בנובמבר 2008 יצאתי לעיר אשקלון עם חבר, המעצב כפיר ויצמן (ושוב תודה לו), כדי לתור אחר שרידי בתי הקולנוע של העיר ולצלם ולתעד מבחר מתחמים ובניינים ותיקים ונטושים. מארבעת בתי הקולנוע לא נותר אחד במצב אותנטי. אחד כבר אינו קיים בכלל והשלושה האחרים במצבים משופצים כל כך שקשה לראות שם משהו שמזכיר את העובדה שהם היו פעם בתי קולנוע. אבל מתחמים ובניינים ותיקים ונטושים יש למכביר וכך מצאנו ונכנסנו לבית הבראה גדול ונטוש, למלון נטוש, לשני מפעלים נטושים וכ"ו. הנה 40 צילומים נבחרים מתוך סשן ענקי. ארץ ישראל היפה לכבוד חג השבועות. חג שמח לכולם.
*
כל הצילומים צולמו כרגיל על ידי, שרון רז, והוקטנו בגודלם ובאיכותם לצרכי גלישה נוחה בבלוג והתאמה למגבלות הבלוג.
את כל הסשן כולו ניתן לראות באתר הראשי שלי, אדריכלות נעלמת, בתוך הארכיון האורבני, בתוך אשקלון.
*
*
*
*
אם מישהו במקרה תוהה מה זה, אז זו אחת מהסיבות מדוע עזבתי לפני שנים את העיסוק בצד הבנייתי תכנוני של הארכיטקטורה, פשוט מכיוון שאני אוהב את בתי המגורים הללו הרבה יותר מבתי המגורים של היום, בד"כ, אוהב את הצניעות והפשטות הנקייה הזו מאשר את הרברבנות, יוהרה, יוקרה והתנשאות של הבתים החדשים. יש בתים חדשים יפים שאני יכול להתחבר אליהם, אבל אין הרבה כאלו.
*
קצהו של החלק האנכי בבניין המודרניסטי המפתיע הנקרא ה"קזינו" באשקלון
*
כפיר לקח אותי לכאן כי הוא כנראה ידע למה. זה בניין עם סיפור מוזר שגם עמד נטוש שנים וכיום משמש כמרכז קהילתי ברנע, הוא היה נקרא ה"קזינו" והצורה שלו מרגשת, אותי, ומזכירה לי אדריכלות מודרניסטית הולנדית (אוד למשל) ואיופאית בכלל של שנות העשרים שלושים של המאה העשרים.
*
זוהי הבריכה הנטושה של מלון סמדר הנטוש, שנמצא קרוב לחוף יחסית. זהו מלון שננטש ואחר כך נעשו ניסיונות לשפצו שנעצרו.
*
מלון סמדר לשעבר, אשקלון
*
וזהו המתחם שהוא הציר המרכזי בפוסט הזה, מתחם בית הבראה נטוש, צולם כאמור בנובמבר 2008, פורסם באתר אדריכלות נעלמת במרץ 2010. מכיל כמה וכמה מבנים, גם מרכזיים, כמו מנהלה לשעבר וחדר אוכל לשעבר וגם מבני מגורים/הבראה/נופש. המתחם גדול מאוד ונטוש מאוד…
*
עצים הם לפעמים פשוט יותר מרגשים מבניינים או מאנשים
*
*
הבריכה הנטושה של מתחם בית ההבראה הנטוש
*
*
*
זהו כנראה חדר האוכל לשעבר של בית ההבראה הותיק והנטוש, אם אני זוכר טוב, כאן מבפנים, בתמונות הבאות מבחוץ
*
ניקיון מודרניסטי ברור, פשוט ויפה
*
*
ועכשיו בתוך בניין המנהלה
*
*
*
בניין מגורים/התאכסנות/הבראה/נופש במתחם הנטוש
*
*
*
*
*
*
ומהמגרש המיותם הזה אנחנו יוצאים מהמתחם הנטוש של בית ההבראה לשעבר וממשיכים למפעלים וכ"ו
*
מתחם מפעל נטוש של תנובה ששימש בשלב מסויים, כ-שימוש חוזר מחודש, למרכז הכשרה כלשהו, שלא צלח
*
כרגיל, מחפש את הדברים האותנטיים נשארו, כדי לתעד אותם בצילום
*
*
*
מתחם תעשייתי של סילו נטוש
*
*
*
נטושים
*
ונקנח במתחם מפעל יכין הנטוש באופן חלקי, ברובו (חלקו מושכר ופעיל)
*
*
*
*
*
*
חג שבועות שמח, נקי, לבן, טעים, מרנין, שקט ונעים לכולם
*
יוני 7, 2011 at 11:36 am
נפלא, כרגיל.
