פרידתי מקולנוע רמה ברמת גן מורכבת, כואבת וארוכה. סשנים רבים של צילום כבר עשיתי כאן בכל השנים האחרונות. החל מתיעוד צילומי כללי מבחוץ, תיעוד המופיע באתר "אדריכלות נעלמת", כאן וגם כאן, המשך בתיעוד צילומי בלעדי מבפנים, שכלל גם את המקרנות בחדר המקרין, בפוסט הזה כאן בבלוג "נטוש", בפוסט הפרידה של טרום ההריסה ותחילתה והנה ההמשך עכשיו כאן. בגלל האובססיה והשריטה העמוקה, בגלל המחויבות, הנחישות וההתמדה, הסקרנות והעניין, ישנו כאן תהליך שלם ומפורט ביותר המוצג לפניכם ויוצג לעד ברשת למען הדורות הבאים.
תהליך התיעוד הצילומי במהלך שלבי ההריסה חשוב כי הוא חושף לפנינו את המבניות של הבניין, כאילו לראשונה. ברגע שהתחילו קצת להרוס את קירות האולם פתאום נהייה אור באולם וזוויות הצילום נעשו אחרות. ככל שההריסה מתמשכת כך נגלות זוויות צילום חדשות ומרתקות ועוד ועוד סיפורים המבצבצים מבין ההרס. התהליך הזה מרתק בעיניי, ומזכיר לי את התיעוד הצילומי שביצעתי במשך תקופה לא קצרה ובמעקב בכל שבוע בהרס ההוא של מבני ומתחם השוק הסיטונאי בתל אביב.
כאן לפניכם בפוסט זה מקבץ קטן שצמצמתי מתוך הרבה מאוד צילומים, של תהליך ההריסה בקולנוע רמה, בשתי שבתות, בסוף אוקטובר ובאמצע נובמבר שנת 2011. אלו הצילומים.
*
הסשן של סוף אוקטובר 2011:
*
החזית לביאליק- נהרסו כאן קיר חצוני נמוך וביתן עגול שהיו כנראה סוג של תוספות ישנות ועמדו כאילו מחוץ לקו הבניין, וכל זאת על מנת כנראה "לפשט" את קיר החזית הפינתית שהכוונה היא לשמרו ולבנות את המגדל החדש מאחוריו
*
החזית ה"פנימית" בתוך השטח, בצד שמאל היה האולם, ובקיר כבר נראה פתח הריסה
*
קופה חיצונית נוספת, כנראה קופה לעת לחץ, שכן הקופות הראשיות היו בחזית לביאליק וכאן זהו כבר צד פנימי
*
פנים האולם, איזור הבמה, מה שהיה מתחת לבמה, קומת מרתף של חדרי הלבשה ואיחסון, בפעם הראשונה נגלה כך. על הפסים הכחולים היו מראות בחדרי ההלבשה של השחקנים ששיחקו כאן בהצגות ובמופעים שונים.
