למתחם הנטוש הענקי הזה שמתי לב לפני הרבה שנים כשצילמתי רק כמה צילומים מבחוץ. זמן רב תכננתי להגיע אליו והנה, בשלישי לחודש אפריל שנת 2010 נכנסתי אליו, שוטטתי בו רגלית, לבד, ותיעדתי וצילמתי פחות או יותר את רוב המבנים והאיזורים שבו. סט הצילומים המלא נמצא באתר "אדריכלות נעלמת", סט שהכנסתי לשם בתשיעי לפברואר שנת 2011 (קישור למטה), בדיוק לפני שנה.
מתחם "בית הנערה", הוא פנימיית "גבעת הוד", נמצא ברח' הבנים בהוד השרון וגודלו כ-133 דונם. עיריית תל אביב קיבלה כנראה את השטח ב-1945 בירושה ומאז הוא למעשה מובלעת, בועה, השייכת לעיריית תל אביב אך נמצאת בשטח הוד השרון. מקרה מוזר.
הפנימייה היתה בית חם במשך עשרות שנים לנוער במצוקה, מעון עירוני לילדים, וכנראה שחלק ניכר מהילדים והנוער קיבל כאן יחס חם שלא היה יכול למצוא בבית הוריו ומשפחתו. עצוב, קשה, אבל גם זה חלק מהחיים של לא מעט אנשים. הפנימייה נתנה תחושה של קיבוץ קטן והשיא של כל שנה היו חגיגות ט"ו בשבט שבהן היו נוטעים עצים ובהן נכחו אנשים רבים כולל אנשי עיריית תל אביב לדורותיהם.
המתחם נסגר ב-2003, הפנימייה נסגרה, וכיום במקום פעיל למעשה רק בית הספר הדמוקרטי שממוקם במבנה החינוך הישן והמתוחזק. שאר המבנים נטושים. מתוך כל המבנים שכאן אמורים להיות מוגנים ולעבור שימור מבנה בית הספר, בית שיפר, שהיה בית ההנהלה, מגדל המים הקטן ובריכות המים וכמו כן שדרות הפיקוסים הנהדרות. כל השאר מיועד כנראה להריסה עתידית.
כל הצילומים, כרגיל, שלי, שרון רז, כולם הוקטנו בגודלם כדי להתאים לגלישה כאן בבלוג. למטה תוכלו למצוא קישור לסרט ב-יו-טיוב של עדית בוסנק על המקום, ההיסטוריה שלו וחלק מאנשיו, כדאי לצפות.
על השטח קיימות תכניות שנים רבות ויחסית לאחרונה נכשלה יוזמת עיריית תל אביב לקבל אישור לתכנית גדולה להקמת מגדלי מגורים רבים כאן, מהלך שנכשל בגלל צפיפות רבה בתכנית והעדר פיתרונות למבני ציבור ושטחי ציבור. אני מניח שלא ירחק היום ואכן תיבנה כאן שכונת מגורים גדולה.
כרגע זהו אי ירוק גדול, פארק מיוחד, מקום שקפא בזמן, מקום שאפשר לטייל ולשוטט בו בין הרבה עצים וצמחיה, מקום ששיני הנדל"ן טרם הגיעו אליו אך יום אחד יגיעו. בכל מקרה, אני באתי לעבודה, לעשות את מלאכת התיעוד הצילומי ולשמר את המורשת הבנוייה הזו לעתיד, בצילומים. חיים שלמים של ילדים, נוער וצוותים של עובדים עברו כאן, דורות של מחזורים ובוגרים, של נתמכים שקיבלו בית, וחינוך לעבודה. המבנים שקטים אך מרגישים דרך הקירות והחללים את החיים שהיו כאן.
