קולנוע אואזיס הנטוש והסגור, הרצל פינת ז'בוטינסקי, רמת גן. כל הצילומים כרגיל על ידי, שרון רז.
*
*
*
*
*
*
*
*
*
*
*
*
*
*
*
*
*
*
*
*
*
*
*
*
*
*
כרטיסי הקולנוע באדיבות ארז אסיא
כרטיסי הקולנוע באדיבות ארז אסיא
*
*
קולנוע אואזיס הנטוש והסגור, הרצל פינת ז'בוטינסקי, רמת גן. כל הצילומים כרגיל על ידי, שרון רז.
*
*
*
*
*
*
*
*
*
*
*
*
*
*
*
*
*
*
*
*
*
*
*
*
*
*
כרטיסי הקולנוע באדיבות ארז אסיא
כרטיסי הקולנוע באדיבות ארז אסיא
*
*
שרון רז. אדריכל אמן המצלם ומתעד מבנים ותיקים ונטושים בישראל. אקטיביסט היוצר את שימור המורשת הבנויה הנעלמת והנאלמת בישראל על ידי צילום.
שרון רז על מתחם הנופש והחינוך "אורים… | |
Emanuela Siyar Barza… על מתחם הנופש והחינוך "אורים… | |
אילן רונן על מתחם הנופש והחינוך "אורים… | |
שרון רז על מתחם הנופש והחינוך "אורים… | |
Emanuela Siyar Barza… על מתחם הנופש והחינוך "אורים… |
יצירה של אתר חינמי או בלוג ב־WordPress.com. ערכת עיצוב: Baskerville של Anders Noren
נובמבר 30, 2010 at 6:28 pm
לא ראיתי מעולם סרט באואזיס וגם לא השתתפתי בחתונה או ברית באולמי בון טון אבל מהתמונות אפשר ללמוד שהיה פה שמח לפני שנולדתי…
נובמבר 30, 2010 at 6:28 pm
חבל שלא פתחו לך אותו
פעם הצצתי פנימהמעל הדלת ונראה כילו אתמול סגרו אותו מבפנים.
תמונות יפות.המקום מבחוץ כבר לא.
נובמבר 30, 2010 at 6:34 pm
איזו עזובה. עד לפני שנה עוד הייתי מגיעה מדי פעם לפסז' המדכדך ןהמדיף ריח שתן ועולה במעלית המקרטעת לבדיקות השיניים התקופתיות של הבת שלי. לא עוד. העזובה וההזנחה מפחידות אותי.
ואני זוכרת בגעגוע את הווימפי.
נובמבר 30, 2010 at 6:59 pm
אתה תצחק על שרון אבל שהייתי קטנה הייתי בטוחה שאואזיס זה מפלצת ולא בית קולנוע.
התמונות הראשונות ואוו אחד גדול זה נראה עצום וכביר. ש'מע שוב סיפור עצוב על מקום שהיה יכול
עד היום להצליח וגם אולמי בון טון שפעם זה היה ה-מקום. ושוב עולה פה נושא העירייה שלא עושה כלום.
מה שחשוב להם זה הבניינים החדשים ולא הישנים. הלוואי שבארץ היו לומדים מהעולם, ששם הם כן משמרים
מקומות. חבל שאי אפשר לראות מבפנים את אולם הקולנוע
תודה על התמונות.
דצמבר 1, 2010 at 12:23 am
שרון יקר,
אואזיס זה כבר יותר מדי קרוב. ראיתי שם הרבה סרטים בילדותי ובנעוריי. סבי שנפטר בהיותי כבן 10 היה נוהג להשאיר אותי ואת בן דודי הקטן ממני בשנה בפתח הקולנוע אחרי שקנה לנו כרטיסים ולחזור לאסוף אותנו בסוף הסרט לביתם (של סבי וסבתי) לא הרחק משם.