*
איזור הבמה ההרוסה, קיר, מאחורי הקלעים…
*
חלון שאחר כך נחסם לכניסה, מרתף חדרי ההלבשה והמחסנים
*
בעבר בביקוריי כאן היה חשוך מאוד, במיוחד איזור הבמה, המסך ואחורי הקלעים, עכשיו משהרסו את הגג באיזור זה, השמש מאירה את כל האלמנטים הטכניים של אחורי הקלעים, של הבמה, האביזרים, המסך, ההרמה והתחלופה, מרתק
*
*
*
מבט לאולם, עכשיו מואר בגלל הרס חלק מהקירות, וכבר כמעט ללא כסאות
*
מבט למעלה, והנה המבנה ממשיך להיחשף, כל המבניות שלו, קורות, צלעות, גג, חלונות עליונים לאיוורור…
*
שוב איזור הבמה לשעבר, עם חלקי המבנה הותיק שקורסים ועומדים בין שמיים וארץ, בפעם האחרונה
*
תפאורה ישנה מוטלת דוממת ומדממת, עדות וזיכרון עמום, ממש לפני הכחדה סופית
*
מבט מבחוץ לאיזור הבמה שהחל להיהרס, בפעם הבאה שאשוב לכאן כל זה כבר יימחק לגמרי
*
המסך, מקובע למעלה, ברגעיו האחרונים, שכן המסך מזמן ירד, הוא רק טרם הבין זאת
*
מדהים כמה שהן לבנות ובתוליות, הלבנים הללו, הותיקות, יוצאות מהקיר פתאום, כאילו נולדו עכשיו
*
זהו תיעוד של חלק של מבנה היסטורי שכבר לא קיים בשטח, רק בצילומים, השימור הצילומי בוצע
*
איזור הבמה ומגדל הבמה היחסית קטן, בהריסה, בית הקולנוע הזה נבנה בשנות השלושים של המאה הקודמת ועומד כאן מאז
*
ושוב אני נכנס לתוך המבנה, ללובי החיצוני שנמצא בפינת הרחובות, בצומת, כאן מימין זה הקיר שייהרס אחרי הצילומים הללו, קיר חיצוני שתוחם כמו לובי חיצוני ראשוני. ייתכן שקיר זה היה תוספת מאוחרת יותר, אולי בשנות מלחמת העולם השנייה כשהפציצו את תל אביב ונבנו אז קירות מגן חוסמים בקומות הקרקע, ייתכן קיר שנוסף מסיבה אחרת. כאן רואים את התעגלות הפינה, בפנים, כמו בחוץ.
*
גם את הכתובת הזו לא ראיתי בביקוריי הקודמים כאן, או בגלל החושך או שאולי היה חסום, אינני זוכר
*
ביקור בלובי העליון, כנראה בפעם האחרונה, נראה בדיוק כמו בתיעוד הצילומי הקודם
*
*
אור וצל, צהוב וסגול
*
בדיוק כמו בפעם שעברה, גם פתח טכני זה לחדר המקרין והסימונים נשארו כשהיו כיאות למקום שקפא בזמן
*
כנ"ל. קפא. הבניין הגדול הזה הכיל הרבה מאוד חדרים, חללים והפתעות.
*
מבט מחור בקיר חדר המקרין לעבר האולם התחתון והבמה, דרך היציע, אול דה וויי דאון
*
יהורם
*
מבט מהלובי הפנימי למטה לעבר העלייה ליציע ולעבר חדר המנהלה והקופות
*
שתי הקופות, מבפנים החוצה, בפעם שעברה שהייתי כאן, מזמן, היה כאן חשוך מאוד
*
*
*
חבל הכניסה ליציע
*
*
בתפקיד "יוני"
*
חזרה לקיר הכי חיצוני לפינת הרחובות, שנהרס מיד אחרי צילומים אלו, על דלתו המסורגת
*
פתחי המשרביות הקטנטנות לאיוורור שבקיר החיצוני המתעגל על הפינה, קיר שכאמור כבר נפח את נשמתו מאז
*
קורה ופתחים עליונים בלובי הפנימי המוביל לקיוסק, לאולם או למדרגות ליציע
*
שרידי הכסאות שבאולם שעוד נותרו כאן ברגע הצילום, ולא עוד
*
קיר צד באולם, על רמקולו הישן ואביזריו שכבר ייכחדו
*
מבט נוסף, כי המבטים הזמניים הנגלים כאן היו מרתקים, לעבר איזור הבמה, אחורי הקלעים, האיזור הטכני של המסכים והתפאורות על כבליהם ואביזריהם
*
מקלות העץ שהחזיקו את המראות בחדר ההלבשה לשחקנים שהיה כאן פעם
