זהו מתחם היסטורי ומיתולוגי של בית ספר תיכון חקלאי שנמצא בפרדס חנה, בו למדו דורות של תלמידים, ובו חינכו דורות של מורים. הוא נמצא כבר כמה שנים במצב של פרפור בין חיים למוות, בין תקווה לשימוש המשכי וחוזר לבין תכניות נדל"ניות שישנו אותו לעד.
מידע שכתבה והעבירה לי לימור דוד: "כפר הנוער החקלאי בפרדס חנה, חל"צ (חברה לתועלת הציבור), נוסד בשנת 1934 על אדמות שנתרמו ע"י הברון רוטשילד לצרכי חינוך. במהלך עשרות שנים היה מכפרי הנוער המובילים במדינה. הוא כלל פנימייה, משק חקלאי ובית ספר (חטיבת ביניים ותיכון) ששימש את תלמידי הפנימייה שהגיעו מרחבי הארץ ואת תלמידי האזור. כמו כן התקיימה במקום תכנית לקליטת תלמידים אמריקאים. בשנים האחרונות היו בין חניכי הפנימייה עולים רבים מחבר העמים ומאתיופיה.
מתחם הפנימייה כלל בנייני מגורים לתלמידים, מגורי צוות, חדר אוכל, מדשאות, מועדונים, בריכת שחיה, מרפאה, מכבסה, ספריה ואנדרטה להנצחת בוגרי ומורי ביה"ס שנפלו בצבא ובפיגועי טרור. תלמידי בית הספר למדו במהלך חמישה ימים ויום אחד היה מוקדש לעבודה והתמחות בענפי המשק החקלאי שכלל: רפת, לול, אורווה, מטעים, פרדסים, גידולי שדה, משתלה ונוי.
לפני שנתיים אנשי התאחדות האיכרים המנהלים את הכפר, הודיעו שאינם מתעניינים יותר בחינוך, חיסלו את לימודי החקלאות ואת פעילות הפנימיה, ואפשרו רק לבית הספר התיכון לפעול במקום ובשטח מצומצם. מאז מתקדמים המהלכים בועדות התכנון כדי לשנות את יעוד האדמות שמוגבל לשימושי כפר הנוער, ולהפוך את השטח לשכונת מגורים. חלק מהקרקעות הועברו לידיים פרטיות. וכך, אחד מכפרי הנוער היפים בארץ והפנינה הירוקה של פרדס חנה הפך במהירות למקום מוזנח, גדרות ברזל חותכים את שטחיו, ודיירים שונים הגיעו אליו. הסתדרות העובדים יחד עם קבוצת בוגרי ועובדי הכפר מנהלת מאבק משפטי על מנת להחזיר את כפר הנוער לציבור. בדצמבר אמור להתקיים דיון בבית המשפט העליון בבקשה להורות לאנשי התאחדות האיכרים לפנות את כיסאם ולמנות הנהלה שתחזור להפעיל את האדמות למען הציבור ולמטרות שנקבעו להם על פי החוק – כפר נוער חקלאי."
*
*
עוד על ההיסטוריה של המתחם על פי אתר ויקיפדיה:
בית הספר התיכון החקלאי פרדס חנה, או בשמו המקורי "בית הספר התיכוני החקלאי בפרדס חנה (מיסודה של התאחדות האיכרים בארץ ישראל)", הוקם בשנת 1935 על ידי ד"ר זאב ברין, משה סמילנסקי וד"ר ארתור בירם. משכנו הראשון היה באחוזת מגד. לאחר שעבר למשכנו הנוכחי נקרא "התיכון החקלאי על שם בנימין רוטשילד", על שם הברון שנפטר באותה שנה. בית הספר החקלאי היה בית הספר הראשון שהנהיג לימודים עיוניים, ברמה אשר תאפשר לבוגריו לקבל תעודת בגרות. שאר בתי הספר החקלאיים עד לאותה עת התרכזו בהכשרה לעבודה מעשית בחקלאות, לצד מעט לימודים עיוניים, בעיקר אלה הקשורים במקצוע החקלאות.