מבין כל הקולנועים הרמת-גניים גבעתיימיים (אני הייתי גבעתיימי) ארמון ואואזיס הם הזכורים לי ביותר כמחוזות קסם. בניגוד לפסז' אואזיס העזוב (אני בטוח שהייתי שם בסרט לפני כמה שנים, אולי עשור, באחד מגלגוליו האחרונים) פסז' ארמון שהיה נטוש שנים ארוכות מאוד שוקק היום חנויות. מוזר איך הדברים האלה עובדים (יזמות עסקית? מזל?).
לרגע חשבתי שבמורד התמונות אראה גם את חלל בית הקולנוע העזוב… אולי מוטב שלא. זה היה מעורר בי עצבונה של עצבוּת.
נובמבר 30, 2010 at 7:02 pm
ראיתי בקולנוע אואזיס כמה מהסרטים הגדולים של ימי ילדותי, כמו E.T. למשל. עברתי שם לאחרונה וראיתי בלב נחמץ את העזובה.
נובמבר 30, 2010 at 7:17 pm
אתה לא מבין, זרקת אותי במנהרת זמן אחורה. גדלתי ברמת גן. וזה היה מקום מהודר. היתה שם חנות בגדים יפה (שוב, האספקלריא המצומצמת שלי…) והמקום היה באמת חגיגי. ממש עצוב לראות אותו ככה.
אתה עושה פרוייקט כל כך חשוב, עם הצילומים שלך. באמת.
נובמבר 30, 2010 at 7:20 pm
אהבתי במיוחד את הרצף של הגרפיטי עם תמונות הקופה.
דצמבר 1, 2010 at 8:54 am
היום קניספל היה כותב אואזיs. חייב להגיד שאני לא שותף לגעגועים למקום. נדמה לי שנפתח סביב קיץ 70', עוד אולם שנדחף לפסאז' כמו ארמון ברמת גן, בסביבה מסחרית חסרת חן, עם רב קומות מעליו ואולם החתונות, והמעברים הריקים שחיברו אותו לרחוב (הרצל?) היורד לדרך ז'בוטינסקי. אם אני זוכר נכון, פתיחתו כקולנוע עוכבה בכמה חודשים, כאשר הפקת "שיער" הישראלית התמקמה שם. לרגע שלא יחזור הגיעו לאואזיס מכל הארץ. כל היתר זה נוסטלגיה מקומית.
דצמבר 1, 2010 at 9:35 am
צילומים יפים כרגיל. באמת חבל שלא יכולת לצלם גם בפנים. אולי עדיף שלא. אני זוכר שראיתי שם כמה וכמה סרטים עם החברים, בערך באזור גיל הצבא, כשהעדפנו לא להגיע מפ"ת עד תל אביב אלא לעצור במחצית הדרך ולראות סרט בר"ג.
דצמבר 1, 2010 at 11:19 am
התמונה של השלט "אולמי בון טון" על רקע בניין חדש ומכוער להפליא (כמו רוב הבניה החדשה בר"ג), אומרת הכל.
דצמבר 1, 2010 at 11:36 am
פעם ידעו לבנות מכוער (העמוד באמצע מעבר הולכי רגל ליד הקופה, למשל).
דצמבר 1, 2010 at 5:43 pm
תודה שרון אהבתי את האותיות בתקריב
דצמבר 1, 2010 at 6:14 pm
שרון שרון, אתה צלם נשמה…באמת באמת!
חולקת עם טעמו של מוטי סגרון ולפגוש כאן את הר הקסמים זה כבר אירוע בון טון ממש
חיבוק לכולם
דצמבר 1, 2010 at 7:50 pm
אתה מצליח להעניק ברק ייחודי למקומות שהייתי חולפת על פניהם ברחוב מבלי אפילו לבכות את התפוררותם.
דצמבר 2, 2010 at 9:40 pm
קשה ומדכא. כמו סרט שכבר מזמן לא ראיתי
דצמבר 8, 2010 at 2:36 pm
תודה רבה לכולכם על התגובות
דצמבר 10, 2010 at 7:10 pm
מקום מוזר האואזיס הזה… לגמרי לא נווה המדבר שהיית מצפה למצוא באמצע רמת גן
ובאמת תמונות יפות ביחחוד אלה הראשונות
מרץ 4, 2011 at 11:57 pm
תשמע שרון כל הכבוד על היוזמה ועל מפעל ההנצחה שלך.