*
*
*
*
עיצוב ותיק
*
הגבול בין החוץ לפנים מתטשטש והולך עם המשך ההריסה של הקירות
*
סכין במערכה הראשונה ידקור במערכה האחרונה שכבר הוכרעה
*
הקופות מבחוץ, מבט שעד עתה היה חסום בקיר חיצוני קטן נוסף באיזור זה שנהרס, ועכשיו נגלה ויוצא לאור
*
*
קיר חיצוני נמוך זה שהיה כנראה סוג של תוספת יחסית מאוחרת יותר אולי נבנה כאמור בשנות הארבעים, אולי מאוחר יותר, ייהרס בהמשך, מימין פינת הרחובות של ז'בוטינסקי וביאליק, כאן צד ביאליק
*
מודעה- רפי פרסקי- ליקוויד- תחילת שנות התשעים
*
המדרגות מהמדרכה לקולנוע, כאמור חלקית חסומות בקיר הנמוך שייהרס
*
ארון/לוח מודעות הסרטים וההצגות
*
*
*
סשן נוסף- כעבור שבועיים ימים – אמצע נובמבר 2011- תהליך ההריסה ממשיך:
*
המצב נכון לאמצע נובמבר 2011. אני עומד ומצלם מכיוון איזור הבמה, כבר אין במה, אין איזור במה וחדרי הלבשה ומחסנים, אין מגדל במה וכ"ו, כלום, רק עפר ואבנים מרוסקות
*
כל הבניין השכן, בניין מגורים מודרניסטי ששכן כאן והגינה שלו- אינם, כמו כן איזור הבמה וחלק מהאולם כבר איננו, זהו צילום מעומק השטח, מהפינה שלא סמוכה לרחובות כלשהם
*
*
הנה עוד שני "נתחים" של האולם עומדים עדיין, בצילום, במציאות אולי כבר גם לא, מימין כבר אין כלום, ההריסה מתבצעת מ"ימין" ל"שמאל"
*
גם כמה עצים היו כאן ונמוגו
*
הצד של חזית רמה הפונה לרחוב ז'בוטינסקי, גם כאן נהרס איזור נמוך של "בליטות" מהקיר ותוספות ישנות
*
*
*
חזרה לאחור ולצד, שרידי מדרגות יציאת חירום מהאולם
*
עכברים ועכברושי ענק עדיין מסתובבים כאן בין ההריסות והנה מי שמחכה להם
*
*
המבניות נעקרת
*
המבניות נרמסת ונחשפת, נחשפת ונרמסת
*
*
הכל נחשף, גם איזורי קיר צבועים שהוסתרו עשרות שנים על ידי שורת הכסאות האחרונה באולם התחתון. מזכיר לי קצת את שורת הכסאות האחרונה הנותרה בקולנוע אמפי בחיפה שצילמתי פעם
*
פעם לא היו מזגנים והיו רק חלונות ופתחים בשביל האיוורור, כאן במעלה הגג, גבוה גבוה
*
*
זו העין שלי, לא אני (…)
*
*
*
שב לאיזור ש"נוקה" ליד המדרכות, כאן היו קירות נמוכים של תוספות בולטות מהחזית הגדולה, מדרגות וכ"ו, כל זה נעלם עכשיו, כדי כנראה להשאיר רק "קיר" של חזית, כמה שיותר דק ומוגדר, זה יהיה כאמור הקיר הפינתי שישתמר ויהווה עלה תאנה על ערוות הלובי החדיש והמגדל היוקרתי שייבנה בכל השטח כאן
*
הקופות עדיין כאן
*
ארון/לוח המודעות והצילומים עדיין כאן
*
המדרגות וקיר הלובי החיצוני כבר נהרסו
*
*
*
*
*
*
*
*
*
*
*
סוף, שעדיין לא סופני
*
כל הצילומים צולמו על ידי- שרון רז, באוקטובר ובנובמבר 2011
*
להזכירכם הקמתי בעזרת כמה אנשים טובים את עמותת "נטוש- לתיעוד צילומי של מבנים ותיקים ונטושים בישראל", עמותה רשומה ומסודרת שכבר קיימת ומתארגנת בשלבים. אנחנו נפעל להמשך קידום וריכוז כל הנושא הזה והבאתו כמה צעדים קדימה. אתם מוזמנים לשלוח למייל של העמותה את בקשתכם להצטרף בהמשך, וכל מידע, הצעה ורעיון לגבי תורמים וחסויות מאנשים פרטיים ומחברות שונות ולגבי כל נושא אחר. תודה.
natush.amuta@gmail.com
*
*
נובמבר 30, 2011 at 9:22 am
מחשבה ראשונה: קתדרלה בהתמוטטות.