***
01
*
02
*
03
*
04
*
05
*
06
*
07
*
08 – בית שיפר, בניין המנהלה ומגדל המים הקטן
*
09
*
10 – בריכות המים
*
11 – בתוך בית שיפר
*
12
*
13
*
14
*
15
*
16
*
17
*
18
*
19
*
20
*
21
*
22
*
23 – שדרת הפיקוסים
*
24
*
25
*
26
*
27
*
28 – כאן מצאתי את זה, במה קטנה, וכאן דמיינתי ילדים ונוער יושבים על הדשא, שהוא גבעונת כזו, כמו אמפיתיאטרון טבעי, וצופים בהצגות, ואולי גם הביאו מקרן ותלו בד על הבמה וגם הקרינו להם סרטים
*
29
*
30
*
31
*
32 – הצילום המנצח של כל הסט הזה, לטעמי האישי, ואם יורשה לי להביע את דעתי…
*
33
*
34 – חדר האוכל הנטוש
*
35 – פנים חדר האוכל הנטוש
*
36
*
37
*
38
*
39
*
40
*
41
*
42
*
43
*
44
*
45
*
46
*
47
*
48
*
49
*
50
*
51
*
52
*
53
*
54
*
55
*
56 – מישהו נרצח כאן פעם
*
57
*
58
*
59
*
60
*
*****
קישור לצפייה בכל הסט המלא באתר "אדריכלות נעלמת" – ללחוץ כאן
*****
סרטון של עדית בוסנק ב-יו-טיוב על הפנימייה וההיסטוריה שלה – ללחוץ כאן
***
פברואר 9, 2012 at 9:49 am
תודה שרון על חשיפת המקום הנשכח והקסום. הסרטון אגב לא עובד….
יוני 4, 2012 at 4:25 pm
ילדי בית הספר הדמוקרטי והוריו, מפיקים תועלת והנאה במתחם בית הנערה-לומדים ומטיילים, משתאים ומעריכים, ארנבות שברחו מבית הספר מתרבות וגם שועלים ראינו שם לא פעם, מדורות ל"ג בעומר נערכות- החיים עדיין שוקקים בבית הנערה!
פברואר 9, 2012 at 9:55 am
שרון יקר,
המקום מלא צבעים מעניינים שהזמן והאבק טרם הספיקו למחות (למשל תמונות: 5,11,19).
קשה להתחיל לדמיין את המקום הזה בימיו הפעילים. הוא כל-כך נטוש, שזה נדמה כאילו בנו אותו, צבעו הכל והמשיכו הלאה, ונתנו
לשיני הזמן להתחיל לעבוד.
פברואר 9, 2012 at 10:22 am
תודה מיכאל. הטמעת הסרטון אכן לא עבדה, אז עכשיו יש קישור נפרד חיצוני, תודה.
תודה שועי. מסכים איתך לגבי הצבעים. לדעתי גם קשה וגם קל לפעמים לדמיין את המקום כשהיה פעיל. תודה.
שרון
פברואר 9, 2012 at 10:31 am
נטוש פוטוריסטי זה כמעט תרתי דסתרי, אבל זה קורה במס' 35 המפתיע והנוגע ללב בזכות החלון הקטן המאוזן משמאל, שרק בעדו נשקף ירוק בהיר מסתורי.
פברואר 9, 2012 at 12:53 pm
שרון, לרגע תהיתי לאן נעלמו כולם (וזה קורה ברוב הפרויקטים שלך) והתחושה המצטברת היא שהם הלכו לישון ולא קמו. כמו ביפהפיה הנרדמת. יפה הנטוש הזה…
אוקטובר 16, 2013 at 10:15 am
בדוק לאן כולם הלכו?
פברואר 9, 2012 at 1:41 pm
תודה.
מרגש ויפה. ובשילוב עם הסרט על ההיסטוריה של המקום זאת פנינה של ממש.
פברואר 9, 2012 at 9:45 pm
שוב מעניין ומרגש ואתה מתאר ביד (או עין) אמן מקום בלתי ידוע. לא רק אתה היית סקרן – גם השיח בתמונה 54 שהתגבר על התריס ומציץ פנימה. מול ההרס והעזובה עומדים זקופים עמוד הכדורסל ומגדל המים, ואפילו הברזלים של חבלי הכביסה. והשער הסגור שאין צורך לפתוח כי אין גדר, וגם הפעם מופיע הכסא העזוב שכמעט בכל סידרת צילומים שלך הוא ישנו ורומז לך לשבת ולנוח רגע…. תודה שאתה מספר סיפור ויזואלי כל כך מדוייק, זרוע כתמים אדומים של הפרחים, ומעורר מחשבה והשתאות.