כמו שכתב כאן מישהו מקודמיי , אואזיס וארמון היו ממש מחוזות קסם.
הייחוד של שניהם כבתי קולנוע מתחת לאדמה היה מעניין ואותי כילד זה הקסים .
אני זוכר שראיתי שם סרטים בילדותי "רוקי" ו- ET ועוד כמה.
קולנוע אואזיס נסגר לדעתי לקראת סוף שנות התשעים , בשנותיו האחרונות נעשה ניסיון להציל אותו והוא חולק לשלושה בתי קולנוע , אני ראיתי שם את הסרט ג'י איי ג'יין עם דמי מור.
לגבי אולמי בון טון , בתחילה הם נקראו אולמי אואזיס ובתחילת שנות השמונים נהפכו לבון טון. לי חגגו שם בר מצווה , באמת האולם הזה היה ה- אולם.
מישהו (מזקני רמת גן )פעם סיפר לי באיזה פורום שהשם "אואזיס" נלקח ממסעדה בשם זה שעמדה במקום טרם בניית המגדלים האלה (שנבנו אם אני לא טועה לקראת סוף שנות השישים).
אוגוסט 21, 2011 at 8:49 am
אואזיס נסגר ב 2001 גם כי פתח את אלרם בביאליק שלמרות ששם לא מביאים סרטי אקשן בכל זאת משך אנשים ו הסיבה השנייה כי התחי גל הסינמה סיטי למייהם נב כמה שמבחוץ הכל היה נראה מוזנח האולמות באואזיס היו חדישים ונראו טוב מאוד
אוגוסט 21, 2011 at 8:51 am
אואזיס נסגר ב 2001 גם כי פתחu את אלרם בביאליק שלמרות ששם לא הביאו סרטי אקשן בכל זאת הביא קצת קהל ו הסיבה השנייה כי התחיל גל הסינמה סיטי למיניהם נב כמה שמבחוץ הכל היה נראה מוזנח האולמות באואזיס היו חדישים ונראו טוב מאוד סך הכל בשנות ה 90 אואזיס עבד די טוב הדעיכה הגיעה כך מ 2000 בערך
אוקטובר 27, 2011 at 5:41 pm
מצחיק , כנער עבדתי שם כמנקה וסדרן , ראיתי מלא סרטים 🙂
מרץ 14, 2014 at 3:28 pm
היי אח שלי היקר צריך באמת ברצינות לחשוב על פתרון יצירתי לזה שהקולנוע הזה ישוב לחיים כפי שהיה לפני כמעט 20 שנה שהיינו עוד ילדים צריך לדאוג לזה דרך מועצת העיר שלנו שתתן לו תקציב ומשאבים בשביל להפעיל אותו שוב מחדש לתחייה
דצמבר 15, 2017 at 1:51 pm
אחלה תמונות שרון. ממש נוסטלגיה. ההורים שלי התחתנו באולמי בון טון. ואפילו ראיתי שם פעם סרט או שניים. אפשר להפוך את המרכז הזה חזרה להיות בונבוניירה חבל שלא בסדר עדיפויות העירונית.
דצמבר 15, 2017 at 7:35 pm
תודה דנה. כן, האולם/אולמות היו כנראה פופולריים מאוד בזמנו. בטח שאפשר. זה לא בשום סדר עדיפויות וסביר להניח שיש אינטרסים כספיים, נדל"ניים ואחרים שם…
פברואר 21, 2019 at 5:54 pm
טוב, לכל אלו שתהו מתי הוא נסגר: הקולנוע נסגר בסוף ינואר 2003.
הייתי סגן מנהל ומקרין.
עבדתי שם בין השנים 1997-2003 (עד ליום סגירתו).
כמה חודשים לאחר מכן הקולנוע נפתח שוב אך ורק לחופשת הפסח ולאחר מכן נסגר לצמיתות.
הוא שימש במשך שנים כסוג של מחסן של רשת "רב חן".
הגסיסה שלו החלה באמת כאשר סינמה סיטי נפתחו, דבר שמשך המון מהקהל של הסביבה לראות את האטרקציה הענקית בהרצליה.