למחשבה השניה אבוא שוב. חזק על הבוקר.
נובמבר 30, 2011 at 10:53 am
שוב עשית את זה. הסכין, החתול, ה"קו" בשמים הכחולים. העץ הגדוע, הצללים ואפילו מגן דוד על הזכוכית – בולטים בתוך ההרס המכאיב. מעשה אמנות של עין בוחנת. וכל כך הרבה לבני סיליקט, עדיין שלמות לפני ביצוע גזר הדין וכאלה שכבר רוסקו – כולן משמיעות לי בגעגועים את צפירת בית החרושת שהיה בשכנות לביתי בימי נעורי, וגם הוא כבר איננו….
תודה,
ניצה
נובמבר 30, 2011 at 2:16 pm
שרון יקר,
איזה הרס, Man, אבל החתול נִחמני כזית.
הורסים-בונים וחוזר חלילה זה משהו שמאפיין מאוד את המין האנושי.
רק שלעתים לא ברור האם הוא ניחן בראש ובראשונה בכושר בניה או שמא בכושר להרוס.
נובמבר 30, 2011 at 4:16 pm
שרון, כבר סיפרתי לך שרמה היה מקום של גיל ההתבגרות שלי. ולראות את צילומיך הסיזיפיים מעורר זכרון עמום (לאו דווקא של געגועים) אבל ממרומי מה שאני עכשיו (:) בכל זאת מתעורר זכרון חם, אולי בגלל הנטייה האישית שלי גם לתעד (בציור) מקומות שעומדים להמחק. הצילומים מרתקים (מהבקר הסתכלתי עליהם כבר בפעם השלישית…) הם ממש גיאוגרפיה של נפש מתבוננת, גיאוגרפיה מסתורית, הנמשכת לדבר מה לא ידוע…
נובמבר 30, 2011 at 5:25 pm
כמה שזה עצוב.
אני זוכר את הפעם שהייתי שם ,המקום כולו עמד עם המקרנות ואפשר היה להפוך אותו למשהו כמו סינמטק או בית תרבות.
מקוה שאת המקרנות יחיזרו ושבפתיחה של המקום תהיה תערוכה שלך.
נובמבר 30, 2011 at 8:52 pm
תודה שרון, מרתק ועצוב.
הצלחת להעביר בחדות את תחושותיך דרך התמונות והמלל.
אגב, את הרמקול העתיק , ואולי עוד כמה פריטי וינטאג' הייתי מאמץ בכיף.
נובמבר 30, 2011 at 8:56 pm
כמה זכרונות בקולנוע ומהקולנוע הזה. ממש עשה לי צמרמורת לראות את התמונות.
לגבי הקיר הנמוך בחזית כמה שזכור לי בנו אותו ב-1956 בזמן מלחמת סיני.
נובמבר 30, 2011 at 9:08 pm
בתוך כל ההרס יושב לו החתול…
טוב, האצת היא שאחרי כל התמונות האלה היתה לי שאלה אחת בראש – בשביל מה הורסים את רמה?
נובמבר 30, 2011 at 9:31 pm
להקים עוד קניון ומגדל דירות כנראה. האם את רואה משהו אחר?
נובמבר 30, 2011 at 10:47 pm
אני עוברת שם כמעט יומיום. הוצאה להורג. אין מילים. בסוף יעמוד שם בית ואנשים אחרים יחלמו בו.
נובמבר 30, 2011 at 11:43 pm
שרון,
עשית חסד עם הבניין הזה, לפחות מי שחווה את המקום הזה יוכל לשמור זכרון כלשהו…
דצמבר 1, 2011 at 7:46 am
תודה לכולם, לכל המגיבים ולכל מאות הנכנסים והצופים בפוסט רק אתמול.
תודה לדפנה לוי, נטלי מסיקה, עמי ברנד ונועם לסטר על הכיכוב.
מיכל- קתדרלה בהתמוטטות- זה דימוי מעניין. זו קתדרלה של תרבות ואמנות.
ניצה תודה רבה על כל מילה שלך. כן, מגן הדוד. הלבנים. גם הסיליקט נמוג.