הקמת בית הספר הייתה חלק מיוזמת התאחדות האיכרים לפעול גם בתחומי החינוך והתרבות. וכך, ביוזמת ההתאחדות הוקם ארגון ועדי ההורים במושבות. הארגון ייצג את עמדת האיכרים בנושא החינוך במוסדות היישוביים, ותמך באיכרים במאבקים מקומיים בשאלות מינוי מורים וקביעת תקציבים. כמו כן הצליחה ההתאחדות להקים בית-ספר חקלאי לבני האיכרים בפרדס-חנה. במסגרת הפעילות בתחום התרבות הקימה ההתאחדות מועדונים, וארגנה הרצאות, ערבי שירה, טיולים והצגות ראינוע. תלמידי בית הספר שילמו שכר לימוד מלא, אשר כלל גם תשלום עבור השהות בפנימייה. למרות העלות הנכבדה של הלימוד, ההרשמה ללימודים הייתה גבוהה במיוחד. בית הספר נחשב בראשית הקמתו לבית ספר יוקרתי.
בשנת 2003 למדו בבית הספר 1,647 תלמידים, מקצתם תלמידי פנימייה ורובם תלמידים אקסטרניים. כ-160 מורים מלמדים בבית הספר החקלאי, מתוכם 120 עובדי התאחדות האיכרים, שמשכורותיהם עוברות ממשרד החינוך דרך ההתאחדות, ושאר המורים הם עובדי משרד החינוך.
חצר בית הספר החקלאי בפרדס חנה היא מן הגדולות בין בתי הספר בישראל. בשטח בית הספר פועלים לול עופות, רפת ומכון חליבה, משתלה לצמחי גן ונוי ואורוות סוסים. בית הספר אף מחזיק בפרדסי הדרים ומטעי אבוקדו המאפשרים לתלמידים תכניות לימוד ומחקר אף בתחומים אלה. העבודה בענפי החקלאות השונים מתבצעת על ידי התלמידים, בהנחיית מדריכים מקצועיים, כחלק מתוכנית הכשרתם החקלאית לאורך השנים. כל תלמידי בית הספר התיכון חייבים לעמוד בחובות העבודה החקלאית ולהיבחן בבחינת בגרות בענף חקלאות שבו בחרו להתמחות. עד לתחילת המאה ה-21 הפעיל בית הספר אף תוכנית הכשרה לקבלת רישיון נהיגה בטרקטור, במהלך הלימודים בכיתות ד'-ה' (י"א-י"ב), במשטח לימוד מיוחד השייך לבית הספר. תוכנית זו נסגרה משיקולי תקציב.
בין בוגריו הבולטים של בית הספר נמנים העיתונאי ואיש הטלוויזיה מרדכי קירשנבאום, מנכ"ל חברת טבע תעשיות פרמצבטיות לשעבר ישראל מקוב, שר החקלאות לשעבר אברהם כ"ץ-עוז, חבר הכנסת לשעבר אלעזר גרנות, האלוף אהרן יריב, העיתונאי גל אוחובסקי, חבר הכנסת אליהו גבאי, המלחין מיכאל וולפה, השופט אמנון סטרשנוב, נעמי חזנוב, אריה לוקר, אורי דרומי והזמר חנן יובל.
בשנת 2010, לאחר שידע משבר כלכלי, עבר בית הספר לניהול מכון ברנקו וייס ושמו המלא שונה ל"התיכון החקלאי ברנקו וייס פרדס חנה"."
כתבה מחודש ספטמבר 2010 בפורטל הישראלי לחקלאות טבע וסביבה
כתבה עם חנן יובל שמספר על תקופת מגוריו ולימודיו במתחם
אתר בית הספר התיכון החקלאי פרדס חנה
*
כל הצילומים צולמו על ידי שרון רז בפברואר 2012 ומוכנסים לכאן לפוסט בבלוג במצבם המוקטן.
תודה רבה ללימור דוד שהדריכה אותי, סיירה איתי במתחם, וגם כתבה חלק מהמידע כאן, לימור היא בוגרת הפנימייה וחלק מקבוצת אנשים שמנסה להחזיר את הכפר לפעילותו המקורית.
*
בית מכנס (בית קלמר) מגדל המים– מבנה דו קומתי שגגו שימש כמגדל לאיסוף מי גשמים. נבנה בשנות הארבעים ושימש כביתם של מנכ"לי הכפר במשך עשרות שנים. בשנת 2000 שופץ המבנה באמצעות תרומות והפך למוזיאון המתעד את תולדות הכפר ומנציח את בוגרי הכפר ומוריו. בניין זה הוגדר ע"י המועצה לשימור אתרים כמבנה לשימור והוא נמצא בשטח שנמכר ליזמי הנדל"ן.