אבל – מבחינת איכות ההקרנה והמושבים – היחיד שהתחרה בו היה קולנוע רב-חן דיזנגוף.
וזה גם אחד מאולמות הקולנוע הגדולים בארץ (כמו שאמרתי, השני בגודלו אחרי רב-חן דיזנגוף) – למעלה מ-600 מושבים.
והיה השלישי בגודלו כשהיה את קולנוע תל-אביב פעיל.
המנהל האחרון של הקולנוע היה יוני שרעבי שניהל גם את רב-חן דיזנגוף ולצערי הרב נפטר לפני שנה וחצי לאחר שעבד קרוב ל-40 שנה ברשת. העבירו אותו לשם כי אלו היו שנותיו האחרונות לפני הפנסיה ורצו לתת לו קולנוע שקט יותר. הוא היה טיפוס משעשע עם לב טוב.
בסוף היום, אחרי ההפסקות של הסרטים, היינו יושבים איתו לכוס קפה ולקרוא עיתון, לדבר על הסרטים שמגיעים, הערכות כמה קהל יגיע, תוך כמה זמן סרטים יירדו ובעיקר להעביר את הזמן עם האדם החביב הזה.
מקום העבודה הזה היה מלא חוויות וזיכרונות מהטובים שהיו לי ולשאר העובדים שם, עם חלק נכבד מהם אני בקשר קרוב עד היום.
אפילו הטיפוסים ההזויים (בקטע חיובי בלבד) שהיו שם הפכו להיות בני בית עבורנו (בקולנוע, בקולנוע… אף אחד לא היה מכניס אותם לבית שלו) ותמיד הרצנו איתם בדיחות כאלה ואחרות ואפילו אחרי חלק היינו משחקים תופסת בפסז' ובקולנוע עצמו.
ברוך, הבחור שהיה לו את המזנון מחוץ לקולנוע (היכן שמכרו נקניקיות), היה איש עסקים לא קטן בכלל, ובסופו של דבר עיקר הפרנסה שלו היה במזנון הזה, שבשנים האחרונות מעט מאוד אנשים הגיעו לשם. זה גם עצוב, למרות שאין לי מושג מה מצבו.
סיפורים וחוויות אינספור יש לנו משם, נשארו לנו זיכרונות ולשמחתי הרבה לא מעט צילומי וידאו של התקופה האחרונה שם – כולל של היום האחרון…
מתישהו גם נצפה בזה.
מקווה…
פברואר 23, 2019 at 8:57 pm
אגב, אחת הסיבות שהקולנוע נסגר לא הייתה באמת בגלל מקומות חדשים שנפתחו בסביבה המקומית, אלא בגלל שנדרשו מטעם מכבי האש להרכיב ספרינקלרים עם בריכת מים ענקית (כדי לכסות את כל שלוש הקומות) והעלות של בריכה כזו לא הייתה זולה, ולכן היה יותר זול לסגור את המקום מאשר להשקיע בו.
אוקטובר 15, 2020 at 10:13 am
איזה יופי שהעלית את התמונות האלו, יש לי כמה זכרונות גם מבית הקולנוע וגם מאולי בון טון,
ראיתי שם את הסרט ארמגדון שיצא ב 1998, הייתי בן 15, אבל ראיתי עוד מספר סרטים שם כבר כמה שנים לפני,
אני וחברים היינו הולכים בגיל 12 מגבעתיים עד אואזיס וחזרה, היה כיף חיים.
לגבי אולמי בון טון, היו שייכים לחברים של המשפחה, אני זוכר שלאימא קוראים מינה, אח שלי היה תקליטן (ככה קראו
לדי ג'יי אז) והייתי שם בהמון אירועים, כמה מהם זכורים לי. המון נוסטלגיה, פשוט מעניין.
אוקטובר 15, 2020 at 7:13 pm
תודה לך נאור, לאנשים יש תמיד זיכרונות טובים ומשמעותיים מבתי הקולנוע של ילדותם ותמיד נחמד לקרוא את זה.