איזה הרס, שועי היקר, כן. החתול, הוא לא סתם שם. בעולם יש כושר וכישרון ליצור ולבנות. כאן יש דחיפות ויצר להרוס.
איריס- מרתק איך שאת מגדירה את זה (גיאוגרפיה וכ"ו…), אני צריך ורוצה להתבונן יותר בציורים הנפלאים שלך (מכיר יותר את האנשים והפרחים).
רונן- עברנו חווייה משותפת ומרשימה שם. לגמרי היה יכול להיהפך לבית תרבות. לא חושב שהמקרנות יחזרו. הלוואי ואופתע. תודה על משאלת הלב לגבי התערוכה, לא בטוח שהייתי רוצה שתהיה דווקא שם אבל רעיון נחמד, אולי, מי יודע…
עמיר- תודה לך, מי יודע אם הרמקול תקין אחרי 30 שנה שלא פעל, אני נוטה שלא לקחת כלום מהמקומות הללו, פיזית, ולתת לכל אביזריהם להתמוסס איתם, אחרי התיעוד.
נורית תודה על התגובה והמידע לגבי הקיר, מעניין אם זה מידע מדוייק באמת, הגיוני שזה אכן קשור למלחמה כזו או אחרת.
גלית- את רואה שאינך היחידה ששמה עיניה על החתול… נורית נתנה תשובה נכונה חלקית- זה יהיה מגדל מגורים יוקרתי, לא קניון, אם כי אינני יודע , אולי ישימו שם למטה כמה חנויות אך לא נראה לי. השימור יכלול רק את הקיר הגדול הפינתי של החזית לרחובות ומאחוריו יהיה לובי מקורה מזכוכית שיהווה את הכניסה למגדל היוקרתי. משער שזה יהיה סגור לציבור.
שולמית- רק את בכמה מילים יכולה לפגוע בול. "הוצאה להורג". דימוי חזק. הולם. בית לא יעמוד שם אלא "מגדל מגורים יוקרתי" כאמור, אולי יחלמו שם, אבל לא כמו החלומות שחולמים אחרי סרט טוב, הצגה טובה או הופעה טובה.
איתן תודה רבה על המילים.
שרון רז
דצמבר 1, 2011 at 12:47 pm
תודה רבה שרון,
כבר מזמן אני מביטה בתמונותיך המנציחות את רגעי הסוף של בניינים שראו ימים טובים יותר,
כרמת גנית לשעבר, ראיתי בקולנוע זהו לא מעט סרטים, ואף זוכרת היטב את הקיוסק שהיה שם שמכר פלפל וגם כיסונים מטוגנים ממולאים בשר.
גם זוכרת את כמויות האנשים שהקולנוע הכיל ואת התורים בקופות.
חשה עצבות, שכן הדחפור גם עולה על הבזקי תמונות ממקום זה, הנצורים כזכרונות.
אמנם מאוחר כבר אך צריך היה להקים באתר מוזיאון היסטורי, או שימוש ציבורי כל שהוא, ולא רק שימור אינסטנט המשמש כרישי נדל"ן.
שוב תודה על הצילומים, המעוררים נשכחות.
דצמבר 1, 2011 at 3:28 pm
גם אני מעונינת להיות חברה בעמותה הזאת.
דצמבר 1, 2011 at 3:51 pm
נגה תודה רבה. מעניין מה שכתבת. למשל על הקיוסק. יש קיוסק קטנטן ליד הלובי בפנים, יש קיוסק חנות ממתקים עיראקיים מבחוץ, ויש גם מטבח בקומת הלובי העליון הגדול, סוג של קומת ביניים, גדולה.
רותי תודה. את מוזמנת לשלוח מייל לכתובת שרשומה בסוף הפוסט הזה כאן עם שמך. אנחנו אוגרים את הפניות והמידע ולכשזה יהיה רלבנטי בקרוב אז את תירשמי וכ"ו. נודיע על זה. תודה.