ישר כח!
פברואר 9, 2012 at 7:57 pm
כן שרון.מרגישים את החיים.
פברואר 9, 2012 at 8:06 pm
חמישים וארבע 🙂
פברואר 9, 2012 at 8:39 pm
המקום מדהים ביופי במיוחד הטבע טמועה בתוך המקום. הרבה תמונות מזכירות לי את ילדותי.
דבר אחד אני לא יכולה לחוש וזה השקט הפסטורלי שבטח ישנו שם שאתה הרגשת
תודה ששיתפת יעל
פברואר 9, 2012 at 9:47 pm
יפה מאוד,
אם מתאמצים אשר לשמוע את הילדים רצים בין המבנים…
פברואר 10, 2012 at 2:29 pm
הצילומים כ"כ יפים, שרון. הירוק מלא חיים, הפרחים האדומים. אתה אמן.
פברואר 10, 2012 at 9:13 pm
תודה רבה לכולכן ולכולכם על התגובות.
נטוש פוטוריסטי זה מעניין, מרית, אכן סוג של אוקסימורון… אם כי אפשר לקשר לפעמים בין העולמות, כמו בסרטיו של טרקובסקי אולי, כמו פוסט שואה אטומית וכאלה מיני אסונות שמביאים חורבן, השקט שאחרי האסון, אם תרצי, עתיד ללא עוצמה, עתיד שהוחרב…
השקט הפסטורלי הוא גם קצת דו משמעי, יעל, כי במתחם נטוש כזה גדול, כשאתה לבד, אינך יכול אף פעם לדעת במי או במה תיתקל, לכן ההליכה והשיטוט שם, לבד, הוא פסטורלי ומעט מאיים כמעט באותה המידה, זה חלק מהכייף גם…
תודה רבה על כל מילה שלכם, דודו, ניצה, תמי וכולכם, תודה
פברואר 11, 2012 at 11:16 pm
אכן יפה ומעניין.
ועוד תעלומה על רצח.
אני רק לא בטוח שכל המבנים שם ראויים לשימור.
אם עיריית ת"א תבנה מגדלים אז היא תקבל ארנונה? יהיו גם פקחי חניה וגרירה לדולפינריום.
יש תקדים לשטח של תל אביב במקום אחר וזה בבית אבות גבעת השלושה מול יד לבנים פ"ת.
פברואר 12, 2012 at 7:16 am
תודה רונן. יש מצב שזה היה בחדשות פעם- משהו בסגנון- "חסר בית נרצח על ידי חסר בית אחר במתחם נטוש"…
האג'נדה (שלי) היא לא השימור עצמו אלא התיעוד הצילומי. ברגע שעשיתי את זה אז שימרתי את המקום בצילום לדורות הבאים. השימור הפיזי הוא תהליך מורכב ויקר ואני בספק אם זה יקרה כאן, ואם זה יקרה זה ייקח המון שנים. כאמור המבנים לשימור הם מעטים, מתוך כל המתחם הזה והמבנים שבו, רוב המבנים מיועדים להריסה בסופו של דבר. אגב זה לא תמיד העניין אם המבנה עצמו מרשים ארכיטקטונית או לא, יש לפעמים משמעות לריכוז המבנים, לתפזורת המבנים בשטח, לכל המתחם כולו כולל העצים, הצמחייה, הנוף, המבנים והייחוד ההיסטורי שלו. ברגע שהורסים את רובו ומשאירים למזכרת כמה דברים בודדים במרוכז המנותקים מהקונטקסט כולו אז זה מאבד מהרלוונטיות של הכל. לטעמי. עיריית תל אביב תסתדר בעוד ממון, זה בטוח, ובכל מקרה אכן המקרה של קיבוץ גבעת השלושה במיקומו המקורי בתוך פ"ת הוא דוגמא מוזרה וייחודית נוספת, אתה צודק. תודה.
פברואר 13, 2012 at 10:23 am
מרתק, ממש טיול כמו שאני אוהב.
רשמת שהצילומים מ-2010, האם ידוע לך על משהו שקרה עם המקום מאז?