*
*
*
*
*
בניין הפנימייה "דן"- הוקם מכספי תרומות של יק"א ומשרד החינוך בשנת 1980 ושימש למגורי תלמידי הפנימייה. נמצא בשטח שנמכר לנדל"ן.
*
חדר האוכל- שימש את תלמידי הפנימייה ותלמידי החוץ. התקיימו בו גם מגוון פעילויות חברתיות שמשכו אליו תלמידים רבים מהאיזור (יש בתוכו במה גדולה) כמו גם קבלות שבת וחגים.
*
*
*
*
*
*
*
*
*
צריף ששימש לכיתות לימוד, בין היתר התקיימה במקום הסדנה של מגמת התיאטרון.
*
בניין הפנימייה "דן"- הוקם מכספי תרומות של יק"א ומשרד החינוך בשנת 1980 ושימש למגורי תלמידי הפנימייה. נמצא בשטח שנמכר לנדל"ן.
*
*
*
*
*
*
*
*
*
*
*
*
*
*
מבט ממבנה מגורים "דן" לעבר המטבח וחדר האוכל
*
*
בית מכנס (בית קלמר) (מגדל המים)
*
*
*
*
בריכת שחיה– שימשה במשך עשרות שנים את תלמידי הפנימייה ובית הספר, עד שנסגרה בשנת 1998. נמצאת בשטח שנמכר לנדל"ן.
*
*
*
*
*
*
*
*
*
*
*
מכבסה – נמצאת בשטח שנמכר לנדל"ן.
*
*
מבנה המגורים "הצוללת" – חזית אחורית
*
*
*
*
*
מחסנים במתחם האורווה– הוקמו בשנות החמישים. נמצאים בשטח שנמכר.
*
*
*
*
*
בית חד קומתי ישן שנמצא ליד הרפת ובו גדל גם הזמר חנן יובל,שאמו עבדה בכפר שנים רבות כרפתנית.
*
מחסן ליד הרפת– שימש את ענף המטעים והפרדסים וגידולי שדה של בית הספר,הוקם כנראה בשנות הארבעים-חמישים.
*
מבנה "חודש רפת"– נמצא צמוד לרפת,מבנה דו קומתי שבו התאכסנו התלמידים שעבדו במה שנקרא "חודש רפת". למעשה היו אלו שבועיים בהם עבדו התלמידים בחליבות שלוש פעמים ביום, מה שהפך למסורת במשך עשרות שנים. את שמותיהם של חלק מהם אפשר למצוא על קירות מכון החליבה הישן.
*
*
*
*
*
*
*
מכון החליבה הישן– (על הקירות החיצוניים כתובים שמות של תלמידים) הוקם בתחילת שנות השישים ופעל עד סיום שנות השמונים, אז הוקם מכון חדש ומודרני בו המשיכו לעבוד התלמידים עד שנת 2009, שנת סגירת הכפר.
*
*
*
*
*
*
*
*
*
*
*
*
*
*
*
הגן הבוטני הוקם לצד פינת הזיכרון לחללי הכפר שכללה אגם קטן ומפל מים. המתחם הוקם כנראה אחרי מלחמת ששת הימים.
*
*
*
*
*
בית הספר התיכוני החקלאי- בית הספר כולל חטיבת ביניים ותיכון. הוא נמצא בחלק המגודר שמחוץ לתחום הנדל"ן והוא פעיל. הגדר הוקמה לאחר סגירת הפנימייה והעברת בית הספר לאחריות המועצה המקומית.
*
*
*
*
*
*
******
אוגוסט 28, 2012 at 11:52 am
פוסט נהדר ומגניב ממש יפה
אוגוסט 28, 2012 at 11:58 am
שרון,
עדיין לא קראתי הכל,אבל עברתי על התמונות.צובט לי בלב,בעצם יותר מצובט.
התמונות חזקות ובהחלט מעבירות המון.
חבל,חבל שלכך הגענו,חבל שלכאן הידרדרנו,חבל שערכים נקברו .
יישר כח ותודה על התעוד הנפלא.
אוגוסט 28, 2012 at 12:02 pm
יפה מאוד, אני רוצה לבקר שם
אוגוסט 28, 2012 at 12:04 pm
ושוב אתה מביא את הפנינים שהן כאלה רק בגלל שהן נטושות, שבורות, שכוחות וזנוחות. חורז אותן כאן בבלוג שלך כדי שאנשים כמונו יזכרו אותן לעוד כמה שנים.