שרון רז
דצמבר 1, 2011 at 8:15 pm
אאוץ'…
דצמבר 3, 2011 at 11:43 am
ממש חורבן בית אין לי לתאר יותר טוב את התמונות
מזעזע וממש כואב לראות
ואני בטוחה שהיית שם וראית זה בכלל היה קשה
פשוט בזיון
וכן אני כועסת ורועמת על עיריית רמת
שבמקום להפוך את המקום לחדש החליטו להרוס ובטח להקים בניינים רבי קומות
שיתבישו להם
דצמבר 4, 2011 at 2:51 pm
עצוב מאוד
תודה על התמונות הנהדרות
דצמבר 4, 2011 at 3:08 pm
כן ליטל, תודה, כואב מאוד.
יעל- הכסף משחק, אין שום בושה כיום, רק אינטרסים כספיים ורווחיים, אין שאר רוח, אין תכנית, אין כבוד, אין חוכמה ואין רגישות.
כן גיא, תודה לך.
שרון
דצמבר 4, 2011 at 6:12 pm
מלך העדשה והרגישות 🙂
דצמבר 4, 2011 at 9:57 pm
הבטחתי לחזור… וכמעט שכחתי.
ואיזה מזל שנזכרתי.
כי יש כאן כל כך הרבה יופי,
וכל כך הרבה עצב.
פרטי בניין, חלקים שלמים כמו המדרגות,
כמו החלונות הצבעוניים והאור הכנסייתי הזה שהם עושים,
וחלקי תפאורות, ושלטים שמזכירים, שפעם היה כאן קולנוע.
וגם אני התרגשתי מלבני הסיליקט הבתוליות האלה שהתגלו,
כאילו הלב הטהור של הדברים נשמר.
וכך הוא נשמר
בתמונות שלך.
ת ו ד ה.
דצמבר 27, 2011 at 11:04 am
קולנוע רמה זה היה הקולנוע של ילדותי. נולדתי ברמת גן בשנת 70 ומשהו והיה קולנוע רמה, אורדע והיה גם קולנוע ברחוב הרצל, שכחתי את שמו. כמה עצוב לראות את הילדות נהרסת במחי טרקטור.
ינואר 11, 2012 at 9:09 am
הפרוייקט שלך חשוב ביותר
הילדים והנכדים שלנו לא יאמינו לנו שהיה דבר כזה "בית קולנוע" … בלעדיך
התמונות הן הוכחה (עצובה) שפעם היה מקום מפגש שכזה, שבו אנשים דיברו פנים מול פנים
ולא צ'יטטו מול מסך, שזוגות אוהבים התנשקו ולא שלחו זר וירטואלי בפייסבוק..
מגע אנושי כמעט ולא קיים אצל הילדים היום, ולכן זה חשוב לתעד ולספר.
כל הכבוד יישר כח
פברואר 16, 2012 at 2:10 am
וואו אני מרגישה שהצילומים האלה פותחים בפניי דלת לנסתר, בזכותך קיבלתי הצצה נדירה למשהו קסום ומרוחק ובכלל הגעתי לכאן במקרה בלי לדעת מהו קולנוע רמה ומהו הפרויקט, אני גרה בשכירות כבר כמעט ארבע שנים ליד הבניין הזה בלי לדעת ולהתעניין בהיסטוריה שלו, הייתי עוברת כל יום ליד וחושבת מה היה שם ואיך כיום זה נראה כמו מקום שפרדי קרוגר היה שמח להשתכן בו. האמת שהרגשות שלי היו מאוד מאוד שליליים הדוכן ממתקים עירקיים היה מיותר ושנוא עליי והרחוב ליד הבניין תמיד הסריח מרקבון וביוב, תמיד הייתי חווה צביטה בלב על כך שיש בניינים כאלה גדולים שתופסים שטח ולא מנוצלים למשהו מועיל. וברגע שפעולת ההריסה החלה התגלו וילונות אדומים של פעם ודלתות עץ כבדות דבר שהקסים וריתק אותי.
תודה רבה!! הפרויקט מקסים ומרתק
פברואר 16, 2012 at 7:08 am
תודה רבה אנה, שרון
אפריל 8, 2012 at 11:43 pm
ראיתי באולם הזה את הסרט צלילי המוזיקה. מבנה מרשים