פברואר 13, 2012 at 10:40 am
רפאל- תודה. אין לי מושג מה קורה שם מאז. אני מניח שהמתחם נמצא פחות או יותר באותו המצב.
תודה לניימן מ-סיכומספירה.
שרון
פברואר 15, 2012 at 1:40 pm
במשך השנה החולפת ציירתי באקוורל את נופי המקום. המקום קסופ ונותן השראה רבה לציור והתבוננות .הציורים הוצגו כחלק מתערוכה של נופי הוד השרון בספטמבר האחרון בספריה העירונית.
המקום הוא אי של ירוק ושקט במרכז הוד השרון וכולי תפילה יחד עם שאר תושבי הוד השרון -שכך ישאר ולא יהפך לקרקע פוריה של מגדלים מפלצתיים. אשמח לשתף את הציורים למעונינים
-ריקי קרקואר
פברואר 15, 2012 at 1:57 pm
תודה ריקי, מעניין, לא ידעתי, טוב לדעת, זה מסקרן לראות. אפשר לראות את זה ברשת? באתר כלשהו? תודה, שרון רז
פברואר 18, 2012 at 10:20 am
35 אכן צילום מרתק ומושלם, שיר הלל לנטוש.
42.. טוב שדברים נגמרים שרון. אפשר לחוות את זה כנטישה. אפשר הרס לשם שינוי. המזרק הזה הרודף אחרי ילד מבועת- טוב שהדברים הללו נעלמים מן העולם. אבל הפרגים נשארים… בינתיים
פברואר 18, 2012 at 5:40 pm
תודה רבה איריסיה, ואכן טוב שיש דברים שכן נעלמים מהעולם, אם כי המזרק הזה עם הילד המבועת קיים בתכלס עדיין במציאות, רק בצורה יותר עדינה… הפרגים נשארים…
שרון
פברואר 23, 2012 at 11:17 am
https://picasaweb.google.com/rikikra/2011?feat=email
קישור לאקוורלים שצירתי לאורך השנה האחרונה במתחם בית הנערה בחורשה ובשדה שמאחוריה-ריקי
מרץ 10, 2012 at 10:55 am
כל צילום יכול להוות השראה לשיר. או לסרט קצר.
יש פה כל כך הרבה פיוט, עצב וקסם.
מאי 15, 2012 at 5:25 pm
כולי נרגש לראות את המקום שגדלתי בילדותי התמנות והסרטון גרמו לי לדמוע דבר שלא קרה לי שנים בסרטון דיברו על מקום שלו וחם וזה רחוק מהמציאות הפנימיה סיפקה מזון ומקום לינה אבל חוץ מזה היה שם כאוס לרוב ילדי המחזור שלי התעללות מכות מצד הילדים ומצד המחנכים אחרי שעות הלימודים הלכנו לחדר האוכל ומשם לשדה קוצים כל ילד קיבל שטח של 4על 4 והיה חייב לעדר את האדמה ומשם למקלחות ולחדר שעות של שעמום וחוסר פעילות וגעגועים הביתה מי שרצה לטייל בחורשה הוא לשחק כדורגל היה לוקח סיכון שיתקל בקבוצה של הבוגרים ויקבל מכות ללא סיבה מוצדקת סתם כי רצה לשחק או שהוא הפריע להם לעשן בחורשה השיא היה בשבילי שבחדר האוכל רציתי להישאר לשתות תה בסוף הארוחה שרוב הילדים כבר גמרו לאכול ושתי מדריכות רצו לדבר והנוכחות שלי הפריע לאחת מהם שביקשה שאני יעזוב את חדר האוכל ברגע זה וילך לעבוד ביקשתי להישאר 5 דקות לסיים את התה ואז היה קמה ושפכה לי על הגב את הקנקן של התה החם ברחתי בריצה לשדה ופגשתי חבר סיפרתי לו שאני בורח ועם הוא יוכל לתת לי את החולצה שלו והלוואה של לירה לנסיעות נסעתי לתל אביב לאימי ולא חזרתי יותר
אוגוסט 8, 2012 at 2:45 pm
אני גם גדלתי במקום הקסום הזה מספר שנים והחוויה שלי הייתה אחרת לגמרי ממה שאלירז מספר אני בהחלט יכול לספר לך עוד על התמונות אם את רוצה
דצמבר 17, 2012 at 10:24 am
מקום מדהים. התנדבתי שם שנה במסגרת שנת-שירות לפני הצבא, ב-2002, שנה לאחר מכן כל הפנימייה הועברה למתחם בנוי בתל אביב. בזמנו היה עצוב לכולנו לדעת שעוברים מקום, ועוד יותר עצוב לראות את המקום נטוש. לא ייאמן שעברו 10 שנים ולא נעשה שם דבר. זה מעורר בי תחושה מעיקה שהעברת הפנימייה למקום אחר היתה מיותרת.