אוגוסט 28, 2012 at 12:12 pm
פוסט מעולה
אוגוסט 28, 2012 at 12:23 pm
לגמרי נצבט לי הלב, אני הייתי פנימיסטית (פ' דגושה 🙂 וסיימתי ב93, בכל הבניינים האלו הייתי, כולל הבריכה שאנחנו עוד שחינו בה בשיעורי התעמלות, עצוב נורא.
אוגוסט 28, 2012 at 12:28 pm
שאלת תם – אז יש או אין מצב להציל את המקום הזה? אם השטחים כבר נמכרו – זה הכל עניין של זמן עכשיו, לא?
אוגוסט 28, 2012 at 12:43 pm
צריך לאחוז חזק בלב שלא יישבר למראה גורל המקום לעומת יפי הצילומים!
אוגוסט 28, 2012 at 12:59 pm
מעניין ומרגש. מקווה מאוד שיצליחו במאבקם. נראה שהיה פה איזה מהלך פוילשטיק…
אוגוסט 28, 2012 at 1:10 pm
אני פעם עברתי ליד המקום ולא ידעתי שהוא ננטש.
מקוה שהפוסט הזה יעבור להרבה אנשים משפיעים שוהמאבק יצליח.
לא כל דבר חייב לההרס ולההפך לנדל"ן.
זה הרבה יותר מסתם מפעל נטוש.
כואב על הבריכת שחיה.
אוגוסט 28, 2012 at 5:05 pm
צלומים חזקים ומדברים בעד עצמם.
איך יתכן שמקום כזה לא ימצא קהל יעד מתאים למגורים? למי שייכת האדמה היקרה הזו . כואב הלב למראה הבזבוז (כספי צבור מן הסתם)
אוגוסט 28, 2012 at 7:19 pm
המון תודה שרון, צילומים מרגשים של מקום יקר, חלק בלתי נפרד ממני.
שמחה שהיית, הכרת, תעדת ומקווה שהנטוש הזה עוד יחזור לחיים.
גיא, בדצמבר אמור להתקיים דיון בבית המשפט העליון על מנת שיורה על הפעלה מחודשת של כפר הנוער והכל יחזור למקומו.
אריאלה, קהל היעד של המקום הוא בני הנוער הזקוקים לו יותר מכל דבר אחר.
האדמה שייכת ל "חברת בית ספר חקלאי", חברה לתועלת הציבור שמטרתה הפעלת כפר נוער.
התאחדות האיכרים טוענת לבעלות על האדמות ולכן היא סבורה שהיא יכולה לעשות במקום כרצונה. בית המשפט מתבקש להורות להם לפנות את מקומם ולמנות הנהלה חדשה שתעשה סדר ותחזיר את הכפר לפעול לפי מטרותיו המקוריות.
אוגוסט 28, 2012 at 11:46 pm
בהצלחה במאבק!!! הדברים האלו מרתיחים את הדם. החיבור הזה עם האדמה כול כך חשוב חינוכית לכול אותם ילדים שזקוקים לעוד משהו..
אחוז נכבד מבני האדם גם בארץ הם כאלה המוגדרים בעלי הפרעות למידה (גם אני) לכאלה המסגרות האחרות הן אוויר לנשימה . מאחר והדרך לידע וללימוד שונה ולא מושתתת על זיכרון ושינון יש למקצועות הנוספים(חקלאות/אומנות/אדרכילות/משחקים/טכנולוגיה ) דרך נהדרת לשלב בלמידה את כולם. גם הצורך הברור לעיתים לתת לבני נוער מקום להתרחק מהמשפחה ולהיות אחראים ומעורבים יותר חברתית חשוב!.
אני בטוחה שעם מחשבה נוספת וראש פתוח יכול לקום במקום כזה שוב, מוסד מופלא.
אוגוסט 29, 2012 at 9:23 pm
אני ממש מקווה לטוב. לא ביקרתי במקום, לא מכיר אותו, אבל בנאדם רואה את התמונות האלה ולא מבין איך מקום מדהים כזה, שיכול להוות מקום לימוד, חינוך ומפגש, הופך לעזובה שכזו.
הלוואי ובית המשפט יחליט על הפעלתו מחדש. יש דברים שהם מעבר לכסף ונדל"ן.
אוגוסט 29, 2012 at 7:07 am
כואב הלב, סיימנו לימודינו שם ב1975, מחזור ל"ז.