יש לך מושג איך נראים המקומות האלה שאתה מצלם, 3 שנים אחרי?
יוני 7, 2011 at 12:08 pm
אחלה פוסט לחג
הסוסים לא כל כך נראים נטושים.
אהבתי במיוחד את האישור על ההבראה-נראה כמו טופס קופת חולים של פעם וזה כל כך שונה מהנופשונים שיש היום.
מדהים אותי איך במדינה כך כך צפופה כמו שלנו יש כל כך הרבה מבנים נטושים,בפריפריה הרחוקה אני עוד יכול להבין אבל אשקלון היא עיר עם פוטנציאל גדול.
יוני 7, 2011 at 12:37 pm
בית הבראה זה מושג שנעלם מהעולם טרם זמני. נשמע כ"כ כיף – בית הבראה. מקום שאתה לא צריך לעשות בו כלום חוץ מלהבריא. אני תוהה מה קדם למה – האם קודם המושג נעלם ובעקבותיו הבניינים או שמא להיפך.
כרגיל – אחלה תמונות ופוסט מעורר מחשבה. תודה!
יוני 7, 2011 at 2:51 pm
יצא לי בילדותי בשנות השבעים ובתחילת שנות השמונים לבקר כמה פעמים בבתי ההבראה האלה. חדרים נאים, מדשאות מטופחות, בריכה, חדר-אוכל. בדיוק מה שצריך לנופש מהנה.
בתי ההבראה הוקמו בכספי חברי ההסתדרות, הגדול שבהם בזיכרון-יעקב הוקם בכספי קרן הפנסיה ההסתדרותית מבטחים.
מתישהו במהלך שנות השמונים חל שינוי חברתי במדינה. דור ילידי ישראל (שהיו אז בשלהי שנות השלושים שלהם) החלו למאוס בפשטות והמינימליזם שאפיינו את בתי ההבראה ונהר בהמוניו לבתי מלון מפנקים ומצועצעים שצצו אז בעיקר בעיר אילת.
בתי ההבראה ננטשו, חלקם הופרטו והפכו למרכזי כנסים. מבטחים צפוי להיפתח בקרוב כמלון בוטיק (כלומר בסגנון פלצני לעשירים).
יוני 7, 2011 at 2:36 pm
נורא התרגשתי לראות שהגעת גם לאשקלון. אני עוקבת אחרי הבלוג והאתר שלך והם מהווים השראה בלתי נדלית 🙂
כל פעם שעברתי על פני בית ההבראה המדובר נדהמתי שהוא יושב על שטח ענק ואף אחד עוד לא הרס אותו. כל פעם משתנה משהו קטן, זכוכית נשברת, כיסא נעלם, אבל הבניינים עומדים כפי שעמדו.
תודה על הפוסט.
יוני 7, 2011 at 3:02 pm
עוד הספקתי לבלות בבתי הבראה במאה הקודמת. היה כיף משעמם ביותר, אבל כיף. וחדר האוכל, אין לך קיבוץ שעבר הפרטה שאין אחד כזה נטוש וגלמוד. פיל לבן באמצע החיים שהמשיכו לאנשהו אחר. והצילומים שופרא דשופרא.
יוני 7, 2011 at 5:53 pm
הו איזו נוסטלגיה, הו כמה זיכרונות…
יוני 7, 2011 at 6:08 pm
קודם תמונות יפות ומרגשות אבל זה מקומם ומתסכל כאחד לראות את הנטישה הכל כך לא במקום
יש בטלויזיה סידרה על ארכיטקט שמשפץ בתים וזה כל כך יפה לראות משהו עלוב שנהפך להיות
ממלכה קטנה ויפה. הלוואי והרשויות והמועצות והעיריות היו לוקחים גם את המקומות הללו
ועושים מהם פנינים
התמונה הכי יפה זאת בהחלט התמונה של העץ עם הג'ולות אני קוראת לזה בשלל צבעים
תודה שרון
יוני 7, 2011 at 6:32 pm
אחלה תמונות, מדהים
חג שבועות שמח
יוני 7, 2011 at 9:23 pm
אני אוהבת את התמונה עם המגרש (ועוד הרבה אחרות).
יוני 8, 2011 at 8:05 am
יפה מאוד !