ינואר 8, 2013 at 10:51 pm
אני שמואל ביטון
גדלתי במקום 9 שנים 83 עד 92
אין מקום יותר יפה
מגבעת הוד
חברי ילדות
פיטר בש'ון
ראובן אשקנזי
אייל זריאן
יאיר ירימי
גבי דני טנעמי
מרץ 9, 2013 at 7:40 am
גם אני גדלתי בגבעת הוד תמונות עצובות למקום שהיה בית שמח ויפה
אפריל 5, 2013 at 9:35 am
ממש תמונת מדהימות . גדלתי גם בפנימיה זו שהיתה לנו לבית חם , אוהב ותומך . ממש כואב לראות את המקום כך … תודה לגבעת הוד שעשתה בשבילי המון וגרמה לי להצליח בחיים .תודה!
אפריל 16, 2013 at 1:41 pm
איזה תמונות מקסימות!
הלוואי שהממונים ישכחו מהמקום, שלא יעוטו עליו בוני המגדלים והפינה הירוקה הזו תישאר כמו שהיא, בשביל היופי ובשביל הזכרונות
פברואר 16, 2015 at 1:55 pm
גם אני גדלתי שם אבל אצלי הילדות שם היתה מקסימה ונהדרת יחס חם ואוהב הפסטורליות השקט הצמחייה הירוקה ובכלל זיכרונות טובים מאוד. צר לי ועצוב כל כך שככה ניראה המקום היום נטוש ועזוב. כל שנה אני הולכת לבקר שם עם ילדיי מצלמת ללא הפסקה את המקום . ולאחת כמוני שגדלה במקום הזה ועומדת מול הביתנים הנטושים אני יכולה לשמוע את קולות הילדים פשוט כואב . מקום כל כך יפה . מקווה שישמרו את המקום הזה את הצמחייה את העצים זה חתיכת היסטוריה שלא נישכחת לעולם לעולםםםםםםםםם במיוחדת לאחת כמוני
ספטמבר 20, 2019 at 10:47 pm
וואו התמונות כל כך מעלות בי המון זכרונות של ילדת פנימייה. מודה לאלוהים שאני ושני אחים שלי גדלנו במרחב מדהים שכזה. התמונות מאוד מרגשות אך עצוב לראות את המקום הכל כך יפה שגדלנו נראה נטוש ומוזנח! תודה שצילמת את המקום שהכיל המון זיכרונות טובים.
ספטמבר 21, 2019 at 12:47 am
תודה רבה לך על תגובתך, מירי. שבת שלום.
דצמבר 16, 2019 at 11:20 pm
אני גדלתי בבית הנערה כ'בת של'… אימי היקרה היתה המדריכה בפנימיי קרוב ל28 שנים וגרנו בפנימייה בסמוך לפנימיית הבנות היקרות. כבר אז, בתקופת הילדות הקסומה, ידענו שאנו חיות במציאות מיוחדת,מרחבי הדשא, עצי פרי בכל פינה, פינת החי, הבריכה בגבעת הוד הסמוכה..
רק זכרונות מתוקים מהמקום הזה.וים של תמונות. לא נטושות.. הרבה יותר יפה לא נטוש..
לאימי יש עדיין קשר עם חלק מהבנות. 30 שנה אחרי. מקום מדהים שהיה הרבה מעבר למקום 'טכני'.
כמה חבל שהמקום אינו משמש כבר שנים למקום חם לילדים ובנות נוספים. חלם…