נראה מדובר בניהול כושל של התאחדות האיכרים בליווי אינטרסים פרטיים אלו ואחרים של ה"עסקונה" הפוליטית שם. חבל ועצוב.
מעט טעויות בעובדות ההיסטוריות על חלק מהמקומות אבל לא נורא:
"המכון הישן" היה "המכון החדש" בשנת 1973-4, עד אז המכון היה במקום שבו "כיום" "המכון החדש". איך גלגל מתגלגל לו :-), תורנות רפת היתה בעבר הרחוק יותר חודש ולכן זה נקרא גם "חודש רפת".
סה"כ מחמצא ומעניין ובאמת כואב הלב.
אוגוסט 29, 2012 at 7:37 am
מרתק. התמונות נהדרות. הן מצליחות להעביר את התחושה של העזובה ושל מה שהיה לפני כן
אוגוסט 29, 2012 at 8:55 am
בא לי לבכות (ואני כבר איש גדול)
אוגוסט 30, 2012 at 1:51 pm
חשוב מאד לתעד, ואתה עושה זאת במחוייבות ומעביר אוירה ומעורר באנשים געגועים לימים עברו וצער על ש"זה המצב". נראה לי שמעבר לדיון הנוסטלגי, כדאי לחשוב על המבנים של היום – מה צריך לקרות שלא יגיעו למצב המבנים הללו? האם מניעת ההתדרדרות מקורה בתרבות שימור מתמדת תוך כדי שימוש מושכל? (במקום תרבות לטווח קצר -כאן ועכשיו)? בתרבות המשכיות ותחזוקה? בגמישות תכנונית? במה? נושא לדיון.
ספטמבר 3, 2012 at 7:30 am
תודה רבה לכולם על התגובות. תודה מיוחדת שוב ללימור דוד.
שרון
ספטמבר 6, 2012 at 10:19 pm
כמה עצוב… בא לי לבכות… למדתי שם בתור תושבת פרדס חנה (לא פנימיסטית) ואלו היו השנים היפות בחיי!!!
לא כל ילד זוכה ללמוד במקום ירוק, פורח, שנראה כמו קיבוץ עם חדר אוכל, בריכה, משתלה, סיפריה שנראית כמו בניין עתיק בלונדון ועוד…
בימי העבודה עבדתי בכל ענפי המשק והאהוב עלי הסוסים ואפילו גידלתי סייחה מהממת ששמה היה ליידי (אני הענקתי לה את השם).
חודש הרפת שבפועל היה שבועיים היה חוויה מעצימה, משחררת, מלמדת אחריות מהי (לקום לחליבה ב-5 בבוקר בהתנדבות) ובעיקר
מיתולוגית למקום!!!
הפנימיה והילדים בה גילו לנו עולמות חדשים שלא הכרנו ולימדו אותנו שיש ילדים ומשפחות ששונים מאיתנו, האמריקאים שבאו לשנה וגרו בפנימיה הביאו אתם ניחוחות של ארץ חדשה ולא מוכרת ואחכ' העלייה הרוסית.
ואת כל הדברים הללו ועוד רבים אחרים למדנו וספגנו במסגרת 6 שנות לימוד במקום המיוחד הזה שנקרא בית הספר חקלאי פרדס חנה.
אי אפשר לתאר מה מקום כזה עושה לך ולאישיות שלך בתור נער מתבגר שלומד על העולם.
לראות את התמונות ולזכור בדמיון מה היה שם שעזבתי (שנת 1994) פשוט לא נתפס!
הלוואי שתצליחו במאבק ושגם ילדי יזכו ליהנות ולחוות בית ספר מסוג אחר- חקלאי פרדס חנה.
יישר כוח
ספטמבר 18, 2012 at 9:02 am
מי שמחליט על סגירתו ומחירתו של גן העדן יכול להיות רק השטן.
מישפחה אם הרבה כסף תרמה את המקום לחינוך גידול וקידום של בני נוער, וכל מי ששודד מאיתנו את העבר ומילדים ובני נוער את העתיד הוא פושע ,רמאי וגנב.
נובמבר 1, 2012 at 12:22 pm
מאוד כואב הלב, לדעת שמקום שאני כל כך אהבתי סגור, ונימצא במצב כזה. אני רואה תתמונות ( יש פו גם חדר שגרתי בו 3 שנים) אני פשות לא יכולה להפסיק לבקות.