יוני 8, 2011 at 9:26 pm
תודה רבה לכולכם. אסף לפעמים יש לי מושג ולפעמים, בד"כ, לא, לגבי מקומות שאני מצלם, אחרי כמה שנים. אני בהחלט לא יכול להיות כל הזמן בכל המקומות. אין מצב. אבל אני כן עוקב מדי פעם אחרי כאלו שמעניינים אותי במיוחד או שיוצא ונגיש לי לעקוב אחריהם.
רונן זה שהסוסים קשורים ושייכים למישהו לא אומר שהם לא מרגישים נטושים, גם אם הם ביחד…
אשקלון היא באמת עיר עם פוטנציאל. וכן, יש הרבה נטושים (בשבילי זה טוב, אם לא היו אז לא היו לי חיים…)
תמי- ענו לך כבר אבל אוסיף שזה בא ביחד, ברגע שהתופעה נחלשה לטובת בתי מלון ונופשים יותר "משוכללים" אז בתי ההבראה החלו להתרוקן והתהליך של דחיקתם וסגירתם ונטישותם החל. יריב- תודה גם על ההסבר והחווייה האישית.
תודה גל. תודה דודו. דפנה- חוויות אישיות מהעיר הדרומית, כן…
יעל- גם אני אוהב את העץ עם ה"ג'ולות"… ואני מבין את מה שאת כותבת, יש בזה היגיון רב, רק שאישית אני מעדיף אותם במצבם האותנטי והמאבק שלי עם שעון הזמן הוא לא רק מול דחפורים אלא גם מול שימור מלוקק, שיפוץ קיצוני, שיקום מהותי, ליטוש והפיכתם ל"פנינים"…
תודה גיא, תמי, איתן ולכל הקוראים.
יוני 10, 2011 at 1:37 pm
איזה יופי שרון. אומנם בית ההבראה פחות מרשים מ"ארזה", אבל איכשהו תמיד גורם לדמיין מה היה שם אז בימים ששרת אנשים.
אהבתי מאוד את התמונה של העץ ופרותיו ואת הניגוד של המבנה האפור והשמיים הכל כך תמימים וכחולים.
מאוד מקווה שלחמור ולסוס לא מתייחסים רע כמו למבנים המוזנחים.
אולי היית יכול להתמחות בארכיטקטורה כפרית במקומות שלא מנסים להשוויץ למי יש יותר גדול:-)
יוני 11, 2011 at 8:55 am
אורית תודה. לכל בית הבראה שהייתי בו (כשהוא נטוש) יש איכויות וייחוד משלו. ארזה ייחודי ומרשים בעיקר בגלל המבנה הראשי. כאן אין משהו דרמטי כזה אך יש פינות חמד ומבנים צנועים ומעניינים. איתך עם העץ ועם בעלי החיים. גם בכפרים ובמושבים כיום לפעמים משוויצים, הארכיטקטורה היחידה שאני מומחה בה היא זו הישנה, הותיקה, הצנועה יותר והנטושה…
יוני 12, 2011 at 12:57 am
בית הבראה- אנשים שמקבלים היום בתלוש המשכורת "דמי הבראה" לא ממש מבינים במה מדובר. אם אנשים היו באמת מנצלים גם היום את דמי ההבראה לטובת חופש בארץ כנראה שהמצב של המקומות האלה היה הרבה יותר טוב. אבל מה יש לעשות בארץ שמעבר לפינה קורצים כל הדילים בקלאבי ובמלונות 5 כוכבים.
ולעניין הקזינו – יפה להלם לאשקלונים שככה מתחת לאף הקימו קזינו חוקי… גם אם הם קוראים לזה מרכז קהילתי. העיקר שלא השאירו את המבנה נטוש.
אפריל 12, 2012 at 6:33 pm
מנסה לאתר בית מלון באשקלון בשנות השבעים שסביב הבריכה שלו היו פסלים של דולפינים ששימשו כמזרקות.
אולי זה היה, בבית ההבראה.
מישהו מכיר בריכה כזו או זוכר מה שמו של בית ההבראה באשקלון ?
פברואר 17, 2013 at 1:29 pm
בעיר אשקלון עד היום חסרים בתי קולנוע ברמה גבוהה , היחיד שנשאר בעיר הוא הקולנוע בקניון חוצות ובפעם אחרונה שראיתי שם סרט אני יכול לספר שהחוויה לא היתה הכי נעימה.
מרץ 31, 2013 at 4:30 pm
שלום לכולם!
אני מחפש בנרות תמונות של בית ההבראה באשקלון כשהיה עוד פעיל, אני נוהג להגיע לשם הרבה והייתי שמח לראות אותו בימיו הטובים.
תודה,
טל.