה בהמשך.
פברואר 13, 2018 at 10:02 am
תודה מרגלית. מי זה אתם? זה רק אני כאן… חח. שרון רז. ידוע. הזמן עושה את שלו. תודה, שרון רז
אוגוסט 31, 2018 at 1:51 pm
ממש עבודה יפה, זכרונות נוסטלגיים..אך קצת חבל שאין את כל הצילומים של הקולנועים כפי שהיו, אבל גם זה טוב…טוב להיזכר בימים נשכחים שהיו פעם, שאליהם לא נחזור..
יישר כוח.
ינואר 23, 2020 at 8:41 pm
באיחור… תודה לך אילן
ספטמבר 24, 2018 at 5:56 pm
חחחחחח הייתי בכל בתי הקולנוע המוצגים פה ממש בכולם עצוב תקופה יפה נעורים חברה עם הורמונים אין ברירה צריכים להתקדם אבל טוב שיש מילומים תמונות שמעבירות צמרמורת נעימה
ינואר 23, 2020 at 8:41 pm
תודה אבי
ינואר 23, 2020 at 11:13 am
קולנוע לילי היה שייך למספר שותפים.
אחד מהם משפחת דרזנר. מתגוררים עד היום בכצנלסון 79 גבעתיים.
ינואר 23, 2020 at 8:51 pm
תודה לך שמוליק
אוגוסט 25, 2020 at 11:58 pm
להוציא את קולנוע מופת וקולנוע כפר המכבייה ביקרתי בכל בתי הקולנוע האחרים שמנית. ברצוני לציין כמה פרטים שלא הוזכרו כאן או במקומות אחרים. הגג בקולנוע אורדע נפתח, ואכן בלילות הקייץ פתחו אותו וגם את החלונות כדי לאוורר את האולם. לבעל הקולנוע, יעקב רוזנבלום, היה בניין נוסף ממול לקולנוע בכניסה לשדרות הילד. בפנת הבניין היה קיוסק שתופעל ע׳׳י בתו ובעלה. בצד השני של הקולנוע היה קיוסק נוסף שבזמנו נקרא ’’פינה מתוקה’’. בשפת הרחוב הותקן מחסום ברזל כדי להגן על הולכי רגל שחצו את הכביש. מתקן זה היה ידוע כ׳׳הברזלים׳׳ ועליו היו יושבים בני נוער כשלא היה להם משהו טוב יותר לעשות. בתקופת מלחמת השחרור, בכניסה לקולנוע, נבנה משקי חול קיר מגן שעמד שם שנים רבות.
במדרגה העליונה שבקולנוע אמפיתיאטרון שבגן אברהם (גן הניצחון) היה קיוסק שקייץ אחד אחרי מלחמה׳׳ע השנייה הושכר ע׳׳י דודי (אביו של הפזמונאי הידוע אבינועם {אבי} קורן) ושני חברים מהשרות בצבא הבריטי; באותו קייץ נכנסתי לקולנוע דרך הקיוסק. שנים לאחר מכן, כשהקולנוע היה עדיין בשימוש, היינו מטפסים על עצי האורן שהיו בצד החיצוני לאורך הקיר התוחם וצופים בסרטים.
אוגוסט 26, 2020 at 4:58 am
תודה רבה לך עודד
אוגוסט 26, 2020 at 5:16 am
תוספת קצרה ומהירה להערה שכתבתי לעיל: בית הקולנוע אואזיז שכן בקומת הרחוב של בניין שהוקם במקום בו עמד בזמנו בגינה עם עצי דקל בית קפה בפינת רח׳ הרצל ודרך פתח תקווה (הכביש השחור) מול מלון עדן. בית הקפה היה פתוח רק בקייץ. במוצאי שבת הופיעה שם תזמורת ריקודים וברחבת הריקודים רקדו זוגות צעירים ומבוגרים.
אוקטובר 5, 2020 at 3:39 pm
bחשפתי לפוסט הנוסטלגי ממש עכשיו, כ-10 שנים לאחר שנכתב. כתיבה וצילומים מדהימים. תודה. בנוסף לכל האתרים המוזכרים, למיטב זכרוני מהילדות המוקדמת היה ברמת גן מבנה הזירטרון על דרך ז'בוטינסקי כ-500 מטר מערבית לכיכר גרונר (לכוון ת"א בצד ימין). אם איני טועה, המבנה היה עגול בגוון ירקרק.
אוקטובר 5, 2020 at 3:56 pm
אכן אלי. כנראה שאינך טועה. היה שם הזירהטרון. אבל הוא לא היה קולנוע למיטב ידיעתי אלא תיאטרון וקרקס. בכל מקרה הוחלף בהמשך כביכול על ידי הסינרמה ב-1966 למרות שהיא לא שימשה כזירהטרון חדש אלא תכלס כבית קולנוע חדשני ואח"כ גם כאולם מופעים. תודה.
אוקטובר 5, 2020 at 6:04 pm
אכן, הזירהטרון היה מבנה עגול עם גג כיפתי מברזנט. הוא שימש בעיקר להופעות קירקס (מדרנו) ולפעמים גם לתחרויות איגרוף. אישית, נכחתי שם גם בקונצרט ג׳אז. המבנה עמד בסמוך למפעל ’קשת’ לצביעה וניקוי כימי וממול למלון ׳עדן׳.
אוקטובר 5, 2020 at 6:53 pm
טוב, מעניין, חבל שאין צילומים שלו, אתה חווית, אני לא, אינני רמת גני ואינני אזרח ותיק כל כך… נולדתי ב-68. מעניין איזה קונצרט ג'אז זה היה.
אוקטובר 5, 2020 at 7:13 pm
הקונצרט היה של נגן הכסילופון ליאונל המפטון. ראיתי הרבה הופעות קרקס והצלחתי להתגנב דרך חלון בשירותים לתחרויות איגרוף.
אוקטובר 5, 2020 at 7:49 pm
וואהו, מדהים, ליונל המפטון, קלאסיקה של ג'אז. זה בטח היה בשנות החמישים או השישים.
מדהים שאין שום תיעוד לקונצרטים הללו, להופעות, לקרקס, לתחרויות האיגרוף, אפילו לא צילומים. חבל. תודה לך
אוקטובר 5, 2020 at 10:31 pm
הקונצרט היה ב–1956 או 1957. כנראה שהיו גם אחרים.