דצמבר 29, 2012 at 1:10 pm
אבי אלדן: אנו מספר בוגרים (בפנימיה מחזור 1976 ) ערכנו ביקור אקראי במקום לרובנו ביקור ראשון מזה עשרות שנים, והלב פשוט כואב לראות את המקום המיוחד הזה מחולק ומוקף גדרות ברזל (מי היה מאמין שפעם במקום גדרות הסתובבו בחוץ טווסים… ) שהיה משמעותי ומעצים לנו ולכל כך הרבה אנשים לדורותיהם אשר מסמל לדעתי את "ארץ ישראל היפה" , … ערכים .. קבלת "האחר" ועוד. את הזלזול בהסטוריית המקום ותרומתו ו"דריסתו" ע"י שיקולי נדל"ן קשה לקבל. אנו קבוצת בוגרים שעדיין נפגשים גם לאחר 40 שנה כנראה שהיה במקום משהו .. שונה.. עם ערך מוסף ברור. …
מרץ 16, 2013 at 4:58 pm
כמה עצוב. אני בוגרת מחזור 1986, והשנים שלמדתי ב״חקלאי״ הן בין היפות בחיי. זכרונות של ״חודש רפת״, ימי עבודה, התמחות בלול, מגמת תיאטרון שאך נפתחה, ערבי שישי וימי שדה. היינו קהילה, לא רק בית ספר.
מרץ 27, 2013 at 8:27 am
תודה רבה על התגובות
שרון
מרץ 31, 2013 at 12:52 pm
כואב לראות ולדעת מה קרה בבית ספר שלנו. בוגר מחזור מ"ב 1980 שעה 5 חודשי רפת "מלאים" היינו חודש ולא שבועיים.
אוקטובר 23, 2013 at 11:21 am
כן, תודה גיל
שרון
מאי 21, 2013 at 8:39 pm
פעם היו ימים יפים שבהם הציונות וההגשמה היו ערכים אמתיים ולא בצע כסף אני כבוגר חקלאי מחזור 83 מעדיף להפנות מבט ולהיזכר בימים אחרים של חקלאי פרדס חנה התמונות פשוט קורעות את הלב אני מעדיף להיזכר בימים אחרים באנשים יקרים מסגל בית הספר שכבר לא עמנו אנשים שחינכו אותנו לאהבת הארץ לציונות לישוב הארץ ולא בצע כסף חבל פשוט חבל
אוקטובר 23, 2013 at 11:22 am
מסכים לגמרי כמובן, דן, תודה לך
שרון
אוגוסט 6, 2013 at 10:08 pm
זה השער זה השביל
עברתי בו ואין חוזר מבעדו
שם נעורי תבנית חיי אהבותי
נוצקו לשארית ימי.
יימוקדש לשער החקלאי בו
עברתי בשנים80-81 כחניך בפנימיה."
אוקטובר 23, 2013 at 11:22 am
תודה אייל
שרון
ספטמבר 16, 2013 at 12:13 pm
עצוב בלב ומרתיח את הדם וכל מה שנאמר כאן גם
אוקטובר 23, 2013 at 11:23 am
אני בטוח, תודה לך
שרון
אוקטובר 22, 2013 at 2:30 am
הייתי אמור ללמוד בבית הספר הזה לפני 13 שנים בדיוק!!!!
איזה הזוי
אני עובר שם הרבה ולא ידעתי שהוא ננטש אבל אני זוכר שלא קיבלו אותי שם :))
למזלי , הלכתי ללמוד בעמל ב' בחדרה , דרך אגב גם עמל ב' בחדרה ננטש לפני כשלוש שנים בגלל
שהבית ספר עצמו פשט את הרגל …
נ.ב – מקווה שתוכל להוציא צילומים גם משם! 🙂
אוקטובר 23, 2013 at 11:23 am
תודה לך מיכאל, אוציא גם משם…
שרון
ספטמבר 16, 2017 at 9:23 pm
קוראים לזה 'נטוש' אך לפעמים דווקא מקומות שנראים כך יש בהם הרבה יותר יופי חיות ואנרגייה ממקומות שלכאורה לא-נטושים או חדשים ומשופצים: למקומות ומבנים ישנים, כמו שהם, יש ערך ומשמעות. אני זוכרת שהלכתי שם וראיתי תוספות לחלק מהמבנים וזה היה כאילו משהו חוסם לי את הראייה והביתיות ואז הרגשתי זרות והאדריכלות (הכתובות מצידי הכביש במבואה מחוץ לשער והאריחים אדומים-כתומים) כמו אמרה 'ניכור' (אפילו הרגשתי קצת מפוחדת ומאויימת ליד 2 השלטים שליד קשתות השערים ומול תוספת הבנייה כמו חומה חדשה ואחרת לפני המבנים) במקום ניקיון, סדר, טוהר, שימושיות (פונקציונליות) ו- פשטות. הופתעתי לגלות את הסימנים שלא הכרתי כמו אדם שמתבונן באיזושהי הזייה, תעתוע. זה היה כמו נטע חדש שנראה ישן של נוכחות שונה ואחרת (במקום 2 העצים לצידיי הדרך? שאולי נעקרו אם אכן ראיתי אותם שם 'מקדמים את פניי'.) במקום שהיה או היה נדמה כבטוח רגוע ומוכר.
יוני 27, 2021 at 7:25 pm
מזדהה עם מה שכתב, גילי, תודה רבה. שרון
ספטמבר 16, 2017 at 9:36 pm
אחרי שראיתי שאין סוסים (במקום שפעם ראיתי שהיה) עניין אותי אם אחד הכיסאות בחנות הרהיטים שם עשוי מעור הסוסים שהיו באורווה וחשבתי לעצמי 'איזה מצב ציני זה אם לא רק שאין כבר אורווה אלא שאפילו הפכו אותם לכיסא'.
יוני 27, 2021 at 7:26 pm
מקווה שזה לא היה התסריט. תודה
ינואר 30, 2018 at 2:36 pm
גוויות אופנועים – תיקון טעות! אלו הן יחידות של מזרעה
יוני 27, 2021 at 7:27 pm
טוב לדעת, תודה יותם
יוני 28, 2021 at 4:03 pm
מי קרא לזה גוויות אופנועים? 🙂 , מי קרא לזה יחידות של מזרעה, 🙂 זה היה ה"פלנטר" (ואני מודע לתרגום 🙂 ) עשרות שעות בארבע שנותי בבית הספר ביליתי על הכיסא האחורי שלו כשמשה גוטרמן יושב על הגה הטרקטור בזריעת כותנה, בימים אלה שוחררתי מהלימודים כדי שאצא איתו לשדות 🙂 כייף גדול
יוני 28, 2021 at 5:20 pm
תודה רפי, העיקר שבסוף היה כייף גדול
יולי 3, 2019 at 9:42 pm
למדתי בחקלאי והייתי ילדת פנימיה
זכרון יפה, רק עכשיו ב 2019 אני רואה את התמונות,
מחפשת את שם מנהל הפנימיה – אם מישהו יודע אשמח שיכתבו לי במייל efratel515@gmail.com
יוני 27, 2021 at 7:27 pm
תודה אפרת
יוני 26, 2021 at 3:54 pm
עצוב מאוד. לא למדתי בחקלאי אבל לימדתי וחינכתי אין ספור תלמידים במקום היקר הזה. תודה לכולם על האהבה והזכרונות הטובים. המקום היה נפלא בזכותכם ותמיד ישאר כך בליבי.
יוני 27, 2021 at 7:28 pm
לא יודע אם "כולם" קוראים את תגובתך, אבל תודה לך, מורה
יוני 27, 2021 at 7:53 am
זה היה ביתי, אריה גרשון מנהל בפנימיה אמר לי את תצליחי אני יודע.. וזה הספיק לצידה לדרך. החברים שלי היו שכבה מתחתי והקבוצה של האמריקאים, אני זוכרת את הבריכה מלאה במים צלולים, את הערבים ימיי רביעי או שלישי של סרט, את הרכיבה על סוסים. הרבה זכרונות מקום מוגן לכל ילד שלא היה לו בית. עצוב לראות את המקום במצבו כיום.
יוני 27, 2021 at 7:20 pm
תודה על התגובה אפרת, זה אגב לא מצב המתחם היום אלא מצב המתחם בשנת 2012 כשצילמתי אותו. תודה, שרון
דצמבר 25, 2022 at 6:53 pm
התמונות מזכירות את תפארת חקלאי שהייתה ואיננו ואות הקלון שחקוק על אותם אלו שבזכותם הרסו את חקלאי שלנו ומכרו חלק מאדמותיו והמבנים שבו לנדלן אבוי לנו לדורות